שאלה
ברוך ה' הנני משבית את אדמתי בשמיטה כדת וכדין. ברצוני לנצל את שנת השמיטה, שגינתי מושבתת ממלאכה, כדי להניח בה תשתית של מערכת השקיה, צינורות טפטפות וממטרות, לצורך השנה השמינית.
האם מותר לעשות עבודה זאת במהלך שנת השמיטה?
תשובה
מותר בשמיטה להכין ולהתקין צינורות וממטרות וכדומה, לצורך מוצאי שביעית. ואם הדבר נעשה לצורך השקיה המותרת בשביעית, מותר לעשות כן אף לצורך השנה השביעית עצמה.
ואף אם הכנת צרכי ההשקיה מצריכה חפירת תעלות באדמה, מותר לעשות כן בתנאים דלהלן:
אם עומק התעלות הוא פחות משלשה טפחים [י"א כ-22-24 ס"מ וי"א כ-30 ס"מ] יש להניח את הצינורות בסמיכות למקום החפירה לפני שמתחיל לחפור, או מיד לאחר שחפר.
בעת חפירת התעלה, לא יפזר את האדמה היוצאת מהחפירה, אלא יצבור אותה לאורך שפת התעלה, או יצבור אותה בערימות שיש בכל אחת לפחות 2.1 מטרים מעוקבים, וכמו שהתבאר לעיל בפרק ב תשובה ט.
אם יש צורך לסתום את התעלה כדי שלא ינזקו מחמתה בני אדם, יש לעשות זאת באופן שאינו מכשיר את המקום לזריעה. דהיינו, שהטפח העליון של כיסוי התעלה יהיה מדבר שאינו ראוי לזריעה, כגון חצץ, או חול ים שאינו ראוי לזריעה וכדומה. [ועד הטפח העליון של סתימת התעלה יכול להשתמש באדמה רגילה]. כמו כן יש להביא את החצץ או החול למקום חפירת התעלה שמעונין לסתום, כדי שיהיה ניכר שאינו מכוין להכשיר את השטח לזריעה.
הרחבה
שנינו במשנה (שביעית פרק ג משנה ח): "אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקנן לשביעית, אבל בונה הוא בשביעית משפסקו גשמים מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית".
ופירשו הר"ש והרא"ש (שם) שהיו עושין מדרגות בשביל לרדת למקום מאגר המים כדי להשקות השדה.
טעם האיסור לבנות מדרגות אלו בערב שביעית, משום שנראה שעושה כן בשביל שרוצה להשקות את השדה בשביעית, ולכן אחר זמן שפסקו הגשמים בשביעית מותר לעשות מדרגות אלו, שאז נראה שעושה כן לצורך מוצאי שביעית. וביאר זאת החזו"א (סימן יט ס"ק י) שאין בהכנה לצורך השקיה משום מלאכה האסורה בשביעית "דבנין המדרגות מותר שאין זו שבח זריעה וצמיחה, ואינו אסור בשביעית".
ומאותו הטעם מותר להכין צינורות, טפטפות וממטרות לצורך השקיה במוצאי שביעית, שאין בזה משום מלאכה האסורה בשביעית.
אלא שלכאורה מבואר במשנה שכל ההיתר לבנות לצורך מוצאי שביעית הינו רק אחר הזמן שפסקו הגשמים בשביעית, שאז ניכר שאינו עושה לצורך השביעית.
אמנם בירושלמי (שביעית פרק ג הלכה ו) מצינו שנחלקו האם המשנה שאסרה לבנות בערב שביעית היא דוקא בזמן שיש דין תוספת שביעית, או שהאיסור בעינו עומד אף לאחר שבטל איסור המלאכה בזמן תוספת שביעית.
ומפירוש הר"ש והרע"ב שטעם האיסור משום שנראה כמתקן לשביעית נראה שפירשו כדעת הסובר שהמשנה מיירי אפילו בזמן שאין דין תוספת שביעית, אבל הרמב"ם (פרק ג הלכה י) כתב "ובזמן המקדש אין בונין מדרגות ע"פ הגאיות ערב שביעית משייפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן לשביעית". והיינו שדעתו שלא נאמר איסור זה אלא בזמן שתוספת שביעית נוהגת.
ואף שיש מקום לומר שהרמב"ם לא סייג דבריו דוקא לזמן שתוספת שביעית נוהגת אלא רק לגבי הבונה בערב שביעית, אבל בשביעית עצמה, צריך שיהא ניכר שעושה כן לצורך מוצאי שביעית ולכן גם בימינו מותר לבנות מדרגות וכדו' רק משפסקו הגשמים בשביעית כמו שמשמע במשנה, וכן משמע מדברי מהר"י קורקוס (פרק ג הלכה י) והכסף משנה (פרק ב הלכה יא). ובפאת השולחן (סימן כא ס"ק יז) הוסיף עוד בדעת הרמב"ם, שבשביעית עצמה אסור לגמרי אף אחר שפסקו הגשמים, עיי"ש בדבריו.
אך החזו"א (סימן יט ס"ק י) כתב בדעת הרמב"ם ששני הדינים של המשנה גם הדין של "אין בונין מדרגות בערב שביעית אחר שפסקו הגשמים", וגם הדין ש"אין בונים בשביעית עד שייפסקו הגשמים", הוא רק בזמן שנוהגת תוספת שביעית, אבל בזמנינו שאין נוהג דין תוספת שביעית מותר לבנות אף בשביעית עצמה לפני שפסקו הגשמים. וא"כ לפי דברי החזו"א מותר לבנות בתוך הגינה צינורות וממטרות בשנת השמיטה לצורך מוצאי השמיטה, אף לפני הזמן שפסקו הגשמים.
