מושגי יסוד



בזמן שבית המקדש היה קיים לאחר ביעור המעשרות היו אומרים את הפסוקים הכתובים בתורה בפרשת כי תבא פרק כו פסוקים יג- טו ואמירה זו נקראת וידוי מעשר.
זמן הוידוי הוא ביום טוב האחרון של פסח. אכן בזמן הזה יש אומרים שלא להתוודות כיון שמפרישים את המעשר שני בטומאה אמנם יש החולקים וסוברים שאף בזמן הזה יש להתוודות.

בפסח של השנה הרביעית והשנה השביעית חייבים לבער את כל המעשרות שבבית.
מצות הביעור כוללת שלושה דברים: א. להפריש תרומות ומעשרות מכל התוצרת החקלאית שיש בבית כולל קופסאות שימורים ויינות וכיו"ב. וכן להפריש חלה מכל מיני הדגן שיש בבית. ב. לתת את כל התרומות והמעשרות לכהן ללוי ולעני כל אחד כדינו. ג. לאבד את המעשר שני שברשותו וכן את המטבעות שחילל עליהם מעשר שני באופן שלא יהיו ראויים לשימוש [לכן יש נוהגים לזורקם במעמקי הים].
זמן הביעור הוא ערב יום טוב האחרון של חג הפסח. ויש אומרים בערב יום טוב הראשון וראוי לחוש לדבריהם.

חז"ל קבעו שאין מחללים מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אלא אם כן המטבע שהוא מחלל עליו עתה כבר חיללו עליו בעבר מעשר שני בשווי של פרוטה. לכן צריך לוודא שהחילול הראשון שנעשה על המטבע יהיה בשווי של שוה פרוטה.

מכיון שיש במעשרות דרגות חיוב שונות, כגון אדם שמגדל בשדהו פירות – דרגת חיובו חמורה יותר מאדם שקונה בחנות. וכן דרגת חיוב של דגן תירוש ויצהר דהיינו חטים ויין ושמן, חמורה מדרגת החיוב של שאר פירות וירקות, לכן אי אפשר לחלל מעשר שני ששוויו פחות משוה פרוטה בדרגת חיוב גבוהה על מטבע שחיללו עליו בפעם הראשונה מעשר שני שדרגתו פחותה ממנו.

לכן כשמייחדים מטבע לחילול מעשר שני צריך לחלל עליו בפעם הראשונה את הדרגה החמורה ביותר של מעשר שני דהיינו  מעשר שני שוה פרוטה, ושגדל ברשותו ואינו קנוי, ויהיה מדגן תירוש ויצהר, וכן שגמר מלאכתו נעשה על דעת לאוכלו.

חז"ל קבעו שבזמן הזה אין מעלים את המעשר שני והרבעי לירושלים, אלא מחללין אותם על פרוטה.

אין צריך לחלל על מטבע שנקרא פרוטה אלא אפשר לחלל על כל מטבע בזמנינו שיש בו שיעור פרוטה. 

שיעור הפרוטה – הוא שיעור של משקל חצי שעורה כסף דהיינו 0.025 גרם כסף, עקב השינויים התדירים במחיר הכסף העולמי צריך לעקוב אחר השיעור העדכני של הפרוטה. נכון להיום טבת תשע"ו שיעור הפרוטה הוא כ 6.5 אג' ולכן ניתן לחלל מעשר שני על מטבע של 10 אג' [אפשר להתעדכן במענה הקולי של בית המדרש טל: 026488888 שלוחה 32].

על כל מטבע אפשר לחלל רק כמספר שווי הפרוטות שיש בו, ולאחר שנתמלא המטבע אפשר לחללו על מטבע קטן ממנו שיש בו שיעור פרוטה ואז ניתן שוב לחלל עליו מחדש.

 

פרוטה היא מטבע שבזמן חז"ל היו משתמשים בה, ושוויה 1/40 גרם כסף.

מצוות לקט אמורה בבעל שדה שיבולים שבעת הקציר נפלו מידיו  שתי שיבולים או פחות. על פי התורה חובה עליו להותיר שיבולים אלו לעניים ולא ללקטם לעצמו. ומה הדין אם נפלו מידיו שלוש שיבולים בבת-אחת? הוא מותר בלקיטתן. מצוות הלקט נוהגת גם בכרם (ופרט כרמך לא תעולל).

מקור המצווה מן התורה (ויקרא כג):
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם:לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

מתוך ספר החינוך לר' אהרון הלוי:

וענין הפאה הוא שיניח האדם בעת שיקצר תבואתו מעט מן התבואה בקצה השדה, ואין לשיור זה שעור מן התורה, אבל חכמים נתנו שעור בדבר והוא חלק אחד מששים.

