שאלת הבננות במוצאי שמיטה נוגעת ליסודי דיני ספיחין וגזירת ירקות היוצאים לשמינית, מאמר זה שפורסם בגיליון הליכות שדה 221 שיצא בחודש כסלו תשפ"ג, מבאר את יסודי הנידונים וההכרעות הנוגעות לפרי הבננה כשבכך מתבארים שאר הנידונים האמורים.
רבי יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א
ראש בית המדרש
הוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל
שאלת דיני הירקות למיניהם במוצאי שביעית פעמים רבות שימשנו בה קמיה רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, אחר ששנה שלימה נעשה מאמץ רב שכל התוצרת בחנויות המהדרין תהיה אך ורק מחו"ל או פירות נכרי על ידי שליחות ואוצר בית דין, עלה הקושי הן על ידי בעלי החנויות והן לצרכנים, וביקשנו את הוראות מרן כיצד לנהוג בירקות במוצאי שביעית, ואכן זכינו להוראותיו בזה, על חלקן נעמוד כאן[1].
בשלהי שמיטה תשס"א – ולאחר מכן בשנת תשס"ח, פרסמנו ברבים את הוראתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, כי בננות שנלקטו בשנה השמינית )אפילו בראשית השנה(, גם אם נלקטו ממטעי יהודים אין בהם איסור ספיחין ואין בהם קדושה, ומשום כך ניתן לקנותם בשוק הכללי ,ויש להפריש מהם תרומות ומעשרות. ומשום כך בלוחות התאריכים (כמו לדוגמא ב"מועדים לשמיטה" שהתפרסם השנה), נכתב, כי גמר איסור ספיחין וקדושה הינו בתחילת השנה, אמנם לא כתבו בלוח התאריכים "ג' תשרי" מכיוון שבננה עוברת "הבחלה" (כדי להשלים את הבשלת הבננה בצורה אחידה, קוטפים את הבננות בשלב מוקדם ומכניסים אותם לחדר בו יש גז אתילן הגורם להבשלה), ובימים הראשונים של שנת תשפ"ג יתכן שישווקו עדיין בננות שנקטפו בשביעית והגיעו לשווקים אחרי הבחלה בריש השנה השמינית. בחלוף מספר ימים לדוגמא (השנה) בהגיע התאריך של "י"א בתשרי" להערכתנו לא היה בשווקים בננות מקטיף שביעית.
והרבה פעמים אנו נשאלים לבירור הוראה זו, ופעמים מציינים השואלים כי בעבר לא הורנו כן ,וכמ"ש הגר"ח אלבק שליט"א במכתב השתא, "בעניין בננות במוצאי שביעית, מסתמא הדר"ג שליט"א עסק ודרש בזה גם השנה ואנוכי לא ידעתי. ע"כ אבקשה לשאול בס' יישא יוסף שביעית סי' קט"ו וכן בהליכות שדה גיליון 193 כתב הדר"ג שליט"א בשם הגריש"א שא"צ לנהוג קדוש"ש בבננות עד חנוכה, ודלא כמש"כ הדר"ג שם בגיליון 92 בשם הגריש"א שצריך לנהוג. האם היתה חזרה בדעת הגריש"א וא"כ מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר האם התחדשה אצלו סברא או ידיעה שבגללה הכריע לבסוף להקל"?
יסודות הוראה זו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, נתבארו בשו"ת ישא יוסף (ח"ה סי' קטו) ואמרנו לשנות פרק זה בהרחבה.
בבננות לא נוהג איסור ספיחים
בבננות אין איסור ספיחין, (ראה דרך אמונה, פ"ד סק"כ, חוט שני פ"ד סק"י וסקי"ח, ומה שדן בזה באול"צ שביעית פ"ה) ובפשטות שתי סיבות לדבר:
- זמן גידול הבננה מתחילתה במשתלה )מהתרבית עד לפרי( הינו למעלה מעשרים חודש ]וכמדומני שמה שכתבו בספר אור לציון שביעית פרק ה סעיף ד עמ' ע שכיום ניתן לקבל בננה בפחות משנה אינו מדויק, כי בארץ ישראל בניגוד לאזורים הטרופיים גידול הבננה ארוך יותר[, ואם כן אין לעבריינים סיבה לזרוע בסתר בשביעית, דלצורך אכילה בשביעית הוא חייב לזרוע בתחילת שישית.
