שאלה
אשה המכינה בצק שיש בו שיעור חלה אך בדעתה לתת חלק ממנו לאשה או לנשים אחרות, או שבדעתה לעשות ממנו כמה חלות או עוגות ולחלקם לאחר האפיה לכמה משפחות, האם חייבת בהפרשת חלה?
תשובה
אם מחלקת את הבצק לאשה נוספת או לכמה נשים ובכל חלק אין שיעור חיוב חלה, פטורה מהפרשת חלה. אך אם אופה כמה חלות שבכל אחת אין שיעור חיוב חלה ומחלקת אותם לאחר האפיה לכמה נשים, חייבת בחלה (יש אומרים שאם חשבה מראש לחלק את החלות לכמה נשים, אפילו שמחלקת אותם רק לאחר האפיה, פטורה מהפרשת חלה ולפי דבריהם יש להפריש במקרה זה בלי ברכה).
מפעל או מאפיה המכינים בצק על מנת למכור כגון בצק עלים וכדו' חייבים בהפרשת חלה.
הרחבה
המשנה בחלה[1] אומרת: "נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה ונשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה". ומבאר רבי יוחנן בירושלמי[2] שהעושה עיסה על מנת לחלקה בעודה בצק לחלקים שאין בכל אחד שיעור חיוב, פטורה מן החלה.
הטעם לכך: כתבו הראשונים שכל שעומדת לחלק הרי היא כמחולקת כבר מעכשיו ונמצא שאין בה שיעור חלה. אולם לגבי נחתום לא אומרים סברא זו כיון שאין דבר זה תלוי בדעתו, שיתכן ויזדמנו לו לקוחות שיקנו ממנו את הכל או כמות גדולה שיש בה שיעור חלה וחוזר ועושה את הכל לעיסה אחת, או שלא ימצא כלל לקוחות לשאור ויעשה ממה שהכין לחם אחד.
וכך פסק הרמב"ם[3] והשו"ע[4] "נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה חייבת בחלה. שאם לא תימכר יעשנה פת. אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה".
עיסה שנעשתה על מנת לחלקה לאחרים בעודה עיסה – לפני האפיה, פטורה מהפרשת חלה.
יש לשים לב שאם נשארה לבעל בשיעור הפרשת חלה, יש להפריש ממנה בברכה ולכוון לפטור בהפרשה זו גם את העיסה שחולקה לאחרים. זאת משום שיש אומרים שאותו חלק אפילו שהוא נפרד מהעיסה וחילקו אותו לאחרים הרי הוא טפל לחלק שיש בו שיעור והוא חייב[5].
דוגמאות:
אשה המכינה בצק בשיעור הפרשת חלה ומחלקת לבנותיה הנשואות שיאפו בביתן ולא נשאר בידיה בצק בשיעור חלה פטורה מן החלה. ואם נשאר לה בצק בשיעור חלה בביתה עליה להפריש בברכה. ואם נשאר לה בצק בשיעור שמפרישים בלי ברכה, עליה להפריש בלי ברכה.
מורה המלמדת את תלמידותיה קליעת חלות והמורה הכינה בצק בשיעור הפרשת חלה ומחלקת לכל תלמידה חתיכת בצק וכל אחת מקבלת את החתיכה שקלעה ואופה בביתה, בצק זה פטור מהפרשת חלה. אמנם אם המורה משאירה לעצמה בצק בשיעור הפרשת חלה תפריש חלה בברכה על מה שהשאירה לעצמה ותכוין לפטור גם את החלק שנמצא אצל התלמידות. [אך אי אפשר להפריש ממה שניתן לתלמידות על מה שנשאר אצלה.]
עיסה שנעשתה על מנת לחלקה לאחר האפיה חייבת בהפרשת חלה
כאמור, הפטור של בצק העשוי לחלק הוא רק אם מחלקים את הבצק כשהוא בצק, אך אם מחלקים אותו לאחר אפיה חייבת.
דוגמאות:
אשה האופה חלות בשיעור הפרשת חלה ומחלקת אותן לאחר האפיה חייבת בהפרשת חלה אף שבכל חלה אין שיעור הפרשת חלה.
אשה שאופה עוגות לחלק למשלוחי מנות (מכמות קמח בשיעור חלה) חייבת להפריש חלה אף שבכל עוגה אין שיעור הפרשת חלה.
יש אומרים שגם במקרה זה מפרישים בלי ברכה אם מראש היה בדעתה לתת לכל משפחה חלות או עוגות שאין בהם שיעור חיוב חלה. בספר ארץ צבי [להגאון רבי צבי פרומר הי"ד אב"ד קוז'קילוב][6] כתב שאף באופן זה יתכן שנקרא על מנת לחלק בעודו בצק שהרי מראש חילקו את הבצק לחתיכות קטנות כדי שיוכלו לחלק כל עוגה לאדם אחר, אף שהחלוקה בפועל לאחרים נעשתה רק אחרי האפיה.
המנחת יצחק[7] הביא חידוש זה וכתב שבכה"ג שלא נשאר אצלה שיעור הפרשת חלה תפריש בלי ברכה. למעשה מנהג העולם לא לחוש לכך ומפרישים בברכה.
