העברת שתילים ועציצים מעוררת שאלות בהלכות כלאי זרעים וכלאי הכרם, מאמר זה מתוך שיעור של הגאון רבי שמואל פליסקין שליט"א במסגרת יום העיון שנערך על ידי בית המדרש, מברר ומלבן שאלה זו הלכה למעשה. חלק מהדברים כבר נידונו בגיליונות קודמים, וכאן התחדש נידון שיש לו השלכות על מצבים רבים נוספים.
רבי שמואל פליסקין שליט"א
מרבני בית המדרש
האם יש איסור כלאים במעבר עם עציץ ירק בסמוך לירק אחר
מאמר מתוך הליכות שדה 224 – תמוז תשפ"ג
דבר מצוי שמעבירים עציץ ירק בצד ירק אחר, וכגון בשעת קנית עציץ ירק בחנות, כשבצדו עציצים של מיני ירק אחרים. וגם אם אינו קונה את השתיל אלא רק מרים אותו כדי לראות או להריח, יתכן שתוך כדי כך הוא מעביר אותו סמוך לירק אחר. וכן עציץ ירק בבית או בחצר, אף כאשר יש בינו לבין ירק אחר ההרחקה הדרושה יתכן שבשעה שמרים אותו עובר סמוך למין אחר. שאלה זו מצויה אפילו כשילד שב מהגן עם עציץ שזרוע בו זרעים, ואפילו זרע בודד, ועובר ליד עציצים. ויש לברר האם במקרים אלו יש איסור כלאים.
לבירור הלכה זו נקדים שתי הלכות שכבר עסקנו בהם בגיליונות הקודמים בהרחבה, האחת בכלאי זרעים – גדר חובת ההרחקה בין שני עציצים (הליכות שדה 209), והשנייה בכלאי הכרם – מעבר עם ירק תחת הגפן (הליכות שדה 221). נביא כאן את תמצית הדברים, ומתוך כך נבוא בע"ה לברר את הדין במקרה של מעבר עם ירק בצד ירק אחר, הנוגע לאיסור כלאי זרעים.
א. כלאי זרעים בשני עציצים
דעת החזו"א ששני עציצים צריכים הרחקה
א. שני מינים בשני עציצים נפרדים שמונחים על הקרקע, האם צריך להרחיק בין העציצים כמו בשני מינים שזרועים בקרקע אחת, החזו"א (כלאים סי' יג ס"ק טז) מביא את הגמ' במנחות (ע ,א) "הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור" והיינו שאיסור זריעת כלאים מן התורה הוא בזורע בקרקע או בעציץ נקוב, אבל בזורע שני מינים בעציץ שאינו נקוב האיסור מדרבנן. וכתב ע"ז החזו"א וז"ל: "זה כולל בין שב' המינים בעציץ אחד, ובין שמין אחד בארץ ומין אחד בעציץ, ובין מין אחד בעציץ זה ומין אחד בעציץ שאצלו" עכ"ל .
ובהמשך הדברים כתב החזו"א את גדר הדין וז"ל: "כללו של דבר, דחשבינן את העציץ כתל עפר בשדה" עכ"ל. דהיינו שאין דין מיוחד לעפר הנמצא בתוך עציץ אלא דנים אותו כמו ערימת עפר בשדה, בין אם העציץ נקוב ובין אם אינו נקוב, וממילא צריך להרחיק בין המינים כמו שמרחיקים בין שני מינים שזרועים על גבי שני ערימות עפר בשדה. ונקט החזו"א שכיון שעציץ נקוב הרי הוא כקרקע והעפר שבעציץ הוא כמחובר לקרקע, א"כ גם אם שני המינים בשני עציצים עדיין נחשב כמו ששניהם בקרקע אחת. ומאחר שכך הדין בעציצים נקובים, ממילא ה"ה בעציצים שאינם נקובים, שהרי מתבאר בגמ' במנחות שם שגזרו על זריעת כלאים בעציץ שאינו נקוב אטו זורע בעציץ נקוב.
