עקירת אילן שעלה מאליו, ואילן שלא ניטע למטרת אכילת הפירות

מתוך ספר 'עץ השדה' בדיני 'בל תשחית' וקציצת אילנות

שכעת ראה אור במהדורה מורחבת בעזה"י

בעיה מצויה בחצרות ובגינות פרטיות היא שאילן מאכל מתחיל לצמוח לפתע במקום שאינו מיועד לשתילת אילנות, פעמים רבות גדל האילן במקום בו הוא מפריע לשימושים הרגילים של המקום. נשאלת השאלה אם מותר לעקור אילן זה, או שיש לו דין 'אילן מאכל', ולצורך עקירתו צריך לתנאי ההיתר של עקירת אילן מאכל.

לבירור הנדון יש להקדים שלגבי אילן מאכל שעלה מאליו נקט בשו"ת חוות יאיר [סימן קצה] בפשיטות שיש בעקירתו איסור 'בל תשחית', וממילא לדבריו אין להקל באילן זה מחמת כך שעלה מאליו[1].

עוד יש לציין שלדעת רוב הפוסקים גם נטיעה צעירה בשנותיה הראשונות הרי היא בכלל איסור עקירת אילן מאכל, אע"פ שעדיין אינה מניבה פירות או שעכ"פ אינה מניבה פירות כשיעור האוסר לקוץ אילן מאכל. וזהו משום שדוקא כשאין האילן עושה פירות כשיעור מחמת שהזקין ונתייבש נתמעט מאיסור קציצת אילן, אך נטיעה צעירה שעדיין אינה מניבה פירות אסור לקוצה, כיון שבמשך הזמן עתידה נטיעה זו לעשות פירות כשיעור. אמנם יש דעות הסוברים שאין איסור 'בל תשחית' בעקירת נטיעה בשנותיה הראשונות כל זמן שעדיין אינה מניבה פירות כשיעור, [וברור שלשיטות אלו אין בעיה לעקור נטיעה זו שעלתה מאליה, שבדרך כלל רוצה לעוקרה קודם שמניבה פירות], ונתבאר נדון זה בספרנו בעזה"י, כמו"כ נתבארו שם שיטות הפוסקים אם יש איסור לעקור נטיעה קודם שנקלטה והשרישה או לא. במאמרנו נברר בס"ד אם יש מקום להקל באילן שגדל מאליו ואינו רוצה לאכול פירותיו, אלא אדרבה, מיקום האילן מפריע לו והוא מעוניין לעוקרו.

במשנה ריש ערלה תנן, הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, ונפסק דין זה להלכה ברמב"ם [מע"ש פ"י ה"ב] ובטור ובשו"ע [יו"ד סימן רצד סעיף כג] שהנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה אלא להיות סייג וגדר לשדה או בשביל העצים לשורפן או לבנין, פטור מן הערלה. ומבואר ששייך נטיעת אילן לצורך שימוש בקורות העץ, [דאילו היה אסור ליטול קורות מהעץ, אם כן אף שנטע לשם קורות, כיון שלא יוכל ליטול הקורות ממילא בטלה דעתו והוי כנטעו סתם, וצריך שינהג ערלה בעץ]. ודנו האחרונים איך יש אפשרות להשתמש בקורות, הרי בנטילת קורות האילן עובר על איסור 'בל תשחית'. ומצינו בפוסקים שתי דרכים בישוב קושיה זו, ויסוד החילוק בין התירוצים הוא אם יש איסור 'בל תשחית' באילן שניטע לקורות, וכמו שיתבאר.

הברכי יוסף [על השו"ע שם סעיף כג, בריש דבריו], המהרי"ח [על המשנה ריש ערלה, בתירוץ ראשון] והחזו"א [ערלה סימן א ס"ק א] כתבו דמיירי באופן שאין הקציצה דרך השחתה, כגון ששימוש האילן לקורות שוה יותר משימושו לפירות. ועוד אופן כתב החזו"א דמיירי כשאינו מפסיד האילן, שזומר כדרך הזומרין, או שישתמש בקורות לכשייבש האילן.