משורשי המצווה כי השם ברוך הוא רצה להיות עמו אשר בחר, מעטרים בכל מדה טובה ויקרה ושיהיה להם נפש ברוכה ורוח נדיבה. וכבר כתבתי כי מתוך הפעלות, תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת השם בה. ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפרותיו בשדהו ויפקירם שייהנו בו הצריכים, תראה בנפשו שבע רצון ורוח נכון ומבורך, וכי השם יתברך השביעו בטובו וגם נפשו בטוב תלין… במדה שאדם מודד, בה מודדין לו.

ונוהגת מן התורה בזכרים ונקבות בין בישראל בין בכהן ולוי, ובארץ ישראל דוקא, ובזמן שישראל שם כתרומה וכמעשרות, כדעת הרמב"ם זכרונו לברכה…

מצוות פאה מוזכרת בתורה שלוש פעמים. בין היתר היא מוזכרת בספר ויקרא כג': וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם: לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

מצווה מן התורה להפריש לכהן חלק מן העיסה במידה והיא עשויה מאחד מחמשת מיני דגן שנילושו עם מים. המצווה חלה על עיסה השוקלת לפחות 1680 גר' לשיטת ר' חיים נאה, מן התורה אין שיעור להפרשת חלה אמנם חז"ל קבעו להפריש 1/24 מן העיסה למעט מעיסה שנילושה לצורך מסחר (כגון מאפייה) שמפרישים 1/48 מן העיסה, ולתת לכהן אמנם כל זה בזמן שהייתה טהרה בעם ישראל, אמנם כיום שכולנו טמאי מתים וא"א לתת את החלה לכהן כיון שהיא טמאה מפרישים כדין תורה, ונהגו להפריש כעת 2.250 גר' לשיטת החזו"א.

בימינו נהגו להפריש "משהו" – כל דבר שיש בו כדי נתינה. כמובן, כיום לא ניתן למסור את החלה לכהן או לבני ביתו ואנו מאבדים את החלה המופרשת.

מצוות חלה היא מהמצוות התלויות בארץ, אך בשונה ממרבית המצוות התלויות בארץ הורו חז"ל לקיימה מדרבנן גם בחו"ל כדי שהמצווה לא תשתכח. מסיבה זו, על אף שמרבית הקמח לאפיה בישראל יובא מחו"ל – עדיין נוהגים להפריש ממנו חלה.

מקור המצווה בתורה (במדבר טו'): בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ..וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה' רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם

מעשר עני נוהג בשנה השלישית והשישית למניין שנות השמיטה.

בשונה מן המעשר השני, את המעשר-עני ניתן לאכול בכל מקום. לכתחילה (גם בימינו) ראוי לתת את המעשר עני בפועל למי שמוגדר עני. פעולה זו כרוכה במאמץ לוגיסטי רב ועל כן נהגו להלוות לעניים סכום שממנו יקוזז הערך של המעשר – עני, כך שהעני יהיה מחוייב בהשבת סכום נמוך מזה שקיבל בהלוואה.

המקור למצווה זו (דברים יד): עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה… מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי… וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ…

דברים כו: כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.

לחצו כאן לקריאת מידע מקיף על מעשר עני

לחצו כאן להורדת קובץ עם מידע מקיף על שנת מעשר עני

מצוות מעשר שני מבטאת את קדושת התבואה הגדלה בארץ ישראל.

לאחר שהפריש אדם את התרומה הגדולה ואת המעשר הראשון מיבולו, עליו להפריש מעשר מן התבואה הנותרת. מעשר זה מכונה 'מעשר שני'. את התבואה המוגדרת כמעשר שני ניתן לאכול בטהרה בירושלים – כך נהגו בימי המקדש הראשון והשני. כיום, בהיעדר מקדש ובהיותנו טמאים נהוג לאכול את המעשר השני בכל מקום לאחר חילולו על מטבע – פעולה הנקראת חילול מעשר שני. פעולה זו מורכבת מעט ועל כן מומלץ להימנות על קרן מעשרות שמבצעת את הפעולה המורכבת עבור המנויים בה. קרן מעשרות גדולה פועלת בבית המדרש להלכה בהתיישבות ובראשה עומד הגאון, הרב רייכנברג, שליט"א.

המעשר השני נוהג בכל אחת מהשנים: א',ב',ד',ה' (למניין שנות השמיטה). בשנים ג',ו' נוהג מעשר עני ולא מעשר שני.

המקור למעשר שני מובא בספר דברים (יד): עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ… וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם… וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם… וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם