ירק הבצל וההלכות הנובעים מצורת גידולו הייחודית מובאים בהרבה משניות בשביעית מעשרות ועוד, יצא לאור עולם החלק הראשון של ספר 'משנת השדה' מאת הרב אלחנן בקרמן שליט"א. סקירה מורחבת אודות הספר התפרסמה בהליכות שדה 220.
רבי אלחנן בקרמן שליט"א
מחבר ספר 'משנת השדה'
מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 221 – כסלו תשפ"ג
הקדמה
הבצל הנזכר במקומות רבים במשנה ובגמרא הוא ירק הבצל המצוי. סוגיות הש"ס העוסקות בגידול הבצל דנות בשתי השיטות לגידולו: גידול בצל מזרעים וגידול בצל מבצל. בין שתי השיטות יש נפק"מ הלכתית בעניינים שונים. בפרק זה נעסוק בגידול בצל מזרעים, ובפרק הבא נעסוק בל"נ בגידול מבצל מבצל ובביאור הסוגות העוסקות בעניין זה. תמונות צבע השייכות למאמר זה משולבות בכריכה האחורית משני צידיה. ניתן לקבל מאמר צבעוני עם תמונות רבות ומפורטות בכתובת הרשומה בסוף המאמר.
השיטה האחת – גידול בצל באמצעות זרעים
זרעי הבצל אינם קיימים כמובן בבצל עצמו אלא נוצרים בהמשך הגידול. כפי שהסברנו בהרחבה במשנת השדה חלק א (פרק 'פירות האדמה וירקות' עמוד 273), בירקות עלים ובבצל, הגידול מתחלק לשני שלבים, שלב הירק ושלב הזרע: בשלב הראשון גדל הירק הנאכל, ובשלב השני נוצרים הזרעים. ולאחר מכן הצמח נובל ומתייבש .
ברוב זני הבצל תקופת הגידול מתפרשת על פני שנתיים. בשנה הראשונה גדל ירק הבצל הכולל שני שלבים: בצל ירוק ובצל יבש .
יש להוציא מכלל טעות נפוצה! הבצל הירוק והבצל היבש אינם שני זנים של בצל! הם אותו צמח הנקטף למאכל בשלבים שונים, כאשר שני השלבים הללו מתרחשים בשנת הגידול הראשונה (אם כי יש זנים מסוימים שיש להם עדיפות לגידול בצל יבש, ויש זנים שיש להם עדיפות לגידול בצל ירוק, אך מדובר באותו מין).
בשנה הראשונה, מבשיל הבצל היבש ונעשה ראוי למאכל. בשלב זה נכנס הבצל לתרדמת עד השנה הבאה. זה השלב בו הבצל היבש שנקטף משמש למאכל, ובצל שנאכל בשלב זה מסיים את מחזור חייו לפני שנוצרו ממנו זרעים.
על מנת לקבל זרעים יש להשאיר את הבצל להמשך גידול שנה נוספת. בשנה השנייה מתעורר הבצל מהתרדמת, ואז מתחילה צמיחה חדשה של עלים ירוקים. לאחר מכן עולה מהבצל עמוד פריחה גבוה, שעליו נוצרים פרחים רבים מרהיבים ביופיים. מהפרחים הללו מתפתחים זרעי הבצל. בפרק זה נבאר את כל השלבים הללו ואת הסוגיות העוסקות בהם.
הבצלים הנשארים בקרקע לצורך ייצור הזרעים נקראים במשנה (פאה ג, ד) 'אמהות של בצלים', וכך הם נקראים אף בזמננו .
גידול הבצל באמצעות זרעים הוא השיטה הפשוטה והזולה, ורוב גידול הבצל בעולם נעשה בשיטה זו.
גידול צמח מזרעים, הן של שאר הצמחים והן של בצל, נקרא בלשון המשנה 'זרע כלה'. זאת משום שהזרע כלה באדמה, ומתפתח ממנו צמח חדש, שלא מעורב בו כלום מן הזרע או מן הצמח הישן .
השיטה השנייה – גידול בצל מבצל
ניתן לרבות בצל וכמה צמחים נוספים אף ללא זרעים: שותלים בצל או בצלצל קטן באדמה ,וממנו נוצר בצל חדש. במרבית המקרים מתפצל הבצל שנשתל, ונוצרים ממנו כמה בצלים חדשים. בפרק הבא יוסבר בהרחבה תהליך גידול זה.
בארץ ישראל, בחודשים שבט – ניסן לא ניתן לקבל בצל בגידול מזרעים שכן העונה אינה מתאימה לכך, והאפשרות היחידה לקבל בצל בתקופה זו היא בגידול מבצלצלים .
גידול בצל מבצל נקרא בלשון המשנה' זרע שאינו כלה', זאת משום שהבצל הישן אינו כלה אלא ממשיך להתקיים באדמה והבצל החדש יונק ממנו בתחילת גידולו עד שהבצל החדש מפתח שורשים ועלים חדשים, הוא כבר בבחינת 'חי נושא את עצמו', ואינו זקוק עוד ליניקה מהבצל הישן. בגמרא נאמר כי בבצל החדש מעורב חלק מהבצל הישן.
הסוגיות העוסקות בדין 'זרע שאינו כלה' דנות בדין תרומה או שביעית או כל איסור אחר (כגון: טבל, נדר, כלאי הכרם, ועוד) החל על בצל שנשתל באדמה וצמח ממנו בצל חדש .
הנידון הוא האם הבצל החדש אסור באותם איסורים בהם היה אסור הבצל הישן, כיון שמעורב בו חלק מהבצל הישן. הצדדים שנידונו בגמרא ובראשונים הם: האם הבצל הישן גורר אחריו את כל הגידולים שיהיו אסורים כמותו, או שיש בבצל החדש תערובת איסור והיתר, או שחלק הבצל הישן שבבצל החדש בטל ברוב או בשישים, והבצל החדש מותר .
נידון הלכתי זה שייך כמובן רק בגידול בשיטת 'זרע שאינו כלה' בשתילת הבצל עצמו, אך בגידול מזרעים בשיטת 'זרע כלה' ברור שבבצל החדש לא מעורב כלום מהזרע והבצל החדש מותר.
סוגיה זו נקראת בלשון הראשונים סוגיית 'גידולין' ונידונה במשנה במסכת תרומות (פ"ט, משניות ה – ז) ובמסכת שביעית (ו, ג) ובתלמוד בבלי במסכת פסחים (לד, א), במסכת נדרים (נז, א – ס ,א) ובמסכת מנחות (סט, ב). וכן בתלמוד ירושלמי על המשניות הנזכרות.
צמחים נוספים בעלי חלק תת קרקעי
בפרק זה אנו עוסקים בירק הבצל, אך נציין כי קיימים צמחים נוספים שיש להם חלק תת קרקעי היוצר צמחים חדשים. במשנה במסכת תרומות נזכרו יחד לוף, שום ובצלים, והם נקראים בשם הכולל 'חסיות'.
