שאלות ותשובות – ע"ש הרב ש.א. רוזנברג זצ"ל



לשאלות בנתינת מעשר עני – תשע"ח 

ניתן לפנות לבית ההוראה ע"ש הרב רוזנברג זצ"ל

 גם בטלפון 026488888 שלוחה 31

מעשר עני תשעח


יש מהפוסקים שכתבו שאין לברך ברכת האילנות על אילנות המורכבים כיון שהוא דבר העשוי נגד רצון הבורא, וגם קיומם הוא נגד רצון הבורא שהרי אסור לקיים אילנות המורכבים באיסור. ובשו"ת רב פעלים (או"ח חלק ב' סי' לו) כתב שדין זה תלוי במחלוקת האם מברכים ברכת שהחיינו על אילנות מורכבים.

לדעת האוסרים לברך "שהחיינו" על פירות שבאו מאילנות המורכבים באיסור משום שדבר העשוי נגד רצון הבורא אין מברכים עליו, ממילא גם ברכת האילנות אין לברך.

לדעת החולקים הסוברים שאפשר לברך "שהחיינו" על פירות שבאו מאילנות מורכבים [עי' בה"ל סי' רכה] גם ברכת האילנות אפשר לברך.

אמנם כבר העירו על דבריו שברכת שהחיינו תלויה במנהג, והמנהג הוא לברך על פירות מורכבים וכך העידו גדולי ירושלים על מנהג זה. אך ברכת האילנות לא תלויה במנהג.

לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אין כדאי לברך על עץ מורכב כיון שנעשתה בו עבירה. ואפילו על עץ מורכב הגדל אצל גוי אין כדאי לברך, משום שמהות עץ זה גדל שלא ברצון התורה.

ולכן יש להיזהר שלא לברך ברכת האילנות על עצי אגס שרוב האגסים מורכבים על מין אחר, וכן לא על עצי שקדים שניטעו בעשרים השנים האחרונות שידוע שמרכיבים אותם במין אחר.

על פירות הדר בימינו יש להסתפק האם אפשר לברך עליהם משום שהם ספק מורכבים, והחזון איש התיר לקיימם.

עצים שאינם מורכבים או מורכבים על מינם הם: ענבים, תאנים, רימונים, זיתים, תמרים, תפוחים, חבושים, גואיבה, מנגו, צבר, קיוי.

ישנם עצים שהרוב מורכבים על מינם כגון: אפרסק, נקטרינה, משמש, ושסק.

הגאון רבי עקיבא איגר (גליון השו"ע סי' רכו) כתב "אם האילנות תוך ג' שנים לנטיעתן אני מסתפק אם יברך כיון דאי אפשר ליהנות מפריה".

הגאון רבי יוסף חיים מבגדד כתב בספרו רב פעלים (ח"ג סי' ט) שיכול לברך על אילנות שהם בתוך ג' שנות ערלה שהרי אילנות אלו עומדים ליהנות בהם בני אדם אחרי שיעברו שנות ערלה.

גם הגאון מטעשיבין רבי דב בעריש ווינפלד זצ"ל בספרו דובב מישרים (ח"ג סי ה) כתב שאפשר לברך ברכת האילנות על אילנות ערלה והוכיח דבריו ממה שמצינו בגמרא (ב"ק סט, ע"א) שבשנת השמיטה היו מציינים על האילנות שהם ערלה, מכיוון שהפירות הם הפקר ועלול אדם לקוטפם וחלילה להיכשל. אך בשאר השנים לא צריך לציין את עצי הערלה כיון שאסור ללקוט מהם, ומי שלוקט הרי הוא עובר בגזל, ואומרים "הלעיטהו לרשע וימות".

והקשה הגאון מטעשיבין אם נאמר שאסור לברך ברכת האילנות על אילנות של ערלה, מדוע לא היו מציינים כל השנים את האילנות שהן ערלה כדי שלא יבואו לברך עליהם ברכת האילנות? ומזה הוכיח שאפשר לברך ברכת האילנות על עצי ערלה. גם דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שניתן לברך על עץ ערלה שאין הוא עץ אסור.

אך יש שחששו לברך על אילנות של ערלה כף החיים (סי' רכו ס"ק יא) , ועל כן יש להשתדל לכתחילה לחפש אילנות אחרים לברך עליהם.

 המנהג לתת זכר למחצית השקל מופיע לראשונה בדברי הרמ"א (בסי' תרצ"ד) :"יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר, ומאחר שג' פעמים כתיב תרומה בפרשה יש ליתן שלש (מרדכי ריש פרק קמא דיומא). ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל) וכן נוהגין בכל מדינות אלו. ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו. ובמדינות אוסטרייך יתנו ג' חצי ווינ"ר שנקראו גם כן מחצית וכן לכל מדינה ומדינה, ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו ואין נוהגין כן"

בדברי הרמ"א מבואר שנותנים לפי המטבע הנהוג באותו המקום, ויש לתת מחצית מהמטבע, והמנהג לתת שלוש מטבעות של מחצית מהמטבע הנהוגה באותו מקום, וזאת מפני שכתוב שלוש פעמים בפרשה את המילה "תרומה".

