איסור ספיחין

מאמר מתוך דיוור חודש אב תשפ”א

הגדרת איסור ספיחין

תבואה או ירקות שצמחו מעצמם בשנת השמיטה מזרעים שנפלו באדמה בשנה השישית, מדין תורה הם מותרים באכילה, וקדושים בקדושת שביעית.

משראו חכמים שהתרבו עוברי עבירה, שזרעו בשדותיהם בשמיטה בסתר ואמרו שהגידולים צמחו מעצמם, אסרו חכמים להשתמש בכל ירק, תבואה או קטנית שגדלו בשנה השביעית, אפילו גידולים שגדלו מעצמם.

חכמים קראו לאיסור זה בשם: ‘אסור ספיחין’, כי צמחים אלו נספחים לגידולי השנה הקודמת, שכן גדלו מזרעים שנפלו בארץ בשנה השישית.

אמנם כיום אנו משתמשים במונח ‘איסור ספיחין’ גם כלפי ירקות שנזרעו בשביעית באיסור, שכן בוודאי שאף ירקות אלו נכללים באיסור זה.

דין הספיחין

הספיחין אסורים באכילה, ואסורים גם בשימוש לדברים שמקובל להשתמש בהם, ומצווה לעוקרם מן השדה, אך מכיון שיש בהם קדושת שביעית – אין להשליכם לאשפה, אלא יש להניחם בצד השדה עד שירקבו מעצמם. אם קיים חשש שמישהו עלול להיכשל ולאכול מהם, יש לקוברם. (עיי’ בספר משפטי ארץ פרק טז סעיף ד).

סוגי גידולים שגזרו בהם איסור ספיחין

גזרת איסור ספיחין נאמרה בכל הגידולים החד-שנתיים: ירקות, תבואה וקטניות, שצמחו בשמיטה. בין נזרעו באיסור ובין שצמחו מאליהם. אך לא נאמרה גזרת איסור ספיחין בפירות האילן שצמחו בשנת השמיטה.

והטעם, לפי שבגידולים חד-שנתיים, כירקות, תבואה או קטניות, אכן קיים חשש שעוברי עברה יזרעום בסתר בשנת השמיטה, כדי לאכלם או כדי למכרם. אמנם בפירות האילן לא קיים חשש זה, שהרי האילנות אינם מוציאים פירות בשנתם הראשונה, ולא חששו חכמים שינטעום עוברי עברה בשמיטה כדי ליהנות מפירותיהם אחרי שנה או שתיים, לפיכך לא גזרו בהם חכמים איסור ספיחין.

לפיכך, פירות האילן שצמחו בשמיטה מותרים באכילה, אלא שיש בהם קדושת שביעית.

שיחים רב שנתיים 

ירקות רב-שנתיים כמו ארטישוק, נכללים אף הם באיסור ספיחין, משום שלא חילקו חכמים בין הירקות.

אמנם ירקות רב-שנתיים שאינם נותנים פרי בשנתם הראשונה, כגון בננה ואננס, אין בהם איסור ספיחין, כיון שמה שיזרע בשמיטה יתן פירות רק אחרי חנוכה של שמינית שאז כבר הותר איסור ספיחים. ואמנם הם קדושים בקדושת שביעית מיד לאחר ראש השנה של שנת השמיטה. (משפטי ארץ פרק טז סעיף ה, ובהערה 11).

תבואה, קטניות וירקות שצמחו מלפני השמיטה

תבואה וקטניות שנזרעו בשישית, אם הגיעו לשליש גידולם קודם השמיטה, אין בהם איסור ספיחין. אך אם לא הגיעו לשליש גידולם עד שנכנסה השביעית, הרי הם אסורים באיסור ספיחין לכל הדעות.

ירקות שנזרעו בשישית ונכנסו לשביעית, נחלקו הראשונים בדינם. לדעת הרמב”ם (שמיטה ויובל פרק ד הלכה יב): ירק שנלקט בשביעית אסור באיסור ספיחין אפילו גדל הרבה בשישית. אמנם לדעת הר”ש (שביעית פרק ט משנה א) ועוד ראשונים, ירק שהתחיל לגדול בשישית, אפילו רק בצבץ מן האדמה לפני השביעית, אין בו איסור ספיחין.

