גיזום גדר חיה לנוי

שאלה

מסביב לגינת ביתי צומחת גדר חיה, צפופה ומלאה, השומרת על הפרטיות בגינה. בכל שנה אני נוהג לגזום את הגדר כדי לשוות לה מראה יפה ומסודר.

האם מותר לגזום את הגדר בשמיטה, כדי להמשיך ולשמור על יופיה?

תשובה

גיזום גדר חיה היא מלאכה האסורה בשנת השמיטה. אמנם יש פוסקים המקילים, ומתירים לגזום אותה על מנת לשוות לה מראה נאה ומסודר, בתנאי שהיא כבר צפופה ומלאה ואין לה עוד צורך בעידוד הצמיחה, ובלבד שישנה מדרך הגיזום הרגילה.

וכל זאת בגדר שהיא כבר צפופה ומלאה, אבל אם הענפים עדיין דלילים כפי המצוי בגדר חיה צעירה, אסור לכל הדעות לגזמה, משום שגיזום המועיל לצמיחת ענפים חדשים אסור בשביעית.

הרחבה

גיזום עצים וצמחים אסור בשמיטה. יש אומרים שהוא אסור מן התורה, והוא בכלל זמירה שאיסורה מפורש בתורה שנאמר (ויקרא כה, ד): "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור". ויש אומרים דמן התורה נאסרה רק זמירת הגפן, ואילו זמירת שאר האילנות אסורה מדרבנן. וכן הכריע החזו"א (סימן כא ס"ק טו וסימן כו ס"ק א), דהזמירה בשאר האילנות אסורה מדרבנן, וראה בהרחבה בספר משפטי ארץ – שביעית (פרק ב סעיף ד).

לפי הכרעת החזו"א יש להתיר לגזום שאר אילנות, במקום שיש לחשוש שאם לא יגזום ימות העץ, או שיינזק באופן משמעותי. אבל במקום שלא קיים חשש כזה, אסור לגזום.

אמנם בנידון שאלתנו יש לדון להתיר מצד אחר. שהרי גדר זו מלאה וצפופה, ואין צורך שתוסיף ותצמח עוד, וכל מטרתו בגיזום היא רק כדי לשמור על צורתה ויופיה של הגדר, ואינו מכוין כלל להשבחת הצמיחה, ויש לדון ולומר שגיזום כזה אינו בכלל עבודת הקרקע והוא מותר בשביעית. שהרי מבואר מכמה משניות שמותר לקצוץ ענפים מן האילן כשכוונתו אינה לתועלת האילן אלא לצורך אחר.

שהרי שנינו (שביעית פרק ד משנה ה): "המבקיע בזית (לקחת מהן עצים, רמב"ם בפירוש המשנה), לא יחפהו בעפר אבל מכסה הוא באבנים או בקש, הקוצץ קורות שקמה לא יחפהו בעפר אבל מכסה הוא באבנים או בקש". הרי שמותר לקצוץ ענפים כשעיקר כוונתו היא להשתמש בענפים ולא לתועלת האילן. ובסיפא של אותה משנה שנינו "אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית מפני שהיא עבודה", בתולת השקמה היא עץ תאנים שלא נקצץ מעולם, וטבעה שקוצצים אותה והיא משביחה ומתעבה, משום כך אין לקצוץ מבתולת השקמה, שבוודאי כוונתו גם לזמירה, אבל מעץ אחר מותר לקצוץ ענפים להשתמש בהם לעצים.

וכך גם במשנה שלאחריה (שם משנה ו): "המזנב בגפנים והקוצץ קנים רבי יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח, רבי עקיבא אומר קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה". ופירש הרמב"ם (בפירוש המשנה שם) שהמשנה מדברת באופן שאינו מכוין לזמירה, וקוצצם מפני שצריך לעצים, ובאופן זה התיר רבי עקיבא לקצוץ את הענפים כדרכו.