- איסור ספיחים הוא על אותם גידולים שאין באפשרותם שיגדלו בשביעית מבלעדי זריעת איסור. אולם בבננות אין רגילים לזרוע או לשתול כל שנה, כי כמה וכמה שנים נסמכים על הזריעה והשתילה הראשונה. כלומר, לאחר הקטיף צומח מן הפקעת גבעול חדש של בננה, כך שצמח הבננה נשתל אחת לשבע או לעשר שנים בארץ ישראל ובכהאי גוונא לא גזרו. בדרך אמונה (פ"ד צה"ל לה) כתב שאין בבננות איסור ספיחין "כך העידו בשם מרן דהוי לעניין זה כאילן ולא כזרעים" ומלשון זה משמע שהטעם לכך שאין בבננות איסור ספיחין הוא הדמיון לאילן.
"הדמיון לאילן", של הבננה הינו מחמת שתי סיבות, האחת היותו מניב כמה שנים – אף שמפקעות שונות, (וכמו שכתבנו בטעם ב' לעיל). אולם יתכן וגם לגובה הגזעול הדומה לאילן וכמו שכתב ר"ע מברטנורא (אגרות ארץ ישראל, עמ '131) אודות הבננה "יש מין אילן שהעלים שלו ארוכים וגדולים יותר מקומת אדם ואינו עושה פרי אלא פעם אחת ומתייבש ומשרשיו יפרח אחר כמוהו שעושה פרי בשנה האחרת וכן לעולם."
היתר הבננות בשיטת הר"ש והרמב"ם
היו שכתבו שהטעם השני שהובא לעיל שמחמתו אין בבננות איסור ספיחין, תליא במחלוקת הר"ש והרמב"ם אם יש איסור ספיחין בירק שתחילת גידולו בשישית, בספר חוט – שני (פ"ד ה"ג, במהדורה חדשה עמ' קפה) כתב מרן הגרנ"ק דלפי הר"ש מכיון שהגבעול קיים לא שייך שיהא בהם איסור ספיחין, אולם מה ששייך לדון הינו לשיטת הרמב"ם דאזלינן בתר לקיטה גם לעניין איסור ספיחין. אמנם ציין כי בזה יש לדון דאפשר דאף לדעת הרמב"ם חז"ל לא גזרו איסור ספיחין במין שהגזע שלו קיים משנה שעברה. ובהמשך דבריו הביא "משמיה דמרן החזו"א זצוק"ל מעידים שהורה להקל שלא נוהג איסור ספיחין בבננות אף למי שמחמיר כדעת הרמב"ם. "וגם הגרצ"פ פרנק זצוק"ל (כרם ציון הלכות פסוקות פרק ט) כתב שאין בבננות איסור ספיחין ,שרוב גידול הבננות אינו מזריעה חדשה אלא ששורשי הבננה מוציאים ענף חדש כל שנה ובכהאי גוונא ליכא איסור ספיחין.
ירק במוצאי שביעית
קי"ל דבירק אזלינן בתר לקיטה (כמבואר ר"ה יד, א ורמב"ם שביעית פ"ד הי"ב), ולפ"ז לכאורה כל ירק שנלקט בשמינית לא תהיה בו קדושת שביעית ואפי' נזרע בשביעית וגם אין בו איסור ספיחין (ומכ"ש לדעת הרמב"ם דירק שנזרע בשישית ונלקט בשביעית יש בו איסור ספיחין) ודינו כדין גידולי השנה השמינית.
אולם לדינא לא אמרינן הכי, וכמש"כ הרמב"ם (פ"ד ה"ה) דספיחי שביעית שיצאו לשמינית אסורים, ומקורו בתוספתא (סופ"ה דשביעית) "ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אין תולשין אותם ביד אבל חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה". ולמד הרמב"ם (כמו שביאר בכס"מ שם) שהלכה זו הינה בירק שיצא למוצאי שביעית דאם לא כן היאך מותר לחרוש. מפורש דאף ירק שיצא למוצאי שביעית אסרוהו חז"ל (אלא שהתירו לחרוש ולהפסיד ירק זה.)
טעם איסור ירק היוצא לשמינית
ומצאנו בדין ספיחי שביעית שנלקטו בשמינית כמה טעמים, הא' מה שכתבו התוס' (פסחים נא, ב ד"ה) כל שהוא משום מראית עין, שאם נבוא להתיר ירקות שיצאו לשמינית יחשדו שהוא אוכל ספיחין שנלקטו בשביעית וכמש"כ "וסבר ר"ש ספיחין אסורין במוצאי שביעית, דכשיראו אותן גדולים יסברו שלקטם בשביעית". וטעם שני מבואר בר"ש (ריש פ"ט) דהואיל וטעם איסור ספיחין שלא יזרע בסתר, חשו רבנן נמי שיזרע בשביעית בסתר לצורך מוצאי שביעית, דהרי גם במוצאי שביעית )סמוך לר"ה( אין לו מה שיאכל. ובחזו"א (סי' ט סקי"ג) ביאר דהגזירה במוצאי שביעית היא כדי שלא ילקוט בשביעית ויטמין לשמינית.
