אילו גידולים נחשבים כגידולי השנה השביעית

השלב הקובע בירקות אם יש בהם קדושת שביעית הוא הלקיטה. ירק שנלקט לאחר ראש השנה השביעית, קדוש בקדושת שביעית, על אף שנזרע בשישית.
הירקות כוללים: ירקות עלים וירקות שורש, פירות האדמה, ירק העומד למאכל בהמה וכן מיני בשמים ופרחים שאינם מאילנות או שיחים רב-שנתיים [1] .
יש הסוברים שהשלב הקובע בירק אינו הלקיטה בפועל, אלא גמר גידולו, ואם הפסיק לגדול בשביעית, הוא קדוש בקדושת שביעית על אף שנלקט בשמינית. ואף לדבריהם, ירק שגמר לגדול בשישית ונלקט בשביעית, קדוש בקדושת שביעית מדרבנן [2].
ירקות שגדלו בשמיטה והמשיכו לגדול במוצאי השמיטה, יש בהם קדושת שביעית עד שיגדלו ירקות כאלו מזריעת השמינית או עד החנוכה (המוקדם מביניהם). דין זה אמור בין בירקות שיש בהם איסור ספיחין ובין בירקות שאין בהם איסור ספיחין (כגון בננות, או ירקות שגדלו ברשות הגוי – לנוהגים בהם קדושת שביעית).

[1] משפטי ארץ פרק טו סעיף ה.

[2] משפטי ארץ פרק טו סעיפים ה-ו.

השלב הקובע בתבואה וקטניות הוא שליש גידולן, כלומר, כאשר הם מגיעים לשלב הבשלה מתקדם. אם הגיעו לשלב זה בשנה השישית, או בשנה השמינית [כגון כשנזרעו באיסור או מאליהם] – אין בהן קדושת שביעית. אך אם הגיעו לשליש גידולן בתוך השנה השביעית – יש בהן קדושת שביעית [3].
תבואה היא חמשת מיני דגן. קטניות הם גידולי שדה שאינם אילן וזרעם נאכל, כגון: גרעיני חמניות, תירס וחימצה (חומוס).

[3] משפטי ארץ פרק טו סעיף ג.

השלב הקובע בזיתים וענבים הוא שליש גידולם, כלומר, כאשר הם מגיעים לשלב הבשלה מתקדם. אם הגיעו לשלב זה בשנה השישית או השמינית – אין בהן קדושת שביעית, אך אם הגיעו לשליש גידולם בתוך השנה השביעית – יש בהם קדושת שביעית [4].
לעניין שמיטה אין הבדל בין ירקות ותבואה לפירות האילן, לגבי שניהם מתחילה השמיטה בראש השנה (א' בתשרי) של השנה השביעית, ומסתיימת בשקיעת החמה של ערב ראש השנה השמינית [5].

[4] משפטי ארץ פרק טו סעיף ג.

[5] משפטי ארץ פרק טו סעיף א

השלב הקובע בשאר פירות האילן הוא החנטה. פירות האילן שחנטו בשנה השביעית, יש בהם קדושת שביעית אפילו אם נלקטו בשמינית.

ומהי חנטה? יש אומרים שהוא השלב הנקרא במשנה 'עונת המעשרות' שהוא קרוב לשליש הגידול, כלומר כאשר הפירות מגיעים לשלב הבשלה מתקדם. ויש אומרים שהוא תחילת גידול הפרי לאחר נפילת הפרח.

להלכה אנו חוששים לשתי השיטות, ולכן אם הגיע לשליש גידולו בשמיטה נוהגים בו קדושת שביעית על אף שנפל הפרח וניכר הפרי לפני השמיטה. וכן אם נפל הפרח וניכר הפרי בערב ראש השנה של השנה השמינית, נוהגים בו קדושת שביעית על אף שהגיע לשליש הגידול בשמינית. ובשני אופנים אלו יש להחמיר ולהפריש ממנו גם תרומות ומעשרות [6], מספק.

[6] משפטי ארץ פרק טו סעיף ד.

אתרוג – דינו כשאר פירות האילן, שאם חנט בשנה השביעית, יש בו קדושת שביעית, אך יש מחמירים שגם אתרוג שחנט בשישית, יש בו קדושת שביעית אם נלקט בשביעית. ונהגו לחשוש לדעה זו.

הסיבה שאתרוג שונה משאר הפירות היא לפי שהוא גדל 'על כל מים' כירקות, (כלומר: הוא זקוק להשקיה מרובה כירקות), ולכן דינו כירקות שהולכים בהם אחרי הלקיטה [7].

[7] משפטי ארץ פרק טו סעיף ז.

פירות ההדר – דינם כשאר הפירות, על אף שיש בהם קצת דמיון לאתרוג. ולפיכך הולכים בהם אחר החנטה, שאם חנטו בשביעית – יש בהם קדושת שביעית, ואם חנטו בשישית, אין בהם קדושת שביעית, אף אם נלקטו בשמינית [8].

[8] משפטי ארץ פרק טו סעיף ח.

צמחי ריח רב-שנתיים, כגון: הדסים, רוזמרין, שיבא, לואיזה וכדומה, שאין להם פירות אלא עלים – דינם כאילן, והשלב הקובע בהם הוא חנטת העלים או הענפים. כלומר: זמן יציאתם של העלים החדשים או הענפים החדשים [9].

[9] משפטי ארץ פרק טו סעיף י ובהערה 25.

פרחים הגדלים על עצים, כגון: ורדים, שושנים וכדומה, דינם כאילן, והשלב הקובע בהם הוא זמן חנטת הפרחים. כלומר: זמן יציאת הפרח החדש [10]. פרחים הגדלים על צמחים חד-שנתיים דינם כירקות.

[10] משפטי ארץ פרק טו סעיף ט.