החזו"א לא נזקק להביא ראיה לדין זה כיון שנקט שכך עולה מתוך הכללים הידועים, דהיינו שעציץ נקוב הרי הוא כקרקע, וכן עציץ שאינו נקוב אסור כנקוב, אמנם יש להביא ראיה שיש איסור כלאים גם כשמין אחד נמצא בעציץ ומין שני מבחוץ, ממה ששנינו לעניין איסור כלאי הכרם (משנה כלאים סוף פרק ז') "עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש" דהיינו שהזורע ירק בתוך עציץ נקוב המונח בכרם מקדש, כיון שעציץ נקוב הוא כמחובר לקרקע והרי זה אסור מן התורה כזורע בקרקע הכרם עצמו וכלאי הכרם נאסרים בהנאה, אבל עציץ שאינו נקוב אינו מקדש כי איסור הזריעה הוא מדרבנן ולא החמירו לעניין שיאסרו הגפנים והזרעים בהנאה. ומבואר עכ"פ שיש איסור לזרוע בעציץ נפרד בין בעציץ נקוב ובין בעציץ שאינו נקוב. ובפשטות אין לחלק בזה בין איסור כלאי הכרם [שהוא זריעת מין ירק או תבואה בסמוך לכרם או גפן יחידית] לבין איסור כלאי זרעים [שהוא זריעת שני מיני ירק או תבואה סמוכים זה לזה].
דברי האחרונים בעניין הרחקה בין שני עציצים
ב. אמנם מצינו אחרונים שכתבו אחרת מהחזו"א, ס' הר צבי, שו"ת שבט הלוי והגרשז"א בס 'מעדני ארץ, ומהעיון בדבריהם עולה שכל אחד נקט בדבריו טעם שונה להיתר, ולכן גם חלוקים זה מזה באיזה אופן יש להתיר, וכמו כן כל אחד תירץ את המשנה של עציץ בכרם בדרך אחרת. בספר הר צבי (זרעים ח"ב כד, ג) כתב שעציץ שאינו נקוב שזרוע בו חטים בתוך שדה שעורים, מסתבר שלא אסרוהו משום כלאים כיון שהעציץ מפריד ביניהם ולא נחשב זריעה בעירבוביא. ומה שכתוב במשנה שאסור לזרוע בעציץ שבכרם אפילו אם אינו נקוב, תירץ שהוא משום חומרא של כלאי הכרם שהוא חמור בכמה דברים מכלאי זרעים, ולכן החמירו גם לעניין עציץ שאינו נקוב. ולפי דבריו רק בעציץ שאינו נקוב יש סברא להקל בכלאי זרעים, שב' המינים מחולקים בשני מקומות, אבל בעציץ נקוב שהוא כקרקע גם בכלאי זרעים יש איסור. ולפי"ז גם אם שני המינים בשני עציצים נקובים יש לאסור, כי סו"ס שניהם מחוברים לקרקע.
[והיה ניתן לבאר שהמחלוקת היא בהגדרה הכללית של גזירת עציץ שאינו נקוב, שהחזו"א סבר שהגזירה שאינו נקוב כנקוב למצוות התלויות בארץ הייתה שנדון את העציץ הזה כאילו הוא עצמו נקוב, וממילא צריך לנהוג בו לעניין הרחקה של כלאים כמו עציץ נקוב, שהעפר שבו חשוב כמחובר לקרקע שתחתיו כמו תל עפר שבשדה. ואילו ההר צבי סבר שגזרו על גידולי עציץ שאינו נקוב שינהגו בהם המצוות התלויות בארץ כמו בגידולי עציץ נקוב, אבל סוף סוף עציץ שאינו נקוב הוא מקום לעצמו, ואין לו יחס ושייכות עם הקרקע שתחתיו[1].
אמנם מדברי ההר צבי נראה שאינו חולק בכללות ההגדרה של גזירת עציץ שאינו נקוב, אלא היא סברא באיסור כלאים, שמאחר שאיסור כלאים תלוי בעירבוביא, הרי כשהעציץ מפריד ביניהם אי"ז עירבוביא, ומכל מקום זהו דווקא בעציץ שאינו נקוב שהוא אמנם מפריד בין המקומות (והרי"ז כהפסקת גדר וכדו') אבל עציץ נקוב הרי הוא כמחובר ממש ונמצאו שני המינים במקום אחד, אך מצד גזירת עציץ שאינו נקוב סבירא ליה שאה"נ היה שייך שיהא איסור וכפי הטעם שכתבנו לעיל לדעת החזו"א שאילו העציץ היה נקוב הרי הם היו בקרקע אחת.]