עולה מדברי הפוסקים הנ"ל שגם אילן שניטע לסייג או לקורות יש בו איסור 'בל תשחית', וכמו"כ הסיק המהר"ץ חיות [בשו"ת סימן לג] שיש איסור 'בל תשחית' באילן שנטעו לסייג ולקורות, [ונחלק על השואל שם שנקט שאין בזה איסור 'בל תשחית', וכדלהלן], וכתב שכיון שבש"ס ובפוסקים לא נזכר שעץ מאכל שנטעו לסייג ולקורות מותר להשחיתו, ואדרבה, נראה בגמרא [ב"ק צא:] שדוקא עץ סרק נתמעט מאיסור קציצה באמור 'אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא', ולא אילן שנטעו לסייג או לקורות, [דאילו היו ממעטים גם אילן כה"ג, א"כ היה לגמרא שם לומר דהאמור 'כי לא עץ מאכל הוא' בא  למעט אילן שנטעו לסייג או לקורות], לכן כתב המהר"ץ חיות דנקטינן שיש איסור השחתה באילן מאכל גם כשנטעו לסייג או לקורות. והוסיף שאין ללמוד היתר קציצה מדין ערלה, משום שדוקא לגבי ערלה שהוזכרה הנטיעה בהדיא בקרא, וכדכתיב 'ונטעתם כל עץ מאכל' אמרינן שתלוי בכוונת הנוטע, שצריך שתהיה נטיעתו לשם עץ מאכל, אך לגבי איסור השחתה שנאמר סתם 'עץ מאכל' ולא נזכרה הנטיעה בקרא, אמרינן שהאיסור אינו תלוי בכוונת הנוטע אם היתה לשם עץ מאכל, אלא רק במהות האילן, וכל שעכשיו הוא 'עץ מאכל', אסור להשחיתו גם אם כוונת הנטיעה היתה לא לשם עץ מאכל. וכמו שמצינו שלגבי השחתה כשהזקין האילן ואינו מניב פירות וכבר אינו 'עץ מאכל', מותר להשחיתו, והיינו משום שתלוי במהות האילן, ולכן אע"ג דמעיקרא נטע אותו למאכל, מכל מקום כיון שעתה כבר אינו עושה פירות ואינו 'עץ מאכל', אין איסור בהשחתתו, עיי"ש עוד.

והגרצ"פ פרנק זצ"ל [בדבריו ב'הר צבי' פרשת שופטים, עמ' קמז] הוסיף שגם פשטות דברי התוס' ברכות לו: [ד"ה אין] משמע דסברי שיש איסור 'בל תשחית' גם בנוטע לסייג. [שעל המשנה שאין קוצצין את האילנות בשביעית הקשו התוס' דבלאו איסור שביעית תיפוק ליה שאסור לקצוץ האילן משום 'בל תשחית' ואי הוו סברי התוס' שבנוטע לסייג אין איסור 'בל תשחית', א"כ מאי קושייתם, הא נפקא מינה בנוטע לסייג, שאיסור 'בל תשחית' אין בזה, ואילו משום  הפסד פירות שביעית יש לאסור. אך כתב שיתכן לדחות דלשון 'קוצצין את האילנות' לא משמע דמיירי רק באילנות שניטעו לסייג, והניח בצ"ע].

ולשיטה זו שיש איסור קציצה באילן שניטע לסייג ולקורות, כתב המהרי"ח [שם] שבאופן שנתכוין בנטיעתו לעבור איסור 'בל תשחית' ולקצוץ לצורך עצים, בטלה דעתו וחייב בערלה, וכמו"כ דייק הדרך אמונה [מע"ש פ"י ב'ציון ההלכה' ס"ק יד] מדברי החזו"א והברכ"י [הנ"ל] שאם היה במחשבתו לקצוץ באיסור, לא מהני מחשבתו לפטור מערלה, דאמרינן שבטלה דעתו, וחייב בערלה. [והניח בצ"ע].

