תרומות ומעשרות



כמבואר לעיל אין אדם יכול להפריש "בתנאי" אם אין הדבר שלו. בבית החולים היה מקום לדון שהפירות נחשבים שלו כיון שעל פי החוק צריכים לתת לחולה לאכול, אך מכל מקום להלכה אין הוא נחשב בעל הפירות. לפיכך הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שיפנה החולה אל הממונה על הכשרות בבית החולים שהוא השליח של הנהלת הבית חולים ויבקש ממנו שיעשה אותו שליח להפריש ואז יעשה תנאי מערב שבת ויפריש בשבת.

אם מדובר בבית חולים שיש בו השגחה טובה על האוכל, אך הוא רוצה להדר ולהפריש, מותר לו מכיוון שאין הפירות מוגדרים כספק טבל.

אם הפירות שהפריש היו טבל ודאי או ספק טבל, אותה חתיכה שהפריש [לתרומה או לתרומת מעשר או חלה] היא נעשית מוקצה כיון שאסורה באכילה ואסור לטלטל אותה. אמנם אם החתיכה שהפריש נמצאת בידו [כשהקפיד שהפירות לא יזוזו בשעת ההפרשה] אין צריך להניחה מיד מידו אלא רשאי להוליכה למקום שירצה. אך אם מפריש לחומרא בפירות שנקנו בהשגחה, החלק המופרש אינו מוקצה אף לאותן המהדרין לעשר שוב.

צריך לתת תשעה אחוזים מהתוצרת לעניים

אפשר לתת לכל עני .

הגדר של עני הוא אדם שחי בצורה רגילה ולא גומר את החודש, או שיש לו הוצאות מיוחדות כגון רפואיות או חתונות]

אפשר לתת כסף במקום הפירות בחוברת שבית המדרש שלח ישנם ב' אפשריות כיצד לבצע את הדבר אפשר לפנות בטלפון 6488888 שולחה 11 ולבקש שישלחו לכם את החוברת על נתינת מעשר עני.

השמן טבול עדיין למעשר שני וצריך לברך להפריש מעשר שני ולומר מעשר שני יהיה בדרומם של הפירות ולאחר מיכן לברך על פדיון מעשר שני  ולחלל על הפרוטה.

אפשר לבקש במשרד את סדר הפרשת תרומות ומעשרות למעשה

יש חילוק בין תבלינים הנאכלים לבין תבלינים הבאים ליתן טעם, פטרוזליה כוסברה וכן נענע למי שנוהג לאוכלו מפרישים תרומות ומעשרות בברכה. לעומת זאת רוזמרין וכן גרניום שאינם נאכלים רק נותנים טעם ומוציאים אותם אין צריך להפריש. במקום שיש ספק כמו נענע למי שלא נוהג לאוכלו יש להפריש בלי ברכה.

צריך לחשוש משום שבכשרות רגילה הם סומכים על השיטות שעד רוב אין ערלה.

בית המדרש מעדכן כל תחילת תקופה את אחוזי הערלה שיש בהם חשש.

אם המטבע כבר מלאה אפשר לחלל אותה על מטבע קטנה יותר ואותה לאבד, [אפשר לשמור את המטבע עד לפסח שנה הבאה שאז הוא הזמן של הביעור].

כאמור בתשובה הקודמת אנו קונים את היין של העניים מהם בכסף שאנחנו נותנים להם. לכן יש לתת לפי המחיר שאנו מניחים שאם נשאל את כל העניים הם יהיו מוכנים לקבל כסף במקום לקבל את היין, וזה מחיר ממוצע התלוי באיכות היין.

כיון שהנתינה של הכסף במקום המעשר כקניית המעשר עני מהעניים, שאנו מניחים שכל העניים מוכנים שניתן להם כסף שיכולים לקנות בהם מה שרוצים במקום פירות המעשר, ראוי ליתן להם לפי המחיר הממוצע שאפשר להשיג את הפירות (אמנם י שקשה לו יכול לחשב לפי שווי הפרי בשדה).

1 2 3 7