חלה



התשובה נעוצה בתהליך ניפוי הקמח. יש מטחנות בהן מפרידים את הסובין מהקמח בשעת הניפוי, ואח"כ מוסיפים את הסובין בחזרה. ומצינו שיטות הסוברות שבמקרה זה אין הסובין מצטרפים לשיעור, וצריכים להוסיף עוד קמח כשיעור הסובין שהופרדו.

הרחבה: מבואר בשו"ע שהקמח, הסובין והמורסן הכל מצטרף לשיעור הפרשת חלה, אבל אם ניפה את הקמח והוציא ממנו את המורסן, אע"פ שאחר כך החזירו לקמח, אין הוא מצטרף לשיעור הפרשת חלה. יש הסוברים שדין זה נאמר גם על הסובין, ולדבריהם אם הפרידו את הסובין מהקמח אף שלאחר מכן החזירם, אין הסובין מצטרפים לשיעור חלה, ולכן צריך להוסיף לעיסה כשיעור הסובין שהוצאו מהקמח בזמן הניפוי. לפי הפרסומים שיעור הסובין בקמח הוא כ-18% ולכן התפרסם בזמנו מטעם ועדות הכשרות שצריך להוסיף כשיעור זה לקמח כדי להגיע לכמות המחייבת הפרשת חלה כדי להפריש בברכה. אכן לפי מה שנכתב בעדכון הקודם שיש הפרש של 3% בין הקמח הלבן לקמח המלא, הרי שמספיק להוסיף כ-15% קמח כדי להפריש בברכה.

לפי זה הנוהגים להפריש חלה בברכה לפי השיעור של הגר"ח נאה שהוא כ-1.666 ק"ג ובקמח מלא כ-1.620 ק"ג, הרי שבקמח שהפרידו ממנו את הסובין בזמן הניפוי יהיה השיעור כ-1.870 ק"ג.

והנוהגים להפריש חלה בברכה לפי שיעור חזון איש שהוא כ-2.250 ק"ג, ובקמח המלא הוא 2.180 ק"ג, בקמח שהפרידו את הסובין בזמן הניפוי יהיה השיעור כ-2.518 ק"ג.   

מבירורים שערכנו אצל כמה מהמטחנות הגדולות התברר ששם לא מפרידים את הסובין מהקמח אלא טוחנים את גרעיני החיטה כמות שהם [אך את הסובין הגסים מוציאים ולא משאירים בקמח], באופן זה לכל הדעות הסובין מצטרפים לשיעור חלה ואין צורך להוסיף 18%.

לפיכך המשתמשים בקמח מלא ועושים עיסה בשיעור מדויק להפרשת חלה, עליהם להתקשר לפני כן למספר הטלפון המופיע על השקית ולברר האם במקום זה מפרידים את הסובין בשעת הניפוי ומחזירים אותו אח"כ או לא.

 

בקמח מלא אפשר להוריד משיעור הפרשת חלה בין 40 ל50 גרם דהיינו לשיעור הגר"ח נאה מספיק 1.620 בערך במקום 1.660, במקרה שמערבים מחשבים לפי יחס כמבואר במדור שאל את הרב.

ההבדל בין קמח מלא לקמח לבן הוא כחמישים גרם לערך. דהיינו בקמח מלא יש להפריש עם ברכה כבר פחות מחמישים גרם היות והקמח המלא תופס יותר נפח בכלי.

לגופן של דברים התייחסנו במאמר על צורת הבדיקה שצריכה להיות בנחת וכדי להגיע לשיעור החזון איש עליך למדוד בנחת בלי שום דחיסה ודפיקה. הבדיקות שאנו עשינו הגיעו בדיוק לשיעור החזון איש 2250 גרם מכיון שלא שפכנו את הקמח לכלי אלא לקחנו כפית ואוררנו את הקמח לאחר מיכן מלאנו את הכלי בכפית בצורה זו אין שום דחיסה, וכמצוין בגוף המאמר.

אפשר לראות את המאמר המלא בהליכות שדה מס' 156 עמ' 29.

לכתחילה יש לשרוף, אם אין אפשרות אפשר לעטוף ולזרוק לפח [ יש להזהר שלא לשרוף את החלה בתנור].

ניוזלטר

צריך לבדוק בכל מטחנה לגופה. מבדיקות שבדקנו בקמח רובינפלד וחברת מהודר הם לא מפרידים את הסובין מהקמח. במטחנות אחרים צריך לבדוק בדרך כלל מפרידים בין 12 ל18 אחוזים וכפי השיעור שמפרידים כך צריך להוסיף.

