כללי



הלכה פסוקה בשו"ע[1] שאין להישאל על ידי שליח, אלא המפריש בעצמו צריך לבוא בפני השלושה המתירים, אבל אשה יכולה לשלוח את בעלה שישאל בשבילה מפני שאשתו כגופו. על האשה להגיד לבעלה שישאל על מה שהפרישה ויאסוף לשם כך ג' אנשים.

אם האשה אומרת לבעלה במפורש שיאסוף שלושה אנשים לצורך ההתרה יש להקל שיכול גם לאסוף שלושה לצורך כך. אך אם לא אמרה לו כך הוא יכול להתיר רק בפני שלושה אנשים שכבר יושבים יחד ואינו יכול לאוספם בשביל ההתרה.

[1] יו"ד רכח סעי' טז

כמבואר לעיל אין אדם יכול להפריש "בתנאי" אם אין הדבר שלו. בבית החולים היה מקום לדון שהפירות נחשבים שלו כיון שעל פי החוק צריכים לתת לחולה לאכול, אך מכל מקום להלכה אין הוא נחשב בעל הפירות. לפיכך הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שיפנה החולה אל הממונה על הכשרות בבית החולים שהוא השליח של הנהלת הבית חולים ויבקש ממנו שיעשה אותו שליח להפריש ואז יעשה תנאי מערב שבת ויפריש בשבת.

אם מדובר בבית חולים שיש בו השגחה טובה על האוכל, אך הוא רוצה להדר ולהפריש, מותר לו מכיוון שאין הפירות מוגדרים כספק טבל.

אם הפירות שהפריש היו טבל ודאי או ספק טבל, אותה חתיכה שהפריש [לתרומה או לתרומת מעשר או חלה] היא נעשית מוקצה כיון שאסורה באכילה ואסור לטלטל אותה. אמנם אם החתיכה שהפריש נמצאת בידו [כשהקפיד שהפירות לא יזוזו בשעת ההפרשה] אין צריך להניחה מיד מידו אלא רשאי להוליכה למקום שירצה. אך אם מפריש לחומרא בפירות שנקנו בהשגחה, החלק המופרש אינו מוקצה אף לאותן המהדרין לעשר שוב.

שאלה זו נידונה בפוסקים והברכי יוסף הביא את דעת פרי הארץ שמותר ללכת להשתטח  על קברי צדיקים בחו"ל. אמנם יש מהפוסקים שפקפקו על זה וסוברים שעדיף להתפלל על קברי הצדיקים שבארץ ישראל. וכתב השדי חמד שלתלמידי חכמים שתורתם אומנותם ובודאי יתבטלו מהתורה כתוצאה מהנסיעה, אין ראוי להם לעזוב את אר"י בשביל להתפלל על קברי צדיקים, ועיי"ש שכתב שאפילו אם נדר להשתטח על קבר צדיק בחו"ל אין צריך לקיים נדרו ואף אין צריך התרה. ולמעשה מכיון שיש צדדים והיבטים שונים לכאן ולכאן, הרוצה לצאת לחו"ל כדי להשתטח על קברי צדיקים ישאל לרבו.

כידוע נחלקו הפוסקים האם אילת דינה כארץ ישראל או כחו"ל, ודעת החזון איש ופוסקים נוספים שאילת נחשבת כחוץ לארץ בוודאות, ומשום כך התיר החזון איש לזרוע שם כלאי זרעים שלא נאסרו בחו"ל. וכמו כן הורו החזון איש והגרי"ש אלישיב זצ"ל ופוסקים נוספים שצריך לנהוג באילת יום טוב שני של גלויות. ומכיוון שכך יציאה לאילת שהיא בבחינת נסיעה לחו"ל, לצורך טיול גרידא – אסור

יש מהפוסקים שכתבו שאין לברך ברכת האילנות על אילנות המורכבים כיון שהוא דבר העשוי נגד רצון הבורא, וגם קיומם הוא נגד רצון הבורא שהרי אסור לקיים אילנות המורכבים באיסור. ובשו"ת רב פעלים (או"ח חלק ב' סי' לו) כתב שדין זה תלוי במחלוקת האם מברכים ברכת שהחיינו על אילנות מורכבים.

לדעת האוסרים לברך "שהחיינו" על פירות שבאו מאילנות המורכבים באיסור משום שדבר העשוי נגד רצון הבורא אין מברכים עליו, ממילא גם ברכת האילנות אין לברך.