בנוסף, ההיתר לחפור בשדהו כשאינו מתקן את השדה לזריעה, הוא אפילו באופן שיכול לעשות את החפירה במוצאי שביעית. כמו שמצינו מחלוקת חכמים ורבי אלעזר בן עזריה בריש מסכת מועד קטן (ב ע"א) אם מותר לחפור אמת המים בשביעית, וקיי"ל כחכמים שמתירים. וכן מבואר בגמ' (שם ג ע"א) שמותר לעשות עוגיות לגפנים בשביעית. ופירש רש"י דהיינו לחפור תחת הגפן ליתן שם מים. ואין בזה משום איסור מלאכה בקרקע בשביעית.
וכך פסק הרמב"ם (שמיטה פרק א הלכה ט) "ועושין עוגיות לגפנים, ועושין את אמת המים כתחלה וממלאין את הנקעים מים".
בטעם הדבר ביאר החזו"א (סימן יז ס"ק כ) "דעבודת שביעית חלוקה ממלאכת שבת ולא נאסר בשביעית אלא מלאכה המשבחת את הקרקע לזריעה או לצמיחה, ועוגיות הכשר למים אבל הן עצמן לאו שבח הוא, וכמש"כ ס"ק י"ט בשם ריטב"א, והלכך עושין עוגיות בשביעית אפילו בסוף שנה לצורך מוצאי שביעית ואף בליכא פסידא וכו' וכן הא דעושין אמה בתחלה בשביעית היינו אפילו במקום דליכא פסידא ואפילו לצורך מוצאי שביעית וכמש"כ ריטב"א דאינו עבודת קרקע".
מבואר מדבריו שכל מלאכה בשדה שאינה משבחת את הקרקע, והיא רק הכנה להכשר הקרקע אין בזה איסור בשביעית, ומותר לעשותה אף שלא במקום פסידא, וכגון לצורך מוצאי שביעית.
אך יש לשים לב לדין נוסף והוא שאם זקוק לחפור תעלות כדי להניח את תשתית ההשקיה, הרי שאסור לפזר את העפר היוצא מהחפירה בכל הגינה, אלא יעשה ערימות בשיעור שכתבנו לעיל בפרק ב תשובה ט, וכדין מוציא זבלים שנתבאר שם, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ב הלכה יד) לגבי בניית גדר "אבל בונה גדר בינו ובין רה"ר, ומותר להעמיק עד הסלע ומוציא את העפר וצוברו בתוך שדהו כדרך כל מעמידין זבל".
הערה נוספת עולה מדברי החזו"א (שביעית סימן יח ס"ק ט) שגם לדעת חכמים בגמ' במועד קטן (שם) שהלכה כמותם, שמותר לחפור אמת המים ולא חששו שנראה כעודר היינו דוקא כשחופר יותר משיעור המחרישה ובזה אינו נראה כעודר, אבל בחופר בשיעור המחרישה דהיינו עד ג' טפחים, גם לחכמים חוששים שנראה כעודר. וממילא לפי דבריו אלו צריכים לעשות היכר שכוונתו לחפור ולא לעדור וזאת ע"י שיביא מראש לפני החפירה את הצינורות למקום החפירה, או מיד בסמיכות לחפירה (ויעוין עוד במשפטי ארץ פרק ו אות יא-יד).
והנה כל זה הוא לענין להתיר החפירה בקרקע להניח בה את הצינורות, הטפטפות והממטרות, אך לגבי כיסוי התעלה, הרי יוצר מקום שראוי לזריעה ודבר זה אסור בשביעית, וכמו שכתב הרמב"ם (שמיטה פרק ב הלכה יא) "לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר מפני שמתקן את הארץ". ובזה אין חילוק בין אם עושה לצורך שביעית או לצורך מוצאי שביעית ובכל גוונא אסור כמבואר בחזו"א (סימן יט ס"ק י). ועוד הוסיף הגרי"ש אלישיב (בתשובה שבנספחים בסוף ספר משפטי ארץ) שאף אם אין כוונתו לחפור לזריעה אך אין הוכחה ממעשיו לכך, הדבר אסור, עיי"ש בדבריו.
לכן כשצריך לחפור לצורך הנחת צינורות, טפטפות או ממטרות ואינו יכול להשאיר את החפירה פתוחה עד אחרי השמיטה, מפני הסכנה או מסיבות אחרות, יביא תחילה למקום החפירה חול או חצץ שאינו ראוי לזריעה ויניחו סמוך לחפירה, כדי לעשות היכר שאין כוונתו להכשיר את המקום לזריעה.
ובמשפטי ארץ (פרק ה סעיף טו ושם בהערה 21) כתב דאף שבתשובה כתב הגריש"א זצ"ל דצריך להביא את החצץ למקום החפירה לפני שמתחיל לכסות הבור כדי שיהא ניכר שאינו רוצה להכשיר המקום לזריעה, מ"מ לאחר כתיבת התשובה הוסיף בעל פה דאפשר גם להביא מיד סמוך לכיסוי. ועיין עוד בשו"ת משנת יוסף (חלק ב סימנים א-ד).
את כיסוי החפירה עצמה יש לחלק לשנים; א] עד עומק טפח סמוך לשפתה העליונה של החפירה יכול לכסות באדמה רגילה. ב]. את הטפח העליון יכסה בחצץ או בחול שאינו ראוי לזריעה. ובצורה הזו אין כיסוי התעלות יוצר מקום הראוי לזריעה.