ויש חילוק בין טעם הר"ש לטעמא דהחזו"א, דלהר"ש דהחשש הוא שיזרע בשביעית לצורך שמינית הביאור הוא דהאריכו חז"ל איסור ספיחין אף אחרי ר"ה של שמינית. אולם לפי הטעם של החזו"א זו גזירה נוספת, לחשוש שילקוט בשביעית לצורך שמינית, (ומסתבר דגזרו גזירה זו יחד עם גזירת ספיחין שנלקטו בשביעית, ומשום כך אין בזה גזירה לגזירה). בחילוק זה יש גם נ"מ להלכה, דלפי הר"ש שחז"ל האריכו את המועד של איסור ספיחין לשנה השמינית, הרי כמו שירק שנלקט בשביעית איסורו איסור עולם, כך גם ירק שנלקט בשמינית קודם סוף זמן איסור ספיחין נאסר לעולם. אולם להחזו"א שזו גזירה חדשה, הרי דאם ליקט ירק בשנה השמינית בזמן איסור ספיחין של השנה השמינית, והמתין עמו עד לאחר זמן האיסור (כפי שיתבאר לקמן), יהיה מותר באכילה, וכמפורש בדברי החזו"א (שם ד"ה והא). אולם ירקות שנלקטו בשביעית עצמה ונאסרו באיסור ספיחין הרי הם אסורים איסור עולם.
סיום איסור ספיחין במוצאי שביעית
מבואר ברמב"ם (שם) ד"בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין". ועוד כתב (ה"ח) ד"מותר ליקח לוף במוצאי שביעית משירבה החדש". ]ויש לדון אם עשה כיו"ב וירבה החדש זמניהם שווים[. ומבואר ברמב"ם (הי"ז) דעשה כיוצא בו, אין צורך שבכל מקום בא"י יגדל כבר הירק הזה אלא "עשה הבכיר הותר האפיל". הרי מבואר דבזמן שישנה תוצרת חדשה של ירקות משל זריעת שמינית פוקע איסור ספיחים. והביאור הוא משום שאין טעם לגזור לא משום מראית עין, ולא משום החשש שיזרע משנה השביעית לתקופה זו, כיון שכעת יש תוצרת מזריעת השמינית, וגם אין חשש שלוקט בשביעית לצורך שמינית.
היתר חנוכה
עוד כתב הרמב"ם (שם ה"ו) "ומחנוכה ואילך ספיחים מותרים". ובהשגות "א"א חפשתי זו המימרא ולא מצאתיה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי", ובכס"מ ציין מקור לרמב"ם מהירו 'בדמאי (ריש פ"ב) דגרסינן התם לפי גירסת המהרי"ק "ולענין ספיחין מר"ה ועד חנוכה איסור ספיחין מן עצרת ועד ר"ה היתר ספיחין, מחנוכה ועד עצרת צריכה" (כלומר ספק). עכ"פ מבואר בירושלמי שמחנוכה הספיחים מותרים וזהו המקור לדברי הרמב"ם. וטעם הדבר דמחנוכה כבר ישנם גידולים רבים שעשו כיוצא בהם ולכן והותרו כל המינים אף אותם שלא עשו כיוצ"ב ,וכמש"כ החזו"א (ט' י"ג) "שכבר הוסח דעתם של בריות משביעית ואין לחוש שיתירו הנלקטין בשביעית". ושמענו ממרן רבינו זצוק"ל שחנוכה הכוונה לתחילת חנוכה. וכ"כ מרן הגר"ח בדרך אמונה, אמנם כבר כתב מרן החזון איש שכל זה הוא רק בירק שנלקט בשמינית, אך ירק שנלקט בשביעית איסורו איסור עולם ולא פקע.
דעת החזון איש להחיל קדושת שביעית על ירקות בתקופת איסור ספיחין במוצאי שביעית
החזו"א (סי' י' סקי"ג) כתב "ואפשר דאפי' בדבר שאין זורעין רוב בנ"א או בשדה ניר שאין בו משום איסור ספיחים כמש"כ הר"מ פ"ד, יש בנלקט בשמינית דין שביעית לענין סחורה וביעור ."והיינו כשדן החזו"א שירקות האסורים משום גזירת ספיחים במוצאי שביעית, יש בהם גם קדושת שביעית [ואפי' שנלקטו בשמינית] נקט דאפילו בירקות שאין בהם איסור ספיחים או שגדלו בשדות שאין בהם איסור ספיחים עכ"פ תהיה בהם קדושת שביעית.