מאידך, הברכי יוסף [בהמשך דבריו שם] והמהרי"ח [הנ"ל, בדרך 'אפשר'], שו"ת שערי שמחה [להגרי"ש רפיש בן דורו של הרעק"א, מהדו"ת סימן יח] והכלי חמדה [פרשת שופטים כ יט, ד"ה ומה] כתבו ליישב הקושיה הנ"ל איך שייך נטיעת אילן לקורות, הרי אסור לקוצצו משום בל תשחית, ופירשו שכיון שנטע האילן מתחילתו לסייג ולעצים, אין בקציצת הקורות איסור 'בל תשחית'. וכן דעת הצפנת פענח [ב"ק צא:], הגרמ"ד מברעסלוי [-השואל בשו"ת מהר"ץ חיות סימן לג ובשו"ת משיב דברים להגר"ג ליטש רוזנבויים זצ"ל, יו"ד סימן פז], שו"ת מחנה חיים [ח"א סו"ס מט ד"ה ונראה, לענין נטיעה שלאחר זמן יקצצם לקורות וכדומה], שו"ת מאורות נתן [להגרנ"נ לייטער זצ"ל, סימן קיא, ד"ה אחר] ושו"ת דובב מישרים [ח"א סימן קלד אות ב], שאין איסור להשחית ולקצוץ אילן מאכל שנטעו לסייג ולקורות. ופירשו ה'שערי שמחה', הגרמ"ד מברעסלוי, הכלי חמדה וה'מאורות נתן' [הנ"ל] שכמו שבדין ערלה שנאמר בה 'כל עץ מאכל' נתמעט הנוטע לסייג ולקורות שפטור מערלה, ה"נ באיסור 'בל תשחית' שאמור 'עץ מאכל' נתמעט אילן שניטע לסייג ולקורות, ואין איסור להשחיתו. [ראה הערות העורך ב' בסוף המאמר].

והוסיפו הכלי חמדה ושו"ת דובב מישרים [הנ"ל] שמהדין דהנוטע לקורות פטור מן הערלה, מוכח שאין איסור 'בל תשחית' בעקירת אילן מאכל שנטעו לקורות. דאילו היה איסור 'בל תשחית' בקציצת אילן כזה, א"כ אמאי פטור מערלה כשנוטע אילן לקורות, הא כיון שיש איסור בקציצת האילן, הרי ודאי לא יוכל לקוצצו לקורות, משום שיש איסור בל תשחית בקציצת אילן זה, וא"כ הו"ל למימר דממילא בטלה מחשבתו שחישב לקורות והוי כנטעו סתם, וצריך שיהיה בו חיוב ערלה, [וכמו שבאמת כתבו המהרי"ח והדרך אמונה הנ"ל], ובע"כ שגם לענין איסור השחתה אין אילן זה בכלל אילן מאכל, עיי"ש. [ראה הערות העורך ב' שבסוף המאמר].

גדר ההיתר שבנוטע לסייג ולקורות אין איסור בל תשחית, מבואר בצפנת פענח [ב"ק צא:] שאילנות מאכל יש עליהם גם שם 'אילן סרק' לגבי זה שמועלת בהם מחשבה שנוטעם לסייג ולקורות שבאופן זה אין דינם כאילן מאכל[2].

לשיטה זו שאין איסור 'בל תשחית' בנוטע לסייג ולקורות, יצא קולא גדולה למעשה, שכמו"כ אילן שניטע למטרת נוי, כגון עצי זית ותמר הניטעים בשדרות ובגנים ציבוריים לנוי ולא למטרת אכילה, שאינם חייבים בערלה, [וכמבואר בשו"ת עדות ביהוסף להגר"י רוזין מטלז, סימן ל, ובדברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהובאו ב'משפטי ארץ' ערלה פרק ז הערה 8], כמו"כ לא יהיה גם איסור 'בל תשחית' בקציצתם. [ואמנם זהו באופן שנטיעת האילן היתה גם לא בשביל מאכל אחרים, דאילו היו נוטעים אותם כדי שילקטום אחרים, א"כ הוי בכלל 'הנוטע לרבים' שחייב בערלה, וכמו שהעיר החזו"א ערלה סימן א ס"ק א].

ויתכן ששייך דין זה גם באילן שפירותיו ראויים לעשיית תרופות, שלגבי ערלה כתבו הרדב"ז [בשו"ת ח"א סימן תצט] ורעק"א [בגליון השו"ע שם, סעיף כג, בשמו], שאילן שאין פירותיו מאכל בריאים ונוטעים אותו משום רפואה, אין דין ערלה בפירותיו, שאע"פ שהרפואה דרך אכילה היא, לאו 'עץ מאכל' הוא, כיון שאין דרך הבריאים לאוכלו, וממילא לא יהיה איסור קציצה באילן זה. והוסיף הרדב"ז שקל וחומר הדברים, אם הנוטע לסייג ולקורות, אע"פ שיש בהם פירות ראויים לאכילה, אין ערלה נוהג בו, ק"ו באלו. ומכך שדימו האחרונים דין זה לנוטע לסייג ולקורות ושאינו נחשב 'עץ מאכל' לגבי ערלה, א"כ יתכן שגם לגבי איסור קציצה לא ייחשב 'עץ מאכל'[3]. (ואמנם יש לציין מחלוקת פוסקי זמננו בדין זה דערלה באילן הנטוע לריח ולרפואה, בשו"ת מנחת שלמה [ח"א סימן עא אות ד] כתב דהא דפטור מערלה היינו דוקא כשפירות האילן אינם טובים למאכל ומשמשים הם רק לריח או לרפואה, אך אם נוטע תפוחים ואתרוגים הראויים לאכילת אדם ונוטעם לריח או לשוחקן ולהשתמש בהם לרפואה, שפיר חייב העץ בערלה, כנוטע זית להדלקה, כיון שהפירות ראויים ממש לאכילת אדם. אמנם מדברי החזו"א [דיני ערלה אות יד] מבואר שנקט שלדברי רעק"א גם כשנטע אילן שפירותיו ראויים לאכילה פטור מערלה אם נטעו לריח או לרפואה. [ומטעם זה נחלק עליו החזו"א, עיי"ש, וכמו שהוכיח מדבריו בספר 'משפטי ארץ' ערלה פ"ז הערה 15]. וכמו"כ נקט הגרא"י זלזניק זצ"ל [הו"ד בספר 'כרם ציון' הלכות ערלה, פ"ד ב'גידולי ציון', עמ' י-יא, ובספר 'משפטי ארץ' הנ"ל] שגם בפירות הראויים לאכילה אמור דין זה).

ועתה יש לדון לשיטות אלו שאין איסור 'בל תשחית' באילנות שניטעו לסייג וקורות, אם זהו דוקא באילן שנטעו בידים וחשב בו בפירוש לסייג ולקורות, או שמטעם זה גם באילן שעלה מאליו, [לסוברים שבעלמא יש איסור 'בל תשחית' באילן שניטע מאליו], יש מקום לדון שלא יהיה בו איסור 'בל תשחית' כשניטע במקום שברור שלא ניחא לבעל הקרקע בכך, כגון שעלה בחצר מגורים או בקרקע המיועדת לבניה וכדומה, במקום שגידול האילן בו יזיק לשימושי החצר, וכדומה, ולא ניחא לבעל החצר בכך ורוצה לעוקרו, כדין אילן שניטע לסייג ולקורות האמור לעיל, שיש מקום לדון שכיון שהאילן עלה מאליו במקום שעומד להיעקר ולא למטרת אכילת פירותיו, הרי הוא כאילן שניטע לסייג ולקורות, ואינו בכלל 'אילן מאכל'. ובדומה לזה דן בשו"ת חיים ברצונו [להגרמ"ח גרינפלד זצ"ל, סו"ס מ] להתיר לעקור עצים שעולים מאליהם סמוך לגינות, ובין הטעמים שכתב להתיר כתב שגם האוסרים לקצוץ נטיעה צעירה שעדיין אינה טוענת פירות, היינו דוקא בנטיעה שנטעה בידים כדי שתגדל להיות עץ מאכל, אבל כשעלתה מאליה שלא לרצונו, לא מיקרי 'עץ מאכל', עכת"ד, ולכאורה יסודו כנ"ל שכיון שהאילן עלה שלא לרצון הבעלים וניחא להם בעקירתו לכך אינו נקרא 'עץ מאכל', וכאמור.

עוד יש להוסיף שגם אם לא נחשיב מה שעלה אילן זה מאליו כמו אילן שניטע לסייג ולקורות, כיון שעכ"פ לא היתה מחשבה חיובית לסייג ולקורות, יש צד להקל בקציצת אילן זה, על פי מה שכתב הכלי חמדה [הנ"ל] לדייק מדברי הירושלמי שאילן שנטעו בסתם ורק אח"כ חשב שיהיה לסייג ולקורות, גם הוא פטור מערלה. [ולכאורה דיוקו שדוקא אם מתחילה חשב עליו למאכל אינו יכול להפקיע ע"י מחשבת סייג, אך אם מתחילה חשב בסתם יכול להפקיע, ויש לעיין בזה].והוסיף שכמו שאילן זה פטור מערלה, כמו"כ אין בו איסור קציצה, עיי"ש, וא"כ לפ"ז יש צד נוסף להקל בעקירת אילן שעלה מאליו בחצרו של אדם במקום שלא מיועד לנטיעה, שהרי אילן זה עלה סתם, ומיד כשנודע לבעלים שעלה הרי דעתם לעוקרו, ולכאורה מחשבה לעקור האילן לא גרע ממחשבה לסייג ולקורות.

