מושגי יסוד



מצוות מעשר שני מבטאת את קדושת התבואה הגדלה בארץ ישראל.

לאחר שהפריש אדם את התרומה הגדולה ואת המעשר הראשון מיבולו, עליו להפריש מעשר מן התבואה הנותרת. מעשר זה מכונה 'מעשר שני'. את התבואה המוגדרת כמעשר שני ניתן לאכול בטהרה בירושלים – כך נהגו בימי המקדש הראשון והשני. כיום, בהיעדר מקדש ובהיותנו טמאים נהוג לאכול את המעשר השני בכל מקום לאחר חילולו על מטבע – פעולה הנקראת חילול מעשר שני. פעולה זו מורכבת מעט ועל כן מומלץ להימנות על קרן מעשרות שמבצעת את הפעולה המורכבת עבור המנויים בה. קרן מעשרות גדולה פועלת בבית המדרש להלכה בהתיישבות ובראשה עומד הגאון, הרב רייכנברג, שליט"א.

המעשר השני נוהג בכל אחת מהשנים: א',ב',ד',ה' (למניין שנות השמיטה). בשנים ג',ו' נוהג מעשר עני ולא מעשר שני.

המקור למעשר שני מובא בספר דברים (יד): עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ… וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם… וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם… וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם

לאחר שקיבל הלוי את המעשר הראשון  מ'ישראל' מצווה להפריש הלוי ממנו עשירית לכהן. תרומת המעשר היא, אפוא, מעשר מן המעשר, כלומר: אחוז מן התבואה. אחוז זה מצטרף ל"משהו" שנוהגים להפריש בימינו כתרומה גדולה, ובסך הכל נוהגים להפריש כיום אחוז ו"משהו" (תרומה + תרומת מעשר).

מקור הדין (במדבר יח'): "וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר … כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן …‏

לאחר הפרשת התרומה הגדולה, מצווים אנו מהתורה (מקור הדין במדבר יח')  להפריש עשירית מן היבול (מכל מין ומין של יבול) ללוי: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד … כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַ-ה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה

בימינו ישנן כמה דעות באחרונים לגבי האפשרות לתת מעשר ראשון ללוי: ישנם הסוברים כי ניתן לעשות כן אך אין זו חובה גמורה וישנם הסוברים שמוטב לא לתת מעשר ראשון ללוי מחשש שאין הלוויים דהיום מוחזקים כלוי ודאי.

התרומה הינה חלק הניתן לכהנים מתנובת השדה על פי הנאמר בתורה (במדבר יח): וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם … וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַ-ה' לְךָ נְתַתִּים … כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַ-ה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ

מהתרומה רשאי לאכול הכהן, אשת הכהן, בניו ובנותיו (לפני שנישאו) ועבדו הכנעני – ויש לאכלה בטהרה.

מדאורייתא אין שיעור לתרומה וניתן לצאת אפילו ב'כלשהו', אך חז"ל (מס' תרומות) נתנו מידות להפרשה: עין טובה – אחד מארבעים, עין בינונית – אחד מחמישים, עין רעה – אחד משישים.

כיום, כשאין אנו טהורים, נהוג להפריש 'כלשהו' לתרומה – אך יש איסור לאכלה. נהגו לעטפה ולהשליכה.

לאחר שחולפות שלוש שנות ערלה נכנסים פירות האילן לשנתם הרביעית. במהלך השנה הרביעית מכונים הפירות 'נטע רבעי' ונוהגת בהם קדושה יתירה. דין זה נלמד מן הפסוקים בספר ויקרא (יט, כד-כה): וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

בשל קדושתם המיוחדת של פירות נטע רבעי ניתן לאכלם בירושלים בטהרה בלבד – בדומה מאוד למעשר שני. ניתן לפדות את פירות נטע רבעי בדמים ולקנות בהם מזון בירושלים.

עם תום השנה הרביעית ניתן לאכול את פירות השנה החמישית בכל מקום (לאחר שהופרשו מהם תרו"מ, כמובן)

פירות נטע רבעי, האם בכל מקרה הם פטורים ממעשרות?

פירות שמניב העץ לאחר שעברו עליו שלוש שנות ערלה. השנה הרביעית של העץ מנטיעתו הינה 'שנת נטע רבעי' בשנה זו כל הפירות שגדלו בעץ – קדושים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו צריכים לעלות את הפירות ולאוכלם בטהרה בירושלים. כיום שלדאבון ליבנו, אין לנו בית המקדש ומזבח, ולחלק מהפוסקים אף קדושת ירושלים בטלה, וכן אנו טמאי מתים, אין לנו אפשרות לאכול את הפירות בטהרה בירושלים, לכן יש לחלל את קדושת הפירות על פרוטה.

על חילול רבעי מברכים: "ברוך אתה ה' ….אשר קידשנו במצוותיו וצוונו על פדיון רבעי".

פירות רבעי פטורים מתרומות ומעשרות, אך יש לזכור לחללם.

רק פירות שנחשבים לרבעי ודאי, פטורים ממעשרות ומחוללים בברכה.