והנה בפירוש הריבמ"ץ (שם) משמע לכאורה שמותר לקצוץ אפילו לתועלת העץ, וז"ל הריבמ"ץ: "המזנב בגפנים, פי' הקוטע מקצת גפנים להגביר כוחן". וכן כתב גם בפירוש הרא"ש: "חותכין זנבות הגפנים כדי שיעלה הגזע ויגביר, וכן קנים קוצצים הקנים כדי שיוסיפו".

אמנם בתוספות יום טוב (שם משנה ד) כתב דאף להרא"ש וריבמ"ץ ההיתר הוא רק באופן שקוצץ לעצים, ומה שפירשו שקוצץ "להגביר כחן" ו"כדי שיעלה הגזע ויגביר", נתכוונו רק לפרש מה הוא 'זינוב', שהיא פעולת קציצה שיש בה תועלת לעץ. אבל פשוט שההיתר הנאמר בה הוא אך ורק כשקוצץ לצורך העצים, ולא כדי להשביח האילן. וכן כתב החזו"א (סימן יט ס"ק יד), דכו"ע מודים בכך שההיתר לקצוץ הוא רק לצורך העצים ולא לתועלת האילן.

ומכל מקום, עולה מן המשנה שגם כאשר יש לאילן תועלת מן הקציצה, אם אינו מכוין לתועלת זו אלא לעצים, מותר לו לקצוץ. ומזה נלמד שמותר גם לגזום את הגדר החיה אף שהגיזום מועיל לשיחים, כיון שכוונתו אינה אלא לייפות את הגדר, ולא כדי להשביח את צמיחתה.

אמנם בתפארת ישראל (על המשנה שם) כתב דההיתר לקצוץ נאמר אך ורק אם משנה מצורת מלאכת הזמירה, כגון שקוצץ רק ראשי הענפים או שקוצץ מן הצד, אבל לקצוץ באופן הרגיל אסור אף אם כוונתו לעצים, דעכ"פ איכא משום מראית העין, ועוד דנהי שאינו מתכוין, פסיק רישא הוא ואסור.

וכן משמע לכאורה מדברי התוספות בסנהדרין (דף כו ע"א בד"ה לעקל). דאיתא שם בגמ' דמותר לקצוץ ענף להשתמש בו בדריכת הזיתים בבית הבד, והקשו התוספות דמכל מקום הוא משביח את הכרם והוי זומר, ותירצו וז"ל: "וי"ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה". משמע דעליו לשנות בצורת הקציצה הרגילה.

אבל החזו"א (שם ובס"ק טו) מכריע דאין צריך שינוי ממש, שהרי במשנה משמע שכשכוונתו לעצים רשאי לקצוץ כדרכו. וכתב שנראה שגם התוספות מסכימים לזה, ומה שכתבו התוספות שההיתר הוא רק "דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה", כוונתם רק שלא יעשה הזימור בצורה מדוקדקת כדרך הזומרים, אלא יעשה כדרך הקוצצים לעצים, שהזומרים לצורך העץ עושין בדקדוק ובחכמה שיהא לתועלת זימור, והוא יקצוץ כדרך הקוצצים לעצים שאינם עושים בדקדוק ובחכמה, ובזה סגי שניכר שלא עושה להשבחת האילן ומותר.

לפי הכרעת החזו"א היה נראה שיש מקום להתיר את גיזום הגדר החיה שבשאלתנו. שהרי מדובר בגדר צפופה ומלאה כל צרכה, ואין לו צורך שתוסיף לצמוח יותר, וגם צורת הגיזום נעשית כדרך הגוזמים לנוי ולא להשבחת הצמיחה.

אמנם למעשה דעת הרבה פוסקים להחמיר, ומכמה טעמים.

הטעם האחד, דאף שעיקר מטרתו בגיזום אינה אלא לנוי, מכל מקום על כרחו מכוין גם להשבחת הצמיחה, שהרי כדי לשמור על צורת הגדר דרושה צמיחה תמידית של ענפים חדשים ויפים, ונמצא שבוודאי מכוין גם לתועלת הצמיחה ואסור.

