בשתי המאמרים הקודמים (מעבר למאמר הראשון >>, מעבר למאמר השני >>) דנו על המינים בהם נוהג חדש, איזה גידול הוא "חדש" [האסור] ואיזה הוא "ישן" [המותר], על איסור "לחם" "קלי" ו"כרמל". ודין חדש בתבואת חוצה לארץ ובתבואת נכרי הבאנו שיש מקילים ודעת המ"ב שיש להחמיר הפעם נדון על תבואת חוצה לארץ שנכנסה לארץ ישראל, ועל תבואת נכרי שבאה לרשות ישראל. [על זמני האיסור, הגדרת תבואה שהשרישה לפני העומר ועל מהות איסור אכילת חדש]
תבואת חוצה לארץ שבאה לארץ ישראל ותבואת נכרי שבאה ליד ישראל
בתשובות אחיעזר (יו"ד ל"ט אות ב') כתב דאם הובא קמח חדש דחוצה לארץ לארץ ישראל ואפה ממנו לחם, דין הלחם הוא כלחם של ארץ ישראל [אף שהתבואה גדלה בחוצה לארץ] ואסורה משום "לחם חדש" אף שבחוצה לארץ לא נוהג איסור חדש. אמנם האחיעזר כותב כן רק אליבא דהירושלמי. מבואר מתוך דבריו דדוקא אם אפה את הלחם בארץ, אבל המביא לחם אפוי לארץ ישראל מתבואה חדשה של חוצה לארץ, לסוברים שאין חדש נוהג בחוצה לארץ, ע"י הבאתו לארץ ישראל לא נאסר. ובספר ציץ הקודש (תחילת סימן י"ז)"… נסתפק כבוד הרב הגאון הגדול וכו' כש"ת מהור"ר שמואל סלאנט (שליט"א) [זצ"ל] דגם אם נימא דחדש אינו נוהג בשל גוי, ואינו נוהג בחוצה לארץ, מ"מ אם ישראל עשה עיסת לחם בארץ ישראל, יש לומר דנהוג בזה דין חדש לכולי עלמא מהתורה". גם מדברי הגר"ש סלנט זצ"ל מבואר דכל הספק אם הישראל עשה מהקמח לחם[1] כלומר חידש בו להביאו לידי איסור "לחם חדש", אבל אם לחם אפוי בא לארץ או הביאו כרמל וקלי ובארץ ישראל לא חידשו בו דבר כדי לאסור, אין בו איסור חדש לסוברים שבחוצה לארץ לא נוהג חדש.
הגר"ש סלנט זצ"ל חוץ מהספק אם תבואת חוצה לארץ שבא לארץ ישראל נאסר או לא, ספק לו דבר נוסף: לדעה הסוברת שתבואת גוי אין בה איסור חדש [לפחות בחו"ל] אם ישראל עשה ממנה לחם, אולי נאסר באיסור "לחם חדש". גם בתשובות בית הלוי (ח"ג סי' נ"ב ד"ה והנראה לישב) "שמעתי זה זמן רב בשם חכם א' שאמר להעיר דאפי' הפוסקים שהתירו חדש בשל עכו"ם מ"מ אם ישראל קונה קמח מעכו"ם ואופה, יש עליו איסור לחם".[2]
לפי הנ"ל קמח חדש [או גרעינים "חדש"] המיובא מחוצה לארץ לארץ ישראל בין אם נאמר שלא נוהג בו איסור חדש משום שהוי תבואת חוצה לארץ, בין אם נאמר שלא נוהג בו איסור חדש משום דהוי תבואת גוי, היות והובא לארץ ונעשה ממנו לחם [או מאפה אחר] ע"י ישראל – יש מקום לומר שאסור. דהקמח החדש נהיה "לחם חדש" של ארץ ישראל, והקמח החדש של גוי נהיה "לחם חדש" של ישראל. והיות שהקמח הפך ל"לחם חדש" בארץ ישראל ע"י ישראל נאסר.
