שאלה
ראיתי שיש אנשים שכותבים את הפרוזבול בפני שלשה אנשים מזדמנים, כפי הנהוג לגבי התרת נדרים. ומאידך, ראיתי אחרים שאינם מסתפקים בזה, אלא פונים לבית הדין שבעיר כדי לכתוב את הפרוזבול. עם מי הצדק?
תשובה
לדעת השולחן ערוך, צריך למסור את החובות לבית דין חשוב, שהם שלשה בקיאים בדין ובענין פרוזבול, ויודעים ענין שמיטה, וקיבלו אותם רבים עליהם באותה העיר. אך לדעת הרמ"א ניתן למסור את החובות לכל בית דין. ויש שכתבו שלפי הרמ"א אין צריך לכתוב את הפרוזבול בפני דיינים מומחים כלל, אלא ניתן לכתבו גם בפני שלשה הדיוטות. והורו הפוסקים שמכל מקום יהיו השלשה אנשים כשרים ובני תורה.
ולמעשה, פוסקים רבים הורו להחמיר לכתחילה, ולמסור החובות לבית דין חשוב. וכך נהג החזון איש, וכן דעת הגרי"ש אלישיב.
והרמ"א פסק שניתן למסור את החובות לבית הדין גם בלי להתייצב בפני הדיינים, על ידי שיאמר בפני שני עדים שהוא מוסר את חובותיו לבית הדין. ולפי זה יכול כל אחד למסור את חובותיו לבית דין חשוב, על ידי שיאמר בפני שני עדים שהוא מוסר את חובותיו לבית הדין החשוב, והעדים יחתמו על השטר.
ובביאורים נביא את מנהגו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בענין זה.
הרחבה
כתב הרמב"ם (שמיטה פרק ט הלכה יז): "אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של רבי אמי ורבי אסי, שהן ראויין להפקיע ממון בני אדם, אבל שאר בתי דינין אין כותבין".
ומקור דבריו הוא מן הגמרא (גיטין דף לו ע"ב): "אמר שמואל לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא". ופירש רש"י שהכוונה לבית הדין של רב בסורא ובית הדין של שמואל בנהרדעא, אבל בבית דין אחר לא, משום דלא אלים לאפקועי ממונא.
וממשיכה הגמרא ומבארת: "כי תקין הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דידיה, וכרב אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא, אבל לכולי עלמא לא". כלומר, אמנם תיקן הלל את הפרוזבול לכל הדורות, אך כך היתה תקנתו, שיכתבוהו בכל דור בבית דין חשוב כמו בית דינו של הלל, וכבית הדין של רב ושל שמואל, וכשל רב אמי ורב אסי.
ויש מן הראשונים שפירשו את דברי הגמרא כפשוטם, שאין כותבים פרוזבול אלא בפני דיינים מומחים כאותם שנזכרו בגמרא, ונמצא שבדורנו, שאין לנו בית דין חשוב כל כך, לא ניתן לכתוב פרוזבול. וכך הבין המאירי מלשון הרמב"ם שהבאנו לעיל, שכתב "אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של רבי אמי ורבי אסי וכו'".
וזה לשון המאירי: "כשתקן הלל את הפרוזבול, לא לדורו בלבד, אלא אף לכל דורות הבאים אחריו, לכל זמן שתהא השמטת כספים נוהגת בו מדברי סופרים וכו'. ומ"מ אף הוא לא התיר את הרצועה ליעשות על ידי כל בית דין שיזדמן, אלא דווקא על ידי בית דין חשוב ומומחה מצד חכמתו, ושהוא קבוע – להיות של בני המחוז מתנהגים על פיו ובאים לפניו לדין. ומעתה, בזמן הזה, במקום שנוהגים בשמטת כספים, הואיל ואין בתי דינין חשובים וקבועים כל כך – אין אנו מכניסין עצמנו בדין פרוזבול, והרוצה שלא יהא שביעית משמטתו ילוה על מנת שלא ישמיטנו בשביעית כמו שביארנו בראשון של מכות. זו היא שיטתנו, וכן כתבוה גדולי המחברים" (וכוונתו לרמב"ם). וכן כתב בספר העיטור (ערך פרוזבול).