לגבי שום נחלקו רבי יהודה וחכמים, ולא הרחבנו כאן. עוד נציין כי זיהוי הלוף שבמשנה שנוי במחלוקת הראשונים .
יש צמחים שהחלק התת קרקעי שלהם הוא בצל העשוי גלדים גלדים ויש כאלו, כדוגמת תפוח האדמה, שהחלק הזה הוא פקעת – גבעול מעובה, ויש צמחים שיש להם קנה שורש תת קרקעי כדוגמת קנה סוכר. על כך הרחבנו במשנת השדה חלק א עמוד 43.
מלבד צמחי המאכל הנ"ל, קיימים בארץ ישראל מאות מינים של צמחי נוי שיש להם חלק תת קרקעי, באחת משלוש הצורות שהזכרנו. המשותף לכל הצמחים האלו הוא, שמדי שנה החלק שמעל הקרקע מתייבש ונעלם, ובשנה הבאה צומח מהחלק התת קרקעי צמח חדש. הצמחים הללו הם רב שנתיים, אך החלק שמעל הקרקע הוא חד שנתי. דוגמאות מפורסמות: חצב ,נרקיס, רקפת, קאלה, פעמוני שלג ועוד רבים. בעברית זמננו נקראים צמחים כאלו 'גיאופיטים' (מיוונית: צמח אדמה).
זרעי הבצל
בתמונה נראים זרעי הבצל: הזרעים מעוקלים בצדם האחד, צבעם שחור, והם קטנים מאוד – אלף זרעים שוקלים כארבעה גרמים בלבד! (כיום רגילים לצפות את הזרעים בחומר רעיל למניעת אכילת הזרעים על ידי מזיקים).
זרעי הבצל אינם ראויים למאכל, ונועדו לזריעה בלבד, כאמור במסכת מעשרות (פרק ה משנה ח): "זרע בצלים ,זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלים פטורים מן המעשרות". מסיבה זו זרעי הבצל אינם מוכרים לרוב האנשים אשר אינם עוסקים בחקלאות.
הזריעה
ניתן לזרוע את הזרעים בזריעה ישירה באדמה. במקרים רבים זורעים תחילה את הזרעים בצפיפות, וכאשר הם גדלים ודרוש להם שטח גידול רחב יותר, עוקרים אותם עם שורשיהם ומעבירים אותם למקום מרווח יותר.
שיטה זו מוזכרת במסכת מעשרות (פ"ה משנה א): "העוקר שתלים מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור". ופירש הר"ש: "דרך הגננים כשזורעין בצלים וכרישין, כשצומחין מעט תולשים אותם ונוטעים אותם במקום אחר ומתעבים וגדלים יותר ופטור דעדיין לא נגמרה מלאכתן".
בזמננו זורעים את הזרעים במשתלה בעציצים קטנים או בתבניות (בעיקר לצורך גידול בצל ירוק בחממות), ושם נובטים הזרעים, עד שמתפתח מהם שתיל קטן. לאחר מכן שותלים את שתילי הבצל הללו בקרקע (ראה בהרחבה משנת השדה חלק א פרק 'זריעה ושתילה' עמוד 63).
בתמונה זו נראים שתילי בצל ירוק במשתלה .
התפתחות הבצל הירוק
בתוך כחודשיים–שלושה מזריעת הבצל גדל הבצל הירוק. להבנת כמה משניות, יש להכיר את חלקי הבצל וצורת גידולו. הבצל הירוק מורכב משלושה חלקים, כפי שנראה בתמונה:
- חלקו העליון של הבצל שצבעו ירוק, נקרא 'טרף'. העלים הם צינוריים, כשכל עלה ועלה הוא למעשה גליל ארוך כצינור .
- מתחת החלק הירוק קיים החלק הלבן של הבצל הנקרא 'נדן'.
- בתחתית הבצל קיים גבעול קצר מאוד הנקרא "עוגת הבצל". אורכו של חלק זה הוא פחות מחצי ס"מ. מחלקו העליון יוצאים העלים ,ומחלקו התחתון יוצאים השורשים .
חשוב לציין, כי למעשה מדובר בעלה צינורי אחד ארוך, שחלקו העליון הירוק נקרא טרף, וחלקו התחתון הלבן נקרא נדן.
צמיחת העלים נעשית באופן זה: תחילה צומח מעוגת הבצל העלה הראשון שצורתו כגליל. העלהשמוציא הגבעול אחריו נוצר בתוך העלה הראשון ,וכן הבאים אחריו – כל עלה בתוך העלה שקדם לו. לכן חלקו התחתון הלבן של הבצל נראה כקלח עבה, ולאמתו של דבר מדובר בקבוצת עלים הגדלים זה בתוך זה.
בטרפים – חלקם העליון הירוק של העלים, המבנה שונה: העלים מופרדים וניצבים זה לצד זה.
כיצד זה קורה? כיצד העלים שגדלו תחילה זה בתוך זה, ניצבים בחלקם העליון זה לצד זה ?התשובה לכך היא משום שבכל עלה קיים נקב בנקודת המעבר שבין הנדן לטרף, וכאשר נוצר העלה הבא בתוך העלה הישן והוא מגיע לגובה הנקב של קודמו, הוא מגיח דרך הנקב החוצה וניצב לצדו של העלה שממנו יצא. כך גם העלה השלישי מגיח מתוך הנקב שבעלה השני וניצב לצידו, וכן הלאה.
חלקו הירוק של העלה נועד לקלוט את קרני השמש כפי שהוסבר בחלק א (עמוד 54 ולכן נבראו העלים על ידי בורא עולם בצורה כזו שלא יסתירו זה לזה את אור השמש. הנדנים הגדלים זה בתוך זה כגליל עבה, נותנים לחלקו התחתון של הבצל עובי וחוזק לשאת את משא העלים הירוקים. במבט שטחי נראה כי החלק הלבן הוא גבעול ממנו יוצאים עלים ירוקים, ומסיבה זו הוא מכונה בזמננו 'גבעול מדומה'. אך כפי שהוסבר הדבר אינו כן. הגבעול האמיתי הוא 'עוגת הבצל' הזעירה שבתחתית הבצל, והחלק הלבן הוא בסיסי העלים הירוקים .
חשוב לציין, כי הבצל הירוק נגוע ביותר בחרקים, ועל כן מגדלים אותו בחממות מיוחדות המגינות עליו מפני החרקים. כמו כן מרססים אותו בחומרי הדברה להפחתת הנגיעות. בתמונה זו נראית חממה בה מגדלים בצל ירוק.
ובתמונה הבאה נראה הבצל הירוק לאחר עקירתו מהקרקע .
התפתחות הבצל היבש – התבצלות
כדי לקבל בצל יבש, אין עוקרים את הבצל הירוק, אלא ממשיכים את הגידול עוד מספר חודשים . בשלב מסוים מפסיק הבצל להצמיח עלים חדשים, ומתחיל שלב ההתבצלות.
ההתבצלות כשמה כן היא – יצירת הבצל. חומרי המזון האגורים בטרפים הירוקים יורדים כלפי מטה אל הנדנים הלבנים. הללו מתנפחים, מתעבים ונעשים גלדים בשרניים, וכך מתפתח הבצל הלבן היבש על חשבון העלים הירוקים אשר מתרוקנים מחומרי המזון שבהם, למעשה כל גלד של בצל היה בתחילת גידולו נדן של עלה ירוק. בתמונה נראית שדה בצל בשלב מתקדם של ההתבצלות.
מנפלאות הבריאה, שמנגנון הצימוח של צמחים רבים, ובכללם הבצל, הוא עונתי ותלוי באורך היום והלילה .
טבעו של הבצל הוא שבימות החורף, כשהימים קצרים והלילות ארוכים, הוא מוציא עוד ועוד עלים ירוקים, וכך נוספים עוד ועוד עלים, זה בתוך זה .
כאשר הלילה מתחיל להתקצר, ושעות החושך פוחתות, מפסיק הבצל לייצר עלים חדשים ,ואז מתחיל שלב ההתבצלות, וככל שהימים הולכים ומתארכים, תהליך ההתבצלות מואץ יותר .מסיבה זו, על מנת לקבל בצל יבש, יש לזרוע את הבצל במועד מדויק, כדי שעד תחילת תהליך ההתבצלות יהיו בבצל מספיק עלים ירוקים. זריעה מאוחרת תניב בצל קטן, שכן הבצל יתחיל את התבצלותו כאשר יהיו בבצל עלים מועטים. גם זריעה מוקדמת מדי אינה רצויה[1]. המועד המדויק של תחילת ההתבצלות שונה מזן לזן, ראה הערה[2]. זריעת בצל לקבלת בצל ירוק אפשרית במשך כל עונות השנה.
הבשלת הבצל – צניחה
לקראת סוף גידול הבצל, מפסיקים את ההשקייה והבצל מתייבש בשדה. בשלב הבשלת הבצל, העלים הירוקים כבר אינם טובים למאכל. החלק שהתרוקן ביותר הוא 'צוואר הבצל'. חלק זה הסמוך ביותר לבצל היבש, מידלדל עד שאינו יכול לשאת את משא העלים הירוקים שבראשו ,והוא נוטה על צידו, כורע וצונח לקרקע.
צניחת הבצל היא הסימן להבשלת הבצל. בתמונה נראה שדה בצל בשלב הצניחה. אם כן, ברור שלא ניתן לקבל מאותו בצל גם בצל ירוק וגם בצל יבש, שכן הבצל הירוק תורם את חיותו וחומרי המזון שבו לטובת התפתחות הבצל היבש .
בתמונה נראה בצל יבש חתוך לאורכו. בראש הבצל נראה "צוואר הבצל" העשוי משרידי העלים הירוקים שהתכווצו וסגרו את ראשו של הבצל היבש. בתחתית הבצל ניתן לראות את עוגת הבצל – הגבעול הזעיר ממנו יוצאים הגלדים כולם.
כמו כן ניתן לראות כי לרוב הגלדים יש המשך של עלה שהתייבש ונעשה חום, למעט הגלדים הפנימיים ביותר. כאמור לעיל, כאשר מתחילה ההתבצלות מפסיק שלב ייצור עלים חדשים .הנדנים הצעירים האחרונים שנוצרו (שהם הפנימיים ביותר) עדיין לא הצמיחו טרף ירוק, אף הם מתבצלים, והם הגלדים הפנימיים של הבצל.
קליפות הבצל
קליפות הבצל הכהות אינן קליפות במובן הרגיל של קליפת פרי, הן בעצם הנדנים החיצוניים של הבצל .
כפי שהסברנו לעיל, הנדנים החיצוניים הם העלים הראשונים שנוצרו. בתהליך ההתבצלות מעבירים הנדנים החיצוניים את חומרי המזון שבהם אל הנדנים הפנימיים, ומסיבה זו הם עצמם נהפכים לקרומים דקים ומקבלים צבע שונה (לבן, צהבהב, חום, או אדום – סגול בבצל סגול) ומשמשים כקליפות הבצל .
במסכת חולין (דף קכ, א) מוזכרות שלוש קליפות הבצל, והכוונה לשלוש השכבות החיצוניות .בגמרא נאמר כי לעניין טומאת אוכלין, מוגדרת הקליפה הפנימית כאוכל, ושתי הקליפות החיצוניות הן 'שומר'. מסיבה זו הקליפה החיצונית ביותר נקראת "שומר על גבי שומר", ואינה מצטרפת לאוכל לשיעור כביצה לטומאת אוכלין.
עקירת הבצל
כל עוד עלי הבצל לא התייבשו לחלוטין, הבצל ממשיך לגדול ולהוסיף בנפחו ובמשקלו, ובנוסף לכך הוא צובר חומרים מעכבי צמיחה שיאפשרו אחסון ממושך של הבצלים. מסיבות אלו בשלב זה כדאי לתת לו לגדול ולהתפתח יותר.
הזמן הטוב ביותר לעקירת הבצל הוא כאשר כל הטרפים הירוקים מתייבשים. מסיבה זו נקרא הבצל "בצל יבש". משך זמן גידול הבצל עד להבשלה הסופית הוא כששה חודשים. בשלב זה ,עדיין לא נוצרו זרעי הבצל. כעבור חצי שנה, כשהבצל מתעורר מתרדמתו וממשיך את גידולו בשנה השנייה, הוא יוצר זרעים כפי שיוסבר בהמשך.
בזני בצל מסוימים, יוצר הבצל את הזרעים עוד בשנה הראשונה בסוף התהליך של גידול הבצל . כיום מעדיפים להשתמש בזני בצלים שבאופן טבעי נותנים זרע בשנה השנייה[3].
נגיעות חרקים בבצל יבש
כאשר הבצל יבש הוא סגור מלמעלה על ידי שרידי הטרפים הירוקים המכווצים וחרקים מתקשים לחדור לתוכו. אך לעתים אצה הדרך למגדלים, בעיקר בתחילת העונה כאשר יש מחסור של בצלבשוק, והם עוקרים את הבצל טרם התייבש לחלוטין כשהעלים הירוקים עדיין לא התייבשו כל צורכם, יש צורך לחתוך אותם בסכין, ואז נראה הבצל כשראשו פתוח. בצל כזה עלול להיות נגוע בחרקים.
תקופת התרדמה והמשך גידול הבצל בשנה השנייה
לאחר שהבצל מבשיל ומתייבש, הוא נעשה ראוי לאחסון ולאכילה, ובשלב זה נעקרים הבצלים שנועדו לאכילה .