לדעת החולקים הסוברים שאפשר לברך "שהחיינו" על פירות שבאו מאילנות מורכבים [עי' בה"ל סי' רכה] גם ברכת האילנות אפשר לברך.

אמנם כבר העירו על דבריו שברכת שהחיינו תלויה במנהג, והמנהג הוא לברך על פירות מורכבים וכך העידו גדולי ירושלים על מנהג זה. אך ברכת האילנות לא תלויה במנהג.

לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אין כדאי לברך על עץ מורכב כיון שנעשתה בו עבירה. ואפילו על עץ מורכב הגדל אצל גוי אין כדאי לברך, משום שמהות עץ זה גדל שלא ברצון התורה.

ולכן יש להיזהר שלא לברך ברכת האילנות על עצי אגס שרוב האגסים מורכבים על מין אחר, וכן לא על עצי שקדים שניטעו בעשרים השנים האחרונות שידוע שמרכיבים אותם במין אחר.

על פירות הדר בימינו יש להסתפק האם אפשר לברך עליהם משום שהם ספק מורכבים, והחזון איש התיר לקיימם.

עצים שאינם מורכבים או מורכבים על מינם הם: ענבים, תאנים, רימונים, זיתים, תמרים, תפוחים, חבושים, גואיבה, מנגו, צבר, קיוי.

ישנם עצים שהרוב מורכבים על מינם כגון: אפרסק, נקטרינה, משמש, ושסק.

הגאון רבי עקיבא איגר (גליון השו"ע סי' רכו) כתב "אם האילנות תוך ג' שנים לנטיעתן אני מסתפק אם יברך כיון דאי אפשר ליהנות מפריה".

הגאון רבי יוסף חיים מבגדד כתב בספרו רב פעלים (ח"ג סי' ט) שיכול לברך על אילנות שהם בתוך ג' שנות ערלה שהרי אילנות אלו עומדים ליהנות בהם בני אדם אחרי שיעברו שנות ערלה.

גם הגאון מטעשיבין רבי דב בעריש ווינפלד זצ"ל בספרו דובב מישרים (ח"ג סי ה) כתב שאפשר לברך ברכת האילנות על אילנות ערלה והוכיח דבריו ממה שמצינו בגמרא (ב"ק סט, ע"א) שבשנת השמיטה היו מציינים על האילנות שהם ערלה, מכיוון שהפירות הם הפקר ועלול אדם לקוטפם וחלילה להיכשל. אך בשאר השנים לא צריך לציין את עצי הערלה כיון שאסור ללקוט מהם, ומי שלוקט הרי הוא עובר בגזל, ואומרים "הלעיטהו לרשע וימות".

והקשה הגאון מטעשיבין אם נאמר שאסור לברך ברכת האילנות על אילנות של ערלה, מדוע לא היו מציינים כל השנים את האילנות שהן ערלה כדי שלא יבואו לברך עליהם ברכת האילנות? ומזה הוכיח שאפשר לברך ברכת האילנות על עצי ערלה. גם דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שניתן לברך על עץ ערלה שאין הוא עץ אסור.

אך יש שחששו לברך על אילנות של ערלה כף החיים (סי' רכו ס"ק יא) , ועל כן יש להשתדל לכתחילה לחפש אילנות אחרים לברך עליהם.

 המנהג לתת זכר למחצית השקל מופיע לראשונה בדברי הרמ"א (בסי' תרצ"ד) :"יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר, ומאחר שג' פעמים כתיב תרומה בפרשה יש ליתן שלש (מרדכי ריש פרק קמא דיומא). ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל) וכן נוהגין בכל מדינות אלו. ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו. ובמדינות אוסטרייך יתנו ג' חצי ווינ"ר שנקראו גם כן מחצית וכן לכל מדינה ומדינה, ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו ואין נוהגין כן"

בדברי הרמ"א מבואר שנותנים לפי המטבע הנהוג באותו המקום, ויש לתת מחצית מהמטבע, והמנהג לתת שלוש מטבעות של מחצית מהמטבע הנהוגה באותו מקום, וזאת מפני שכתוב שלוש פעמים בפרשה את המילה "תרומה".

