שאלות ותשובות – ע"ש הרב ש.א. רוזנברג זצ"ל



לשאלות בנתינת מעשר עני – תשע"ח 

ניתן לפנות לבית ההוראה ע"ש הרב רוזנברג זצ"ל

 גם בטלפון 026488888 שלוחה 31

מעשר עני תשעח


אם יודע בוודאות שהפירות גדלו אצל הנכרי הם פטורים מתרומות ומעשרות. אך כאשר קיים ספק אם הנכרי בעצמו גידל את הפירות או שהוא רכש אותם מיהודים צריך להפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה.

אדם הקונה ענבים מהגוי ועושה מהם יין או שקונה זיתים ועושה מהם שמן, אם הגוי קטף אותם כדי שיעשו מהם יין או שמן, חייב להפריש תרומות ומעשרות בברכה אפילו שיודע בוודאות שהגוי גידלם שכן הגמר מלאכה נעשה על ידי היהודי. [ויש שנהגו שלא לברך על פירות שגדלו ביד גוי למרות שגמר המלאכה נעשתה על ידי יהודי].  אם הגוי קטף לאכילה או לא ידוע למה קטף, מפרישים תרומות ומעשרות בלי ברכה.

אכן השמועות נכונות. עד לפני כמה שנים מלאכת ההרכבה היתה שייכת לאילנות בלבד, אך בשנים האחרונות החלו להרכיב ירקות ובכללם גם האבטיח והעגבניה. עצם ההרכבה של ירק בירק אחר אסורה מדאורייתא או מצד כלאי זרעים שזורע שני מינים אחד ליד השני, או מצד שזה כלול באיסור הרכבת אילן.

הירקות אינם נאסרים באכילה כדין הרכבת אילן שנפסק בשו"ע שמותר באכילה, האיסור הוא על עצם ההרכבה ועל הטיפול החקלאי ביבול המורכב.

יסוד מנהג זה הונהג על ידי הגאון בעל אמרי בינה[1], והמהרי"ל דיסקין נתן טעם לתקנה: היות שבירושלים חורבן בית המקדש הוא לעינינו, לכן יש למעט משמחת חתן וכלה.

  • בכלל התקנה שלא להשתמש אף בכלי שיר יחיד שיש בו קולות של כמה וכמה כלי שיר, כגון אורגן, והמנהג הוא להשתמש בכלי תוף , ואפשר להשתמש אפילו בכמה תופים.
  • לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל כל המנהג של שימוש בכלי שיר יחיד הוא רק בשמחת חתן וכלה בין בחתונה ובין בשמחת שבע ברכות, אבל אין מנהג לאסור תזמורת בשום שמחה אחרת[2].

[1] בשו"ת שלמת חיים (ח"א סי' עז)

[2] וכמבואר בשו"ת ישא יוסף חלק א סי' קכ וסי' קכב.

 

כיום לא נהגו לקרוע כשרואה ערי יהודה, ויש לזה כמה טעמים:

  • משום שלא ידוע המקום המדויק של הערים המכונות בהלכה "ערי יהודה".
  • משום שבדרך כלל הבאים לירושלים מצד מערב רואים את ירושלים קודם לערי יהודה. וא"כ אחרי שכבר קרעו על ירושלים אין צריך לקרוע על ערי יהודה.
  • משום שערי יהודה אינם במצב של חורבן ממש שהרי הם מיושבים, ואין אומות העולם שולטים שם.

מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שיש מחמירים ללכת למקום שרואים את ירושלים ומקום המקדש וקורעים פעם אחת על הכל. ויש מחמירים שלא להסתכל על  ירושלים עד שיגיעו למקומות שברור שחלה עליהם חובת קריעה[1].

[1] עי' בשו"ת ישא יוסף חלק ג סי' קנ

דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאף בדירה שכורה יש להניח אמה על אמה כמו דין אדם הקונה דירה מגוי שצריך לקלף אמה על אמה כך דין השוכר. אמנם בתשובות אגרות משה[1] כתוב שאין לחייב את השוכר להניח אמה על אמה שכן "אינו ביתו".