כתבנו שני ספיקות:
- לסוברים שבתבואת גוי אין איסור חדש, מה דינו אם ישראל אפה ממנו לחם.
- לסוברים שבתבואת חוצה לארץ אין איסור חדש מה דינו אם אפו ממנו לחם בארץ ישראל.
לכאורה נראה מסברא שיסוד הספק אחד, אם נאמר שתבואת חו"ל שנאפה ממנו לחם בארץ ישראל נאסר אף לסוברים שבחו"ל אין איסור חדש, מאותה סיבה גם תבואת גוי שאפה ממנו ישראל לחם נאסר אף לסוברים שבתבואת גוי אין איסור חדש. לכאורה חשוב לדעת אם שני הספיקות תלויים אחד בשני או לא. כאמור הפוסקים הביאו שתי סברות להקל בחדש בחוצה לארץ 1.אין חדש נוהג בשל חו"ל, 2.אין חדש נוהג בשל גוי. הפוסקים שכתבו שחדש מותר בחו"ל משום שאינו נוהג בשל גוי, היו צריכים לסייג ולכתוב: דכל שכתבנו להתיר דוקא אם ישראל לא אפה לחם מקמח חדש של גוי אבל אם ישראל אפה לחם – אסור. ומשלא כתבו כן, משמע דסבירא להו דאף אם ישאל אפה לחם מקמח חדש של גוי לא נאסר. במיוחד המשנה ברורה שמדגיש וכותב שאם ההיתר הוא משום שבתבואת גוי אינו נוהג איסור חדש "ולפ"ז צריך להזהיר לישראלים שיש להם תבואה זרועה בשדות שלהם שינהגו בו איסור חדש". היה צריך להוסיף גם שיזהרו שלא יאפו לחם מקמח חדש של גוי. [אמנם משמע בפי שכתבנו, אך אינו מוכרח שהם סוברים שגם אם אפה ישראל לחם, מותר]. אם כנים אנחנו שמדבריהם משמע שאם תבואת גוי אין בה איסור חדש, גם אם ישראל אפה את הלחם לא נאסר. א"כ יש נפקא מינה אם שני הספיקות תלויים זה בזה. דכמו שסוברים שאם ישראל אפה לחם מקמח חדש של גוי לא נאסר, גם יסברו שאם תבואת חוצה לארץ אין בה איסור חדש, גם אם אפו ממנה לחם בארץ ישראל לא נאסר. [אבל מהא דהפוסקים לא אמרו שאם מתבואת חו"ל אפו לחם בארץ ישראל נאסר, אין להביא ראיה דהלא הפוסקים כתבו לבני חו"ל, וייבוא תבואה לארץ לא היה דבר שכיח ומצוי, אבל שאשה תאפה לחם בביתה הוא בכל יום]. אבל אם נאמר ששני הספיקות אינם תלויים אחד בשני שלמ"ד תבואת גוי אין בה איסור חדש אף שעשה ממנה ישראל לחם, יתכן לומר שלסובר שבתבואה חוץ לארץ אין בה איסור חדש אם עשו ממנה לחם בארץ, נאסר.
איסור חדש – זמנו
כתוב בתורה "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלוקיכם"… (ויקרא כ"ג י"ד) כלומר איסור חדש אינו כרוב האיסורים שאסורים לעולם, האיסור הוא רק "עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן [העומר]", כלומר איסור שבזמן מסוים הוא פוקע.
בפסוק יש "סתירה", בתחילה כתוב "עד עצם היום הזה" כלומר ביום מסוים, ט"ז ניסן, האיסור פוקע. ואח"כ כתוב "עד הביאכם את קרבן" כלומר הבאת קרבן העומר הוא המפקיע. בגמרא (מנחות ס"ט ע"א וע"ב) נאמרו כמה תירוצים:
- שיש הבדל בין הזמן שמביאים עומר ובין הזמן שאין עומר, כלומר בזמן שבית המקדש, קיים הבאת העומר מתיר, וע"ז נאמר "עד הביאכם" וכל זמן שלא הביאו את העומר החדש אסור. אבל בזמן שאין בית המקדש קיים שאין מקריבים עומר, החדש אסור עד "עצם היום" שפירושו ברגע שהמזרח מאיר, ומיד החדש מותר.