לפי זה כיום בארץ ישראל, כל מי שהוא מבן עשרים שנה צריך לתת שלוש מטבעות של חצי שקל. והמשנה ברורה הוסיף שיש אומרים שהחיוב חל כבר מבן י"ג שנה, אך המנהג לתת גם עבור בניו הקטנים ואישה מעוברת גם בעבור ולדה.

יש הנוהגים לתת מטבע של חצי דולר ישן [שיוצר לפני שנת 1964 למניינם] מפני שמעורב בו מתכת כסף (לוח אר"י).

מנהג הספרדים לתת שיעור של מחצית השקל לפי שיעור התורה, כלומר; שקל הוא עשרים גרה, ומחצית ממנו הוא עשרה גרה, שיעור השקל של התורה הוא כשיעור הסלע. לפי המבואר בשו"ע בהלכות פדיון הבן חמשה סלעים שווים 30 דרהם. כלומר, כל סלע הוא 6 דרהם ומחצית ממנו הוא משקל 3 דרהם. ונמצא ששיעור מחצית השקל הוא 3 דרהם.

מהו הדרהם?

דרהם הוא מטבע שבדורות הקודמים השתמשו בו בארצות ערב. שנים רבות שיערו את ערך הדרהם לפי הדרהם הטורקי שמשקלו היה 3.3 גרם בערך, ולכן יש שכתבו שצריך לתת שיעור של 10 גרם כסף בערך. אך בשנים האחרונות התברר כי הדרהם שבו שיערו את המשקלות הוא הדרהם המצרי ושיעורו הוא כ 3 גרם ולכן השיעור של מחצית השקל הוא 9 גרם כסף.

נכון להיום [סוף חודש שבט] השווי של גרם כסף הוא 2.6 ש"ח [כולל מע"מ] ולפי זה שיעור מחצית השקל הוא 23.4 ₪. אמנם יש אומרים שלא צריך להוסיף את שיעור המע"מ, ולפי זה שיעור מחצית השקל יהיה 19.5 ₪. שיעור זה נהגו לתת לכל אחד מגיל י"ג שנה.יש שנוהגים לתת שיעור זה רק מי שהוא מבן עשרים שנה ומעלה.

יש המוסיפים מעט על שיעור 9 גרם כסף של היום לפי שכיום מעורבים בכסף גם אחוזים בודדים של מתכות אחרות. ומאידך יש שמורידים מעט משיעור 9 גרם הנמכר ליחידים והולכים לפי המחיר הסיטונאי בשוק.

לפי כל הנאמר, נקל להבין את ההבדלים בשיעור מחצית השקל המתפרסמים.

העיר היחידה שבוודאות יודעים שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא העיר ירושלים. והכוונה לירושלים העתיקה, בשכונות החדשות של ירושלים דנו הפוסקים על כל שכונה האם היא בכלל סמוך ונראה לירושלים העתיקה.

כך שבכל העולם צריכים לנהוג פורים ביום י"ד באדר ולקרות בו את המגילה בברכה.

יש ערים שקיים ספק  לגביהם האם הם היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. מפני הספק יש לקרוא בהם מגילה ביום ט"ו באדר בלי ברכה, ויש המחמירים גם לעשות את שאר מצוות הפורים בהם מלבד קריאת התורה ואמירת על הניסים.

העיר שהגמרא מסופקת עליה האם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא העיר טבריה. בטבריה הספק הוא האם להחשיב את ים הכינרת כחומה או שאינו נחשב כחומה והיא עיר פרוזה. מספק פסקה הגמרא שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו באדר בלי ברכה.

ישנם ערים ישנות בארץ ישראל שלא יודעים אם היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ונהגו לקרות את המגילה בהם גם ביום ט"ו באדר בלי ברכה והם:

באר שבע, בית שאן, חברון, חיפה, יפו, לוד, עכו, צפת, רמלה. [ואין להקל בזה עי' תשובת הגרי"ש אלישיב זצ"ל קובץ תשובות ח"א סי' סח]

המקומות הסמוכים להם מעיקר הדין פטורים, אך אם יש רצף של בתים יש הסוברים שצריך לקרוא את המגילה אמנם לא יקראו בתורה. לגבי אמירת על הניסים ביום ט"ו עי' במשנה ברורה (סי' תרצג ס"ק ו') שאומרים על הניסים ואין לחוש להפסק.

אם הירקות נמצאים בתוך שקית אין צורך.

צריך לתת תשעה אחוזים מהתוצרת לעניים

אפשר לתת לכל עני .