וכתב הרא"ש (גיטין פרק ד סימן יג) שכך היתה גם דעתו של רבנו תם בתחילה, אלא שחזר בו. וזה לשון הרא"ש: "ורבינו תם ז"ל כתב בספר הישר כו' ואין לכתוב פרוזבול בזמן הזה, שאין אנו מומחין כרב אמי ורב אסי. ושוב חזר בו רבינו תם וכתב הוא בעצמו פרוזבול, כי היה אומר דלא בעינן אלא בית דין חשוב שבדור". כלומר, מסקנת רבנו תם שאין כוונת הגמרא להצריך בית דין מומחה ממש כבתי הדינים שנזכרו, אלא הכוונה שיהיה בית דין חשוב שבדור, כפי שאותם בתי דינים היו חשובים בדורם.
וכן כתב בתוספות (גיטין דף לו ע"ב, ד"ה דאלימי) "ר"ת כתב פרוסבול, כי היה אומר דלא בעינן אלא ב"ד חשוב שבדור". וכן כתב רבינו תם בספר הישר (סימן קלח) לאחר שחזר בו.
וכן כתב הר"ן על הרי"ף (גיטין שם): "ומ"מ בי דינא דרב אמי ורב אסי לאו דווקא, אלא ה"ה לכל ב"ד חשוב שבדור". וכן כתב בשו"ת הרא"ש (כלל עז סימן ו): "הא דנקט גמ' בי דינא דסורא ונהרדעא ובי דינא דרבי אמי ורבי אסי, לאו דווקא הני, אלא אורחא דגמרא דאמוראי דשקלי וטרו בשמעתא מתירין דבר ההוה בימיהם, דאלו היו ראשי ישיבות בדורם. והוא הדין בכל דור ודור המופלג שבכל מדינה ומדינה יכול לכתוב פרוזבול".
ובמהר"י קורקוס (שם) כתב שגם דעת הרמב"ם כן, ומה שכתב שאין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של רבי אמי ורבי אסי, אין כוונתו לחכמים גדולים ממש כרבי אמי ורבי אסי אלא לחכמים גדולים לפי דורם. וזה לשונו של מהר"י קורקוס: "בית דינא דרבי אמי ורבי אסי לאו דווקא, אלא כל שהוא גדול וחשוב בדור לדיין כותב פרוזבול".
וכן כתב הכסף משנה (שם) בדעת הרמב"ם: "וכתב הר"ן ומ"מ ב"ד דרבי אמי ורבי אסי לאו דווקא אלא ה"ה לכל ב"ד חשוב שבדור וכו', וכן נראה דעת רבינו (הרמב"ם) ממה שכתב אלא חכמים גדולים ביותר, ולא סתם וכתב אין כותבין פרוזבול אלא בבי"ד של רבי אמי ורבי אסי כלישנא דגמרא. ועוד שכתב שהם ראויים להפקיע ממון, וכיון דכל בי"ד חשוב שבדור ראוי להפקיע ממון ממילא משמע דכל בי"ד חשוב שבדור הוי כב"ד של רבי אמי ורבי אסי וכו'".
ומהר"י קורקוס הוסיף חידוש נוסף: "ואפשר להוסיף עוד שאם הוא דיין מקובל על כל העיר כב"ד של רבי אמי ור' אסי, והלווה מבני העיר, יכול לכתוב פרוזבול. שכיון שלווה זה קבלו עליו לדיין חשוב כרבי אמי ורבי אסי – הרי הוא כב"ד חשוב, ויכול להפקיע ממונו. וכן נראה מלשון המרדכי בפרק השולח". ולפי זה אפשר לכתוב פרוזבול בפני בית הדין הקבוע שבעיר, גם אם אינו הבית דין החשוב שבדור.
וכן כתב הרדב"ז: "וכבר נהגו לכתוב פרוזבול בכל בתי דינין, וסמכו להם דיפתח בדורו כשמואל בדורו, דאי לא תימא הכי – בטלה לה תקנת הלל, דהא לית לן בי"ד כדרבי אמי ורבי אסי. ומ"מ בעינן שיהיה גדול בעירו דחשוב לאפקועי ממונא, ולא כמו שנהגו לכתוב פרוזבול אפילו בשלשה הדיוטות".
וכך כתב בספר התרומות (שער מה אות טז): "איכא מאן דאמר דהאידנא דלית לן ב"ד הגדול לית לן למיכתב הפרוזבול, ואי עבד לא מהני. ומסתברא שכל שלשה בקיאין בדין ובענין פרוזבול, ויודעין מצות שמיטה, והמחוהו רבים עליהם באותה העיר שהן דרין בה – הרי הן באותה העיר ובאותו זמן כבי דינא דרב אסי, וראויין להפקיע ממון בני עירם בתקנתם הנראה להם כמו הם בדורם. וכדגרסינן במסכת ראש השנה (דף כה ע"א) ויעל משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל, למה לא נתפרשו שמותם של זקנים, ללמדך שכל שלשה ושלשה שנתמנו בי"ד על ישראל הרי הן כבי"ד של משה".
