תרומות ומעשרות



בזמן שבית המקדש היה קיים לאחר ביעור המעשרות היו אומרים את הפסוקים הכתובים בתורה בפרשת כי תבא פרק כו פסוקים יג- טו ואמירה זו נקראת וידוי מעשר.
זמן הוידוי הוא ביום טוב האחרון של פסח. אכן בזמן הזה יש אומרים שלא להתוודות כיון שמפרישים את המעשר שני בטומאה אמנם יש החולקים וסוברים שאף בזמן הזה יש להתוודות.

בפסח של השנה הרביעית והשנה השביעית חייבים לבער את כל המעשרות שבבית.
מצות הביעור כוללת שלושה דברים: א. להפריש תרומות ומעשרות מכל התוצרת החקלאית שיש בבית כולל קופסאות שימורים ויינות וכיו"ב. וכן להפריש חלה מכל מיני הדגן שיש בבית. ב. לתת את כל התרומות והמעשרות לכהן ללוי ולעני כל אחד כדינו. ג. לאבד את המעשר שני שברשותו וכן את המטבעות שחילל עליהם מעשר שני באופן שלא יהיו ראויים לשימוש [לכן יש נוהגים לזורקם במעמקי הים].
זמן הביעור הוא ערב יום טוב האחרון של חג הפסח. ויש אומרים בערב יום טוב הראשון וראוי לחוש לדבריהם.

חז"ל קבעו שאין מחללים מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אלא אם כן המטבע שהוא מחלל עליו עתה כבר חיללו עליו בעבר מעשר שני בשווי של פרוטה. לכן צריך לוודא שהחילול הראשון שנעשה על המטבע יהיה בשווי של שוה פרוטה.

מכיון שיש במעשרות דרגות חיוב שונות, כגון אדם שמגדל בשדהו פירות – דרגת חיובו חמורה יותר מאדם שקונה בחנות. וכן דרגת חיוב של דגן תירוש ויצהר דהיינו חטים ויין ושמן, חמורה מדרגת החיוב של שאר פירות וירקות, לכן אי אפשר לחלל מעשר שני ששוויו פחות משוה פרוטה בדרגת חיוב גבוהה על מטבע שחיללו עליו בפעם הראשונה מעשר שני שדרגתו פחותה ממנו.

לכן כשמייחדים מטבע לחילול מעשר שני צריך לחלל עליו בפעם הראשונה את הדרגה החמורה ביותר של מעשר שני דהיינו  מעשר שני שוה פרוטה, ושגדל ברשותו ואינו קנוי, ויהיה מדגן תירוש ויצהר, וכן שגמר מלאכתו נעשה על דעת לאוכלו.

חז"ל קבעו שבזמן הזה אין מעלים את המעשר שני והרבעי לירושלים, אלא מחללין אותם על פרוטה.

אין צריך לחלל על מטבע שנקרא פרוטה אלא אפשר לחלל על כל מטבע בזמנינו שיש בו שיעור פרוטה. 

שיעור הפרוטה – הוא שיעור של משקל חצי שעורה כסף דהיינו 0.025 גרם כסף, עקב השינויים התדירים במחיר הכסף העולמי צריך לעקוב אחר השיעור העדכני של הפרוטה. נכון להיום טבת תשע"ו שיעור הפרוטה הוא כ 6.5 אג' ולכן ניתן לחלל מעשר שני על מטבע של 10 אג' [אפשר להתעדכן במענה הקולי של בית המדרש טל: 026488888 שלוחה 32].

על כל מטבע אפשר לחלל רק כמספר שווי הפרוטות שיש בו, ולאחר שנתמלא המטבע אפשר לחללו על מטבע קטן ממנו שיש בו שיעור פרוטה ואז ניתן שוב לחלל עליו מחדש.

 

פרוטה היא מטבע שבזמן חז"ל היו משתמשים בה, ושוויה 1/40 גרם כסף.

מעשר עני נוהג בשנה השלישית והשישית למניין שנות השמיטה.