אך לא כל הבצל נאכל בשלב זה. אחוז קטן מן הבצל מושאר לשם גידול זרעי בצל שיהוו את דור ההמשך של הבצלים. לאחר ההתייבשות נכנס הבצל לתקופה של תרדמה שנמשכת כחצי שנה. בתקופה זו הצמח אינו מתפתח כלל – שורשיו יבשים ומנוונים, התרדמת נוצרת כתוצאה מחומרים מעכבי צמיחה הנוצרים בבצל בשנת הגידול הראשונה. כך ניתן לאחסן את הבצל במשך חודשים ארוכים ולצרכו למאכל.
בתקופה זו קיימות בפני המגדל שתי אפשרויות טיפול באותם הבצלים שנועדו לייצור זרעים:
האפשרות הראשונה – להשאיר את הבצל בקרקע עד השנה הבאה. וייתכן שכך היו עושים בזמן חז"ל, ראה מסכת פאה (ג, ד) לגבי אמהות של בצלים, ולשון הרמב"ם (הלכות מתנות עניים ב ,ב): "וכן האמהות של בצלים שמניחין אותן בארץ ליקח מהן הזרע חייבות בפאה"[4].
האפשרות השנייה – לעקור את הבצל, לאחסן אותו בתנאים נאותים, ובחורף הבא לחזור ולשותלו באדמה. וכך עושים בזמננו. כמו כן, כדי למנוע מחלות קרקע, ומטעמים נוספים, שותלים את הבצלים בקרקע אחרת מזו שבה הם גדלו בשנה הראשונה, וגם מרווחי השתילה בשנה השנייה שונים ממרווחי השתילה בשנה הראשונה, כך שבכל מקרה יש צורך לעקור את הבצל ולחזור ולשותלו.
חשוב לציין כי גם אם משאירים את הבצל בקרקע בתקופת התרדמת, הוא אינו יונק מן האדמה בזמן זה, משום שהשורשים שלו יבשים ומנוונים לחלוטין.
שלב הזרע – שנת הגידול השנייה
בהגיע החורף הבא מסתיימת תקופת התרדמת, והבצל מתעורר ומתחילה צמיחה חדשה. החומרים שגרמו לתרדמת הולכים ומתכלים, וכאשר הם כלים לגמרי הבצל מתחיל את צמיחתו.
מסיבה זו גם בצל שלא נשתל באדמה, מתעורר ומתחיל לצמוח. ניתן לראות זאת פעמים רבות כאשר מאחסנים בצל זמן ממושך, ופתאום מתרחשת צמיחה.
חשוב לציין כי כל הצימוח של הבצל החדש נעשה מניצני צימוח זעירים המצויים ב'עוגת הבצל' – הגבעול הקצר שבתחתית הבצל. בפרק הבא נרחיב ונסביר כיצד מתחיל הגידול של הבצל החדש מתוך הבצל הישן, מה שנוגע להבנת כמה סוגיות.
הצימוח החדש מתחיל בתחילת החורף וכפי שהביא בספר הערוך (ערך אם ב): "האמהות של בצלים בפיאה, ראשי בצלים גדולים ומניחן בארץ לעשות מהזרע. ובילמדנו באם בחוקותי ,אמר רב אחא רביעה אחת יורדת ואמהות עולות". כוונת המדרש היא שבתחילת החורף עם בא הגשמים מתחילה הצמיחה של האמהות שהושארו בשדה לייצור הזרעים.
תחילה חוזר הבצל ומצמיח 'בצל ירוק' כפי שנראה בתמונה. הבצל הירוק החדש עולה לגובה, מפלס את דרכו בין גלדי הבצל ובוקע מלמעלה דרך צוואר הבצל. לאחר שיוצאים כמה עלים ירוקים יוצא עמוד הפריחה שצומח ומתארך במשך זמן 30 עד 50 ימים (בתנאי הגידול בארץ ישראל), עד שהוא מגיע לגובה עצום, עד כמטר וחצי!
כמו העלים, אף העמוד יוצא מעוגת הבצל, הוא מפלס את דרכו בתוך העלה הירוק שקדם לו, מגיח מתוך הנקב שבעלה, ומשם הוא מתנשא לגובה.
עמוד הפריחה הוא חלול וחלק, ואינו נושא עלים. בראשו נוצרים פרחים רבים, בדרך כלל נוצרים על עמוד פריחה אחד בין 200 ל-600 פרחים (ויש בצלים שיוצרים אפילו 2,000 פרחים!), מכל פרח מהפרחים הללו נוצרים עד שישה זרעי בצל, כך שמבצל בודד מתקבלים אלפי זרעים.
נציג את שלבי יצירת הזרעים בתמונות, שאת רובן קיבלתי מחובב שור, אגרונום מומחה לטיפוח זני בצל וגידול בצל לזרעים בחברת 'הזרע'. התמונות המקצועיות והמיוחדות צולמו על ידו, ובעין טובה נתן לנו את רשותו להדפיסן בספרנו כדי לבאר את סוגיות הש"ס ולהראות את יפי הבריאה, להתפעל ממעשי הבורא הנפלאים.
שלבי ייצור הזרעים
לצמיחת עמוד הפריחה נדרשים שני תנאים מרכזיים: טמפרטורה נמוכה, וגיל הבצל. כלומר: רק בצל שנזרע בשנה הראשונה בתקופת החורף ובמועד מוקדם מספיק והגיע לגודלו המקסימלי יצמיח עמוד פריחה.
בצל שנזרע מאוחר, ולא הגיע בשנה הראשונה לגודל הנדרש, לא יצמיח עמוד פריחה ולא ייצר זרעים, אך יווצרו ממנו בצלים חדשים שיתבצלו אף הם .
בראש העמוד נוצר מתחל סגור שבתוכו מתפתחים הפרחים. מתחל הוא כינוי למעטפת העוטפת תפרחת שלמה שבה פרחים רבים. מקור מילה זו הוא במסכת ברכות (דף לו, ב) לגבי מתחל של תמרים. שם מדובר במעטפת עצית העוטפת את המכבדת כולה בשלב יצירת פרחי התמר, (ראה בהרחבה בחלק א עמוד 97), כאן המתחל עשוי מעלים דקים. בתמונה נראים עמודי הבצל הגבוהים עם המתחלים הסגורים.
עמוד הפריחה של בצל (וכן של שום וקפלוטות) נקרא במשנה (עוקצין א משניות ב – ג) "עמוד ,"וכפי שכתב שם הר"ש: "פירוש בערוך כשיזקינו הכרישין והקפלוטות והבצלים יעשה באמצעיתם כמין עמוד ובראשו תורמל ובו הזרע". ונרחיב על כך בהמשך .
