ערלה

הרב אליקים שלנגר שליט"א

(במאמר זה אין הכוונה לפסוק הלכה, אלא לברר ולעורר).

ויקרא י"ט כ"ג "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל". בפסוק זה שבו נצטוינו על איסור ערלה, מוזכרים כמה וכמה "מושגים" שאולי במבט ראשון הם פשוטים וברורים, אך כדרכה של תורה אינם כן.

"כי תבואו"

הרמב"ם בהלכות תרומות א' כ"ו כתב שהתרומה בזמן הזה אפילו בארץ ישראל אינה מן התורה אלא מדבריהם משום "שנאמר כי תבואו ביאת כולכם…. ולא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן, ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה". האם גם בערלה נאמר דוקא בזמן ביאת כולכם, והיום ערלה אסורה מדרבנן?

"אל הארץ"

עי' רמב"ם מאכלות אסורות  י' י' "במה דברים אמורים בנוטע בארץ ישראל שנא' כי תבואו אל הארץ" (עי' קידושין ל"ז ע"ב), מה דין ערלה בחו"ל?

"ונטעתם"

האם דוקא מה שנוטעים חייב ערלה, ועץ שצמח מעצמו פטור מפורש ששלש שנים מרגע הנטיעה הפירות אסורים, עברו שלש שנים מרגע הנטיעה הפירות אינם ערלה [אלא רבעי]. מהו רגע הנטיעה, האם מונים מהזמן ששמו את הגרעין [זריעת גרעין אילן נקראת "נטיעה"] או שמו את היחור באדמה [יחור ענף קטן ש"תוקעים" באדמה], או כאשר הגרעין והיחור שולחים  שורשים או מוציאים עלים?

נטעו עץ והוא גדל ועבר את שנות הערלה – בן ארבע בן שבע בן עשרים – ומעבירים אותו למקום אחר מתי הוא רגע הנטיעה שממנו מונים שלש שנים, הנטיעה הראשונה או השניה? נטעו עץ ונקלט בשעה טובה, והתחיל לגדל ענפים, והיתה שנת ברכה ורבו הגשמים וזרמי המים השכיבו אותו ומשכו אותו קצת ממקומו, והוא קצת עקור וקצת מחובר, ושוב "קבעו" אותו חזרה לאדמה בזקיפת קומה. מתי "הנטיעה" שלו?

ונטעתם משמע שדוקא אם אנו נוטעים במקרה ולא אנחנו נטענו אלא גוי נטע, לעצמו או בשבילנו, מה הדין? (ראה לקמן גם במלים "לכם ערלים".)

נטיעה פירושה הפשוט או שימת גרעין של אילן באדמה, או "תקיעה" יחור או שתילת שתיל. מה דין "הנוטע" לא באדמה אלא לתוך עץ בוגר – "הרכבה", או לוקח ענף של גפן או של אילן אחר מכופף אותו מכסה חלקו באדמה ומוציא את ראשו – "הַבְרָכָה" מה דינם, האם מונים מחדש שלש שנים?

"כל עץ"

מה הגדרת עץ, איזה צמח הוא  עץ ואיזה אינו עץ?

"עץ מאכל"

כלומר אם נטע עץ למאכל, פירותיו אסורים, נטע עץ שנותן פירות אך הנוטע לא נטע בשביל מאכל אלא נטע אותו כדי שישמש לו גדר, או נטע אותו לנוי שישמש "גדר חיה", או לצל או כדי להשתמש בענפי העץ לקורות, ואפילו נטע להשתמש בפירות אך אין כוונתו להשתמש בפירות למאכל אלא להפיק מהפירות משחות שונות, או אפילו להשתמש בפרי אך לא לאכילה אלא לרפואה אפילו לרפואה דרך הפה. מה דין העץ הזה, חייב בערלה או פטור?

"וערלתם ערלתו"

מה פירוש וערלתם אם לומר שאסור לאכול ערלה הרי כתוב בסוף הפסוק "לא יאכל", מה הם האיסורים הנוספים על אכילה שכלולים במלה ערלתם. [רש"י שם: "וערלתם ערלתו ואטמתם אטימתו יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו"], אלו הנאות אסורות, האם מותר לשכור פועל שיקטוף את פרי הערלה כדי שלא יאכלו אותו, שהרי הוא נהנה משכר הקטיף, האם מותר לקבל שכר עבור הובלת פרי ערלה להשמדה וכו'?