- אין הבדל בין זמן שהמקדש קיים לזמן שהמקדש חרב, ו"עצם היום" פירושו שהמזרח מאיר, והחדש מותר מיד בהאיר המזרח. אלא יש מצוה שלא לאכול חדש, והמצוה נלמדת מ"עד הביאכם". כלומר יש רק "מצוה" שלא לאכול משהאיר המזרח ועד הקרבת העומר, אבל אין איסור לאו של לא תאכלו, (על גדרי המצוה עי' שם תוס' ד"ה והא כתיב, ותוס' מנחות ה' ע"ב ד"ה האיר)
- יש הבדל בין בזמן שמקריבים עומר ובין זמן שלא מקריבים, על הזמן שבית המקדש קיים נאמר "עד הביאכם", כלומר הבאת העומר מתיר את החדש. ועל הזמן שאין בית המקדש קיים נאמר "עד עצם היום" שפירושו עד סוף היום של ט"ז ניסן. [ובזה הוא חולק על התירוץ הראשון דלתירוץ הראשון, "עד עצם היום" הכוונה אסור עד שיגיע היום, ולתירוץ האחרון "עד עצם היום" כל היום של ט"ז ניסן עד שהיום "נמצא" "כל היום קרוי עצם היום" – רש"י סוכה מ"א ריש ע"ב. (ובמ"ב תפ"ט מ"ט כתב "עד עצם היום" ועד בכלל)]
להלכה פוסקים כתירוץ האחרון ובזמן הזה שאין בית המקדש קיים, שיבנה במהרה, חדש אסור "בארץ ישראל עד תחילת ליל י"ז בניסן" (שו"ע או"ח תפ"ט י') ובחוצה לארץ שנוהגים שני ימים טובים של גלויות מחמת ספק, כלומר שלא "בקיאים" בתאריך הנכון ולא יודעים אם עיברו את חודש אדר או לא, דאם עיברו את החודש היום-טוב נדחה ביום אחד, ועל כן עושים שני ימים דאם לא עיברו את החודש היום [נניח יום ראשון בשבוע] הוא ט"ו ניסן, ואם עיברו את החודש היום רק י"ד לחודש [ויום שני בשבוע הוא ט"ו]. לכן למחרת הוא יום טוב הראשון של פסח. כלומר יום טוב שני של גלויות, ספק אם הוא יום ט"ז ניסן, וכשנגמר היום החדש מותר, או שהוא ט"ו בניסן [שעיברו את חדש אדר] ויום שאחריו הוא ט"ז ניסן. לכן בחוץ לארץ "אסור לאכול חדש… עד תחילת ליל י"ח בניסן" (שו"ע או"ח תפ"ט י') [וגם לסוברים שבתבואת חוצה לארץ אין איסור חדש, אם הוציאו חדש מהארץ, בחוצה לארץ יהיה אסור עד אחר יום י"ז ניסן תחילת ליל י"ח].
[1] ציץ הקודש כתב "עשה עיסת לחם" לא הבנתי כוונתו, ונראה דהכוונה שעשה לחם.
[2] עי"ש שמשמע דבית הלוי עצמו אינו סובר כך.
איסור חדש בחו"ל ובתבואת נכרי
איסור חדש בחוץ לארץ המשנה (ערלה ג' ט') "החדש אסור מן התורה בכל מקום", מפורש
איסור חדש במוצרים מיובאים מחו"ל
הודעה מחודש כסלו תשפ"ג בעניין איסור חדש בתקופה זו של השנה מיובאים מוצרים שיתכן שכלול בהם מחמשת
איסור חדש והמינים שבהם נוהג איסור חדש
מהו איסור חדש איזה מינים אסורים ומהם גדריו, כל אלו ועוד במאמר תמציתי ומבואר שלפניכם,