ואף שכתב בלשון "אפשר" הרי להלכה הורה כן, שכן כתב (שם סקי"ז) בדינים העולים "הגדל ביד נכרי או בד' שדות או דברים שאין זורעים רוב בנ"א שאין בהם איסור ספיחים, מ"מ נוהג בהן קדושת שביעית, ביוצאין לשמינית עד שיעשו כיו"ב או עד חנוכה, ואם הגיע זמן הביעור קודם חייב לבערו". הרי דבפירות נכרים שלדעת החזו"א יש בהם קדושת שביעית צריך לנהוג בקדושה לענין סחורה והפסד וכדו' גם באלו שנלקטו בשנה השמינית ואפי' שאין בגידול נכרים איסור ספיחים. וע"כ גם בתחילת השנה השמינית – לאלו הנוהגים בשיטת החזו"א, אין לקנות פירות נכרים בחנויות רגילות – אלא בדרך שליחות(או ע"י אוצר ב"ד כהוראת מרן הגרי"ש זצוק"ל ואכמ"ל.)
והנה כידוע בהוראה זו של מרן החזו"א, רבים נתקשו בה. ובשו"ת אבן ישראל להגאון רי"י פישר זצוק"ל (ח"ט סי' קכב) כתב "והדברים תמוהים, מנין לחדש דברים, שאפילו בהני שאין בהם איסור ספיחין בשביעית עצמה, יהיו מאלו הדברים הנלקטים בשמינית איסור סחורה וביעור ,ולא מסתבר כלל לאסור דברים המותרים, ולהחיל עליהם קדושת שביעית לענין סחורה וביעור ,והחזו"א בעצמו שם בסוף הדבור כתב וז"ל, ולא נתבאר בהדיא דין שביעית שיצא לשמינית אלא באיסור ספיחין עכ"ל, וא"כ מנא לן לחדש איסורי דרבנן בשמיטה דרבנן, ולהחיל קדושת שביעית בדברים שלא נתקדשו בקדושת שביעית, דין שביעית לעניין סחורה וביעור, ומסתבר דאין הדין כן".
והגרי"י פישר – גם בגיליונות שכתב על החזו"א ונתפרסמו בישורון כרך יג (עמ' תיב) כתב שלא כדברי החזו"א "הגדל ביד נכרי או בד' שדות או דברים שאין זורעים רוב בנ"א שאין בהם איסור ספיחין מ"מ נוהג בהן קדושת שביעית כו'.
נ.ב. לעיל אות י"ג כתב ואפשר, והכא אוסר בפשיטות ואיני יודע מקור לזה והא דתנן סתמא מאימתי מותר לאכול ירק היינו ירק האסור והוא פשוט."
גם הגאון ר"י קלופט בשו"ת דעת יואל (סי' ד) נתקשה בהוראה זו של מרן החזו"א. וממרן רבינו זצוק"ל שמענו להלכה למעשה כדרכו, דמכיוון שכן הורה החזו"א למעשה, הרי יש לנהוג כן ,ולנהוג קדושת שביעית בירקות הנלקטים בתחילת השנה השמינית.
בננות
בהליכות שדה גיליון 92 חשון תשנ"ה עמ '16 הובא הספק בדין בננות לפי הוראה זו של החזו"א .היה מי שרצה לומר דאפילו אליבא דהוראת מרן החזו"א דווקא באותם גידולים שיש בהם גזירת ספיחין כמו גידולי נכרים, או הגדל בד' שדות שהם מינים שנגזרה בהם קדושת שביעית בהם גזרו קדושת שביעית, אולם בגידול כדוגמת בננות שאין בו איסור ספיחין אפילו הנלקט בשנה השביעית, לא תהא קדושה בנלקט במוצאי שביעית.
באותו גיליון צוין כי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל חשש שקביעתו של מרן החזו"א הינה אף על בננות. [למרות חיפוש אודות רישומים בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מאותו תקופה לא מצאתים.]
ואכן בלוח התאריכים שהוכן לקראת שמיטה תשס"א נרשם כי יש קדושה.
בשלהי שמיטה תשס"א נשאל מרן הגרי"ש זצוק"ל בענין שוב, ואחרי ששו"ט הורה שאין לנו לגזור גזירה מעצמנו, ומכיוון שדברי החזו"א נסבו אודות מינים שיש בהם איסור ספיחין, ובבננות ליכא איסור ספיחין כמו שנתבאר, ובפרט אחרי שנתבאר שאין הכ"ת שיהיו בננות שנזרעו בשביעית – שילקטו בשביעית בתחילת השנה השמינית, הורה שבננות שנלקטו בשמינית אין קדושת שביעית כלל.