העולה מהאמור:

  • אילן שעלה מאליו, מבואר בדברי החוות יאיר שאסור לקוצצו. ויתכן שיש חולק.
  • נחלקו הפוסקים אם יש 'בל תשחית' בעוקר אילן שניטע לסייג ולקורות, לדעת המהר"ץ חיות, החזו"א, והברכי יוסף והמהרי"ח [בריש דבריהם] אף שאין בהם איסור ערלה יש איסור בקציצתו. ומאידך, לברכי יוסף והמהרי"ח [בהמשך דבריהם], שו"ת שערי שמחה, הצפנת פענח, הכלי חמדה ועוד, אין איסור קציצה באילן שניטע לסייג ולקורות.
  • לסוברים שיש איסור קציצה באילן שניטע לסייג ולקורות, פשוט שגם אילן העולה מאליו במקום שאינו מיועד לאילן ומפריע לבעלים, יש בקציצתו איסור קציצה [לחוות יאיר הנ"ל]. ואילו לסוברים שאין איסור קציצה בניטע לסייג ולקורות, יש לדון אם גם באילן שעלה במקום שאינו מיועד לגדילה אין איסור קציצה.
  • נחלקו הפוסקים בדין עקירת נטיעה שעדיין אינה טוענת פירות, וממילא אם נטיעה זו שעלתה מאליה עדיין אינה טוענת פירות, עכ"פ לשיטות המתירים אין איסור בעקירתה.

הערות העורך

א. לשון היד דוד (בבא מציעא קא ע"א)  בסוגיא ששטף נהר עצי זית של אחד לתוך שדה של אדם אחר "קשה על מה שאמרו הפוסקים דאם אמר בעל הקרקע טול זיתך שומעין לו, וקשה והאיכא משום לא תשחית את עצה, וצ"ל [=וצריך לומר] דדוקא באילן שנטעו במתכוון איכא איסור, אבל זה שבא לכאן על ידי סיבה ובלא מתכוון ליכא איסור כלל ליקח האילן ולהכי יכול לומר בעל הקרקע איני רוצה באילן ורשאי לעקרן". מתחילת דבריו משמע כמו שכתב הרה"ג שטסמן שליט"א שכל אילן שלא ניטע בכוונה אין בו איסור עקירת אילן, ומשמע שאילן שעלה מאליו כיון שלא ניטע בכוונה אין בו איסור עקירת אילן מאכל. אלא כיון שהיד דוד הוסיף "…אבל זה שבא לכאן על ידי סיבה ובלא מתכוון ליכא איסור כלל ליקח האילן", אולי אפשר לפרש בו קצת אחרת. לפני שננסה לפרש דבריו לומר שגם היד דוד סובר שאילן שעלה מאליו יש בו איסור עקירה,  אקדים, השאלה בחוות יאיר שהביא הכותב שליט"א היתה על עץ אפרסק שעלה מאליו והאפיל על חלון הבית, החוות יאיר דן אם מותר לעוקרו ומאריך בצדדי ההיתר מסיבות שונות, אך לא כותב שאולי כיון שעלה מאליו אין בו איסור עקירה, אפילו לא כותב דרך שלילה 'שאין לומר שמותר לעוקרו משום שעלה מאליו', כלומר לחוות יאיר אין שום צד אפילו לא מחשבת 'הוה אמינא' לומר שאילן שעלה מאליו מותר לעוקרו. כנראה בפוסקים ראשונים ואחרונים לא מובא שדין אילן שעלה מאליו שונה לגבי איסור עקירה מדין אילן מאכל שניטע בדעת ובכוונה, ואילו דין אילן שעלה מאליו לא היה דינו ככל אילן לכאורה דינו היה צריך  להיות מוזכר. ליד דוד קשה קושיה אמאי אם בעל הקרקע אומר לבעל האילן טול זיתיך שומעין לו, הרי אסור לעקור אילן מאכל, ומחמת הקושיה כותב: 'וצ"ל [וצריך לומר] שרק אילן שניטע במתכוין אסור לעקור', כלומר מחמת קושיה מחדש חידוש לדינא בלי ראיה בלי הסבר, דין ששכיח ומצוי. לכן נראה שאולי סברת היד דוד שאיסור עקירת אילן נאמר אם האילן נמצא 'במקומו', מקומו של אילן הוא במקום שנטעו אותו בו או במקום שעלה בו, אפילו עלה מאליו, אבל אילן שניטע במקום אחד ואחר כך על ידי סיבה עבר למקום אחר לא מיקרי שנטוע במקומו, ואשר נראה לפרש כך את היד דוד כיון שמתחילה כתב 'דדוקא באילן שנטעו במתכוון איכא איסור', אם כן כבר תירץ שאילן ששטפו נהר אין בו איסור עקירה למה היה צריך להוסיף 'אבל זה שבא לכאן על ידי סיבה ובלא מתכוון ליכא איסור כלל ליקח האילן'. וכיון שאילן שמסיבה ובלא כוונה 'עובר' ממקומו למקום אחר אינו שכיח כלל אין כל כך תימה שהפוסקים לא הזכירו דין זה.