במסכת עירובין (כט, ב) נאמר: "תנו רבנן, לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו, ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו וחלה ונטה למות ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו". רש"י (ד"ה נחש שבו) פירש שהכוונה לארס שרף הבצל. אמנם רבינו חננאל פירש: "העמוד שבתוכו שמתעגל בראשו כמין גבעול ומתקבץ בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל". פירוש זה הובא בתוס' שם (ד"ה מפני). ברור שהכוונה לעמוד הפריחה. ויתכן שהחשש שהוא שמא בתוך הבצל נוצר עמוד הפריחה ועדיין לא הגיח החוצה, ועל ידי אכילת הבצל נאכל גם העמוד. ובריטב"א שם הביא, שיש שפירשו שהכוונה לתולעת שנוצרת בבצל ומסוכנת כארס של נחש.
פתיחת המתחל
המתחל נפשק ונפתח, כפי שנראה בתמונה ונגלים מאות הפרחים הצפופים הנישאים בראש עמוד הפריחה.
הפרחים ערוכים שורות-שורות, בקבוצות המונות 10-5 פרחים, סביב צירה המרכזי של התפרחת .משך הפריחה של כל פרחי הצמח שבועיים עד חודש ויותר, זהו שלב האבקה, במקרים רבים מציבים כוורות של דבורים בשדות הבצל לשיפור ההאבקה. הסבר על הפרח והתפתחות הזרעים ,ראה חלק א פרק הפרח. בתמונה נראה שדה בצל לזרעים.
לא ייאמן, עמוד הפריחה הרם, הנושא מאות פרחים, צמח מהבצל הקטן שנשתל לפני מספר חודשים!
הבשלת הזרעים ואיסופם
לאחר מכן הזרעים מבשילים, בשלב זה הבצל כולו כולל התפרחת יבשים לחלוטין. בתמונה הבאה נראית תפרחת הבצל היבשה. רוב הזרעים התפזרו, ובתוך התפרחת נראים מספר זרעים שעדיין לא התפזרו. תכונתו של הבצל היא שהוא מפזר את זרעיו כאשר הם מבשילים (תכונה המצויה על פי רוב בצמחי בר), דבר המקשה מאוד על איסוף זרעי הבצל הזעירים. ולכן בגידול מסחרי קוטפים את התפרחות בשלב מוקדם יותר, דשים אותן ומוציאים מהן את הזרעים.
כיום משתמשים בקומביין משוכלל העושה את פעולות הדיש, הזרייה והעימור בבת אחת.
גידול מזרעים לעומת גידול מבצלצלים
כפי שהוסבר בתחילת הפרק ויוסבר בהרחבה בפרק הבא, קיימת שיטה נוספת לגידול בצל:
שתילת בצל או בצלצל קטנטן באדמה באופן שמתפתחים ממנו בצלים חדשים.
גידול מזרעים הוא כמובן זול ופשוט בהרבה מגידול מבצלצלים, כיוון שבשיטה זו מפיקים מבצל אחד אלפי זרעים, כשמכל זרע צומח בצל .
לעומת זאת כאשר שותלים בצל באדמה, בחלק מהזנים הבצל מתפצל לכמה בצלים, ואילו באחרים מתקבל בצל אחד בלבד .
בנוסף, הגידול מבצלים הוא מורכב יותר כי הוא גידול כפול: מגדלים בשנה הראשונה בצלים ,עוקרים אותם, מאחסנים אותם חצי שנה וחוזרים ושותלים אותם באדמה. ברור אפוא כי הדבר אינו משתלם מבחינה כלכלית.
למרות זאת, בעונה מסוימת בשנה יש הכרח לבצע גידול מבצלצלים; משום שזני בצל הגדלים מזרעים, נזרעים רק בחורף ומבשילים בקיץ. זני הבצל הבכירים מבשילים באייר, והאפילים בחודש אב. זנים אלו הם בעלי חיי מדף ארוכים במיוחד, וניתן לאחסנם בתנאים נאותים עד סביבות חודש שבט .
אך מחודש שבט לא ניתן לקבל בצל מגידול מזרעים, ובשל כך יש לבצע גידול מבצלצלים שנזרעו בשנה הקודמת, על ידי שחוזרים ושותלים אותם מחדש בשנה זו, על כך עוסקות סוגיות רבות בש"ס. ונרחיב על כך בפרק הבא בעז"ה.
ונביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה המסביר את ההבדל ההלכתי בין גידול בצל מזרעים לגידול בצל מבצלים:
במשנה במסכת תרומות (ז, ז) נאמרו הדינים המיוחדים של צמח שאין זרעו כלה, ועל כך כתב הרמב"ם שם (העתקנו מתרגום ר"י קפאח, וכעין זה בתרגום ר"ע קורח במהדורת מכון המאור ,ובתרגום הנדפס אין הדברים ברורים): "ודבר שאין זרעו כלה, כגון השום והבצלים שאם זרע גרגר שום או גוף הבצל, לא זרע שלהם, הרי יצמח מה שצומח והעיקר קיים באדמה לא תתקלקל צורתו. וזה ידוע תמיד". וביאר הרמב"ם כי זריעת זרע של בצל דינה כשאר זרעים ונחשבת 'זרע כלה', והדינים המיוחדים לבצל, הוא כאשר שותלים את הבצל עצמו, והבצל הישן נקרא בלשון המשנה 'זרע שאינו כלה.'
חלקי הבצל שנזכרו במסכת עוקצין
במשניות במסכת עוקצין נידונו כמה מחלקי הבצל לגבי דיני טומאת אוכלין: 'פיטמא של בצל ,"עמוד של בצל', 'עלי בצלים ובני בצלים'. נביא את דברי המשנה ונבאר בעז"ה מה הם חלקים אלו.
פיטמא של בצל
במשנה (עוקצין א, ב) נאמר: "שרשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן לחין, והפיטמא שלהן בין לחה בין יבשה". ופירש הר"ש: "כעין פיטמא של רימון יש לשום ולבצלים, והוי שומר ומצטרף". וכן פירשו הרא"ש והרע"ב. (ראה חלק א פרק הרימון עמוד 82 שם הבאנו את דברי הרמב"ם שפיטמא של רימון הוא עמוד העלי שבראש הרימון). ובפירוש רב האי גאון שם: "חדאן של כרישים ושל בצלים כדאמרינן לענין אתרוג, ניטלה פיטמתו". ובביאור הגר"א כתב: "והפיטמא, פירוש הוא כמו החותם". מדברי כולם, בין אלו שהשוו לפיטמת רימון ובין אלו שהשוו לפיטמת אתרוג, נראה שהפיטמא היא צוואר הבצל המשמש כשומר הפרי אף בבצל יבש .
