תגיות קשורות

מהו איסור חדש איזה מינים אסורים ומהם גדריו, כל אלו ועוד במאמר תמציתי ומבואר שלפניכם, מאת חבר ביהמ"ד להלכה בהתישבות ועורך בטאון הליכות שדה רבות בשנים הרב א. שלנגר זצ"ל.

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן… ולחם וקלי וכרמל – לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלקיכם, חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" (ויקרא כ"ג פסוקים י' י"ד)

מפסוקים אלו נלמד:
א. איסור קציר תבואה לפני קצירת העומר, שהכתוב קרא לעומר "ראשית קצירכם" שהעומר תהיה הראשונה שנקצרת ולא יקצרו לפניה קציר אחר.
ב. איסור אכילת תבואה עד עצם היום עד שמביאים את העומר.

הגדרת "חדש" ו"ישן"

מהו ה"חדש" שאסור ומהי תבואה "ישנה" שמותרת, תבואה "חדשה" נקראת, תבואה שלא עבר עליה יום ט"ז ניסן, עבר עליה יום ט"ז ניסן היא תבואה "ישנה" ומותרת. לא צריך שהתבואה ביום ט"ז ניסן תהיה תבואה ממש, אלא כל שביום ט"ז היתה זרועה ומושרשת, מיד הופכת לתבואה "ישנה" ומותרת. כלומר אם זרעו תבואה בחורף, וביום ט"ז ניסן עדיין לא היו בשבלים גרעינים אלא רק השרישה לפני יום ט"ז ניסן, ביום ט"ז ניסן היא הופכת לתבואה ישנה ומותרת. וכן אם נזרעה בחורף ונקצרה לפני ט"ז ניסן, ועבר עליה ט"ז ניסן כשהיא קצורה, בט"ז ניסן היא "ישנה" ומותרת [למעשה בתבואת ארץ ישראל, לפי סדר הזריעה והקצירה הנהוגות היום, כמעט ולא יתכן איסור אכילת חדש, שכל התבואה לאכילה נזרעת בחורף, והקציר הוא אחר פסח, כלומר עבר עליה יום ט"ז ניסן, ולכן כל התבואה היא ישנה. ואפילו אם נקצרה לפני פסח, היא מגיעה לידי הצרכן אחר ט"ז ניסן ואז היא כבר "ישנה" ומותרת].

המינים האסורים בחדש

איסור חדש נוהג רק בחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, שבולת שועל, שיפון וכוסמין. (מצוי בשוק מין קטנית המכונה "כוסמת" אין זו כוסמין. כוסמין הן מין חיטה). ואין איסור חדש נוהג בשום גידול אחר. הגמ' (מנחות ע' ע"ב) דורשת גזירה שווה "לחם" "לחם", באיסור חדש (ויקרא כ"ג י"ד) כתוב "לחם קלי וכרמל לא תאכלו" ולגבי מצוות אכילת מצה  (דברים ט"ז ג') כתוב "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני" "מה מצה חמשת מינין ולא אורז ודוחן אף חדש נמי חמשת מינין ותו לא" (רש"י מנחות).

"לחם" "קלי" ו"כרמל"

התורה אמרה שאסור לאכול "לחם" חדש, "קלי" חדש ו"כרמל" חדש. הרמב"ם (מאכלות אסורות י' ג') כתב "האוכל לחם וקלי וכרמל כזית מכל אחד ואחד לוקה שלש מקליות שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו".