ב. המשנה (ערלה) אומרת שאילן שניטע לקורות אין בו איסור ערלה. במאמר לעיל הביא הכותב שליט"א שיש סוברים שהנוטע לקורות גם אין בו איסור עקירת אילן, והביא ששתי ההלכות הן מטעם אחד, שאם נוטעים אילן מאכל לשם קורות, כיון שניטע שלא לשם הפירות אלא לשם קורותיו, אין על האילן שם 'אילן מאכל', וגם איסור ערלה וגם איסור עקירה נוהגים רק בעצי מאכל, ואכן כך משמע מספר כלי חמדה כפי שהביא הכותב 'אלא ודאי גם לענין השחתה לא הוי אילן מאכל'.  כלומר יסוד שתי ההלכות שהנוטע לקורות אין בו ערלה ואין בו בל תשחית הוא אחד, דאילן שניטע לקורות אין לו שם  'אילן מאכל'. אך נראה דאפשר לפרש אחרת, שגם אם נאמר שאילן שנטע לקורות גם לא נוהג בו ערלה וגם אין בו איסור עקירה, אין שום קשר בין שתי ההלכות. כותב המאמר הביא את המהרי"ח [שבתירוץ אחד סובר שהנוטע לקורות אף שאין בו איסור ערלה יש בו איסור עקירה, ובתירוץ השני סובר שאין בו איסור עקירה]. המהרי"ח שואל אם משום איסור בל תשחית עצה אסור ליטול קורות מהעץ שנטע לקורות, מה מועיל שנטע לשם קורות כיון שאסור ליטול קורות בטלה דעתו, והוי כנוטע סתם והפירות יש בהם ערלה, ותירץ "רק אפשר לומר חדא שאפשר דמיירי ששוה לעצים יותר מלפירות או אפשר כשהוא לכתחלה לעצים אינו עובר משום בל תשחית" בתירוץ הראשון ודאי שהמהרי"ח סובר שאין כל שייכות בין דין ערלה שאינו נוהג אם נטע לעצים ובין איסור עקירה שנהג באילן שנטע לעצים. ואם בתירוץ השני המהרי"ח היה מחדש  שדין עקירת אילן הוא אותו דין כמו ערלה ומאותה סברא, וכמו שלגבי ערלה אנו אומרים כיון שהעץ ניטע לקורות אינו 'עץ מאכל' וממילא גם אין בו איסור עקירה, מסתבר מאד שהמהרי"ח היה אומר 'או אפשר שכשם שאין בנוטע לקורות איסור ערלה אין בו איסור עקירת אילן'. גם הדובב מישרים לא כתב ולא רמז שיש קשר 'פנימי-מהותי' בין דין ערלה ובין דין עקירת אילן, דובב מישרים כותב שמהדין של המשנה, שהנוטע לקורות ולסייג מוכח שהנוטע לקורות ולסייג אין בהם איסור עקירה דאילו היה בהם איסור עקירה, כיון שאסור לעקור ולקחת מהעצים לקורות ולסייג אם כן היתה בטלה דעת נטיעתו לקורות ולסייג והיה אסור משום ערלה. [דובב מישרים מפרש שהנוטע לסייג אין הכוונה שהעצים כשהם נטועים ישמשו לסייג וגדר, אלא הכוונה שיקח מהעצים לעשות סייג במקום אחר, וקצת צריך ביאור דלכאורה בירושלמי משמע לא כך]. כלומר דובב מישרים אינו מביא ראיה ואומר שכיון שלא נוהג בו ערלה והטעם שאינו נוהג בו משום דאינו 'עץ מאכל' ממילא גם אין בו גם איסור עקירה, אלא ראייתו היא 'חשבונית חיצונית', כיון שהנוטע לקורות אין בו ערלה סימן שמחשבתו לקורות קיימת סימן שאין בו איסור עקירה, ויתכן שאין בו איסור עקירה לא מאותו טעם שאין בו ערלה, שגם דובב מישרים אינו אומר כלל ש'כשם' שאין בו ערלה אין בו איסור עקירה. לכן נראה לנו לפרש גם את המהרי"ח וגם את הדובב מישרים שהנוטע לקורות אין בו איסור עקירה לא משום שהעץ ניטע לקורות העץ אינו "עץ מאכל", [ונראה שלדעתם גם מה שאין נוהג בו ערלה לא משום שאינו 'עץ מאכל'], אלא אין בו איסור עקירה כיון דהנוטע נטעו כדי להשתמש בקורות, קציצת קורות אינה דרך השחתה, כיון שהעץ עומד לכך ומיועד לכך וזה 'תפקידו ומטרתו'. אין לנו ראייה שכך הוא פירוש דבריהם אך כך נראה לנו וקצת משמע כך בלשונם. {הרה"ג הכותב שליט"א הזכיר גם את דברי ברכי יוסף אעתיק את לשונו, וגם ממנו משמע קצת שהסברא שבאילן שנטעו לקורות אין בו איסור עקירה הוא משום שכיון שנטעו לכך אין זה דרך השחתה "אסור לקצוץ עץ מאכל אינו אלא דרך השחתה כמ"ש הרמב"ם פ"ו דמלכים ומה גם בנטעו מתחלה לכך"}. ברצוני להדגיש שהרה"ג שטסמן שליט"א ציין לספרים הרבה אין קץ, ואני ראיתי רק את המהרי"ח, ברכי יוסף וכלי חמדה.