באופן אחר כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קסו) שאם שני המינים בשני עציצים, אפילו שהעציצים נקובים א"צ הרחקה ביניהם. והסביר שהעפר שבעציץ עצמו לא נחשב למחובר לקרקע וכל מה שעציץ נקוב הוא כמחובר לקרקע זהו רק כלפי הזרעים שהם יונקים מהקרקע. [ומצינו בדבר זה מחלוקת האחרונים והאריך בזה בשו"ת מנחת שלמה סי' מ ואכ"מ]. ומה שקשה מהמשנה בכלאי הכרם שמוכח שיש איסור בעציץ בין בנקוב בין באינו נקוב, תירץ שהמשנה מדברת דווקא בעציץ אחד, שהוא מונח בקרקע שזרוע בו גפן, ואמנם העפר שבעציץ לא מחובר לקרקע אבל מ"מ הזרעים יונקים מקרקע שאסורה בזריעה. משא"כ אם שני המינים בשני עציצים, שאינם קרקע אחת וגם אינם יונקים זה מזה, מותר.
וזוהי דרך מחודשת, שיש שני דרכים לאיסור כלאים או ששני המינים בקרקע אחת, ולא משום יניקה זה מזה, או שמין אחד יונק מהמין השני אפילו אם אינם זרועים בקרקע אחת. וזה חידוש גדול, שהרי הכלל בהרחקות כלאים הוא שאין האיסור תלוי אם יש יניקה או לא, אלא אם ב 'המינים זרועים יחד, ומה שמצינו שההרחקה בין ירק לירק הוא כשיעור יניקה, שזהו טפח וחצי או ג' טפחים, היינו כשהם זרועים בקרקע אחת והיניקה הוא שיעור בהרחקה. אבל שהיניקה תגרום איסור הוא חידוש.
ועכ"פ נמצינו למדים שמה שאומרים שלפי השבט הלוי אין איסור בשני עציצים, זה לא כלל גמור, כי במקרה שעציץ אחד נמצא מעל העציץ השני, הרי העציץ העליון יונק מהמין התחתון עצמו, ולשיטתו גם יניקה גומרת איסור אפילו שאי"ז קרקע אחת .
דעה שלישית מצינו בס' מעדני ארץ להגרש"ז אוירבך[2], שכתב סברא אחרת, שעציץ נקוב שזרוע בו חיטה שמונח בשדה שעורה אין בזה איסור, כי בכלאים הולכים אחר מראית העין, והרי רואים שהם בשני מקומות, אפילו שהעפר שבעציץ נחשב כמחובר לקרקע ע"י היניקה. ומה שכתוב במשנה שיש איסור בעציץ עם זרעים שמונח בכרם, ביאר שחלוק ביסודו איסור כלאי זרעים שהוא תלוי במראית העין, מאיסור כלאי הכרם שהוא תלוי במציאות של הזרעים בכרם .אבל ההר צבי והשבט הלוי שהזכרנו לא סוברים שדבר זה גורם חילוק לעניין עציץ, וכמו שהחזו"א לא סבר שיש חילוק.
סיכום הדברים
לדעת החזו"א – שני עציצים שבכל אחד מין אחר יש איסור כלאים וצריך להרחיק ביניהם כדין .ובהר צבי הקל בעציץ לא נקוב, והשבט הלוי הקל בשני עציצים אפי' נקובים, ובמעדני ארץ כתב להקל אפילו בעציץ אחד נקוב .
ובאופן ששני העציצים נקובים – לדעת החזו"א יש בדבר איסור דאורייתא, אם הם בתוך שיעור הרחקה דאורייתא, וכך יוצא גם לפי ההר צבי. ויש לדעת, שגם בזמן הזה שתרומות ומעשרות ושביעית הם מדרבנן – מ"מ איסור כלאים, לדעת הרמב"ם והרבה פוסקים, הוא מדאורייתא. ואם הם אינם נקובים, ואפי' רק אחד לא נקוב, יש בזה איסור דרבנן.
ושיעור ההרחקה בין עציצים הוא כפי השיעורים שהזכרנו לעיל בזרוע בקרקע. בין ירק לירק 15 ס"מ. בין ירק לתבואה וקטניות – 60 ס"מ. ובין תבואה וקטניות לתבואה וקטניות – 6 מטר ו – 12 ס"מ.