"את פריו"

גם זה לכאורה פשוט פרי עץ התפוח, הוא התפוח, פרי עץ האגוז, הוא האגוז. אבל עדיין יש לברר מה דין קליפת האגוז האם הקליפה והגרעינים כלולים במלים "את פריו". מה דין עלים שראויים לאכילה כמו עלי הגפן, או מה דין עץ שאין לו פירות ראויים לאכילה רק העלים ראויים, שאוכלים או כוססים או לועסים אותם (כעץ "הקאת" שיוצאי תימן כוססים).

"שלש שנים"

כולנו יודעים מתי ילד בן שלש עשרה, בר מצוה. בודקים באיזה תאריך היה רגע הלידה [גם אצל ילד רגע הלידה אינו מובן מאליו – יציאת רובו, כולו, ראשו וכו', ובודאי לא קביעת התאריך כאשר נולד סמוך לבין השמשות, שאז רגע המדוייק של הלידה קובע] בעוד שלש עשרה שנה באותו התאריך הוא בר מצוה. א"כ אם אנחנו יודעים את רגע הנטיעה של העץ לכאורה אין פשוט מזה, כעבור שלש שנים הוא בן שלש ופירות שחנטו לפני תאריך הזה הם ערלה, ואלו שחנטו אחרי תאריך זה, אינם ערלה. אבל האמת שאינו כן תאריך נטיעה ומנין שנים שני דברים הם, דהשנה מתחילה בראש השנה, א' תשרי. אם נטיעת העץ היתה זמן מסויים לפני תום השנה, כשנגמרה השנה בסוף יום האחרון של חדש אלול, הוא בן שנה. עי' רש"י שמות ל' ט"ז שגם שנות אנשים לגיל עשרים נמנה כך,  ועי' רמב"ן שם פסוק י"ב.

"יהיה לכם"

פרי ערלה שעומד במקרר או בקופסת שימורים שלש שנים היה אפשר לומר הרי עברו שלש שנים ושנות הערלה הם שלש שנים ולא יותר, כתבה התורה "יהיה" מה שנאסר יהיה אסור לעולם.

"לכם ערלים לא יאכל"

נטיעה שאינה שלכם מותרת, מהי נטיעה שאינה שלנו של הקדש וכדומה?

חלק מהנושאים שהזכרנו כאן עפ"י הפסוק שבתורה ננסה בל"נ, להבהיר קצת במדור "מושגים בהלכות זרעים".

* * *

ונטעתם כל עץ מאכל

אם אנו באים לדון על פרי אם הוא פרי ערלה או פרי שמותר באכילה, מכל הדברים האמורים לעיל הדבר הראשון שאנו צריכים לברר, אם הוא פרי עץ או פרי שאינו של עץ, ולכן צריכים להגדיר איזה צמח הוא עץ  ואיזה אינו עץ.

לגבי שלש הלכות שכיחות חשוב לנו הגדרת "עץ"

  • ברכת הפרי, אם הצמח הוא עץ מברכים על פירותיו "בורא פרי העץ" ואם אינו עץ ברכתו שונה. וכן לגבי ברכת בשמים, אם הצמח הוא עץ מברכים "בורא עצי בשמים".
  • אסור לזרוע כלאים בכרם, איסור כלאים בכרם אינו נוהג באילנות כל מין אילן מותר לנטוע בכרם.
  • בעץ נוהג ערלה מה שאינו עץ אינו נוהג בו ערלה.

