ברכת שהחיינו בראש השנה

  • בקידוש ליל שני של ראש השנה נוהגים להניח פרי חדש ולכוון בברכת שהחיינו שבקידוש גם על יום טוב של ראש השנה וגם על הפרי החדש. הטעם שעושים כן הוא כדי לצאת ידי הדעה הסוברת שהיום השני של ראש השנה אינו חייב בברכת שהחיינו מאחר שכבר בירכו אותה אתמול ביום הראשון (שו"ע סי' ת"ר ס"ב).

  • גם נשים הנוהגות לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות [ביום השני – לאחר צאת הכוכבים!], יש להן להסמיך את הדלקת הנרות לקידוש ולכוון בברכת שהחיינו [שבשעת ההדלקה] גם על היום טוב וגם על הפרי (מטה אפרים סי' תקצ"ט ס"ט).

  • מברכים שהחיינו על כל פרי המתחדש מעונה לעונה [ובכלל זה פירות מבושלים כגון חבושים], ואילו על פירות המצויים כל השנה אין מברכים (שו"ע סי' רכ"ה ס"ג וס"ו).

  • פרי שעדיין לא אכל ממנו בעונה זו, יכול לברך עליו אף אם כבר נמצא הפרי בשוק זמן רב, לכן אפשר לברך על כל פירות הקיץ שעדיין לא אכל מהם [וכגון אבוקדו, אפרסמון, דובדבן, מנגו, קיווי, שזיף וכיוצא באלו].

  • יש הנוהגים לברך שהחיינו בר"ה על פרי הרימון, אולם הנוהגים לאכול רימונים בליל ר"ה הראשון (כמובא ברמ"א סי' תקפ"ג ס"א), כמובן שאינם יכולים לברך עליהם שהחיינו בלילה השני. והוא הדין לעניין תמרים לחים שאכלו מהם בלילה הראשון (כמובא בשו"ע שם).

  • אם צריך לברך שהחיינו על פרי כלשהו בלילה הראשון, לא יכוון לפוטרו בברכת שהחיינו שבקידוש, אלא יברך עליו בנפרד (מנחת שלמה סי' כ').

  • אין לאכול בר"ה דברים חמוצים (משנ"ב סי' ת"ר סק"ד), לפיכך לא יברך שהחיינו על פירות הדר [כגון תפוז או קלמנטינה] אם הם עדיין חמוצים. כמו כן יש נמנעים מלאכול ענבים בר"ה (משנ"ב שם).

  • יש לאכול מהפרי מיד בגמר הקידוש עוד קודם לנטילת הידיים לסעודה (מטה אפרים סי' ת"ר ס"ו), ויש הנוהגים לאכלו בתוך הסעודה [וכן נהג מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל].

  • רבים נוהגים שכל בני הבית טועמים מהפרי החדש, אולם מצד הדין די שיטעם ממנו המקדש בלבד (מטה אפרים שם).

  • אף כשאוכל מהפרי קודם לנטילת ידיים, אינו צריך לברך עליו ברכה אחרונה, אלא אם כן אכל ממנו שיעור כזית וגם אין בכוונתו לאכול עוד במשך הסעודה מפרי זה או מפירות אחרים שנתכוון לפוטרם בברכת בורא פרי העץ שבירך על פרי זה.