ב. איסור 'מעביר' בכלאי הכרם
ההלכה השנייה שרצינו לדבר עליה בהלכות כלאי הכרם – מעביר עציץ ירק, דהיינו שזרוע בו זרעים של ירק או שתיל שכבר צמח, דין זה מפורש במשנה סוף פרק ז "המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור", ונידון המשנה הוא לגבי אם הזרעים נאסרים בהנאה וזה תלוי בהוסיף מאתיים, אבל האיסור של מעביר הוא גם לרגע אחד. וכך כותב הרמב"ם (ה, כג) "אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק בתוך הכרם. ואם הניחו תחת הגפן ונשתהה שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתים הרי"ז קידש".
ואף שבמשנה כתוב "כרם" מבואר בירושלמי ובראשונים שה"ה במעביר תחת ענף של גפן, והיינו גם בגפן יחידית (וכ"כ הדרך אמונה). דהיינו שכל מקום שיש איסור לזרוע מחמת כלאי הכרם יש גם איסור להעביר עציץ ירק באותו מקום, למרות שזה רק עראי.
עציץ שאינו נקוב – ויש לשאול האם הדין של מעביר הוא גם בעציץ שאינו נקוב. ונפק"מ גדולה לקונה עציץ והוא עטוף בניילון באופן שנחשב לעציץ שאינו נקוב .
הדרך אמונה (ה, כג) כותב שהשאלה הזו תלויה אם האיסור במעביר ואינו מניח הוא מדאורייתא או מדרבנן, שאם הוא מדאורייתא אין לחלק בין נקוב לאינו נקוב, אבל אם הוא מדרבנן אפשר שאין איסור, כי עציץ שאינו נקוב עצמו הוא גזירה (ור"ל שהוא גזירה בעלמא שאסור לזרוע ולא החמירו בו לקדש) והוי גזירה לגזירה, אבל אם זה דאורייתא אין לחלק .
שאלה זו אם מעביר איסורו מדאורייתא או מדרבנן, היא מחלוקת גדולה בין המפרשים [שנחלקו איך לפרש את הרא"ש ואת הרמב"ם], יש שכתבו או עכ"פ משמע מדבריהם שהאיסור הוא מדרבנן, התוי"ט המהר"י קורקוס והגר"א, והאריך בזה הדבר אברהם (סי' כה).
אבל מאידך כמה מפרשים נקטו שהאיסור מדינא, דהיינו מדאורייתא, כך משמע ברדב"ז מלאכת שלמה הון עשיר משנה ראשונה והנצי"ב במרומי שדה, וכך נוקט החזו"א (ג, כח. יג, ט). והחזו"א מביא את דברי הגאון בשו"ע (יו"ד רצו, לז) שלמד מהתוספתא שמעביר אוסר את הזרעים באכילה ולא בהנאה, ותמה עליו "דאיה מצינו בכלאי הכרם חילוק בין אכילה להנאה, ולמה נחלק בין מעביר להניח", כלומר איזה סברא יש בזה, שכיון שגם במעביר הוא יונק מהקרקע שתחתיו ,ואין שיעור זמן ליניקה, הרי זה אסור מעיקר הדין וממילא ודאי שהוא אוסר גם בהנאה.
ולפי"ז המפרשים שסוברים שמעביר אסור מדאורייתא, יהיה איסור גם בעציץ שאינו נקוב ,והמפרשים שסוברים שהאיסור מדרבנן 'אפשר' כותב הדרך אמונה שלא גזרו כי הוי גזירה לגזירה. אבל הדרך אמונה עצמו מציין שברש"ס לא כתב כך, כי אף שנוקט שמעביר מדרבנן מ"מ אסור להעביר גם באינו נקוב, [וכמו שבהרבה מקומות לא אומרים גזירה לגזירה, כי כל גזירה עומדת בפני עצמה, וגזירה לגזירה הוא רק במקום שכל הגזירה השנייה קיימת רק במקום הגזירה הראשונה, כאן זה לא כך]. מאידך יש לציין שבהון עשיר כתוב לאידך גיסא, שמעביר אסור מדאורייתא אבל מ"מ זה נוהג רק בנקוב, ומדייק כך מהרמב"ם שהזכרנו שכותב "אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק בתוך הכרם", עכ"פ יש צדדים לכאן ולכאן, וסתמא גזרו אינו נקוב אטו נקוב, ואין לנו ראיה להיתר .