להלכה: הכריע מרן החזון איש כדעת הר”ש, שירק שבצבץ מן האדמה קודם השביעית אין בו איסור ספיחין, אמנם יש בו קדושת שביעית, וחלים עליו כל הלכות קדושת פירות שביעית: מצוות הפקרת הפירות, איסור סחורה, ואיסור הפסד הפירות. אך יש המחמירים שרק ירקות שהגיעו לשליש גידולם קודם ראש השנה, אין בהן איסור ספיחין, וכן דעת הגרש”ז אויערבאך זצ”ל.

זריעת ירקות בשישית

לאור האמור, יש לשים לב למועדי זריעת הירקות בשנה השישית:

הנוהגים כדעת הרמב”ם, צריכים להקדים את מועד זריעת הירקות כך שיספיקו לקטוף את כל הירקות לפני תחילת השמיטה. אך הנוהגים כדעת הר”ש ושאר הראשונים, יכולים להתאחר בזריעת הירקות, אמנם עליהם לזרעם בזמן כדי שיספיקו לבצבץ מעל פני האדמה עוד בשנה השישית. הזמן המתאים לזה בדרך כלל הוא כעשרה ימים קודם ראש השנה.

השדות והמקומות שלא גזרו בהם איסור ספיחין

ישנן שדות ומקומות שבהם לא גזרו חכמים איסור ספיחין, והגידולים שצומחים שם מותרים באכילה:

א. שדה של נכרי. והטעם, שהרי מה שגזרו חכמים על הספיחין הוא מפני עוברי עבירה שזרעו באיסור, ואילו הנכרים אינם אסורים לזרוע בשביעית. (רמב”ם שמיטה פרק ד הלכה כט)

ב. שדה בור. והיא שדה שאינה מתאימה לשימוש חקלאי מפני התנאים הקשים שבה, ולמשל: שאדמתה קשה מאד ואינה ראויה לזריעה או שיש בה סלעים רבים וכדומה. גם בשדה כזו לא חששו חכמים שיזרעו בה עוברי עבירה, ולכן לא גזרו שם איסור ספיחין. (רמב”ם שם, פרק ד הלכה ד). ולכן אם נמצא שיח של עגבניות שרי במורד הר סלעי – אין בהן איסור ספיחין ומותר לאכלן בקדושת שביעית.

ג. ספיחין שגדלו בשדה זרועה במין אחר, או בכרם, אין בהם איסור ספיחין. וכן ספיחין שצמחו בשדה ניר (שדה שנחרשה שלא במטרה לזורעה, אלא במטרה להשאירה כך חרושה ללא זריעה, כדי שהאדמה תנוח), אין בהם איסור ספיחין. בכל המקומות הללו לא חששו חכמים שיזרעו עוברי עבירה, ולפיכך לא גזרו בהם איסור ספיחין. (רמב”ם שם).

ד. ירקות ושאר גידולים שצמחו בבית, אין בהם איסור ספיחין. וכן ירקות שצמחו בעציץ שאינו נקוב, אין בהם איסור ספיחין. והטעם כנזכר, שאין מקומות אלו נחשבים למקומות זריעה טובה, ולא גזרו בהם חכמים. יש אומרים שגם ירקות שצומחים בעציץ נקוב אין בהם איסור ספיחין. (משפטי ארץ פרק טז סעיפים יט – כ).

ה. המקומות שלא קידשום עולי בבל, לא גזרו בהם איסור ספיחין. (רמב”ם שם הלכה כד). אך כבר כתב החזון איש שכיום איננו יודעים להצביע בבירור היכן מקומות אלו.

עד מתי נמשך איסור ספיחין

ירקות שיש בהם איסור ספיחין שנקטפו בשנה השביעית, הרי הם אסורים לעולם. ירקות שגדלו בשנה השביעית והמשיכו לגדול בשנה השמינית, אסורים עד הזמן שהופיעו ירקות חדשים כאלו, מזריעת השנה השמינית, או עד החנוכה. עד הזמן המוקדם מבין השניים.

תבואה וקטניות שהגיעו לשליש גידולם במהלך השנה השביעית, הרי הם אסורים באיסור ספיחין לעולם. (רמב”ם שם הלכה ו, ובדרך אמונה ס”ק מב).