וסברא כזאת מופיעה בחוט השני למרן הגר"נ קרליץ מהדו"ח עמ' קצג (פ"ד ה"ו), רק כתב שם "מן הראוי להחמיר ולהמתין מלקנות בשוק בננות היוצאים לשמינית עד שלא נמצא בשוק מלקיטת שביעית, שהרי למשל בשבוע הראשון של מוצאי שביעית יש להסתפק אם הם משביעית". ולכן הורה להמתין עד שלא יהיה בשוק מפירות שנלקטו בשביעית.
אמנם מה שכתב שם להמתין ארבע חמש שבועות בתחילת השנה, נדמה שהמציאות אינה כן ,ולדוגמא בשנה זו (תשפ"ג) אחרי כמה ימים מריש השנה לא היה פרי שנלקט בשביעית כאמור לעיל.
ויש לעיין במה שכתב בחוט השני פ"ד ה"ג (עמ' קפו), שכתב "אף אי נימא דלא נוהג איסור ספיחין בבננות, מ"מ נוהג בהם קדושת שביעית ואיסור סחורה וביעור, עד חנוכה". ויש ליישב הדברים .
איסור נעבד בבננות
והנה שמעתי שיש המבקשים לדון להחמיר בזה – לא מחמת הגזירה של החזו"א אלא מחמת חשש איסור נעבד בבננות.
והנה אחרי שמבואר שהבננות אינם קדושות בקדושת שביעית יש להסתפק אם יש איסור נעבד בדבר שאין בו קדושת שביעית – ובדרך אמונה (פ"ד בצה"ל אות קפ"ח) הסתפק בזה, – ואולי תלוי הדבר בטעם איסור נעבד דאם האיסור הינו כקנס (כמעשה שבת או מבטל איסור) ואז עצם העבודה אוסרת אף שאין קדושת שביעית, אולם יש הטוענים כי בעבודה בשמיטה הוא מראה בעלות והרי זה נכלל באיסור שמור שאינו שבת. (ויש מטין כן משמיה דמרן רבינו זצוק"ל, וכמ"ש בספר שבות יצחק), ולטעם זה איסור נעבד הינו דווקא בפירות הקדושים קדושת שביעית אמנם לטעם הראשון דאיסור נעבד הינו קנס יש מקום לומר שיש איסור נעבד גם בדבר שאינו קדוש בקדושת שביעית.
והנה עמא דבר, להשתמש בפירות הדר בחורף השנה השביעית )פירות אלו אינם קדושים בקדושת שביעית והם שייכים לשנה שישית( ואין מי שחושש למלאכה אסורה וטעמו של דבר ניתן להתפרש בכמה סיבות, ובנידון דידן אודות חשש נעבד בבננות בשמינית הוא הדין שיש להקל – שהרי מדובר במלאכות דרבנן )כמבואר לעיל שאין כאן חשש נזרע( ומסתמא רוב המלאכות שנעשות הרי הם למניעת היזק ניכר לעץ או לפרי, ויתכן כי אם היו באים לשאול אם לעשותן, היה מקום להתירם ואם כן מהיכן נדון לאוסרם מדין נעבד .
ובספר אורחות רבינו (ח"ב עמ' שמא ושמד) כתב, "בחשון תשכ"ו אמר לי מו"ר אף לאוסרים נעבד מותר לאכול פרי הדר שחנטו בשישית ונכנסו לשביעית ונעבדו משום שאין בהם קדושת שביעית" ויתכן כי זה מפורש בחזו"א (סי' ט ס' יז) אודות פירות שישית. ואין בזה סתירה למ"ש בדרך אמונה (פ"ח ס"ק פו) דבערבות אם נזרעו בשביעית הרי לדעת הראב"ד יש לחוש, דיש לחלק בין איסור דרבנן לדאוריתא, וגם באיסור דרבנן יש לחלק בין מה שאפשר לתלות שהוא מחמת פסידא או מחשש לאוקמי.
ותבנא לדינא, שהגם שמרן הגריש"א החמיר בנעבד, לא חשש לדין נעבד בבננות הנלקטים בתחילת שמינית – ולדעתו אין בהם קדושת שביעית ולא איסור נעבד.
[1] . הרבה פעמים עסקנו בבירור הוראתו של מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אודות בננות בריש שמינית ,והשתא זכינו לבירור בשבת ת"ח במסגרת כולל 'זכרון יוסף' לע"נ ר' יוסף בן שרה. זכות בירור ההלכה תהא לע"נ.