ג. איסור 'מעביר' בכלאי זרעים
להאמור לעיל יש לדון במקרה שפתחנו בו, האם יש איסור מעביר בכלאי זרעים, להעביר עציץ ירק סמוך לירק אחר או מעל ירק אחר?
ויש לציין ששאלה זו קיימת בין לפי החזו"א ובין להר צבי והשבט הלוי, כל אחד כדאית ליה ,לפי החזו"א – גם בעציץ לא נקוב, והוא עובר סמוך למין אחר בתוך שיעור הרחקה, לפי ההר צבי – בעציץ נקוב, ולפי השבט הלוי – במעביר עציץ ירק מעל מין אחר, בין אם המין האחר הוא בקרקע ובין אם הוא בעציץ אחר, כמו שביארנו שבאופן הזה גם לדבריו אין סיבה להתיר. [ורק לפי מש"כ המעדני ארץ אין איסור כלאי זרעים כשמין אחד בעציץ אפי' נקוב].
ולעצם השאלה, נראה שזה תלוי בסברות שהבאנו במעביר: החזו"א שתמה על הגאון "ולמה נחלק בין מעביר להניח" שמעביר אסור מדאורייתא כי שניהם חשובים מחוברים לקרקע ע"י היניקה, בפשוטו סובר כך גם בכלאי זרעים, שכיון שהוא יונק מהקרקע הרי הוא מחובר והרי"ז כעציץ שמונח בקרקע. ולשיטת החזו"א הרי אין מקור לומר שכלפי כלאי זרעים יש היכר למראית העין שאין בזה עירבוביא, כמו שבנידון של עציצים היה פשוט לחזו"א שא"א לחדש מעצמינו סברות של היכר, ולא סבר כהמעדני ארץ.
וגם לדעת ההר צבי והשבט הלוי אין מקור לחלק, שלהר צבי באופן שהעציץ נקוב הרי הוא כמחובר לקרקע, ולשבט הלוי אם מין אחד יונק מהמין השני זה אסור גם בשני עציצים. [ואדרבא ,אף שדיברו בעיקר במניח הם הביאו בתוך הדברים את המשנה של מעביר עציץ נקוב בכרם ,וחיפשו חילוקים בין המקרים, ולא כתבו שדין מעביר בכלל לא שייך לכלאי זרעים שתלוי בהיכר למראית העין, ובמעביר אין מראית עין].
ולכאורה כך גם לדעת שאר המפרשים שהזכרנו שסברו שמעביר בכרם איסורו מדאורייתא, זה נחשב למחובר ע"י היניקה והרי הוא כמונח, וא"כ ה"ה בכלאי זרעים [אלא אם כן הם סוברים שבכלאי זרעים יש טעם של מראית העין ואין איסור בכלל בעציץ, אין לנו ראיה לזה]. מה שאין כן למפרשים שמעביר בכלאי הכרם הוא מדרבנן ולא מדינא, יתכן מאוד שאסרו רק בכלאי הכרם ,שהוא חמור יותר שיש בו קידוש, ואולי יש עוד טעמים לומר שגזרו רק בכלאי הכרם, (שיש שם מקום פנוי לעבור וגם להניח את העציץ וכדו'). ויתכן שא"א ללמוד שיש איסור גם בכלאי זרעים. ועכ"פ בעציץ שאינו נקוב י"ל לפי דבריהם שאין איסור, כמו שכתב הדרך אמונה לגבי עציץ שאינו נקוב בכלאי הכרם גופא.
ואם יש איסור גם במעביר – זהו רק עד עשרה טפחים, אבל אם מין אחד גבוה י' טפחים מעל המין השני, שזהו 97 ס"מ מותר להעביר, כמו שמבואר בחזו"א (ו, א) שכלאי זרעים אוסרים באוויר עשרה, וכמו בכלאי הכרם.
סיכום הדברים
בין שני מיני ירק בקרקע אחת, כשהם קצת זרעים מכל מין, צריך להרחיק 15 ס"מ. בין ירק לתבואה וקטניות – 60 ס"מ. בין תבואה וקטניות ולתבואה וקטניות – 6.12 מטר.
אם שני המינים בשני עציצים לדעת החזו"א צריך להרחיק כשיעור. ויש חולקים.
