ייחור ערלה שניטע מחדש בפטור האם איסורו מנטיעתו הראשונה נפקע בנטיעה הפוטרת מערלה? מאמר זה מבאר את שיטת הריבמ"ץ בסוגיה זו, ואת העולה מכך בגדרי איסור ערלה.
רבי בנימין דרייפוס שליט"א
ראש כולל 'קנין אברהם' שעל ידי בית המדרש
מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 223 – ניסן תשפ"ג
שאלה שנשאלה, ייחור שניטע במשתלה ולא עברו עליו עדיין שנות ערלה ונעקר וכעת הוא חשוף שורש ונטעו אותו מחדש בחצר לגדר, מה דין הפירות שגדלו בו בתוך שנות ערלה לנטיעתו הראשונה.
בתחילת מסכת ערלה תנן “הנוטע לסייג (לגדר) ולקורות פטור מהערלה" ולכן נטיעה זו שנוטע כעת לסייג היא מצד עצמה ודאי פטורה מן הערלה, אמנם יש לדון שמכיוון שייחור זה הוא עדיין בתוך שנות הערלה לנטיעתו הראשונה שהייתה לשם פירות, עדיין יש עליו שם ערלה והפירות שגדלו בו בתוך שלוש השנים לנטיעתו הראשונה אסורים, או דלמא שכיון שנעקר הייחור לגמרי בטלה נטיעתו הראשונה ונטיעתו השנייה אין בה חיוב ערלה ממילא פטור מן הערלה ופירות נטיעה זו מותרים מיד.
במשנה ערלה סוף פ"א איתא: “ר' יוסי אומר נוטעין ייחור של ערלה" וכתב הר"ש משום שאין העץ אסור בהנאה וכ"כ בפירוש הרא"ש וכ"נ דעת הרמב"ם שכתב בהל' מעשר שני פרק י ה"כ “נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ופירות ערלה אסורין בהנאה ."משמע שייחור אינו אסור בהנאה ולפיכך מותר לטעת אותו.
אבל ברימב"ץ כתב דלכן נוטעין ייחור של ערלה “מפני שמכל מקום לסוף ג' שנים ניתר הוא ,וכשנוטעו השתא סוף סוף עד ג' שנים ערלה הוי". ובצהה"ל שם תמה מה הוצרך לטעם זה .ומבואר בריבמ"ץ דנהי שהעץ אינו אסור בהנאה אבל הרי דינו שפירות שיוצאים ממנו ג' שנים ראשונות אסורים וא"כ איך נוטע ייחור של ערלה והרי הפירות היוצאים ממנו דינם להיות אסורים לזה כתב דממילא יהיו אסורים מכח נטיעה חדשה זו.
ולפי זה באופן שנוטע נטיעה שאינה אוסרת את הפירות כגון שכעת נוטע לסייג יהיה איסור לטעת ייחור של ערלה שהרי מתחילה דין ייחור זה שפירותיו אסורים ג' שנים וכשנטעו בתוך הנך ג' שנים לסייג אין הפירות ערלה נמצא שהפירות שיגדלו כעת נתירם ובאמת אסורים הם ,שהרי עדיין הפירות תוך ג' שנים לנטיעה ראשונה שנאסרה באיסור ערלה.
דן אם יש להתיר משום נמלך וחשב עליו לסייג
ואין לפטור נטיעה זו גם להריבמ"ץ דהוי כחשב עליו למאכל וחזר וחשב לסייג, משום דקיי"ל דלא מהני כה"ג מחשבת סייג לפטור, וכמו שאמרו בירושלמי ריש ערלה “למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו". ואמנם במנ"ח מצוה רמו פירש משום דאין מחשבה מוציאה מידי מחשבה ,ולפ"ז יש לדון דהכא דעביד מעשה נטיעה לשם סייג יהני דהוי מעשה המוציא מידי מחשבת מאכל הראשונה. אבל בר"מ הל' מעשר שני פ"י ה"ב כתב נטעו למאכל וחזר וחשב עליו לסייג כיון שעירב בו מחשבת חיוב חייב. ומבואר דכל שהיה בו מחשבת מאכל שוב מחשבת סייג לא תהני ולא משום דמחשבה לא מוציאה ממחשבה, ולפי"ז אפילו יעשה מעשה שניכר דכעת רוצה לסייג לא יהני וכ"כ בדרך אמונה שם ס"ק טו בשם החזו"א, יעויי"ש.
דן ביסוד איסור ערלה
ולכאורה יש לעיין בדברי הריבמ"ץ דאמנם נטיעה ראשונה היה דינה שפירות ג' שנים ראשונות יהיו אסורים באיסור ערלה אבל הרי ייחור זה לא נאסר באיסור ערלה שהרי איסור ערלה הוא בפירות ולא בעץ וא"כ למה מכח נטיעה ראשונה יאסרו פירותיו של ייחור זה שניטל מהעץ הראשון וכעת ניטע שוב.
ובקדושין לח, א כתב רש"י דערלה אין איסורו איסור עולם. ובתוס' שם הקשה ר"ת הרי הפרי שגדל בשני ערלה אסור לעולם ואין לו היתר, ולכן פירשו תוס' שם הסוגיא באופ"א. וברש"י מבואר דאיסור ערלה ביסודו הוא איסור האילן שנעשה עץ ערלה שדינו שפירותיו אסורים אבל הוא דין בעץ ולא רק דין בפירות של עץ שניטע שהפירות אסורים ג' שנים ראשונות וכיון דס"ל לרש"י דהוא דין בעץ שפיר איסור זה דהעץ אינו איסור עולם. וי"ל דהכי ס"ל לריבמ"ץ דהייחור הוא של ערלה וכלשון המשנה, ולהכי דין הייחור שפירותיו יהיו אסורים ג' שנים וגם כשנטעו נטיעה חדשה לא פקע דינו הראשון ממנו.