הגדר של עני הוא אדם שחי בצורה רגילה ולא גומר את החודש, או שיש לו הוצאות מיוחדות כגון רפואיות או חתונות]

אפשר לתת כסף במקום הפירות בחוברת שבית המדרש שלח ישנם ב' אפשריות כיצד לבצע את הדבר אפשר לפנות בטלפון 6488888 שולחה 11 ולבקש שישלחו לכם את החוברת על נתינת מעשר עני.

לדעת הגרי"ש אלישיב אין להדליק באולמות ואפילו אם מתפללים שם, מכיוון שכל התקנה היתה להדליק נרות רק בבית כנסת ולא בשאר מקומות ציבוריים, והמברכים במקומות אלו הרי זו ברכה לבטלה.

תשובה: דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהמלאכות האסורות לנשים בחנוכה הן אותן מלאכות האסורות בחול המועד, כלומר, תפירה וכיבוס.

אמנם ראוי להימנע גם ממלאכת בישול ואפיה וזאת מפני שטעם איסור המלאכה הוא מפני היסח הדעת או מפני שיהיה היכר שאסור להשתמש לאור הנרות, וטעמים אלו שייכים גם במלאכות המותרות בחול המועד כמו בישול ואפיה.

ומכל מקום נשים העובדות במשרדים או בחנויות הפתוחות בשעת ההדלקה יכולות להמשיך לעבוד כרגיל [אפילו תוך חצי שעה להדלקה בביתן]. אך אם יכולה להתחלף עם אחרים שמדליקים בשעה אחרת ראוי שתעשה כן.

 

תשובה: מכיון שהנס נעשה בשמן לכן יש עדיפות להדליק בשמן ולא בנרות, אפילו אם אינו שמן זית. ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית כזה שהיה ראוי להשתמש בו להדלקה בבית המקדש, כלומר, שמן שאינו מזוקק וראוי למאכל אדם, ומשום כך השמן הטוב ביותר להדלקה הוא שמן זית כתית בכבישה קרה שאין בו אחוזי חומצה גבוהים.  

התשובה נעוצה בתהליך ניפוי הקמח. יש מטחנות בהן מפרידים את הסובין מהקמח בשעת הניפוי, ואח"כ מוסיפים את הסובין בחזרה. ומצינו שיטות הסוברות שבמקרה זה אין הסובין מצטרפים לשיעור, וצריכים להוסיף עוד קמח כשיעור הסובין שהופרדו.

הרחבה: מבואר בשו"ע שהקמח, הסובין והמורסן הכל מצטרף לשיעור הפרשת חלה, אבל אם ניפה את הקמח והוציא ממנו את המורסן, אע"פ שאחר כך החזירו לקמח, אין הוא מצטרף לשיעור הפרשת חלה. יש הסוברים שדין זה נאמר גם על הסובין, ולדבריהם אם הפרידו את הסובין מהקמח אף שלאחר מכן החזירם, אין הסובין מצטרפים לשיעור חלה, ולכן צריך להוסיף לעיסה כשיעור הסובין שהוצאו מהקמח בזמן הניפוי. לפי הפרסומים שיעור הסובין בקמח הוא כ-18% ולכן התפרסם בזמנו מטעם ועדות הכשרות שצריך להוסיף כשיעור זה לקמח כדי להגיע לכמות המחייבת הפרשת חלה כדי להפריש בברכה. אכן לפי מה שנכתב בעדכון הקודם שיש הפרש של 3% בין הקמח הלבן לקמח המלא, הרי שמספיק להוסיף כ-15% קמח כדי להפריש בברכה.

לפי זה הנוהגים להפריש חלה בברכה לפי השיעור של הגר"ח נאה שהוא כ-1.666 ק"ג ובקמח מלא כ-1.620 ק"ג, הרי שבקמח שהפרידו ממנו את הסובין בזמן הניפוי יהיה השיעור כ-1.870 ק"ג.

והנוהגים להפריש חלה בברכה לפי שיעור חזון איש שהוא כ-2.250 ק"ג, ובקמח המלא הוא 2.180 ק"ג, בקמח שהפרידו את הסובין בזמן הניפוי יהיה השיעור כ-2.518 ק"ג.   

מבירורים שערכנו אצל כמה מהמטחנות הגדולות התברר ששם לא מפרידים את הסובין מהקמח אלא טוחנים את גרעיני החיטה כמות שהם [אך את הסובין הגסים מוציאים ולא משאירים בקמח], באופן זה לכל הדעות הסובין מצטרפים לשיעור חלה ואין צורך להוסיף 18%.

לפיכך המשתמשים בקמח מלא ועושים עיסה בשיעור מדויק להפרשת חלה, עליהם להתקשר לפני כן למספר הטלפון המופיע על השקית ולברר האם במקום זה מפרידים את הסובין בשעת הניפוי ומחזירים אותו אח"כ או לא.