לגבי פיטם של אתרוג הביא רש"י במסכת סוכה (לד, ב) שני פירושים. בשם רבי יעקב ברבי יקר פירש רש"י שפיטם הוא החלק הנמצא בראש האתרוג (כלשוננו היום) ובשם רבינו יצחק הלוי פירש שהכוונה לעץ הנעוץ בתחתית האתרוג (בלשוננו: עוקץ) שני פירושים אלו הובאו בטור אורח חיים (סימן תרמ"ח) לפי שני הפירושים מדובר בבליטה היוצאת מפרי, בין אם היא בראשו ובין אם היא בקצהו
ואף בבצל הדבר כן. למרות שמבחינה מהותית אין דמיון בין פיטם של אתרוג ופיטם של רימון לפיטם של בצל, אך ההשוואה היא מבחינה חזותית ובה יש דמיון ביניהם. הן באתרוג, הן ברימון והן בבצל, מדובר בבליטה היוצאת מדבר מעוגל והיא נקראת 'פיטם' כמו פיטם של דד.
ובפירוש המשנה לרמב"ם קיים הבדל בין התרגומים השונים. היה מקום לפרש כי לשיטת הרמב"ם הפיטמא היא עוגת הבצל ממנה יוצאים השרשים. אך בעיון בלשון הרמב"ם במקור בערבית על ידי הג"ר יהודה זייבלד שליט"א נראה שאף לפי הרמב"ם הפיטמא היא צוואר הבצל, ראה הערה[5].
אמנם בתפארת ישראל על המשנה כתב: "הוא הראש עצמו של ג' מיני פירות הללו שממנה יוצאין השרשין כמין שיער". לכאורה כוונתו לעוגת הבצל (ואין הדבר מוכרח שהרי בתחילת דבריו כתב שהוא ה"ראש" וצ"ע.)
על כך יש להקשות כמה קושיות. א. הדימוי ל'פיטמא' אינו מובן, כי פיטמא האמורה בכל מקום היא בליטה היוצאת מעיגול. ואילו העוגה היא חלק מהעיגול עצמו (ואולי יש זנים בהם העוגה בולטת מעט כלפי מטה). ב. המשמעות הפשוטה היא שהפיטמא נחשבת לשומר. ואילו עוגת הבצל היא לכאורה אוכל ממש, לא מבעיא בבצל לח – ירוק, אלא אף בבצל יבש יש האוכלים את עוגת הבצל, ועוד מדוע לא נשנה במשנה דין צוואר הבצל שאף הוא שומר. ג. בספר מי הדעת (הרב ידידיה מרגולין, ירושלים תשס"ח) תמה על דברי התפארת ישראל, שאם העוגה נחשבת לשומר, הרי שהשרשים היוצאים ממנה הם 'שומר על גבי שומר' שאין דינו כשומר (כאמור בעוקצין פ"ב משנה ד לגבי קליפות הבצל). ובספר נחלת שי (הרב שמואל יצחק יפה ,ירושלים תשס"א) כתב ליישב דברי התפארת ישראל שהפיטמא מצטרפת בתורת אוכל ולא בתורת שומר. וראה בהערה דברי ראשונים נוספים הדנים בעניין זה[6].
עמוד של בצל
בהמשך המשנה נזכר עמוד של בצל. ונאמר במשנה כי העמוד המכוון כנגד האוכל נחשב שומר והעמוד שאינו מכוון כנגד האוכל אינו שומר אלא יד. הגאונים והראשונים: רב האי גאון, ספר הערוך, פירוש המשנה לרמב"ם והר"ש פירשו שהעמוד הוא עמוד הפריחה .
וזה לשון רב האי גאון: "והעמוד. פירוש, כשיזקינו הכרישין והבצלים והקפליטות יעשה באמצעיתו כמין עמוד ובראשו תרמיל ]ובו[ הזרע". וזו היא אף כוונת דברי הרמב"ם, ובין התרגומים יש הבדלים קטנים ולא משמעותיים. וברור שזו אף כוונת רבינו עובדיה מברטנורא, ראה הערה[7]. ובשנות אליהו פירש באופן אחר, ראה הערה[8].
עמוד הפריחה אינו אוכל. מראהו הירוק הדומה לעלי הבצל עלול להטעות כי הוא אכיל, אך אין הדבר כן, העמוד הוא עבה בהרבה מעלי הבצל, הוא קשה וחלול ואינו נאכל. לא נתפרש בדברי הראשונים מהו חלק העמוד המכוון כנגד האוכל שנחשב לשומר, ולומדי מסכת עוקצין מתחבטים בעניין זה (ראה בהערה 7 דברי התפארת ישראל). אבאר כפי הנראה לעניות דעתי על פי הכרת המציאות של גידול הבצל.
עמוד הפריחה של הבצל נוצר אחר שנוצרו כמה וכמה עלים. לאחר יציאת העלה האחרון נוצר עמוד הבצל. העמוד יוצא מעוגת הבצל ומפלס את דרכו בתוך העלה הירוק שקדם לו. העמוד עולה לגובה ומגיח החוצה דרך הנקב שבעלה ומשם הוא מתנשא לגובה.
בסופו של דבר, רוב רובו של העמוד ניצב חשוף, כשחלקו התחתון נמצא בתוך גוש נדני העלים הלבנים העוטפים אותו. חלקו הנמוך ביותר עטוף אף בגלדי הבצל הישן. ניתן לראות זאת היטב בתמונה.
מסתבר מאוד שכל החלק התחתון של עמוד הבצל, הן החלק העטוף בגלדים, והן החלק שמעליו העטוף בתוך העלים, נקרא בלשון המשנה: 'מכוון כנגד האוכל' ומשמש כשומר כי ברור שאם יינטל העמוד העבה מתוך עלי הבצל, הבצל והעלים יתקלקלו במהרה.
לעומת זאת, חלק העמוד העליון שהגיח מתוך העלים ואינו בתוכם, אינו משמש כשומר, כי אף אם ייחתך ימשיך הבצל להתקיים. ומכל מקום חלק זה משמש כ'יד' כיון שעל ידו נקל להחזיק את הבצל. להבנה ברורה של הדברים, הסרנו מעמוד הפריחה את כל העלים כולם, והשארנו רק את העמוד היוצא היישר מעוגת הבצל. כפי שנראה בתמונה. ניתן להבחין גם בהבדל הצבע בין העמוד המכוון כנגד האוכל לעמוד שאינו מכוון כנגד האוכל.
החזון איש (עוקצין א, ו) התחבט מהו "עמוד של בצל" וכתב שאם הכוונה לירק הגדל בראש הבצל, הדבר אינו מובן שהרי אוכלים את כולו בין החלק המכוון כנגד האוכל ובין החלק שאינו מכוון כנגד האוכל. והאריך בכמה קושיות ממקומות במשנה ובגמרא מהם משמע שעלי הבצלים נחשבים לאוכל גמור. ולפי המבואר בדברי הראשונים שמדובר בעמוד הפריחה, מיושבות כל הקושיות .
