שאלה
אני מתגורר בבית שאן, כידוע, בית שאן היא מהמקומות שלא נתקדשו על ידי עולי בבל. האם מותר לי לזרוע ולשתול בחצרי בשמיטה?
תשובה
אכן, בית שאן היא מהמקומות שלא נתקדשו על ידי עולי בבל כדי שיסמכו עליהם עניים בשמיטה. אך גם במקומות אלו אסור לזרוע ולעבוד, ככל שאר ארץ ישראל, וגם ישנה קדושת שביעית בגידולים שגדלים שם.
הקולא היחידה שנוהגת להלכה במקומות שלא כבשום עולי בבל, שאין נוהג שם איסור ספיחין. אמנם גם בנוגע לאיסור ספיחין למעשה אין אפשרות להתיר, מכיון שאין לנו ידיעה ודאית היכן הם גבולות בית שאן שנמנעו מלקדשה כדי שיסמכו עליה העניים בשביעית, ולכן בכל אזור בקעת בית שאן והסביבה, אסור לעבוד את האדמה, כל הנזרע שם אסור באיסור ספיחין, ומה שגדל שם בהיתר קדוש בקדושת שביעית.
הרחבה
בית שאן נמצאת בתוך גבולות הארץ שנכבשה על ידי עולי מצרים, ונתקדשה בקדושת ארץ ישראל הראשונה בימי יהושע. אך עולי בבל שקידשו את הארץ בקדושה השניה בזמן עליית עזרא, לא קידשו את בית שאן.
וכך מבואר בגמ' (חולין ו ע"ב), שרבי מאיר אכל עלה של ירק מבית שאן בלא מעשר. ומקשה הגמ' (שם ז ע"א): "ומי איכא למאן דאמר בית שאן לאו מארץ ישראל היא?", ומתרצת הגמ': "אישתמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר קדושה ראשונה [של עולי מצרים] קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום [עולי בבל] כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.
וכתב רש"י (שם ד"ה הרבה): ולכך לא כבשום, דקסברי הואיל והותרו הותרו, דקדושה ראשונה בטלה וכו', ולא רצו להחזיר קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית כו' ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני.
מלשון רש"י משמע שבמקומות שקדשום עולי מצרים ולא קדשום עולי בבל, מותר אף לזרוע. אלא שבמשנה (שביעית פרק ו משנה א) מפורש שאסור לזרוע שם. וזה לשון המשנה: "שלש ארצות לשביעית. כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב – לא נאכל ולא נעבד. וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה – נאכל אבל לא נעבד. מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד".
הרי שכל מקום שהחזיקו בו עולי מצרים – נאכל ולא נעבד, כלומר שאסור לעשות שם מלאכות בשמיטה.
ועיין במהר"י קורקוס (תרומות פרק א הלכה ה) שעמד בזה, וכתב: "עוד אפשר לומר דלעולם בזמן קדושה שניה אותם המקומות שהניחו דינם הוא ככל חו"ל, דמותר לחרוש ולזרוע כו', אבל אח"כ אסרו חכמים וגזרו במקומות אלו שלא יהיה נעבד, כיון דסוף סוף ארץ ישראל הם ונתקדשו בקדושה ראשונה". (ועיין עוד במעדני ארץ שביעית סימן ח).
ובביאור מה שאמרה המשנה 'נאכל', נחלקו הראשונים.
מלשון הר"ש (במשנה שם) משמע שהכוונה שאין נוהגת שם קדושת שביעית ולא איסור ספיחין. וכך גם שיטת הגר"א. אך במשנה למלך (שמיטה פרק ד הלכה כו) נקט בדעת הר"ש שקדושת שביעית ישנה שם, ומה שאמרו 'נאכל' הכוונה רק שמותר לאכול שם לאחר זמן הביעור. וכן נקט החזו"א (שביעית סימן ג ס"ק כא).
ברמב"ם בפירוש המשניות מפרש שמה שאמרו 'נאכל', היינו שאין במקומות אלו איסור נעבד, ואם עבר ישראל וזרע שם בשביעית, לא נאסרו הגידולים. אכן ביד החזקה (שמיטה פרק ד הלכה כו) חזר בו, ופירש שמה שאמרו 'נאכל' היינו לענין שלא גזרו שם חכמים איסור ספיחין. ועיין עוד בתשובות הרמב"ם (סימן קלו).
להלכה נוקטים כשיטת הרמב"ם בהלכותיו, שאף במקומות שלא כבשו עולי מצרים נוהגת קדושת שביעית, ורק אין בו איסור ספיחין.
ולפי זה, בוודאי שאין להתיר לזרוע בבית שאן, וגם הפירות הגדלים שם קדושים בקדושת שביעית, וכל מה שהתירו בבית שאן ובשאר המקומות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, הוא רק בנוגע לאיסור ספיחין.
ולמעשה אין בידינו אפשרות להתיר שם אפילו איסור ספיחין, מכיון שאין לנו ידיעה ברורה מה הם הגבולות המקוריים של בית שאן שלא קידשוה עולי בבל.
והגם שבספר אדמת קודש [מרבי פנחס גולדהאר, נדפס בשנת תרע"ג, עמ' קיא] כותב שאין הכוונה רק לבית שאן העתיקה, אלא לשטח רחב הרבה יותר, ולדעתו תחום בית שאן שלא נתקדשה הוא כמאתיים ושלוש עשרה ק"מ מרובעים. (ומייסד את דבריו על התוספתא (דמאי פרק ב): "עד היכן, פרשתא וריצפתא ונפשא דפוגטיה עד כפר קרניים").
מכל מקום החזו"א (שביעית סימן ג ס"ק יט) נוקט שההיתר הוא אך ורק בבית שאן עצמה. וזה לשונו: "ונראה שלא הניחו עולי בבל הכרכים שהניחו אלא הכרכין ותחומן, ולא יותר. שבקושי הניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ולא נהגו בזה מדת פזרנות. והלכך אין לנו אלא מה שאמרו בגמ' בית שאן, אבל לא שדות שסביבותיה חוץ לתחומה".
וכתב החזו"א שאף בית שאן עצמה, אין לנו ידיעה ברורה היכן היא. וכתב שאי אפשר לסמוך על מה שמוצאים כיום ישוב הנקרא בית שאן, "כי בהמשך הזמן נהרסו וחזרו ונתישבו, ופעמים נעתקו ממקומן הראשון ופעמים נשתנו השמות".
ועיין בנספחים לספר כפתור ופרח (חלק א בסוף הספר) דיון רחב על גבולות העיר בית שאן, ואם העיר שנקראת כיום בית שאן היא העיר בית שאן שעליה דיברו חז"ל.
[נציין שבשנת תשל"ד התגלתה כתובת בבית כנסת עתיק בישוב רחוב, ושם מובאת הברייתא של תחומי עולי בבל, המונה את המקומות המותרים בבית שאן, ומנוסח הברייתא שם משמע שמדובר בחלקים בתוככי בית שאן עצמה, ולא מחוצה לה].
עלה בידינו שלהלכה אין להתיר אפילו איסור ספיחין במקומות אלו, וכן כתב בסדר השביעית (חזו"א סוף הלכות שביעית): "יש מקומות בארץ שלא כבשום עולי בבל וגם בהם אין איסור ספיחין וכו', אבל אין הדבר ידוע לנו בעדות ברורה שיש לסמוך עליה, וקל להכשל, ולכן אין להקל בספיחי ארץ ישראל".