עיסה שנעשתה על ידי מאפיה או נחתום על מנת למכרה, אפילו אם נמכרת בעודה בצק, חייבת בהפרשת חלה.
הפטור של עיסה העשויה לחלק הוא רק כאשר אדם אופה בביתו אבל מפעל או מאפיה (אפילו אם מחלקים את הבצק הנמכר לחלקים שאין בכל אחד שיעור החייב בהפרשת חלה) חייבים בהפרשת חלה. טעם הדבר מבואר בירושלמי הנ"ל[8] שלא בדעת הנחתום הדבר תלוי, שמא אחד יקנה כמות גדולה שיש בה שיעור חיוב חלה.
דוגמאות:
מפעל שעושה בצק עלים ובכל מארז יש רק קילו אחד, חייב בהפרשת חלה למרות שנמכר בעודו בצק בכמות של פחות משיעור חלה.
(לכן אותם המפרישים חלה בביתם מכל מוצר שקונים עליהם להפריש חלה גם מבצק עלים אפילו אם אין בו שיעור, שהרי הוא בא מעיסה חייבת – שהיה בה שיעור וחילקוה).
עיסה שנעשתה על מנת לחלק (בעודה עיסה) ולאחר חלוקתה הצטרף אחד החלקים לעיסה אחרת, והתקבלה עיסה ששיעורה מחייב הפרשת חלה, יש להפריש מעיסה זו ללא ברכה
מי שעשה בצק על מנת לחלקו בעודו בצק ואכן חילקו, הרי שבצק זה פטור מחלה. ואף אם יוסיף עליו בצק מעיסה אחרת שעדיין לא הפרישו ממנה חלה כך שתתקבל עיסה בשיעור של הפרשת חלה, אין בצק זה מצטרף להשלים לשיעור החייב בהפרשת חלה כמבואר ברמב"ם[9] ובשולחן ערוך[10]. טעם הדבר הוא שהחיוב נקבע בשעת הגלגול – ואז הוא היה פטור. אמנם יש ראשונים המחייבים בזה כמבואר בראב"ד שם ובר"ש[11]. ולהלכה כתבו הפרישה והט"ז[12] שיפריש בלי ברכה.
בצק שנעשה על מנת לחלקו לחלקים שאין בכל אחד שיעור, אך את כל החלקים משאירה לעצמה ובדעתה לאוכלם בזמנים שונים, ואף דעתה לאפות אותם בזמנים שונים, חייבת בהפרשת חלה.
כל האמור לעיל בענין עיסה שנעשתה על מנת לחלק, הוא רק באופן שהעיסה הוכנה על מנת לחלקה טרם האפיה לאחרים, אבל אם עושה עיסה ומחלקה לעצמו לזמנים שונים, הרי שעיסה זו חייבת בחלה לפי שאין פטור של 'על מנת לחלק' בעיסה שמחלק לעצמו, כך היא דעת רוב הראשונים. וכך דעת הגר"א בהגהותיו לשו"ע והביא לזה ראיה ממנהג הנשים לאפות חלות לכבוד שבת ומפרישות חלה בברכה אע"פ שאין בכל חלה שיעור חלה [והרי מראש מתכוונות לעשות כמה וכמה חלות כדי שיהיה ללחם משנה].
ואמנם יש מן האחרונים שלא סוברים כך, אך להלכה נוקטים שאם מחלק לעצמו חייב, עי' משפטי ארץ חלה פרק ב סעי' כ ובהערה 46.
דוגמאות:
בצק שנעשה עבור כמה שבתות והוקפא, וכל שבוע מוציאים חתיכה ואופים – בצק זה חייב בחלה.
בצק שנעשה על מנת לחלקו לטעמים שונים, ומקפידים שלא יתערבו החלקים זה עם זה, לדעת החזו"א[13] פטור מהפרשת חלה אף שלא מחלקת ממנו לאחרים. [יש לדון אם אחרים מודים לו בזה כאשר מערבים בבצק עצמו טעמים שונים, אך במילוי שונה או מריחה שונה, נראה שזו רק דעת החזו"א].
דעת החזון איש שאם מחלק עיסה לב' חלקים שכל אחד מהם קטן משיעור חלה, ועל כל חלק מורח ציפוי שונה ומקפיד שלא יתערבו הבצקים זה בזה פטור מהפרשת חלה [סוגיה זו קשורה לדין אחר שאם יש לאדם ב' עיסות ומקפיד עליהם שלא לערבם שאינן מצטרפות, ולדעת החזון איש זהו אותו דין].
[1][1] פרק א משנה ז.
[2] שם.
[3] הלכות בכורים פרק ו הי"ט.
[4] סי' שכו סעי' ב.
[5] חלת לחם (סי' ה סעי' יא) ובמקדש מעט (שכו ס"ק ט). ועי' משפטי ארץ (חלה פרק ב הערה 48).
[6] סימן מט.
[7] חלק י סימן קב. ועי' בספר מקראי קודש פורים סימן מא מה שכתב בזה.
[8] חלה פרק א הל' ז.
[9] פרק ז מהל' בכורים הל' ט
[10] סי' שכו סעיף ד'
[11] חלה פרק ד משנה ה.
[12] סי' שכד ס"ק ה וט"ז סק"ד.
[13] זרעים ליקוטים סי' ב ס"ק ב – ג.