וכן פסק השלחן ערוך (חושן משפט סימן סז סעיף יח): "ואינו נכתב אלא בבית דין חשוב, דהיינו שלשה בקיאים בדין ובענין פרוזבול, ויודעים ענין שמיטה, והמחום רבים עליהם באותה העיר".
אכן הרבה ראשונים הקילו אף יותר, וכתבו שאפשר לכתוב פרוזבול בכל בית דין, משום שנקטו שאין הלכה כשמואל שאמר שלא כתבינן אלא בבי דינא דסורא ובבי דינא דנהרדעא.
וכן כתב הרמב"ן (גיטין שם) ודייק כך גם מלשון הרי"ף, וכך כתבו הר"ן והריטב"א (שם), וכך כתב הרא"ש בסוף דבריו, ולשיטה זו הסכים גם המאירי.
וכן פסק הטור (חושן משפט סימן סז): "וכותבין אותו אפילו בזמן הזה, בכל בי"ד, דלית הלכתא כשמואל דאמר אין כותבין אותו אלא בבי דינא דסורא ודנהרדעא, פירוש דווקא בית דין הקבוע ומומחה שבדורו, אלא בכל בית דין ובית דין יכולין לכתבו". וכן פסק הרמ"א: "ויש אומרים דכותבין פרוזבול בכל בית דין, ונראה לי דיש להקל בזמן הזה".
ובשו"ת המבי"ט (חלק א סימן פא) כתב שגם המקילים לכתוב בכל בית דין, היינו דווקא כשאין בעיר בי"ד גדול מהם, אבל אם יש בית דין גדול מהם בעיר אי אפשר לכתבו בשאר בתי דין. וזה לשונו: "ושמעינן נמי מהכא דפרוזבול שנעשה שלא כהלכתו, שלא נעשה בב"ד הגדול כדעת הרמב"ם ז"ל, או שנעשה בב"ד שיש באותו מקום ב"ד גדול, כדאמרינן לעיל דאפילו למאן דלא בעי ב"ד גדול היינו כשאין בעירו גדול, דלא מהני כלל והוי כאלו לא עשה פרוזבול ושביעית משמטת חובותיו". והוסיף וכתב: "ובשנת השמטה שעברה, שנת הש"ך ליצירה, בטלנו כמה פרוזבולין שלא נעשו בב"ד החשוב שבעיר, וכתבו אחרים תחתיהם בב"ד החשוב". אכן בדרך אמונה (שם ס"ק ריג) כתב שלא נהגו כן.
ויש שהקילו עוד שאפשר לכתוב הפרוזבול אפילו בפני שלשה הדיוטות, וכך דייקו הדרך אמונה (שם ס"ק פח), ובספר שמיטת כספים כהלכתה (פרק טו ס"ק ד) מדברי הריטב"א בגיטין (דף לז ע"א).
ומכל מקום כתבו הפוסקים דצריך שיהיו השלשה אנשים כשרים ובני תורה. וזה לשון שולחן ערוך הרב (הלכות הלואה סעיף לה): "שיקבץ שלשה אנשים כשרים שהם בית דין, ולומר להם הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה". ובקיצור שו"ע (סימן קפ סעיף טו) כתב: "המלוה הולך אצל שלשה בני תורה שיהיו בית דין וכו' והמה כותבים לו פרוזבול".
ונסכם בקצרה את שלושת השיטות שהבאנו:
א] שיטת המאירי, שהבין כך גם מדברי הרמב"ם, וכן היא דעת בעל העיטור, שאין כותבין כלל פרוזבול בזמן הזה, משום שאין כותבין אותו אלא בפני דיינים מומחים ובקיאים כרבי אמי ורבי אסי. וכך סבר רבנו תם בתחילה.
ב] שיטת רבנו תם במסקנתו, וכן דעת הר"ן, וכך נקטו מפרשי הרמב"ם בשיטתו, שכוונת שמואל לבית דין חשוב שבאותו הדור. ובמהר"י קורקוס וברדב"ז כתבו שהוא הדין בית דין הקבוע שבעיר נחשב כבי"ד חשוב. ובספר התרומות כתב שכל שלשה שבקיאים בדין ובענין פרוזבול, ויודעין מצות שמיטה, והמחום רבים עליהם – הרי הן באותה העיר ובאותו זמן כבי דינא דרב אסי, וכן פסק בשולחן ערוך.