בשונה מן המעשר השני, את המעשר-עני ניתן לאכול בכל מקום. לכתחילה (גם בימינו) ראוי לתת את המעשר עני בפועל למי שמוגדר עני. פעולה זו כרוכה במאמץ לוגיסטי רב ועל כן נהגו להלוות לעניים סכום שממנו יקוזז הערך של המעשר – עני, כך שהעני יהיה מחוייב בהשבת סכום נמוך מזה שקיבל בהלוואה.

המקור למצווה זו (דברים יד): עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה… מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי… וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ…

דברים כו: כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.

לחצו כאן לקריאת מידע מקיף על מעשר עני

לחצו כאן להורדת קובץ עם מידע מקיף על שנת מעשר עני

מצוות מעשר שני מבטאת את קדושת התבואה הגדלה בארץ ישראל.

לאחר שהפריש אדם את התרומה הגדולה ואת המעשר הראשון מיבולו, עליו להפריש מעשר מן התבואה הנותרת. מעשר זה מכונה 'מעשר שני'. את התבואה המוגדרת כמעשר שני ניתן לאכול בטהרה בירושלים – כך נהגו בימי המקדש הראשון והשני. כיום, בהיעדר מקדש ובהיותנו טמאים נהוג לאכול את המעשר השני בכל מקום לאחר חילולו על מטבע – פעולה הנקראת חילול מעשר שני. פעולה זו מורכבת מעט ועל כן מומלץ להימנות על קרן מעשרות שמבצעת את הפעולה המורכבת עבור המנויים בה. קרן מעשרות גדולה פועלת בבית המדרש להלכה בהתיישבות ובראשה עומד הגאון, הרב רייכנברג, שליט"א.

המעשר השני נוהג בכל אחת מהשנים: א',ב',ד',ה' (למניין שנות השמיטה). בשנים ג',ו' נוהג מעשר עני ולא מעשר שני.

המקור למעשר שני מובא בספר דברים (יד): עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ… וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם… וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם… וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם

לאחר שקיבל הלוי את המעשר הראשון  מ'ישראל' מצווה להפריש הלוי ממנו עשירית לכהן. תרומת המעשר היא, אפוא, מעשר מן המעשר, כלומר: אחוז מן התבואה. אחוז זה מצטרף ל"משהו" שנוהגים להפריש בימינו כתרומה גדולה, ובסך הכל נוהגים להפריש כיום אחוז ו"משהו" (תרומה + תרומת מעשר).

מקור הדין (במדבר יח'): "וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר … כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן …‏

לאחר הפרשת התרומה הגדולה, מצווים אנו מהתורה (מקור הדין במדבר יח')  להפריש עשירית מן היבול (מכל מין ומין של יבול) ללוי: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד … כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַ-ה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה

בימינו ישנן כמה דעות באחרונים לגבי האפשרות לתת מעשר ראשון ללוי: ישנם הסוברים כי ניתן לעשות כן אך אין זו חובה גמורה וישנם הסוברים שמוטב לא לתת מעשר ראשון ללוי מחשש שאין הלוויים דהיום מוחזקים כלוי ודאי.

התרומה הינה חלק הניתן לכהנים מתנובת השדה על פי הנאמר בתורה (במדבר יח): וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם … וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַ-ה' לְךָ נְתַתִּים … כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַ-ה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ

מהתרומה רשאי לאכול הכהן, אשת הכהן, בניו ובנותיו (לפני שנישאו) ועבדו הכנעני – ויש לאכלה בטהרה.

מדאורייתא אין שיעור לתרומה וניתן לצאת אפילו ב'כלשהו', אך חז"ל (מס' תרומות) נתנו מידות להפרשה: עין טובה – אחד מארבעים, עין בינונית – אחד מחמישים, עין רעה – אחד משישים.

כיום, כשאין אנו טהורים, נהוג להפריש 'כלשהו' לתרומה – אך יש איסור לאכלה. נהגו לעטפה ולהשליכה.