אם כנים דברינו, יש בדברים נפקא מינה להלכה, אם נאמר כמו שכתב הרה"ג שטסמן שליט"א, וכמו שמשמע מהכלי חמדה, שבאילן שנטע לקורות לא נוהג בו ערלה ולא נוהג בו איסור עקירה שניהם לא נוהגים מטעם אחד ושני הדינים אחד הם, שני הדינים משום דלא הוי 'עץ מאכל', אם כן הנוטע לקורות מותר לעוקרו גם שלא לשם קורות, דאינו עץ מאכל [אולי שייך בו איסור בל תשחית ה'כללי' כמו המקרע כסותו, אבל לא איסור עקירת אילן מאכל, עי' תשובות חתם סופר חושן משפט כ"ז ד"ה הנראה]. ולדברינו הנוטע לקורות הוא עץ מאכל ושייך בו איסור עקירת אילן, אלא לקורות מותר לעוקרו, כיון שניטע לקורות לקיחת קורות ממנו אינה דרך השחתה, אבל לעוקרו דרך השחתה הוא עוקר עץ מאכל ואסור משום עקירת  אילן מאכל.

ג. כיון שבמאמר חשוב זה הכותב דן בדברי המשנה (ערלה א' א'), והיות ובבית מדרשנו, "בית המדרש להלכה" עוסקים כעת בלימוד ירושלמי ערלה, נעתיק שני קטעים, מפירוש הגר"א על הירושלמי, דברים שהראוני, שלכאורה 'סותרים' זה את זה, אמנם נראה שיש לנו דרך מבוא להבנתם. בתחילת המסכת הירושלמי כותב מהיכן לומדים שהנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, בביאור הגר"א (ד"ה ת"ל ונטעתם, -נראה דהגר"א גורס לא כמו שלפנינו) "תלמוד לומר ונטעתם עץ מאכל. פי' שיהא הנטיעה לשם עץ מאכל, אבל אם הנטיעה לשם עצים אף שהעץ הוא של מאכל פטור מערלה", לכאורה משמע שאף שנטעו לשם עצים, העץ הוא עץ מאכל, אלא שערלה נוהג רק בעץ שכוונת הנוטע הוא למאכל. הירושלמי (ב' ע"א) דן מה דין אילן שנטעו לשם מצוה ולא למאכל, כגון אתרוג, נוהג בו ערלה או לא אומרת הגמ' שנוהג בו ערלה "… ועוד מן הדא דא"ר חנינא פרי אם אומר עצו אין אדם יוצא בה ידי חובתו בחג", בביאור הגר"א (ד"ה אם קורהו, -נראה דהגר"א גורס לא כמו שלפנינו) "אם את קורהו עץ אין אדם יוצא ידי חובתו בחג הסוכות. פי' באתרוג שנטע לשם כך אלמא שלא בטל (הטעם) [שֵם] פרי מיניה והוא הדין הכא לענין ערלה, מה שאין כן בעצים [=בנוטע לעצים] שבטל שם פרי מיניה ואינו רוצה כלל שתהא נקרא פרי", לכאורה משמע שהנוטע לשם עצים לא נוהג בו ערלה משום שבטל שם פרי מהפירות, כיון שהנוטע אינו רוצה כלל שתהא נקרא פרי, ונראה פירוש דברי הגאון שהנוטע