פרי הפפאיה הוא צמח טרופי שהובא לארץ לפני כמאה שנה ומתקיים כמה שנים, ומשום כך יש לדון האם דינו כאילן שנוהג בו ערלה ומאידך כיון שיש בצורת גידולו כמה מסימני ירק יתכן ודינו כירק.
ספק זה נכון גם לגבי מטבע הברכה הראויה לפרי זה בורא פרי העץ או פרי האדמה.
ראשון המדברים בספקות אלו בפפאיה, הוא הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בספרו שו"ת רב פעלים (ח"ב סימן ל). בתחילת דבריו נטה לומר שהוא עץ לכל דבר [ועל פי זה כתב שם הרב פעלים, שפרי הפפאיה אסור לעולם, כיון שלפי המציאות המתוארת בשאלה שנשלחה לו מארץ הודו אין הצמח מתקיים יותר מג' שנים, ונמצא שכל פירות הפפאיה הם בתוך שנות ערלה. יש לציין שהחזון איש בדבריו לגבי דין החצילים חולק על הנחה זו, וכותב, שזה גופא שהפרי אינו מתקיים ג' שנים הוא סיבה להתיר, משום שלא מסתבר שיהיה פרי האסור באכילה ולא יהיה לו היתר לעולם].
אמנם כיון שהשאלה היתה לענין איסור ערלה בחוץ לארץ כתב הרב פעלים שבמקרה שיביאו לאדם את פרי הפפאיה ולא ידוע לו מתי הוא נזרע יש להתירו, משום שהלכה היא 'ספק ערלה בחוץ לארץ מותר', ואפילו שהספק הוא ספק קל.
אמנם בהמשך דבריו כתב הרב פעלים שיש להחשיב את הפפאיה כירק ודאי, ואין נוהג בו ערלה כלל וברכתו בורא פרי האדמה, והטעם משום שנותן פרי בתוך שנתו הראשונה לזריעתו. וכל צמח שנותן פרי בתוך שנתו אין בו ערלה, כמבואר בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סוף סימן תקל"א) לגבי חצילים שהרדב"ז התיר אותם מטעם זה, וכלשון הרדב"ז "שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה הילכך ירק הוא". הרב פעלים כותב שאמרו לו שהפפאיה בהודו נותן פירות תוך פחות מחצי שנה מנטיעתו.
במאמרים הקודמים [מאמר חודש שבט, מאמר חודש טבת] דנו אודות סימן זה, אם צמח נותן פירותיו בתוך שנתו הראשונה והבאנו שם שהוא שנוי במחלוקת פוסקים גדולה, שמחד נמצאים הרדב"ז והמהר"ש גרמיזאן שהביא שכן מצא בתוספתא והרב פעלים הנ"ל ועוד פוסקים.
ולעומתם המני"ח [הצעיר משה ן' יעקב חאגיז] בהגהתו לשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' פג) של אביו המהר"י חאגיז כתב על דברי הרדב"ז "וטעם חלוש הוא להתיר בו איסור תורה". גם המהר"ם אלשיך ששכתב טעם אחר להתיר חצילים נראה שלא סבר טעם זה. גם החזון איש (ערלה סי' יב אות ג) כתב שאין מקור לסימן זה בגמרא, ואמנם הוסיף שסימן זה חזי לאיצטרופי עם הסימן שכל שאינו מתקיים יותר מג' שנים דינו כירק שכן אין סברא שיהיה אסור לאוכלו לעולם, אבל אין לסמוך על הסימן שמוציא פרות תוך שנה לחוד.
אמנם אף לפוסקים הסוברים שאפשר לסמוך על הסימן שאם נותן פרי תוך שנה הרי הוא ירק, עדין יש מקום דיון לגבי פפאיה מאחר שלפי המציאות בארץ, אין הפפאיה נותנת פרי תוך שנה מהזריעה, ורק באופנים מסויימים כגון בגידול בחממות, או כשזורעים את הפפאיה בחודשים חמים וכל משך גידולו יהיו בזמן החום .
ומסברא היה נראה שאותם הסוברים שאם נותן פרי תוך שנה לזריעה הוא ירק לא כיוונו לאופן כזה, אלא הם דיברו על חצילים שיש לו דמיון לירק בכך שבכל פעם שזורעים אותו, נותן פרי תוך שנתו, אך צמח שבדרך כלל לא נותן פרי תוך שנתו, ורק ישנה אפשרות שיתן פרי בתוך שנה בחודשים מסויימים ובטיפול טוב, לכאורה הוא יותר דומה לאילן ולא לירק.
נוסף לכך הרב פעלים כתב על פפאיה ועל חצילים שנותנים פירות תוך כמה חודשים, אבל הפפאיה בארץ בכל מקרה נותנת פירות רק סמוך לשנה מזריעתה אז מי אמר שדומה לירק שהרי גם אין ירק שנותן פירות רק אחרי עשרה חודשים.
אלא שיש להסתפק האם בסימני ירק ואילן הולכים לפי מקום מוצאו של הפרי או לפי המציאות בה הוא גדל בכל מקום ומקום. ועי' בתשובת הגר"ח קניבסקי זצ"ל [נדפסה בהליכות שדה 186] שכתב שהוא ספק בדאורייתא ויש להחמיר. גם בהודו לא כל הזנים נותנים פירות תוך שנה.