לפי זה כיום בארץ ישראל, כל מי שהוא מבן עשרים שנה צריך לתת שלוש מטבעות של חצי שקל. והמשנה ברורה הוסיף שיש אומרים שהחיוב חל כבר מבן י"ג שנה, אך המנהג לתת גם עבור בניו הקטנים ואישה מעוברת גם בעבור ולדה.

יש הנוהגים לתת מטבע של חצי דולר ישן [שיוצר לפני שנת 1964 למניינם] מפני שמעורב בו מתכת כסף (לוח אר"י).

מנהג הספרדים לתת שיעור של מחצית השקל לפי שיעור התורה, כלומר; שקל הוא עשרים גרה, ומחצית ממנו הוא עשרה גרה, שיעור השקל של התורה הוא כשיעור הסלע. לפי המבואר בשו"ע בהלכות פדיון הבן חמשה סלעים שווים 30 דרהם. כלומר, כל סלע הוא 6 דרהם ומחצית ממנו הוא משקל 3 דרהם. ונמצא ששיעור מחצית השקל הוא 3 דרהם.

מהו הדרהם?

דרהם הוא מטבע שבדורות הקודמים השתמשו בו בארצות ערב. שנים רבות שיערו את ערך הדרהם לפי הדרהם הטורקי שמשקלו היה 3.3 גרם בערך, ולכן יש שכתבו שצריך לתת שיעור של 10 גרם כסף בערך. אך בשנים האחרונות התברר כי הדרהם שבו שיערו את המשקלות הוא הדרהם המצרי ושיעורו הוא כ 3 גרם ולכן השיעור של מחצית השקל הוא 9 גרם כסף.

נכון להיום [סוף חודש שבט] השווי של גרם כסף הוא 2.6 ש"ח [כולל מע"מ] ולפי זה שיעור מחצית השקל הוא 23.4 ₪. אמנם יש אומרים שלא צריך להוסיף את שיעור המע"מ, ולפי זה שיעור מחצית השקל יהיה 19.5 ₪. שיעור זה נהגו לתת לכל אחד מגיל י"ג שנה.יש שנוהגים לתת שיעור זה רק מי שהוא מבן עשרים שנה ומעלה.

יש המוסיפים מעט על שיעור 9 גרם כסף של היום לפי שכיום מעורבים בכסף גם אחוזים בודדים של מתכות אחרות. ומאידך יש שמורידים מעט משיעור 9 גרם הנמכר ליחידים והולכים לפי המחיר הסיטונאי בשוק.

לפי כל הנאמר, נקל להבין את ההבדלים בשיעור מחצית השקל המתפרסמים.

העיר היחידה שבוודאות יודעים שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא העיר ירושלים. והכוונה לירושלים העתיקה, בשכונות החדשות של ירושלים דנו הפוסקים על כל שכונה האם היא בכלל סמוך ונראה לירושלים העתיקה.

כך שבכל העולם צריכים לנהוג פורים ביום י"ד באדר ולקרות בו את המגילה בברכה.

יש ערים שקיים ספק  לגביהם האם הם היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. מפני הספק יש לקרוא בהם מגילה ביום ט"ו באדר בלי ברכה, ויש המחמירים גם לעשות את שאר מצוות הפורים בהם מלבד קריאת התורה ואמירת על הניסים.

העיר שהגמרא מסופקת עליה האם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא העיר טבריה. בטבריה הספק הוא האם להחשיב את ים הכינרת כחומה או שאינו נחשב כחומה והיא עיר פרוזה. מספק פסקה הגמרא שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו באדר בלי ברכה.

ישנם ערים ישנות בארץ ישראל שלא יודעים אם היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ונהגו לקרות את המגילה בהם גם ביום ט"ו באדר בלי ברכה והם:

באר שבע, בית שאן, חברון, חיפה, יפו, לוד, עכו, צפת, רמלה. [ואין להקל בזה עי' תשובת הגרי"ש אלישיב זצ"ל קובץ תשובות ח"א סי' סח]

המקומות הסמוכים להם מעיקר הדין פטורים, אך אם יש רצף של בתים יש הסוברים שצריך לקרוא את המגילה אמנם לא יקראו בתורה. לגבי אמירת על הניסים ביום ט"ו עי' במשנה ברורה (סי' תרצג ס"ק ו') שאומרים על הניסים ואין לחוש להפסק.

אם הירקות נמצאים בתוך שקית אין צורך.

1 2 3 4