מה הם פירות רבעי וודאי?

פירות שהם מהשנה הרביעית מעת שהעץ ניטע בחצר או במטע על ידי גרעין או ייחור או עץ חשוף שורש (שלא היתה אדמה על שורשיו). כלומר פירות שידוע לנו בוודאות שהשנה הזו היא השנה הרביעית לעץ ולא רק שאנו נוהגים בה חילול רבעי מספק.

דוגמאות לפירות שהם בבחינת ספק נטע רבעי:

  • הדרך הנפוצה כיום בקניית עץ, היא קניית שתיל הגדל בשקית, ואת השתיל נוטעים בחצר עם האדמה שבשקית, במקרה זה הפירות הם ספק רבעי.

וזאת מפני שבדרך כלל הנטיעה בחצר מתבצעת לאחר שהעץ גדל במשתלה שנה או יותר. במקרה כזה אף שראוי למנות שלוש שנים מחדש מזמן הנטיעה בחצר [מחמת הספק שמא העץ לא היה במצב של יניקה מהקרקע כל הזמן, והדין הוא שמי שמעביר צמח עם גוש האדמה שלו מעציץ שאינו נקוב ושותלו באדמה ראוי למנות שנות ערלה מחדש, וערלה גם בזמן הזה אסור מן התורה, לכן צריך להחמיר גם בספק], מכל מקום השנה הרביעית מהשתילה בחצר היא ספק שנה רביעית לנטיעה ספק עברו כבר יותר מארבע שנים, מפני שיתכן שכן אפשר לצרף את הזמן שהעץ גדל במשתלה.

כדי לצאת מידי כל ספק בעץ כזה שאין ודאות על שנתו הרביעית, יש להפריש את כל התרומות והמעשרות [בלי ברכה], שמא אין זו שנתו הרביעית של העץ, ומאידך גם לחלל את כל הפירות [בלי ברכה], שמא זו שנתו הרביעית של העץ ופירותיו נטע רבעי, לכן אומרים בנוסח החילול גם מעשר שני וגם רבעי, אך לא מברכים לא על פדיון מעשר שני ולא על פדיון רבעי .

  • אדם שנטע יחור או גרעין באדמה צריך למנות שלוש שנים משעת הנטיעה, מכל מקום (הוזכר בעדכון הקודם לחודש שבט) יש דעות שונות איך מונים את שנות הערלה. מי שנוטע עץ בין ט"ו בשבט לט"ו באב, לדעת כולם שנות הערלה יסתיימו בט"ו בשבט של השנה הרביעית לנטיעה. אך הנוטע אילן מראש השנה ועד ט"ו בשבט נחלקו הדעות מתי מסתיימים שנות הערלה ומתחילה שנת נטע רבעי, לדעת הרמב"ם מונים שלוש שנים שלימות מיום ליום, ומיום שהסתיימו שנות הערלה מתחילה שנת נטע רבעי (למשל אם נטע בראש חודש חשון תשע"ו בהגיע ר"ח חשוון תשע"ט נגמרו שנות הערלה וכל פרי שיחנוט מכאן ולהבא יהיה רבעי). אך לדעת ראשונים אחרים גם במקרה זה אנו מונים שנות ערלה עד ט"ו בשבט. להלכה השו"ע [1] הביא את שתי הדעות ולא הכריע ביניהם, ומכיוון שמדובר בספק יש להחמיר, בפרט בארץ ישראל וכמו שכתב החזון איש.

אמנם אע"פ שאנו מחמירים לעניין שנות ערלה למנות עד ט"ו בשבט, מכל מקום בשנה החמישית מאותו תאריך של הנטיעה עד ט"ו בשבט אנו צריכים לחשוש שמא כבר עברה שנת נטע רבעי. ולכן מתאריך זה בשנה החמישית יש להפריש את המעשרות בלי ברכה שמא כבר עברה שנת נטע רבעי וגם לחלל את הרבעי בלי ברכה שמא נחשב העץ בשנתו הרביעית.

[יש לציין שאומרים בשמו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם בזמן הספק אם הפירות רבעי אנו נמצאים בשנת מעשר שני, ואז אם זו השנה הרביעית הפירות רבעי ואם כבר עברה השנה הרביעית יש כאן פירות מעשר שני, אפשר לומר את הברכה השניה של הפדיון ולכלול בה מעשר שני ורבעי, ובנוסח הברכה יאמר "…אשר קדשנו במצותיו וצונועל פדיון קודש", ואחרי זה יעשה את החילול ויאמר בנוסח החילול המעשר שני או הרבעי שיש כאן יהא מחולל על פרוטה].

 

[1] סי' רצד סעי' ה'

המקור לאיסור אכילת פירות ערלה מובא בויקרא יט (כג): "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:

עיקר האיסור: אכילת פירות האילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו. איסור זה נוהג בארץ כחלק מהמצוות התלויות בארץ.

רמב"ן, ויקרא יט, כג:  "וטעם המצווה הזאת לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה', והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית, ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קודש לפני ה' ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה' והמצווה הזאת דומה למצות הבכורים."