הפרשת תרומות ומעשרות מזיתים ושמן ומענבים ויין

שמן זית

ארצנו הקדושה התברכה בשבעת המינים. אחד המינים הוא פרי הזית שממנו מפיקים את השמן הזך בו העלו אור במנורה שבמקדש.

שמן זה הוא כה משמעותי עד שארץ ישראל נקראת על שמו "ארץ זית שמן".

בדיני תרומות ומעשרות שונה השמן, המכונה בתורה יצהר, וכן שונה היין, המכונה תירוש, משאר הפירות.

כל הפירות דרגת החיוב שלהן בתרומות ומעשרות היא מדרבנן ואילו חיוב השמן והיין בתרומות ומעשרות – לפי רוב הראשונים הוא מהתורה.

הבדל נוסף יש בין שמן לשאר הפירות בנתינת התרומה. בזמן הזה הכהנים טמאים וכן התרומה טמאה לכן אי אפשר לתת את התרומה לכהן שכן יהיה אסור לו לאוכלה בטומאה.

לעומת זאת כשמפרישים תרומה משמן טמא, ניתן להשתמש בו למאור.

לכן יש המקפידים לתת לכהן את התרומה הגדולה ותרומת המעשר מן השמן, שהרי הכהן יכול להשתמש בו להדלקה.

הנותנים לכהן שמן להדלקה עליהם להקפיד להפריש שמן מהמובחר להדלקה כדין תרומה הניתנת לכהן שצריכה להינתן מהפירות היפים.

כדי שלא תצא חלילה תקלה שיבואו להשתמש בשמן זה לאכילה, אין לתת את השמן בבקבוקים רגילים,

אלא בבקבוקים או מיכלים שניכר שתכולתם לא עומדת למאכל [כגון מיכלים המשמשים לחומרי ניקוי].

בזמנינו חלק מתעשיית הזיתים והשמן נעשית במגזר הערבי ושמן כזה פטור מהפרשת תרו"מ. אמנם מצוי שערבי קונה מיהודי את הזיתים שגדלים על העצים של היהודי והערבי מוסק אותם ועושה מהם שמן. שמן זה חייב בהפרשת תרומות ומעשרות.

נציין מספר שאלות בדיני תרומות ומעשרות הנוגעים לזיתים ושמן בזמנינו.

א] שאלה: יהודי קנה זיתים לאכילה מגוי וכבשם בביתו האם חייב בתרומות ומעשרות?

תשובה: יש כלל בהלכות תרומות ומעשרות שפרי שגדל אצל גוי ונגמרה מלאכתו אצל הגוי פטור מתרומות ומעשרות אבל פרי שגדל אצל גוי ונגמרה מלאכתו אצל יהודי חייב בהפרשת תרומות ומעשרות.

מה המשמעות של גמר המלאכה?

ברוב הפירות גמר מלאכה הוא איסוף הפירות לתוך כלי.

לעומת זאת בזיתים העומדים לאכילה, מכיוון שאינם ראויים לאכילה לאחר קטיפתם מהעץ אלא רק אחרי הכבישה, ישנם הסוברים שהכבישה היא גמר המלאכה. ולכן זיתים שגדלו אצל גוי ויהודי כבש אותם בביתו חייבים בתרומות ומעשרות.

יש הסוברים שאין הבדל בין זיתים לשאר פירות ואף גמר המלאכה של הזיתים הוא האיסוף מהעץ כיון שכבישת הזיתים היא כבישול שאינו שייך למלאכת השדה מיילא אינו גמר מלאכה. לדעה זו, הקונה זיתים מגוי פטור מהפרשת תרומות ומעשרות מכיוון שגוי גמר את המלאכה.

הרוצה להחמיר ולהפריש תרומות ומעשרות מזיתים לכבישה שקנה מגוי, לא יברך על הפרשה זו.

מחלוקת זו לגבי גמר מלאכה בזיתים של ישראל משמעותית לנושא נוסף.

הפרשת תרומות ומעשרות לכתחילה יש לעשות רק לאחר גמר המלאכה. על כן לדעת הסוברים שהכבישה היא גמר המלאכה, אין להפריש תרו"מ עד לאחר הכבישה. ואילו לדעת הסוברים שגמר המלאכה הוא האיסוף מהעץ ניתן להפריש אף קודם הכבישה.

ב] שאלה: יהודי קנה מגוי זיתים לצורך הפקת שמן, האם צריך להפריש תרומות ומעשרות לאחר עשיית השמן? אם כן, האם עליו לברך על ההפרשה?

תשובה: זיתים העומדים להפקת שמן גמר המלאכה שלהם הוא לאחר עשיית השמן. במקרה זה שהיהודי ייצר את השמן, הוא צריך להפריש תרומות ומעשרות (כדין פירות גוי שגמר מלאכתם אצל ישראל), ולדעת החזון איש ופוסקים נוספים עליו גם לברך על ההפרשה. אמנם יש שנהגו שלא לברך על הפרשת תרומות ומעשרות בפירות שגדלו אצל גוי וטעמים שונים נאמרו במנהג זה, אך מי שאין לו מנהג ברור יכול לברך על ההפרשה לאחר ייצור השמן.

לכל הדעות, בהפרשה שמפרישים מתוצרת שגדלה ברשות הגוי פטורים מנתינת מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני, מכיון שהפירות גדלו ברשות הגוי שאין לנו יכולת לחייבו בהפרשת תרומות ומעשרות, והקונה מהגוי אומר ללוי או לעני "אני באתי מכח איש שאין אתה יכול ליטול ממנו כלום".

במקרה שהיהודי לקח את הזיתים שקנה שגדלו ברשות הגוי לבית בד שבבעלות גויים, והגויים עשו לו את השמן, ראוי לחשוש לדעת המחייבים ולהפריש תרומות ומעשרות, אך לא יברך על הפרשה זו.

ג] אדם קנה זיתים מיהודי לשם אכילה ועישר אותם, לאחר מכן התחרט והחליט לעשות מהם שמן, האם צריך להפריש תרומות ומעשרות שנית?

תשובה: לא צריך להפריש שוב מכיוון שההפרשה מהזיתים פטרה את הטבל, ונמצא שעשה שמן מזיתים שאינם טבל.

אמנם זיתים העומדים לאכילה שנקנו מגוי והתחרט ועשה מהם שמן, לא יפריש מהזיתים כלל אלא יפריש לאחר עשיית השמן. ואם הפריש מהזיתים יש אומרים שעלתה לו ההפרשה, ויש אומרים שצריך לחזור ולהפריש.

הערה: כל האמור לעיל לענין זיתים הנקנים מהגוי לעשיית שמן הוא הדין גם לגבי ענבים הנקנים לעשיית יין.