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א חילק את הדין:

  • אם השוכר מסייד את הדירה עליו להשאיר אמה על אמה.
  • אם השוכר נכנס לבית שסויד כולו ואין בו שיור אמה על אמה, עליו לבקש מבעל הבית רשות לקלף את הכותל [מכיוון שיש מקילים בדבר מכל מיני טעמים, לכן אינו יכול לקלף בלא רשות[2]]

 

[1] (או"ח ג' סי' פו)

[2] עי' בשו"ת ישא יוסף ח"ג סי' קמ"ו.

הלכה פסוקה בשו"ע[1] שאין להישאל על ידי שליח, אלא המפריש בעצמו צריך לבוא בפני השלושה המתירים, אבל אשה יכולה לשלוח את בעלה שישאל בשבילה מפני שאשתו כגופו. על האשה להגיד לבעלה שישאל על מה שהפרישה ויאסוף לשם כך ג' אנשים.

אם האשה אומרת לבעלה במפורש שיאסוף שלושה אנשים לצורך ההתרה יש להקל שיכול גם לאסוף שלושה לצורך כך. אך אם לא אמרה לו כך הוא יכול להתיר רק בפני שלושה אנשים שכבר יושבים יחד ואינו יכול לאוספם בשביל ההתרה.

[1] יו"ד רכח סעי' טז

כמבואר לעיל אין אדם יכול להפריש "בתנאי" אם אין הדבר שלו. בבית החולים היה מקום לדון שהפירות נחשבים שלו כיון שעל פי החוק צריכים לתת לחולה לאכול, אך מכל מקום להלכה אין הוא נחשב בעל הפירות. לפיכך הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שיפנה החולה אל הממונה על הכשרות בבית החולים שהוא השליח של הנהלת הבית חולים ויבקש ממנו שיעשה אותו שליח להפריש ואז יעשה תנאי מערב שבת ויפריש בשבת.

אם מדובר בבית חולים שיש בו השגחה טובה על האוכל, אך הוא רוצה להדר ולהפריש, מותר לו מכיוון שאין הפירות מוגדרים כספק טבל.

אם הפירות שהפריש היו טבל ודאי או ספק טבל, אותה חתיכה שהפריש [לתרומה או לתרומת מעשר או חלה] היא נעשית מוקצה כיון שאסורה באכילה ואסור לטלטל אותה. אמנם אם החתיכה שהפריש נמצאת בידו [כשהקפיד שהפירות לא יזוזו בשעת ההפרשה] אין צריך להניחה מיד מידו אלא רשאי להוליכה למקום שירצה. אך אם מפריש לחומרא בפירות שנקנו בהשגחה, החלק המופרש אינו מוקצה אף לאותן המהדרין לעשר שוב.

שאלה זו נידונה בפוסקים והברכי יוסף הביא את דעת פרי הארץ שמותר ללכת להשתטח  על קברי צדיקים בחו"ל. אמנם יש מהפוסקים שפקפקו על זה וסוברים שעדיף להתפלל על קברי הצדיקים שבארץ ישראל. וכתב השדי חמד שלתלמידי חכמים שתורתם אומנותם ובודאי יתבטלו מהתורה כתוצאה מהנסיעה, אין ראוי להם לעזוב את אר"י בשביל להתפלל על קברי צדיקים, ועיי"ש שכתב שאפילו אם נדר להשתטח על קבר צדיק בחו"ל אין צריך לקיים נדרו ואף אין צריך התרה. ולמעשה מכיון שיש צדדים והיבטים שונים לכאן ולכאן, הרוצה לצאת לחו"ל כדי להשתטח על קברי צדיקים ישאל לרבו.

כידוע נחלקו הפוסקים האם אילת דינה כארץ ישראל או כחו"ל, ודעת החזון איש ופוסקים נוספים שאילת נחשבת כחוץ לארץ בוודאות, ומשום כך התיר החזון איש לזרוע שם כלאי זרעים שלא נאסרו בחו"ל. וכמו כן הורו החזון איש והגרי"ש אלישיב זצ"ל ופוסקים נוספים שצריך לנהוג באילת יום טוב שני של גלויות. ומכיוון שכך יציאה לאילת שהיא בבחינת נסיעה לחו"ל, לצורך טיול גרידא – אסור

1 2 3 22