בני בצלים
במסכת עוקצין (ב, ח) דנה המשנה בדינם של "עלי בצלים ובני בצלים" שהם חלולים, והמשנה דנה אם החלל שלהם מצטרף לשיעור כביצה לטומאת אוכלים .
מדברי רוב הראשונים מבואר שבני בצלים הם עלים חדשים של בצל שנוצרו מבצל ישן ולכן הם נקראים 'בני בצלים'. כך מבואר בפירוש הרמב"ם והרא"ש. עלים אלו הם אוכל גמור, ולפי זה אין קשר בין 'בני בצלים' ל'עמוד של בצל' שנזכר בפרק א. אמנם בתפארת ישראל נקט בשיטת חלק מהראשונים שבני בצלים הם עמוד של בצל, ויתכן שזו כוונת הר"ש ואין הדבר מוכרח ,וראה בהרחבה בהערה[9].
ללומדי הדף היומי העומדים ללמוד בחודש הקרוב את סוגית גידולין במסכת נדרים (דף נז – ס), ומעוניינים לקבל את חלק ב' – 'גידול בצל מבצל' עוד לפני יציאת הגיליון הבא, וכן המעוניינים לקבל מאמר זה בפורמט צבעוני עם תמונות מפורטות. ניתן לפנות בדואר אלקטרוני שכתובתו mishnat55@gmail.com ונשלח בלי נדר.
המשניות במסכת עוקצין נתבררו בלימוד עם החברותא הבה"ח נתן יחיאל לוין נ"י.
המידע המקצועי שבפרק זה התקבל ממומחים רבים שסייעו לי להבין את רזי גידול הבצל לצורך הבנת סוגיות הש"ס ויעמדו על הברכה, וביניהם: הרב חנן מן שליט"א; פרופ' חיים רבינוביץ ,הפקולטה לחקלאות רחובות; אגרונום חובב שור, מומחה לטיפוח זני בצל – חברת הזרע (ותודות על תמונות גידול הזרעים במאמר זה); שלמה טל מומחה לגידול בצלצלים, ישובי התענך; ישראל זרביב, מומחה לגידול ירקות עלים, נצר חזני.
[1] . זריעה מוקדמת תגרום שהבצל יגיע לשיא גודלו לפני תחילת ההתבצלות, דבר שעלול לגרום להפרגה – יצירת פרחים מוקדמת מהצפוי, הפוגמת באיכות הבצל הנאכל. ראה הסבר בחלק א עמוד 183.
[2] . יש זנים שאינם מתבצלים, אלא רק כאשר משך היום הוא 15 שעות, והלילה – 9 שעות. זנים אלו המכונים
"זני יום ארוך", אינם מתאימים לגידול בארץ ישראל, שכן משך הלילה בארץ ישראל אינו קצר כל כך אפילו בשיא הקיץ, והם מתאימים לגידול באיזורים הצפוניים או הדרומיים של כדור הארץ, בהם יש תקופה שהלילות קצרים מאוד. רוב הזנים הגדלים בארץ מתחילים את ההתבצלות כאשר משך הלילה הוא בין 11 ל-13 שעות. במאמרנו זה לא נעסוק בשמות הזנים השונים.
[3] . הסיבה לכך היא כיוון שבזנים אלו בהם הפריחה הינה בשנה הראשונה, עלולה להתרחש תופעה של 'הפרגה' – יצירת פרחים מוקדמת. וגם בבצלים שגודלו למאכל, יתחיל לצמוח עמוד פריחה, דבר שפוגם באיכות הבצל למאכל. ראה הערה קודמת.
[4] . הנידון שם הוא לגבי חיוב פאה באמהות של בצלים, שנחלקו בזה רבי יוסי וחכמים. נאמרו שם בירושלמי שני ביאורים בדברי המשנה, ויש בזה כמה פירושים בראשונים עי' שם ברמב"ם ובר"ש. לפי חלק מהפירושים בצלים אלו אינם ראויים לאכילה אלא על ידי הדחק, ויש פירושים אחרים, ואין כאן המקום להאריך. לפי חלק מן הדעות ייתכן כי אם ינהגו כמקובל כיום ויעקרו את הבצלים ויניחום למשמרת עד השנה הבאה יהיה הדין שונה, ויש לברר סוגיא זו.
[5] בתרגום הנדפס נכתב: "ופיטמא שלהן, הן גרעינין, אשר בהן קיבוץ הגידין אשר בראש הבצל והשום והכרתי והן דמות חוטין מלופפין מסובבין". ובתרגום ר"י קפאח (הוצאת מוה"ק) כתב: "ופיטמא שלהן הוא הגרגר שיש בו צומת השרשים שבראש הבצל והשום והקפלוט והן כעין חוטין קבוצין וצמותין". ובתרגום ר"ע קורח (הוצאת מכון המאור) כתב: "ופיטמא שלהן, היא הפקעת שבה קובץ השרשים אשר בראש הבצל והשום והקפלוטות והן כמין חוטים לפופים קבוצים ."
במקור בערבית כתב הרמב"ם: "ופיטמא שלהן היא אלחבה אלתי פיהא מג'מע אלערוק אלתי פי ראס אלבצל ואלת'ום ואלכארת' והי שבה כ'יוט מלתפה מג'מועה."
הדברים אינם ברורים לפי אף אחד מהתרגומים, שהרי בראש הבצל אין 'גרעינין' ואין 'גרגר' ואין 'פקעת .'במקור בערבית המילה היא "אל חבה". וכתב לי הרב זייבלד כי מילה זו מושאלת לכל בליטה, לאו דווקא גרגר של זרע. והדבר מתאים לצוואר הבצל, אשר הוא כבליטה על גבי הבצל .
אף בהמשך דברי הרמב"ם יש הבדל בין התרגומים האם הפיטמא עשויה מ'קיבוץ גידין' (תרגום הנדפס) או מ'צומת השרשים' (תרגום ר" קפאח) או 'קובץ השרשים' (תרגום ר"ע קורח). ובמקור בערבית: "אלערוק". וכתב לי הרב זייבלד כי משמעות מילה זו בערבית היא גם שורשים וגם גידים. כלומר, – כל צינורית המעבירה משהו.
ביטוי זה יכול להתאים אף לעלי הבצלים הצינוריים המורידים את חומרי המזון שלהם לבצל. ומשמע שאף לדעת הרמב"ם הפיטמא היא הצוואר שבראש הבצל. והדבר מתאים להמשך דברי הרמב"ם שאותם 'אלערוק' הם 'מלופפין ומסובבין' או 'קבוצין וצמותין', וכך היא המציאות בעלים היוצרים את צוואר הבצל ואילו השורשים אינם מלופפים ומקובצים. אם נכונים הדברים הרי שיש לתרגם את דברי הרמב"ם כך. (גם אם התרגום המילולי אינו מדויק ממש, שכן הרמב"ם השתמש במילים מושאלות לתיאור מבנה הבצל): "ופיטמא שלהן, היא הבליטה אשר בה קיבוץ הצינוריות שבראש הבצל והשום והכרתי, והן כדמות חוטים מלופפים-מקובצים".