והטעם השני להחמיר, דשמא גיזום לנוי חשוב גם הוא כזמירה, שהרי סוף סוף הוא מכוין לתועלת האילן. והגם שאין כוונתו להשבחת הצמיחה, מכל מקום דעתו על האילן, שיהיה נאה יותר, ואפשר שגם זה בכלל זמירה. ואין זה דומה כלל לקציצת ענפים על מנת להשתמש בהם, דשם אינו מכוין כלל לתועלת האילן.

והטעם השלישי להחמיר, דאפשר שהגיזום לנוי, אף אם אינו בכלל זמירה, מכל מקום הוא נחשב למלאכה בפני עצמה. שהרי משמע בגמ' (מועד קטן ג ע"א) שכל מלאכה שרגילים לעשותה בשדה, אסור לעשותה בשמיטה. וכן הוכיח בספר מקדש דוד (שביעית סימן נט ס"ק ו ד"ה הנה הרמב"ם) מדברי הרמב"ם (פרק א הלכה ג), שכל מלאכה שהדרך לעשותה בשדה אסורה בשביעית. וגיזום העצים לנוי, הוא מלאכה הנהוגה בכל שנה, ועל כן יש לומר שגם הוא נחשב למלאכה ממלאכות הקרקע. ואינו דומה כלל לקציצת הענפים לעצים, שהיא ודאי אינה מלאכה, שהרי אין דעתו בה לא על הקרקע ולא על האילן, אלא רק לקחת את העצים להשתמש בהם.

וכן הורו הגרי"ש אלישיב זצ"ל (משפטי ארץ פרק ד הערה 35), והגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני פרק א סעיף טו), להחמיר.

גם בדרך אמונה (שמיטה פרק א ציון ההלכה ס"ק צה) הביא את דעת הגריש"א לאיסור, וז"ל: "גדר חי הגדל פרא אסור לגוזמו, אפילו אם כוונתו רק לשפר את נוי הגדר ואינו מתכוין לתועלת השיח לחזקו או לעודד צימוח ענפים חדשים".

ובספר מעשה איש (חלק ד עמ' קלד) מובא שמעשה בא לפני החזו"א והורה שאין צריך להחמיר בזה. אולם מובא שם (חלק ה עמ' קב) שבעל המעשה ההוא העיד על כך לפני הגר"ח קנייבסקי שליט"א, ואמר לו הגרח"ק שלא בכל מקום התיר החזו"א לגזום.

אמנם יש מן הפוסקים שהתירו, וכן דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספר שמיטה כהלכתה (פרק א סעיף יא), וכתב דאין בזה משום מראית עין דנראה כזומר, שהרי ניכר הדבר דאין כוונתו אלא לנוי הגדר ואינו מתכוין לזמירה. ושם בהערה הוסיף דשמע שכעין זה הורה החזו"א. ומכל מקום סיים דראוי לחשוש לדעת הפוסקים שהצריכו גם שינוי ממלאכת הזמירה הרגילה, ולכן לכתחילה יש לגזום רק את המעט הנצרך, ובכלי שונה מהרגיל, כדי שיהא ניכר דאינו עושה לכוונת זמירה.

דעת הגר"ש ואזנר (שיעורי שבט הלוי שביעית, פרק א הלכה ח) להתיר גיזום גדר חי רק במקום צורך גדול, ורק על ידי שינוי, שלא ישתמש בכלים המיוחדים לזה אלא במספריים יותר קטנים. ובספר ברית עולם (בסוף הספר) כתב דהמקיל יש לו על מי לסמוך, ועיין עוד במה שהאריך בזה בספר אז נדברו (חלק ד סימן טו).

והנה כל האמור הוא רק בגדר שענפיה צפופים ומלאים, אבל אם ענפיה דלילים אסור לגזמה לכולי עלמא, שהרי הגיזום מועיל להשבחת צמיחתה ובוודאי מכוין לזה וניחא לו בזה.

ומכל מקום, אם שיחי הגדר הינם רגישים ועדינים, שאם לא יגזמם בשמיטה לא יוכל להחזירם לאחר השמיטה לצורתם המקורית, מותר לגזמם בשביעית. שהרי להכרעת החזו"א איסור הגיזום הוא מדרבנן, ומלאכות דרבנן הותרו במקום הפסד.