שאלה
בביתנו מקפידים לנהוג קדושת שביעית ביבול נכרי. ברצוננו לברר האם לפי מנהגנו, צריך גם לבער יבול נכרי כשמגיע זמן הביעור?
וכן, האם מותר לנו לקנות פירות נכרים לאחר זמן ביעורם?
תשובה
פירות וירקות שגדלו אצל נכרים, לשיטות שנוהגת בהם קדושת שביעית, הרי הם חייבים גם בביעור. אולם יש הסוברים שאף לאותם שיטות הם פטורים מביעור.
ואף לסוברים שפירות נכרים חייבים בביעור, אם היו בזמן הביעור ביד הנכרי ולא נתבערו, לא נאסרו באכילה. ולכן מותר לקנות אותם מן הנכרי גם לאחר זמן הביעור. אמנם כשקונים אותם מן הגוי לאחר זמן הביעור – יש לבערם ביום הקניה.
הרחבה
לעיל בתשובה א הבאנו את מחלוקת הראשונים האם מצות הביעור היא לבער ממש את הפירות על ידי שריפה, וכך דעת הרמב"ם, או שהמצוה היא להפקיר ולהוציא את הפירות מרשותו, וכך היא דעת הרמב"ן.
וכתב מהר"י קורקוס (שמיטה פרק ז הלכה ג) שיש להקל להלכה כדעת הרמב"ן, שקיום דין ביעור הוא על ידי הפקר, ואין צורך לאבד את הפירות בשריפה. והוסיף: "וזו תקנה גדולה ליושבי הארץ בזמן הזה, כי אע"פ שמותר לקנות פירות מן הגוים כאשר נתבאר בסוף פרק רביעי, מכל מקום נראה שכיון שאין קנין לגוי – חלה קדושת שביעית על הפירות, וצריך לבערם בזמן הביעור וכו', והוא טורח גדול כי הדלות רב ועצום, ובמה שכתבתי יכולין לקיים מצות ביעור בלא הפסד".
הרי שמהר"י קורקוס נקט בפשיטות שגם פירות נכרים חייבים בביעור. ובספר חרדים (בהקדמתו למצוות התלויות בארץ, בפרק ביעור פירות שביעית) מביא את דברי המהר"י קורקוס הללו כלשונם. וכן מצינו בפירוש הרש"ס על ירושלמי שביעית (פרק ו הלכה א), ובשל"ה (שער האותיות אות ק), ובשערי צדק (לבעל חכמת אדם, פרק יט סעיף ה).
ועל דרך זה כתב גם הכפות תמרים (יומא דף פג עמוד א): "ולענין הלכה בענין ביעור פירות שביעית, נהגו בירושלים חסידים ואנשי מעשה להפקירם ולחזור ולזכות בהם. וכן כתב מרן בכס"מ פ"ז דהלכות שמיטה בשם מהר"י קורקוס. ומוכח מדבריו שם דבפירות שאנו קונים מאינם יהודים בשביעית נהגו בהם דיני קדושת שביעית, דהיינו לעשות להם ביעור בשמינית ע"י הפקר וכו', ומחוורתא דפסקא לחוש לב' הסברות, להחמיר לעשרן כדברי מרן [שסבר שאין קדו"ש בפירות נכרי] ולעשות בהם ביעור דהיינו הפקר, כדעת הסמ"ג ומהר"י קורקוס".
כל אלו הפוסקים סוברים שפירות נכרים שביד ישראל חייבים בביעור.
אמנם ישנה גם דעה שחולקת, בשו"ת אבקת רוכל (סימן כג) הביא דעת הר"ש הזקן שפוטר פירות נכרי מביעור, אע"פ שיש עליהם קדושת שביעית. וז"ל: "אף על גב דיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי טובא, איסורא ודאי הוא דלא פקע, אלא ביעור – הדבר תלוי בממון, להפקיר ולחלק לעניים כו', ומצי למימר קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה וכו', עכ"ל רבינו שמשון הזקן ז"ל". והביאו גם המבי"ט (חלק א סימן שלו).