ותוס' שהקשו על פרש"י היה נראה לכאורה דבזה פליגי וס"ל דאין דין בעץ דהוי ערלה רק שפירותיו אסורים, ולפ"ז ייחור זה אין בו דין להיות פירותיו אסורים וזה כהר"ש (שהוא מבעלי התוס') שלא הזכיר כהריבמ"ץ, ולכן הרא"ש שם ולשיטתו שבתוס' הרא"ש שם בקדושין הביא לר"ת הנ"ל שתמה על רש"י. ולפ"ז י"ל דהוי מחלוקת הראשונים, דתוס' והרא"ש חולקים ביסוד הדין על רש"י והריבמ"ץ וא"כ יש לדון דלכה"פ במקום דהוי ספק ערלה אולי יש להקל.
מוכיח דע"כ איסור ערלה הוי בעץ
אלא דנראה דכולם מודים ליסוד רש"י והריבמ"ץ דאיסור ערלה הוא בגוף האילן, דבירושלמי ריש ערלה דתנן התם רבי יוסי אומר אפילו אמר הפנימי (היינו צד פנימי של העץ) יהיה למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור ואמרו בירושלמי “ר"ש בין יקים בעא קומי ר' יוחנן נטעו תחתון למאכל והעליון לסייג. א"ל היא הדא היינו דהוי כפנימי וחיצון וצד התחתון אסור באיסור ערלה וצד העליון פטור מערלה". ור' זעירא בעי “והא גדל מתוך איסור" היינו דצד העליון למה פטור והא גדל מתוך הצד התחתון שאסור. ותמוה דרק הפירות שבצד התחתון אסורים ולא העץ התחתון ואמאי מחשיב לה ר' זעירא גדל מתוך איסור. ומבואר דהעץ עצמו הוי איסור ערלה וכרש"י והריבמ"ץ.
וי"ל דאה"נ רק דתוס' הוקשה להם דעל כל פנים הפירות אסורים לעולם ויחשב איסורו איסור עולם, וכן נראה בתוס' הרא"ש שם בקדושין שהביא לר"ת שתמה על פרש"י והוסיף די"ל דהאילן שגדל בו הפרי אין האילן אסור לעולם, והקשה דעכ"פ נימא דהפירות אסורים לעולם, ובדעת רש"י י"ל דס"ל דיסוד איסור ערלה הוא העץ ולא הפירות.
מבאר די"ל דהוי מחל' אמוראים בדין זה
אמנם ברש"ס שם מבאר שיטת הרמב"ם שפסק כר' יוחנן ולא חש לקושית ר' זעירא שהעליון גדל מן האיסור שבתחתון, וביאר משום דהאיסור ערלה רק בפרי ולא בעץ, ומשמע דמפרש דבזה גופא נחלקו ר' יוחנן ור' זעירא. ולפ"ז הרמב"ם הלא פסק כר' יוחנן שהאיסור רק בפרי ולא בעץ ואתי שפיר הרמב"ם לשיטתו שדייקנו בדבריו שהיתר נטיעת ייחור של ערלה מפני שמותר בהנאה ולא הוזקק לדברי הריבמ"ץ.
מבאר דתוס' לשיטתם דאיסור ערלה הוי בפירות
במושב זקנים מבעלי התוס' פרשת קדושים הביאו בשם הרמב"ם דמי שנטע אילן ואין עושה פירות כל ג' שנים, בטלה ממנו גזרת ערלה ונטע רבעי. וכוונתו משום דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי כדאמרו בירושלמי סוף ה"א ופסק כן הרמב"ם הל' מעשר שני פ"י ה"ב. ולכאורה אם ערלה הוא דין בעץ קשה להבין דחשיב אין לו ערלה בגלל שבפועל לא גדלו פירות דהרי בעץ יש דין ערלה, ואם נימא דשיטת תוס' כמו שנתבאר דיסוד דין ערלה אינו בעץ אלא בפירות שפיר טפי דתוס' לשיטתם דכשבפועל לא היו פירות חשיב אין לו ערלה.
מסקנת הדברים
נמצא דאינו ברור דכולי עלמא מודו ליסוד הריבמ"ץ ורש"י דאיסור ערלה הוא איסור בעץ, דיתכן דבזה גופא נחלקו ר' יוחנן ור' זעירא וקיי"ל כר' יוחנן. אמנם נראה דאפילו נימא כפרש"י דהאיסור הוא בעץ י"ל דהיינו כל זמן שנטוע ג' שנים ראשונות אבל משנפסקה נטיעתו הראשונה שוב אינו איסור מכח נטיעה שכבר נתבטלה, וא"כ אף אם ס"ל כפרש"י דהוי איסור בעץ יש לומר דמשניטל הייחור מנטיעה ראשונה או עקר כל העץ מנטיעה ראשונה בטל האיסור מן העץ, ולהכי יתכן שכיון שלא מצינו טעם היתר נטיעת ייחור משום שישאר אסור בערלה זו רק בריבמ"ץ, יש לומר דבנדון דידן שחזר ונטעו לסייג יהיו פירותיו שיגדלו מעתה מותרים.