אם מעביר עציץ סמוך למין אחר או מעל מין אחר, לדעת החזו"א לכאורה נראה שיש בזה איסור בין בנקוב ובין באינו נקוב, ויש לדון בדעת מפרשים אחרים, ואולי למפרשים אחרים יש חילוק בין נקוב לאינו נקוב.
נזכיר את המינים שנוהג בהם כלאים – כלאי זרעים נוהג בכל המינים הנאכלים: ירקות קטניות ותבואה, וגם בעשבי תבלין כמו מנטה ונענע נוהג בהם כלאי זרעים וכלאי הכרם.
שיעור ההרחקה בין שני מינים שזרועים בקרקע אחת, תלוי בסוג של שני הגידולים. יש גם נפק"מ מהו גודל השטח הזרוע מכל מין, אבל נזכיר כאן רק את השיעורים שנוגעים לזריעה המצויה בבתים ובחצרות שיש קצת זרעים מכל מין: בין שני מינים של ירק כמו פלפל ועגבנייה, או נענע ומלפפון – צריך להרחיק טפח וחצי [יש אומרים שלש טפחים והחזו"א פסק שמספיק טפח וחצי] שזהו 15 ס"מ. בין ירק לתבואה או קטניות – צריך להרחיק ו' טפחים שזהו 60 ס"מ. ובין תבואה וקטניות למין אחר של תבואה וקטניות, למשל [כמו חיטה לשעורה, תירס לחמנייה] צריך להרחיק 10 אמות וחומש שזהו 6 מטר ו – 12 ס"מ. אלו הם השיעורים בזורע בקרקע. ואם נוהג איסור כלאים גם במעביר עציץ סמוך למין אחר לכאורה יהיה צריך את המרחקים האלו.
[1]. ועי' בס' שערי זבולון זרעים (כלאים סי' ב) שדן בחקירה זו עפ"י דברי החזו"א כאן, והביא שלכאורה נחלקו בענין זה רעק"א והמשנ"ב, דהשו"ע הל' שבת (או"ח סי' שלו ס"ז) כתב שעציץ אפילו אינו נקוב יש להזהר מליטלו מעל גבי קרקע ולהניחו על גבי יתידות או איפכא בין שהוא של עץ בין שהוא של חרס, והמשנ"ב (שעה"צ אות לז ובאה"ל ד"ה אפילו) הקשה מ"ט לא הוי גזירה לגזירה שהרי אפי' אם היה נקוב ס"ל לשו"ע (בסי' שיב ס"ג) כדעת הראשונים שהגבהת עציץ נקוב אינו אסור מן התורה כי עדיין יונק מהקרקע, יעו"ש תירוצו. ומדברי המשנ"ב מבואר שלשיטת הרמב"ם שמגביה עציץ נקוב חייב חטאת שפיר יש לגזור על הגבהת עציץ שאינו נקוב אף שאין לו שייכות כלל לקרקע שתחתיו. אולם בהגהות רעק"א שם הקשה טפי שבאינו נקוב י"ל דליכא איסור כלל כיון שכשהוא מונח על הקרקע ג"כ אין לו יניקה מהקרקע, הרי במה שנוטלו לא עביד מידי. ומבואר דס"ל שבכה"ג אין ראוי לגזור אינו נקוב אטו נקוב גם לשיטת הרמב"ם, הגם שגזרו בשבת על התולש מעציץ שאינו נקוב בשבת. עכ"ד השערי זבולון.
ואכתי צ"ב בדעת רעק"א, דהא מ"מ חזינן גבי כלאי הכרם שגזרו על עציץ שאינו נקוב שיהא אסור בכרם אף שאין לו שייכות לקרקע, וא"כ גם את"ל שלא גזרו הכי בכלאי זרעים, סו"ס מנ"ל לרעק"א להקשות הכי לענין שבת, וי"ל דס"ל לרעק"א שאם לא שמצינו בהדיא שגזרו בדבר זה על עציץ שאינו נקוב אמרינן דאי"ז בכלל הגזירה של עציץ שאינו נקוב דעלמא ועיין.
[2]. יש לציין שספר מעדני ארץ על כלאים יצא לאור על פי כתבי הגרשז"א זצ"ל שלא נמסרו על ידו להדפסה, ולא ידוע אם אמנם היה מורה כך למעשה כנגד פסקו של החזו"א (ובפרט שבמעדנ"א כאן לא נזכרו דברי החזו"א בעניין זה.)