וסברתו, שיש הבדל בין קדושת שביעית למצות ביעור. קדושת שביעית היא איסורא, ולכן אין בעלות הגוי מפקיעתה. אבל מצות ביעור היא חובה ממונית, לחלק את הפירות בזמן הביעור לאחרים, וכיון שהגוי אינו מחויב בה, פקעה זכות הרבים מן הפירות, ושוב אינם מחוייבים בביעור אף שבאו אחר כך ליד ישראל.
גם בברכי יוסף (יורה דעה סימן שלא אות י) הביא מדברי תשובת מהר"ם בן חביב, שאף על פי שלענין קדושת שביעית מחמירים לנהגה גם בפירות נכרים, לענין ביעור סומכים על דעת הבית יוסף שאין קדושת שביעית בפירות נכרים, והנם פטורים מביעור.
ומכל מקום להלכה נוקטים כדעה הראשונה, שהיא דעת רוב הפוסקים, שלדעת הסוברים שיש קדושת שביעית בפירות נכרים, הרי הם חייבים גם בביעור.
והנה עד כה דיברנו בפירות שגדלו ביד נכרי ובאו ליד ישראל לפני זמן ביעורם. עתה נדון בפירות שהיו בידי הנכרי בזמן הביעור, האם הם נאסרים או לא.
בשו"ת מהרי"ט (ח"א סימן מג) כתב: "לאחר הביעור אין אנו יכולים לקנות מן השוק כלל, אף מן העכו"ם, והיינו טעמא, דכל שלא הופקר בשעת הביעור שוב אין לו תקנה, כדמוכח בנדרים, דקרינן פירות שביעית לאחר הביעור דבר שאין לו מתירין". כלומר דכיון שלא נתבערו נאסרו.
מאידך בספר חרדים כתב שפירות שלא נתבערו אצל הנכרי לא נאסרו, "וגם אחר ביעור מותר לקנות אותם מן הנכרי, שהרי מדברי כל הגדולים שהזכרנו למעלה מוכח בהדיא שלא נאסרו הפירות של ישראל אחר הביעור אלא לפי שהשהה אותן בבית ולא הפקירן לקיים בהם מצות ביעור, אבל לנכרי שלא נצטוה – לא שייך לאוסרן".
וכן פסק החזו"א (שם): "וכן אם פירות שביעית גדלו ביד נכרי והגיע זמן ביעור, לדעת הרמב"ם נאסרו, ולדעת רמב"ן מותרין. וכשלוקחן ישראל ממנו אינו חייב בביעורן כיון שלא היו ביד ישראל בשעת ביעור, ומיהו אין הדבר מוכרע, ואפשר דכיון דלא נתקיים בהן ביעור כשבאין ליד ישראל חייב לבערן".
הרי שהחזו"א נוקט בפשטות שפירות שהיו בידי הנכרי בשעת הביעור לא נאסרו, ורק שלא הוכרע אצלו האם הישראל חייב לבערם כשבאו לרשותו. ומכל מקום מסקנתו בסדר השביעית (אות ה ד"ה בא) לחייב את הישראל בביעור לאחר שקונה מהנכרי, וזה לשונו שם: "אם קנה מן הנכרי לאחר ביעור חייב לבער באותו יום שקנה, ואם לא ביער נאסרו". וכן פסק השערי צדק (שם) שהישראל שקונה אותם מהגוי לאחר זמן הביעור יפקירם לאחר שיקנה.
ולכן, העולה לדינא הוא שהנוהגים קדושת שביעית בפירות נכרים, עליהם לנהוג בפירות אלו גם מצות ביעור, כדעת מהר"י קורקוס והכפות תמרים. ואם היו ביד הגוי בשעת הביעור, לא נאסרו, כהכרעת החזו"א, וכדעת ספר חרדים. אך הישראל חייב לבערם ביום שהכניסם לרשותו, כמסקנת החזו"א בסדר השביעית.