ניוזלטר

יש לחשוש לזה אם היה שיעור מצומצם או מסופק שאז כל תוספת משנה את השיעור ויתכן שלפני כן לא היה חיוב ועתה יש חיוב. וכן עורר בזה הגאון רבי יעקב בלוי זצ"ל בספרו לקט העומר.

כאשר מקבלים מאפים מאותו סוג, מכמה אנשים [בפורים, או בשמחה משפחתית שנהוג לשלוח עוגות לבעל השמחה], נכון הדבר שלא להכניס בכלי אחד  מאפים בכמות שיש בהם שיעור חיוב חלה  מכיון שיש אנשים שעשו עוגות מבצק שאינו בשיעור מחייב בהפרשת חלה, ועתה כאשר מצרפים את כל העוגות בתבנית אחת או בשקית אחת הם מתחייבים בהפרשת חלה. ומפני הספק אי אפשר להפריש חלה ממאפה אחד על הכל כי יתכן שממאפה זה הפרישו חלה, ואינו פוטר מאפה אחר שלא הפרישו ממנו.

במקרה שכבר צירפו את הכל יש להפריש חלה בנפרד מכל מאפה ומאפה, או שיקח ממאפה שבודאי לא הפרישו ממנו ויפטור בהפרשתו את כל העוגות. (עי' בהליכות שדה  133 במאמר של ראש בית המדרש הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א שהביא את דעתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שגם במקפיא או מקרר בעל תאים נפרדים יש לחוש לחומרא שהוא מצרף, ומאידך גיסא אם לאחר מכן יהיה צירוף אחר בסל יפריש שוב מחמת הספק שמא לא נחשב המקרר לצירוף).

לדעת השולחן ערוך אין צריך להפריש חלה מסופגניות המטוגנות בשמן עמוק, בין מסופגניות שבלילתם רכה ממש ובין מסופגניות שבלילתן קשה וכן נוהגין בני ספרד. אמנם יש פוסקים הסוברים שיש לחוש לשיטת הראשונים שצריך להפריש, ועל כן יפרישו חלה בלי ברכה, וכך מנהג בני אשכנז.

אמנם העושה עיסה של סופגניות שיש בכולה שיעור המחייב בהפרשת חלה ואופם בתנור  [כפי הרגילות בחנויות המוכרות סופגניות] ואפילו שרק חתיכה קטנה מהעיסה עומדת לאפיה צריך להפריש מכל העיסה חלה בברכה.

[מקורות: השולחן ערוך בסי' שכט סעי' א' כתב אין חיוב חלה אלא בלחם לפיכך הסופגנין דהיינו רכים העשוים כספוג וכו' פטורים מן החלה. ובסעי' ג' כתב "עיסה שבלילתה עבה וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשות סופגנין וכו' פטורה". דעת השו"ע היא כדעת שיטת הראשונים [הר"ש ועוד] הסוברים שאין חיוב הפרשת חלה אם דעתו לבשל את העיסה או לטגנה ורק אפיה בתנור מחייבת, וכך נוהגים בני ספרד. אמנם הש"ך בס"ק ג' כתב לחשוש לדעת רבינו תם הסובר שאין אנו מתחשבים בכוונתו לבשלה ולא לאפותה, אלא צורת העיסה היא הקובעת וכל שבלילתה עבה חייבת בחלה. ולכן כתב הש"ך שיש להחמיר ולהפריש חלה בלא ברכה. או שיעשה כמו שנהג המהר"ם מרוטנבורג שכדי לא להכנס למחלוקת הנ"ל היה נוהג לקחת חתיכה קטנה מהעיסה ולאפותה ובזה הוא גורם לחיוב כל העיסה בהפרשת חלה עם ברכה.

יש לציין שדין זה נוגע גם להלכות ברכות, והשו"ע בהל' ברכות (סי' קס"ח סעי' יג) חשש לדעת רבינו תם וכתב שירא שמים יצא שניהם ולא יאכל עיסה מבושלת אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחילה, אך מכל מקום המנהג לברך על סופגניות בורא מיני מזונות כמבואר בנושאי כלים בסי' קס"ח עיי"ש בביאה"ל ד"ה ופ"ז].

אם יש שיעור חלה יש להפריש חלה בברכה – ואם אין שיעור חלה יש להפריש חלה בלי ברכה.
לגבי השאלה האם אפשר להפריש מחבילה אחת על השניה
מצות מקמת חיטים ומצות מקמח כוסמין הם ב' מינים. ולכן, יש להפריש מכל מין בנפרד.
אמנם, ציטרין ומצות מקמח רגיל הן מין אחד וניתן להפריש מזה על זה