[מוזכר "עץ" (דברים ט"ז כ"ב] "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח, וגו'" וכן (דברים כ' י"ט) "לא תשחית את עצה". אולי גם פסוקים אלו נוגעים לנדון שלנו, וכן עצי המערכה של המזבח אולי צריך דוקא עץ. כל המינים המוזכרים במסכת תמיד כ"ט ע"א הם עצים: זית, גפן, תאנה, אגוז, עץ שמן, מייש (בערוך ערך מיש – מין אילן, אבן שושן – עץ יער שעצו קשה CELITES) אלון, חרוב, שקמה, בתוספתא מנחות ט' ד' מוזכר גם "סתירה"[?] יש מהם פסולים למזבח מסיבות שונות. וכן לדעת הרמב"ם (תרומות פ"ב ה"א וה"ו) שפירות האילן חייבים בתרומות ומעשרות מדאורייתא וירק מדרבנן אולי יש שייכות לנדון].

עץ "רגיל" שאנחנו מכירים יש לו שורשים מתחת לפני האדמה, גזע מעל פני האדמה, עולה לגובה, מהגזע מתפצלים ענפים ועל הענפים גדלים הפירות, העץ גבוה 2-3 מטרים ויותר, הגזע קשה ומלא, גם הגזע וגם הענפים קיימים שנים מספר (5, 10, 20 שנים). העץ אינו נותן פרי בשנתו הראשונה (ובדרך כלל גם לא בשניה). מה הדין אם חסר אחד מהדברים שמנינו מצמח מסוים האם הוא אינו עץ, ולא נוהג בו ערלה. כמובן במסגרת זו לא נוכל לדון בכל הפרטים ובכל השיטות, אלא, אולי נצליח לתת מושג מה על המורכבות שבדבר, הסבר מפורט ראה בספר משפטי ארץ הלכות ערלה שבהוצאת בית המדרש בפרק "גדרי אילן".

לגבי ברכת בורא פרי העץ הגמרא בברכות מ' ע"א מגדירה מהו עץ [לא כל הנקרא "אילן" הוי עץ שהרי ר' יהודה סובר שאילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה] הגמ' שם "היכא מברכינן בורא פרי העץ, היכא דכי שקלת (שנטלת) ליה לפירי איתא לגוזא (רש"י: גוזא – הענף של העץ) והדר מפיק [חוזר ומוציא פירות אחרים  – עפ"י רש"י] אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתא לגוזא דהדר מפיק, (אם נטלת לפירות אין לענף שחוזר ומוציא פירות) לא מברכינן עליה בורא פרי העץ". נאמרו פירושים שונים בגמרא אבל לכל הפירושים עץ הוא מה שמתקיים משנה לשנה (יש אומרים שאפילו אם רק השרשים מתקיימים ומהם צומח "עץ חדש" כל שנה הוי עץ, יש אומרים שרק אם הגזע קיים משנה לשנה אף שהענפים כלים כל שנה נקרא עץ, ויש אומרים שאפילו אם  רק הענפים כלים כל שנה אינו עץ).

לגבי כלאים בכרם נאמר בתוספתא כלאים ג' י"ג "זה הכלל כל המוציא עליה [את העלים] מעקרו הרי זה ירק (והוי כלאים בכרם) וכל שאין מוציא עליה מעקרו הרי זה אילן (ואינו כלאים בכרם)". בדברי תוספתא זו רבו הפרושים אך משמע שלגבי כלאים גם צורת הגידול קובע מהיכן יוצאים העלים. (גמרא נוספת לגבי ברכת עצי בשמים ברכות מ"ג ע"ב עיי"ש.)

בגמ' ברכות ל"ו סוף ע"א מבואר שצמח שדינו עץ לגבי כלאים בכרם דינו כעץ גם לגבי ערלה. לא  מבואר אם כל שהוא עץ לגבי ברכה הוי גם עץ לגבי ערלה, ויש שכתבו צמח שדינו עץ לדבר אחד מהדברים הנזכרים לעיל, הוא עץ גם לכלאים גם לברכה וגם לערלה.

נביא מספר "סימנים" שהוזכרו בראשונים ואחרונים, לקבוע שצמח מסויים אינו "עץ" אך נדגיש שהם אינם קובעים להלכה ולמעשה, הם הוזכרו בפוסקים אם כסימן "עצמאי" אם כצירוף, אם כספק אם כמוחלט, ואנחנו מביאים רק לשם "מושגים בהלכות זרעים", ולמעשה יש לשאול חכם.