[6] . בספר מגן אבות למאירי על הלכות לולב דן מהו פיטם, ובתוך דבריו שם ביאר מהו פיטם של בצל. וזה לשונו: "ושרשים אלו הם אותם החוטים שעליהם, והפיטמא הם חידוד שבראשם שאותו השיער עליהם ."ואף בשיטתו נראה שהכוונה לצוואר הבצל כפי שכתב בתחילת דבריו שם: "שהפיטמת לדעתנו, ולפי מה שמצאנו בה בדרך הקש והחפוש, הוא שם מונח על בליטא יוצאת מדבר גס ועגול כדורי, או דומה לכדורי ,והוא משתפע ומתאלכסן לצד ראשו של אותו דבר כעין שיפוי כובע". בדבריו הוא מדמה את העלים היבשים ל'שיער'. ויתכן שאף התפארת ישראל בדבריו "שרשין כמין שיער" מתכוון לעלים ולא לשרשים כפשוטם ויש לעיין .
ומצאתי לאחד המפרשים שכתב במפורש שהפיטם הוא עוגת הבצל. בשו"ת פאר הדור – תשובות הרמב"ם ,הכניס המדפיס בסוף הספר כמה תשובות מחכם בשם רבי סעדיה (החל מתשובה רכ"ה. התשובה הנוגעת לעניינו היא סימן רכ"ח). החיד"א (יעיר אוזן – עין זוכר מערכת נ אות יב) כתב שמחבר התשובות הוא רבי סעדיה אבן דנאן. רבי סעדיה חי מאות שנים אחר הרמב"ם, הוא מפלפל בתשובתו שם בדברי הטור – רבי יעקב בן רבינו אשר שחי כמאה וארבעים שנה אחרי הרמב"ם.
בתשובתו הוא מסיק שפיטם של אתרוג הוא בקצהו התחתון (עוקץ בלשוננו) וכתב על כך: "ואם תאמר שאי אפשר להיות פיטמא של פרי אלא בראש הפרי כמו פיטמא של דד ופיטמא של רימון אשיבה לך פיטמא של שומין של בצלים ושל כרישין שהם בעיקר הפרי בשרשו למטה". משמע שנקט בפשיטות שזו עוגת הבצל
[7] . לשון הרע"ב: "והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל – הוא הלב שבבצל שהזרע נולד בקצהו". וכתב על כך בתפארת ישראל: "ולא הבנתי, א"כ מה כנגד או שלא כנגד האוכל שייך בהלב שבאמצע הפרי, אולם הר"ש בשם הערוך כתב, וכשמזקינין השומים והבצלים, יגדל מאמצעיתן ויצמח כגון עמוד, ובראשו תורמל שבתוכו הזרע טמון, והוא מכוון כנגד האוכל, וכפי הנראה יוצאין מהעמוד הזה ענפים קטנים, שגם בהן זרע בראשן ,והן שלא כנגד האוכל". פירושו של התפארת ישראל בדברי הראשונים אינו מובן, שכן לעמוד הפריחה של הבצל אין כל פיצולים, העמוד הוא חלק וראשו נוצרת התפרחת ממנה מתפתחים הזרעים. וצ"ע.
[8] . בביאור שנות אליהו (נקרא גם 'אליהו רבא) כתב: "והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל. השורש העב שהוא באמצע השרשים הדקין והוא מתעקם והולך. וכשהוא נגד האוכל אפילו יבש מצטרף וכשאינו כנגד האוכל לח אינו מצטרף כדקתני סיפא". פירוש זה שונה מביאורם של כל הראשונים, ואינו מובן שכן לבצל יש ציצית שורשים ואין לו שורש עב המתעקם וצ"ע.
[9] בדברי הרמב"ם והרא"ש מפורש שהכוונה לעלים חדשים שנוצרו מבצל ישן. זה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה בתרגום הנדפס: "וכן הבצל כשנגע בו המים וצמח והוא אינו מחובר לקרקע כמו שהוא מפורסם ,יצא ממנו לב ירוק דמות עלי בצלים ובתוכו גם כן ריר, ואותו דבר הצומח נקרא בני בצלים". ובתרגום ר"י קפאח (הוצאת מוה"ק): "וכן בצל שבא במגע עם המים וצמח ואינו מחובר בקרקע כפי שידוע יוצאין ממנו עלין ירוקין כמו עלי הבצלים וגם בתוכן יש רירית, ואותו הדבר הצומח נקרא בני בצלים". וכן כתב הרא"ש: "בני בצלים. כשיורדים גשמים על בצלים תלושין הן צומחין ויוצא מהם עלים והם נקראים בני בצלים:"
אמנם לשון הר"ש: "בני בצלים – לעמוד אמצעי קורא בן בצל". ולשון הרע"ב: "בני בצלים – עמוד האמצעי שהוא כמו לב (ירוק) וממנו צומחים הבצלים, לההוא קרי בני בצלים".
ובתפארת ישראל נקט שיש כאן מחלוקת. וזה לשונו: "יש אומרים שהוא עמוד חלול האמצעי הצומח מראשו בין הקנים היוצאין מראש הבצל, ועליו גדל הזרע [ובפ"ק מ"ה נקרא עמוד], ויש מפרשים דכשיעמוד הבצל במקום לח, אף על גב שאינו מחובר בקרקע, יצמחו ממנו ג"כ קניו החלולין, והם נקראין בני בצלים ."בפירוש הראשון כוונתו כנראה לר"ש שכתב שהוא 'עמוד האמצעי' והתפארת ישראל נקט שכוונתו לעמוד הפריחה ואולי גם לרע"ב שהזכיר בדבריו עמוד אמצעי (אמנם בהמשך דבריו כתב הרע"ב שנוצרים ממנו בצלים, ולא הזכיר שנוצרים ממנו זרעים) ויתכן לפרש אף בדעת הר"ש והרע"ב כדברי הרמב"ם והרא"ש ,וכוונתם לבצלים החדשים הנראים בתחילת גידולם כעמוד אמצעי. ויש לעיין.
והנה הרע"ב כתב לגבי בני בצלים שהם "כמו לב" וגם בעמוד של בצל כתב הרע"ב שהוא "הלב שבבצל שהזרע נולד בקצהו". ואין הדברים מוכרח שכוונתו לאותו הדבר. שכן בשני המקרים מדובר בצמיחה מתוך ליבו של הבצל. יש להוסיף שהמקור של הרע"ב לדימוי "לב" לגבי בני בצלים הוא כפי הנראה מפירוש המשנה לרמב"ם בתרגום הנדפס, ובדברי הרמב"ם אין ספק שהכוונה לבצלים חדשים. יש לציין שבתרגום ר"י קפאח מילת "לב" אינה מופיעה.