ג] שיטת הרמב"ן הריטב"א והר"ן שלא קיימא לן כשמואל כלל, וכל בית דין כשר לכתוב פרוזבול, וכן כתבו הרא"ש והטור, וכן פסק הרמ"א. ויש שהקילו לפי שיטתם שאפשר לכתוב הפרוזבול אפילו בפני שלשה הדיוטות, ובלבד שיהיו אנשים כשרים ובני תורה.
ולמעשה, בחוט שני (פרק ט ס"ק יז) כתב שמנהג העולם לעשות הפרוזבול בפני שלשה אנשים, וכדעת הרמ"א, ויש לסמוך על זה. וכתב שגם החזון איש החמיר רק בשמיטה אחרונה לעשות אצל הרב וואזנר אב"ד זכרון מאיר, אבל בשמיטות הקודמות כתב כמנהג העולם בפני שלשה. וכן כתב באורחות רבינו (עמ' שעט) שגם בעל הקה"י היה מיקל בזה. והבאנו לעיל מדברי שולחן ערוך הרב והקיצור שו"ע, שיהיו השלשה אנשים כשרים ובני תורה. ובספר משנת הגרי"ש כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שלכתחילה יש להעדיף שיהיו השלשה כמה שיותר תלמידי חכמים.
אכן בדרך אמונה (שם ציון ההלכה ס"ק רט) כתב: "ומרן החזון איש היה מהדר לעשותו בבית דין הקבוע בעיר, ובשעת הדחק יש להקל בזה". וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ישא יוסף שביעית סימן קכא), שיש להחמיר למסור החובות לפני בית דין חשוב, וכפי שיבואר לקמן, וכן נוהגים רבים להדר בזה.
והנה מבואר במרדכי (גיטין פרק ד סימן שפ) שאפשר למסור את חובותיו לבית הדין גם בלי להתייצב בפני בית הדין. והרמ"א (שם סעיף כא) פסק כדבריו: "ואין חילוק בין אם המלוה בעיר הדיינים או לא, כי יכול לומר אפילו שלא בפניהם: אני מוסר שטרותי לבית דין פלוני שבעיר פלוני".
ולפי זה, יכול כל אדם למסור את חובותיו לבית דין החשוב שבעיר גם בלי לטרוח להתייצב בפניהם, וזאת על ידי שיאמר בפני שני עדים שהוא מוסר את חובותיו לאותו בית דין חשוב שבמקום פלוני.
אמנם יש שכתבו שכמה מן הראשונים חולקים על זה וסוברים שצריך למסור החובות בפני הבית דין ממש, ועיין בספר שמיטת כספים כהלכתה (פרק טז), ושם בשביבי אש (סימן יח) שהאריך בדעות הראשונים בזה.
ולפיכך הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל לעשות את הפרוזבול בדרך תנאי, שימסור חובותיו לבית דין חשוב בפני שלשה אנשים, ויתנה שאם אי אפשר למסור החובות שלא בפני בית הדין, הרי הוא מוסר את חובותיו לאותם שלשה אנשים, שהם נחשבים בית דין לפי דעת הרמ"א שכותבים בפני כל בית דין. וכן נהג הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעצמו.
וכן כתב בספר ישא יוסף (שם): "דעת מרן זצוק"ל דלכתחילה צריך לעשות הפרוזבול בפני בי"ד חשוב, אלא שסובר רבינו דאין צריך לבוא בפני הבי"ד חשוב ולמסור בפניהם, ודי במה שכותב בשטר הפרוזבול שהוא מוסר לבי"ד בעיר פלונית גם שלא בפניהם וג' אנשים יחתמו, אלא שמכיון שלא הכל מסכימים שניתן למסור שטר פרוזבול לפני בי"ד במקום אחר כו', על כן מהיות טוב הורה רבינו זצוק"ל בשמיטה זו שמלבד מה שכותב בשטר שמוסר חובותיו לבי"ד חשוב שבמקום פלוני, יוסיף גם שאם אין מועילה המסירה אלא בפני בי"ד – הרי הוא מוסר שטרותיו לפני אותם שלשה שבפניהם נעשה הפרוזבול".