  • כאמור עץ רגיל גזעו קשה, צמח שגזעו רך יתכן ואינו עץ.
  • עץ רגיל אינו נותן פרי בשנתו הראשונה, צמח שנותן פירות בשנה ראשונה יתכן ואינו עץ
  • עץ רגיל גזעו מלא, צמח שגזעו חלול או עשוי כמין רשת יתכן ואינו עץ.
  • עץ רגיל קיים משנה לשנה, צמח שאינו מתקיים משנה לשנה וצריך כל שנה לזורעו מחדש אינו עץ.
  • עץ רגיל פירותיו כל שנה הם אותו טיב, צמח שטיב פירותיו יורד משנה לשנה יתכן ואינו עץ
  • עץ רגיל הוא גבוה, צמח שנמוך ושפל יתכן ואינו עץ.
  • עץ רגיל יש בפירותיו ערלה ורבעי, כלומר יש לו פירות בשנה רביעית, צמח שמטבעו אינו חי ארבע שנים או שבשנה רביעית פוסק מלהניב פירות ולעולם אין לו פירות רבעי, יתכן ואינו עץ לגבי ערלה, שכל שאין לו רבעי אין לו ערלה.
  • צמח שאינו חי יותר משלש שנים או שאינו נותן פרי יותר משלש שנים כך שאם נוהג בו ערלה יהיו פירותיו אסורים לעולם אולי אין בו ערלה (ולא משום שאינו דומה לעץ רגיל אלא לא מסתבר שהתורה אסרה מין פרי לעולם).
  • עץ רגיל פירותיו גדלים על הענפים, צמח שהפירות גדלים על הגזע יתכן ואינו עץ.
  • עץ רגיל גזעו וענפיו נשארים משנה לשנה צמח שגזעו כלה וחוזר וצומח מהשורש וגזעו קיים, אוו שרק ענפיו כלים כל שנה יתכן ואינו עץ.

כאמור אין ברשימת ה"סימנים" הנ"ל שום כוון לפסיקת הלכה אלא להביא "מושגים בהלכות זרעים".

יש צמחים שבמקום אחד הם חיים שנים מספר ובמקום אחר הם חד-שנתיים [בגלל תנאי מזג האויר וסיבות אחרות], מה דינם האם יתכן שבמקום אחד הם חייבים בערלה ובמקום אחר לא. לדוגמא צמח שבארצות הקרות הוא "מת" בחורף וצריך לנטוע (או לזרוע) כל שנה, אבל בארצות החמות אותו צמח מתקיים שנים מספר, האם יתכן שבמקום אחד מותר ובמקום אחר אסור. או צמח שיש בו זנים שונים, אחד מתקיים מספר שנים ואחד לא, האם יתכן שזן אחד מותר ואחד אסור. הרדב"ז בתשובותיו ח"ג תתקס"ו (תקל"א) כותב: "שאלת ממני אודיעך דעתי במה שראית קצת משכילי עם נזהרים שלא לאכול הברינגאן [חצילים] משום חשש ערלה ומקצתם אין חוששים  ואם יש חילוק במינים ובמקומות". (אין כאן טעות השאלה אם בחצילים יש בהם דין ערלה או לא). והרדב"ז שם מביא את הכפתור ופרח שאוסר, וכותב הרדב"ז, שיש שני מינים, הלבן הנקרא "שאמי" שזורעים אותו כל שנה מותר, ובמין השחור ש"גזעו מחליף ואינו יוצא משנה שלישית, כי שנה ראשונה ושניה הם ראויים למאכל והשנה הג' הוא רע למאכל ויפה לזרע ומשלישית והלאה אינו עושה כלום", ובשחור הרדב"ז נהג בו איסור אך לא מחה באחרים. ובסוף התשובה הוסיף "כשעליתי לארץ ישראל ראיתי כולם נהגו בו היתר, משמע דפשיטא להו בהוי ודאי ירק. דאי הוי ספק הא קיימא לן ספק ערלה בארץ ישראל אסור. ונתחדש לי טעם אחר שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה, הילכך ירק הוא"

(מתוך הליכות שדה גליון 140)