לעצים לא נוהג בו ערלה משום שבאיסור ערלה רק הפירות אסורים, ואם נטע לשם עצים אין לפירות שם 'פרי' ואינם נאסרים, כמו שעלי גפנים אף שראויים למאכל אינם נאסרים משום ערלה דלא הוו פרי, כך 'פירות' של אילן שנטעו אותו לעצים לא נאסרים דאין להם שם פרי. אמנם אפשר לדחוק בדברי הגר"א שכוונתו מכיון שלפירות אין שם פרי ממילא אין העץ 'עץ מאכל' ואיסור ערלה נוהג רק בעץ מאכל, אך לכאורה לא משמע כך.

בין אם נפרש בקטע השני שהעתקנו מהגר"א שהנוטע לשם עצים אין נוהג בו ערלה משום שהפירות אין להם שם פרי ובין אם נדחוק שאין נוהג בו ערלה משום שהעץ אינו עץ מאכל, על פניו נראה שבשני הקטעים שהעתקנו שני טעמים שונים אמאי בנוטע לסייג לקורות ולעצים לא נוהג איסור ערלה.     

 

[1]  ואמנם מדברי ה'יד דוד' [להגרי"ד זינצהיים, ב"מ קא.] משמע לכאורה שדוקא באילן שנטעו במתכוין יש איסור 'בל תשחית', אבל אילן שעלה מאליו בלא כוונה אין איסור לקוצו, עיי"ש שכתב שהטעם שאין איסור 'בל תשחית' בשטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו וכו', ורוצה בעל הזיתים ליקחם, [עי' ב"מ ק:-קא.], זהו משום שדוקא באילן שנטעו במתכוין יש איסור, אבל זה שבא לכאן ע"י סיבה ובלא מתכוין, ליכא איסור כלל ליקח האילן]. ונתבאר נדון זה בספרנו בהרחבה בעזה"י, ועכ"פ אם נימא דכוונת היד דוד שאילן שעלה מאליו אין בו איסור בל תשחית, א"כ בלאו הכי אין בעיה באילן שעלה לאדם בחצרו מאליו. [ראה הערות העורך א' בסוף המאמר].

 

[2]  והוסיף בשו"ת שערי שמחה [הנ"ל] דבר חידוש, שמה שלא הובא בפוסקים שעץ הנטוע לסייג ולקורות ולא לאכילת פירותיו מותר להשחיתו, זהו משום שנלמד דין זה מערלה, שכיון דחזינן לגבי ערלה שמועילה מחשבתו לפטור מערלה, ע"כ עניינו שכיון שכונתו לעצים הרי הוא בכלל 'אילן סרק', וממילא מותר להשחיתו. [וזהו דבר מחודש שמחמת כך לא הביאו הפוסקים דין זה].

 

[3]  ואמנם יתכן שבאילן זה שניטע לצורך רפואה כו"ע יודו שאין בו איסור קציצה, שאינו נחשב כלל 'אילן מאכל', ועיין גם בדרך אמונה [מע"ש פ"י ב'ציון ההלכה' ס"ק כא] שדייק מדברי החזו"א שבאופן שניכר בנטיעת האילן שנטוע רק לרפואה, כגון שעושה פירות שאינם מאכל בריאים, פטור מערלה גם לדבריו