 רש"י בפירושו לתורה כותב "קלי" – קמח עשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור", כלומר "קלי" הוא לא קמח רגיל מתבואה שהתיבשה בשדה או בשמש אלא קמח העשוי מכרמל רך שנתייבש בתנור, וגריעני תבואה שהתיבשו שלא בתנור לפני הטחינה אינם בכלל קלי, שהקלי הוא קמח מתבואה קלויה. (ונראה שדוקא כרמל רך קלוי, אבל גרעיני תבואה רגילה שנקלו בתנור הקמח לא הוי "קלי") וכן כתב רש"י (שבת קנ"ה סע"ב) "קלי, קמח של תבואה שנתייבשה כשהן קליות בתנור" רש"י לא כתב שם על איסור חדש אלא פירש מלת "קלי" לגבי גיבול (לא נתברר לי מה פירוש "קליות" שכתב רש"י ואולי "תבואה  כשהן קליות" הכוונה לכרמל, וכרמל נקרא "קליות" שכדי לטחון אותו צריך ליבשו בקליה בתנור. עי' רש"י פסחים י' סע"ב ד"ה משקרב העומר ושם בדף י"א ע"א ד"ה מעיקרא "בעודו רך בקליות קודם שיתיבש").

על "כרמל" בפירושו לתורה (שם) כתב רש"י, "הן קליות שקורין גרוייליש [בחומש הוצאת המאור כתב "שקורין גרנידש"  ותרגם שם שבלים, וכן הוא ברש"י שעם פירוש המזרחי] ואולי הפירוש בדברי רש"י, שהגרעינים שנתייבשו בקליה, לפני הטחינה קרויים "כרמל" ואחר שנעשו קמח קרויים "קלי" ועי' לקמן מה שנעתיק מספר החינוך.[ואולי פירוש "קליות" תבואה רכה שצריכים לקלותה לפני הטחינה כדי ליבשה. וכמו שמשמע קצת מפירושו לגמ' שבת קנה ע"ב שהעתקנו לעיל]

בגמרא (כריתות ה' ע"א, נדפס ד' ע"ב) כתב רש"י "קלי – שנתייבש בתנור, כרמל שנתמולל ביד ולא הובהב באור. קלי וכרמל  איתנהו בעייניהו – דלא טחנן (כלומר לא נשתנו)".רש"י על התורה שונה בשני דברים מפירושו בגמ'.

  1. "קלי", בחומש פירש קמח מכרמל שנתייבש בתנור. ובגמ' "קלי" גרעין שנתייבש בתנור ולא נטחן.
  2. "כרמל" בחומש פירש קליות כלומר שהוא קלוי ובגמ' שלא הובהבה באור. [אם נאמר ש"קליות" אין פירושו שנקלה בתנור, אלא כינוי לתבואה שצריך לקלותה, הפירוש לתורה אינו שונה.]

החינוך (מצות ש"ג ש"ד ש"ה) "שלא לאכול לחם מתבואה חדשה… שלא לאכול קלוי מתבואה חדשה קודם הזמן הנזכר, כלומר שאע"פ שלא עשה פת מן התבואה ולא טחנה ולא רקדה אלא שקלה מן החטים או מן השעורים באור, ואכל מהן חייב ועל זה נאמר וקלי וגו'… שלא נאכל כרמל חדש קודם הזמן הנזכר שנאמר וכרמל לא תאכלו, והכרמל נקרא תבואה קלויה בשבלים ראני"ש [גראני"ש] בלע"ז, וחייבים על הכרמל גם כן בכזית….."

אם נאמר ש"כרמל" פירושו כמו שכתב רש"י בגמ' כריתות "שנתמולל ביד ולא הובהב באור", ולשון כרמל רך ומל, רך שנמלל, לכאורה כל תבואה שנקצרה שהגיעה להבשלה כבר היתה "כרמל" רך שנמלל ביד. וע' תשובות הר צבי (יו"ד ר"ל ד"ה אמנם גופא) "נראה לי, בסתם לחם לעולם כרמל קודמו" (ועי' עוד שם בד"ה אבל). [אמנם אם נאמר שכרמל "הן קליות" [תבואה קלויה] (רש"י ויקרא) "והכרמל נקרא תבואה קלויה בשבלים" (חינוך), סתם לחם לא היה כרמל, שאינו עשוי מתבואה קלויה)