יש לציין שהנידון הוא בזן המצוי המעוגל אמנם יש זן אחר מאורך שנקרא הזן התאילנדי שגם בארץ ישראל נותן פרי תוך שנתו, ולדעת הרדב"ז ועוד הסוברים שאין ערלה בפרי הנותן תוך שנה הרי דינו כירק ואין בו ערלה. ואפילו שהוא זן אחד ממיני הזנים של הפפאיה, הבאנו במאמר על ערלה בחצילים [עדכון חודש שבט] את המבואר בתשובת הרדב"ז שיתכן שהחצילים הלבנים מותרים והשחורים אסורים, ומכאן שאין דין כללי לכל המין ויתכן חלוקה בדינם בין זני הפרי. אך כאמור גם זן זה נותן פירות רק סמוך לשנה, צ"ע.
[יש להעיר שלפי הסימנים המובאים בשו"ת רב פעלים נראה שדיבר על זן הפפאיה המאורך, שלא מתקיים יותר מג' שנים ונותן פרי תוך שנה. ועיין באריכות בבירור המציאותי בגידול פרי הפפפאיה בארץ ובחו"ל במאמר בהליכות שדה הנ"ל].
והנה ישנם עוד סימנים שעל פיהם יש לדון שלא יהיה בפפאיה דין ערלה.
א. משום שגזעו חלול, סימן שכתב בשו"ת הלכות קטנות (סימן פג) בהגהת בן המחבר, עיי"ש. אך כבר כתב הרב פעלים ועוד פוסקים שסימן זה אין לו מקור בגמ' וא"א לסמוך עליו.
ב. משום שהפירות הגדלים בו, גדלים על הגזע ולא על הענפים. אמנם גם חילוק זה לא נקטו אותו רוב הפוסקים להלכה.
ומשום כך יש להחמיר בפפאיה לנהוג בו ערלה, אף לאותם הנוקטים ששאר פירות שנותנים תוך שנתם מהזריעה אין בהם ערלה.
וכך הכריע הגר"ש וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ו סימן קס"ה) שפפאיה עץ גמור וברכתו בורא פרי העץ. ובשו"ת ישא יוסף (ח"ב זרעים סימן א) הביא את דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שצריכים למנות שנות ערלה בפפאיה.
פסיפלורה [שעונית]
פרי הפסיפלורה [שעונית] הינו פרי הגדל על גבי צמח מטפס. מקור הצמח באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אמריקה הדרומית, קיימים זנים רבים של פסיפלורה.
בישראל נפוצה בעיקר השעונית הסגולה, שהובאה לארץ מאוסטרליה לפני כמאה שנים.
פרי הפסיפלורה דומה לפפאיה בסימניו, שמחד דומה לאילן בהרבה סימנים, אינו נזרע כל שנה והגזע שלו מעוצה. ומאידך גיסא נותן פירותיו בתוך שנה מהזריעה, כאמור לעיל לגבי סימן זה נחלקו הפוסקים האם ניתן לסמוך עליו לבדו. ודעת החזון איש והגרי"ש אלישיב זצ"ל שעל אף סימן זה שבו דומה לירק, יש לחוש בו לערלה.
אלא שגם בפרי זה המציאות לא כ"כ ברורה האם נותן פרי בשנה הראשונה, בשו"ת ישא יוסף (ח"ב זרעים סימן ז) כתב וז"ל "צריך להודיע ברבים כי זני הפסיפלורה השעונית הגדלים בארץ רובם ככולם אינם נותנים פירותיהם תוך שנה (אלא יחידים) ובזה אין גם את הכרעתו של הרדב"ז – וכמה פעמים שמעתי ממרן עט"ר [הגרי"ש אלישיב זצ"ל] כי גם אם מצאנו צמח אחד שהניב פרי בתוך שנה יש לחוש שאין זה דרכו וכל דברי הרדב"ז נאמרו כאשר רגילות צמח זה להניב פירותיו תוך שנה".
ומשום כך למעשה יש להחמיר לנהוג ערלה בפרי הפסיפלורה. אמנם עיי"ש שלגבי הברכה אין זה מוסכם שלכו"ע יברכו בורא פרי העץ, ולכאורה ראוי לפוטרו בדברים אחרים שברכתם העץ והאדמה.
נציין שאע"פ שכתבנו שיש להחמיר בפפאיה ופסיפלורה לנהוג בהם ערלה, מכל מקום לענין כלאי זרעים וכלאי הכרם יש לחוש שמא הם מין ירק ויש להרחיק מהם כדין, מזרעים אחרים ומגפן. וכמו כן לענין מעשרות יש לחוש שמא הם ירק וללכת בהם גם אחר לקיטה כירק וראש השנה שלהם בא' תשרי, וגם אחר חנטה כאילן וראש השנה שלהם הוא בט"ו בשבט.
מאמר זה הוא מתוך דיוור במייל שנשלח בחודש אדר א' תשפ"ד
