פרוטה חמורה

חז"ל קבעו שאין מחללים מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אלא אם כן המטבע שהוא מחלל עליו עתה כבר חיללו עליו בעבר מעשר שני בשווי של פרוטה. לכן צריך לוודא שהחילול הראשון שנעשה על המטבע יהיה בשווי של שוה פרוטה.

מכיון שיש במעשרות דרגות חיוב שונות, כגון אדם שמגדל בשדהו פירות – דרגת חיובו חמורה יותר מאדם שקונה בחנות. וכן דרגת חיוב של דגן תירוש ויצהר דהיינו חטים ויין ושמן, חמורה מדרגת החיוב של שאר פירות וירקות, לכן אי אפשר לחלל מעשר שני ששוויו פחות משוה פרוטה בדרגת חיוב גבוהה על מטבע שחיללו עליו בפעם הראשונה מעשר שני שדרגתו פחותה ממנו.

לכן כשמייחדים מטבע לחילול מעשר שני צריך לחלל עליו בפעם הראשונה את הדרגה החמורה ביותר של מעשר שני דהיינו  מעשר שני שוה פרוטה, ושגדל ברשותו ואינו קנוי, ויהיה מדגן תירוש ויצהר, וכן שגמר מלאכתו נעשה על דעת לאוכלו.