איסור "לחם" חדש חל בשעת האפיה – כשקרמו פניו, ואם עשה מכרמל או מקלי לחם, יש הסובר שברגע שהפך ללחם, פקע ממנו איסור חדש של קלי וכרמל ואסור רק באיסור חדש של "לחם… לא תאכלו" (אחיעזר יו"ד ל' אות ב', ד"ה ונראה בד').ויש חולקים ואומרים שאם הקמח היה אסור באיסור של קלי או של כרמל [או של שניהם] ואפה ממנו לחם, הלחם אסור גם באיסור הקודם של קלי חדש או של כרמל חדש [או של שניהם] וגם איסור של לחם חדש. (שו"ת הר צבי יו"ד רלט, ועי"ש שדן בשאלה כיצד חל איסור "לחם" על איסור "קלי" ו"כרמל" הרי אין איסור חל על איסור.)

השלב בו חל האיסור

תבואה שלא הביאה שליש (כלומר שעדיין לא הגיעה לשליש גודלה או לשליש בישולה), לכולי עלמא אינה חייבת בתרומות ומעשרות. לחם שנאפה מקמח מתבואה שלא הביאה שליש לדעת חכמים חייב בחלה ודעתו של ר' אליעזר שלחם שנאפה מקמח של תבואה שלא הביאה שליש פטור מחלה. (חלה פר' א משנה ג'). [ואותה מחלוקת בין חכמים ור"א, אם יוצאים ידי חובה במצה מתבואה שלא הביאה שליש].

הירושלמי (חלה א' ג') שואל מה דין לחם מתבואה שלא הביאה שליש לגבי איסור חדש, האם הלחם אסור באיסור "לחם חדש", ופושט הירושלמי שדין לחם כדין קלי מה שאסור לאכול משום "קלי חדש" אסור לאכול מדין "לחם חדש". כמה פירושים נאמרו בירושלמי, הגר"א מפרש שהשאלה אם לחם מתבואה לפני הבאת שליש אסור או מותר היא רק לפי ר' אליעזר, אבל לפי חכמים ודאי יש לו שם "לחם", כמו לגבי חיוב הפרשת חלה, וכמו לגבי מצות מצה. א"כ אנחנו שפוסקים כחכמים ודאי לחם העשוי מקמח של תבואה שלא הביאה שליש אסור באיסור חדש.

ויש מפרשים  שהשאלה הייתה גם לדעת חכמים אך יש מחלוקת מה היא מסקנת הירושלמי, יש אומרים שפירושו כמו שאין איסור קלי חדש לפני הבאת שליש  כך אין איסור לחם חדש הנעשה מקמח של תבואה שלא הביאה שליש. ויש מפרשים שהמסקנה היא שכשם שיש איסור קלי חדש גם מתבואה שלא הביאה שליש כך לחם העשוי מקמח של תבואה שלא הביאה שליש אסור משום לחם חדש. אם נאמר שקלי אסור גם לפני הבאת שליש, מסתבר שנאסר מהרגע שהגרעין ניכר שהוא גרעין, אפילו עדיין לא ראוי לעשות ממנו קמח. – אמנם לרש"י שפירושו לתורה שקלי הוא קמח העשוי מכרמל, צריך לומר שנאסר רק אם הגרעין כבר ראוי לעשות ממנו קמח. 

אינו "לחם" אינו "קלי" וכו'

בשו"ת הר צבי (יו"ד רל"ט) כותב בשם האחיעזר שרבי ישראל סלנטר זצ"ל היה לו ספק מה דין תבואה חדשה שאינה לא לחם חדש, לא קלי חדש ולא כרמל חדש, האם אסורה או מותרת [באחיעזר עצמו לא מצאתי שמביא את ספיקו של ר' ישראל סלנטר זצ"ל]. אמנם לא ברור אם ספיקו היה בתבואה שעדיין לא היתה אף פעם לא קלי ולא כרמל, או אף אם היתה כרמל [או קלי] כיון שעשה מהכרמל תבשיל שאינו לחם ושינה אותו ממה שהיה, בטל ממנו איסור כרמל חדש. [ע' תשובות חתם סופר יו"ד קי"ד בסוף התשובה, ד"ה ועי' במקור חיים].