בעדכונים של החודשים האחרונים עסקנו בכמה סוגי צמחים ושיחים בננה, חצילים, פלפלים חריפים, פאפיה ושעונית-פסיפלורה האם יש להם דין ירק או אילן. במאמר הנוכחי נעסוק בפרי האננס האם דינו כירק או כאילן.
האננס הוא צמח שעיקרו שושנת עלים קקטוסיים ובמרכזו קנה. העלים החיצונים יוצאים מתוך הקרקע והעלים הפנימיים יוצאים מפרק בקנה המרכזי מעל פני האדמה. הפרי גדל על ראש הקנה, ובראש הפרי כתר שהוא צורת צמח אננס קטן, ואשר אם ישתלוהו באדמה יצמח ממנו צמח אננס נוסף. קנה שנתן פרי אינו נותן פרי נוסף אלא נובל ומת אבל מאותו קנה בתחתיתו במקום שהוא מעל פני האדמה יוצא קנה נוסף והוא נושא את הפרי החדש. כמו כן כל העלוה הישנה נובלת, וסביב הקנה החדש מתפתחת שושנת עלים חדשה.
הצמח מניב פרי ראשון אחר כשנתיים ושוב נותן פירות עד חמש או שש שנים. כיון שצמח האננס נזקק לצורך גידולו לחום, עיקר גידולו בארצות הטרופיות. אמנם בשנים האחרונות החלו לגדלו בארץ בחממות בתנאים שמעניקים לצמח את החום הנזקק לגידול.
רבני בית המדרש עסקו בנושא, ותשובתם נכתבה בגליונות הליכות שדה, עיין בגליון 202 במאמרו של ראש בית המדרש הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א. ובגליון 204 במאמרו של הגאון רבי שאול רייכנברג שליט"א, בתשובתם הבהירו שצמח האננס נחשב כירק ולא כאילן וכמו שנהגו רבות בשנים בכל תפוצות ישראל. ולפיכך אין נוהג בו ערלה וברכתו בורא פרי האדמה וכיו"ב שאר הדינים הנגזרים מהיותו ירק.
נביא כאן את עיקרי הדברים שהובילו למסקנת ההלכה:
א. נתבאר במאמרים הקודמים שהמהר"ם אלשיך התיר את החצילים מערלה משום שפירות החציל פוחתים והולכים בשנה השניה, כמו שהביא הברכי יוסף סימן רצד סעיף ג "לפי שכל אילן שעושה פירות בכל שנה הולך ומשביח וזה האילן של הבאדינגא"ן [חצילים] שנה ראשונה הוא טוב ומתוק, שנה שניה גרוע מעט והוא מר קצת ובשנה השלישית הוא מר הרבה שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי הדחק".
והנה גם באננס קיימת המציאות הזו, שהפרי שגדל במחזור השני קטן מהפרי שגדל במחזור הראשון, והפרי שיצא במחזור השלישי קטן מהפרי שיצא במחזור השני, כך שלפי סברא זו יש להתייחס לאננס כירק ולא כאילן שכן אינו דומה לאילן שפירותיו משביחים משנה לשנה בשנים הראשונות.
אמנם כמבואר במאמרים הקודמים דעת החזון איש (ערלה סימן יב ס"ק ג) שאין לסמוך על סימן זה לבדו.
ב. סימן נוסף להחשיב את האננס כירק הוא צורת גזעו, שגזע האננס אינו עצי אלא לבן ורך, ודומה לפרי הקולרבי ולגבעול של כרוב, בביקור בחממת גידול ראינו את גזע האננס לאחר שנעקר, ולאחר מעקב רואים שבמשך הזמן נרקב וכלה, ובזה אינו דומה לאילן שאחרי שנעקר הגזע שעליו הפרי נשאר גזע קשה.
סברא זו כתבה הכפתור ופרח פרק נו כסיבה שאין איסור ערלה בבננות אע"פ שצמח הבננות הוא רב שנתי ומתחדש משנה לשנה [אמנם בבננות יש עוד סברות להחשיבם כירק וכמבואר במאמר על ערלה בבננות]
כמו כן מצינו סברא כעין זו בגמרא בעירובין לד, ב שהגמ' מחלקת לגבי קנים מתי הם נחשבים ככלאים בכרם ומתי לא, ומבואר שם שאם הקנים הם קשים כאילן אין בהם כלאים כיון שהם נחשבים כעץ ואין בהם כלאי הכרם, ואם הקנים הם רכים הרי הם כירק שיש בו כלאי הכרם. [וכדוגמת זה מצינו גם בגמרא בברכות מג, ב לגבי צמחי בשמים, שנתבאר שאם הגבעול שלהם קשה ברכתם היא בורא עצי בשמים, ואם הגבעול רך ברכתם בורא עשבי בשמים]. ולפי זה נראה שכיון שהאננס עצו רך ונרקב לאחר זמן דינו כירק.
ג. צורת הצמח אינה נראית כעץ אלא כירק, שהרי הגבעול הוא קטן לעומת העלים שהם מאד ארוכים, וסימן זה מראה שהוא ירק ולא אילן, ומצינו במחזיק ברכה סימן רב ס"ק ג לגבי צמח שנקרא באיטליא פראבלא"ם שכתב החיד"א "אחד חכם ואחד תם יאמרו שהוא ירק ולא אילן" וכיו"ב יש לומר גם על האננס.
ד. אפשר להוסיף (אע"פ שלא מצאנו מקור בהלכה שזה משפיע על ההגדרה של אילן וירק), שהגידול השני אינו נראה כענף של הצמח הראשון אלא כצמח חדש שצומח על הראשון כמו החוטרים בתמרים. ואם הוא סמוך לאדמה הוא מוציא שורשים חדשים ופעמים אף כשהוא רחוק מהאדמה יוצאים שורשים חדשים. נמצא שאע"פ שהאננס נותן פירות במשך כמה שנים, אין זה סיבה להחשיבו כאילן, והוא כמו שיח הבננה שאע"פ שמתקיים כמה שנים מכל מקום יש לו דין של ירק.
מאמר זה הוא מתוך דיוור במייל שנשלח בחודש אדר ב' תשפ"ד
