שאלות ותשובות – ע"ש הרב ש.א. רוזנברג זצ"ל



בפסח של השנה הרביעית לשמיטה ובפסח של שנת השמיטה עצמה חל חיוב לבער מן העולם את המעשר השני או את המטבעות שחיללו עליהם מעשר שני, ונוהגת מצוה זו של ביעור מעשרות אף בזמן הזה. לפיכך אם הצטברו אצלו מטבעות של מע"ש במשך חמש שנים, בהכרח שיש בהם מטבעות שעבר עליהם זמן הביעור. רבים מהפוסקים סוברים שמע"ש שעבר עליו זמן הביעור נאסר ואין לו  תקנה,אולם החזו"א סבר שהמע"ש לא נאסר וניתן לחללו אף לאחר זמן הביעור. גם אם רוב המטבעות שברשותו לא עבר עליהם זמן הביעור, מכל מקום מיעוט המטבעות שנאסרו אינם בטלים, כיון שמטבע הוא דבר חשוב שאינו בטל בתערובת, לכן לדעת רוב הפוסקים נאסרו כל המטבעות ואין להם תקנה ובשעת הצורך יוכל לסמוך על דעת החזו"א. וכיצד יעשה אז? יקח מטבע אחת קטנה שיש בה שווי של פרוטה אחת לפחות ויאמר "כל המעשר השני שבמטבעות אלו, הוא וחומשו, מחולל על מטבע זו". לאחר שחילל את המע"ש שבמטבעות, יצאו כל המטבעות לחולין ומותר להשתמש בהם לכל דבר.

 

בצל מעושר שצמחו עליו עלים חדשים, אין צורך להפריש מהם תרומות ומעשרות. אולם אם גדל הבצל בתוך כוס מים ראוי להפריש תרו"מ מהעלים שגדלו, בלא ברכה. הגדל בתוך בית, לעולם אין מפרישים ממנו תרו"מ בברכה, אלא בלי ברכה.

1 21 22 23