עבודת הכהנים ומעלת התמיד

הרה"ג אריה יהודה וגשל - מנהל רוחני בישיבת תפארת התלמוד

נאמר בסעודת סיום

רצוני לבטא את שמחת האברכים על זכותנו ללמוד בכולל חשוב זה, ובפרט מסכת שביעית, שחביבה היא מאד ככל השביעיות האחרים.

א) בחינת 'תמיד' בעבודה

כותב הב"ח (הלכות חנוכה סוס"י תרע): "עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה, ועל כן היתה הגזירה לבטל מהם העבודה וכו', לבטל התמיד, ועוד אמר להם מצוה אחת יש בידם, אם אתם מבטלין אותה מידם כבר הם אבודים, ואיזה זה הדלקת מנורה שכתוב בה (שמות כז, כ): 'להעלות נר תמיד' – כל זמן שמדליקין אותן, תמיד הם עומדים, וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה, הושיעם ה' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית ה', על כן נעשה הנס ג"כ בנרות, תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה".

ויש לעיין בדבריו הק': א) הגזירה לדעתו היתה ביטול קרבן תמיד והדלקת המנורה בגלל התרשלותם, ובמגילת אנטיוכוס מובא שגזרו על שבת מילה וחודש, ושאחותם נלקחה להגמון, ונראה מזה שנכשלו בדברים נוספים, ובאגדות אחרות מובא שגזרו להקריב חזיר על המזבח ועוד גזירות שונות, ומדוע נקט הב"ח דוקא קרבן תמיד והמנורה? ב) הישועה לדבריו נעשתה ע"י הכהנים עובדי העבודה בגלל שהם אלו שחטאו, וכשחזרו בתשובה נעשתה הישועה על ידם, אולם ב'על הנסים' אנו אומרים 'וזדים ביד עוסקי תורתך', שהישועה נעשתה ע"י לומדי התורה (בשם אדמו"רי פיטסבורג ראיתי מובא, שחנוכה הוא היו"ט וזמן קבלת תורה נוסף של לומדי התורה, שקיבלו מחדש את התורה במסי"נ), ומדוע תולה הב"ח את הישועה בכהנים?

נוכל להבין מדברי הב"ח, במה וכיצד היתה ההתרשלות שלהם בעבודה, לא שהקריבו את הקרבנות שלא כדין או לאחר הזמן וכדו' אלא מפני חסרון 'הקביעות' בעבודה. היוונים ביטלו דווקא את קרבן התמיד והדלקת המנורה, ומדוע עבודות אלו ולא קרבנות אחרים או לחם הפנים וכדו'? הם ביטלו את קרבן ה'תמיד' ואת המנורה שכתוב בה להעלות נר 'תמיד', משמע שכוונתם היה לבטל את עניין ה'תמיד' שבעבודת ה', וכלומר, 'הקביעות' בעבודה, וכיון שהגזירה היתה מידה כנגד מידה בדבר שנכשלו, יש להבין שגם ההתרשלות שלהם היתה בענין זה של הקביעות וה'תמיד'. הקריבו כדין ובזמן ובכל פרטי ההלכות, אלא  שאח"כ יצאו להפסקה ולמנוחה, והעבודה שלהם לא היתה ברצף ובקביעות (עי' שיחות מוסר להג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל [עמ' שצב] על חסרון ההפסקות באמצע הלימוד, ואת אימרת הכנף שלו הידועה, פעמיים 12 אינם 24 – הוספת הג"ר יוסף אפרתי שליט"א).

'עוסקי תורתך' המופיע ב'על הניסים' לא בא לאפוקי כהנים, משום שכהנים אלו היו עוסקי תורה הגדולים ביותר (בספר היוחסין [עמ' 14] מובא שיוחנן ובנו מתתיהו נמנו בשלשלת של 'מוסרי התורה'), אלא שבא לומר שהתיקון והישועה על התרשלותם באה מ'כוח' זה שעסקו בתורה. יסוד התורה שבע"פ הוא המסירות והשקידה ללא שיעור, בחינת 'יושב אוהלים' הראשון – יעקב אבינו, שארבעה עשרה שנה בישיבת שם ועבר לא ישן על מיטתו, אלא עסק בתורה בחתירה תמידית להתעלות בה (כלשון המדרש תנחומא [פ' נח אות ג] "שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה עיי"ש באריכות).

בכוח זה של 'עוסקי תורה' (כפי שדייק הג"ר נחום פרצוביץ זצ"ל, שלא כתוב 'לומדי' תורה אלא 'עוסקי' תורה, היינו ביגיעה בלתי פוסקת) שלימודם תמידי ובלתי פוסק, תקנו את ההתרשלות ואת הפגיעה בבחינת ה'תמיד' שבעבודתם.

בעבודת ה'תמיד' יש שני חלקים: א) קביעות ועסק תמידי ללא רפיון ומנוחה. ב) צירוף של התלהבות לעבודה, באש הולך וחזק כל הימים, וקיומה בשמחה ובאהבה שזה ערובה להמשך העבודה. קרבן התמיד הוא כנגד חלק הראשון – הקביעות והעסק התמידי, והדלקת המנורה הוא כנגד החלק השני – השמחה והבעירה ('ברען' ביידיש) בעבודת ה' שתמיד מתחזקת ועולה.

במסירות נפש על העבודה יש את שני הבחינות, הסירוב המוחלט 'להפסיק' בעבודה, והקנאות ואש הדביקות למסור נפש עליה.

(סיום לשון הב"ח): "על כן נעשה הנס ג"כ בנרות, תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה", וכלומר, לא רק שהחזירו להם את עניין ה'תמיד' שבעבודתם (להעלות נר תמיד) אלא שעוד זכו לקבל בחזרה את הבעירה בעבודה המרומז באש הנרות.

זהו לימוד אחד שיש ללמוד מדברי הב"ח, את אופן לימוד התורה ברצף ובבעירה.

ב) האחריות של עובדי העבודה

נקודה נוספת למדנו מדברי הב"ח, ההתרשלות של הכהנים הביאה אסון על כל העם, ומדוע לא נענשו רק הכהנים לחוד? הכהנים הם ראשי העם ונשמתו, עיני כל העם נשואות אליהם ללמוד ממעשיהם וללכת בדרכם. פגם קטן אצל הכהנים מביא לחטאים חמורים אצל העם, 'התרשלות' הכהנים בעבודה מביאה לחילול המזבח והקרבת חזיר עליו ע"י העם, וכשהכהנים פוזלים אל מנעמי החיים ותענוגי עוה"ז, אצל העם זה גורם למכשולים בעריות וכדו'.

הב"ח מציין לנו את גודל אחריות הכהנים, ששורש כל הגזירות רעות נובע מהתרשלותם, משום שכשלון קטן שלהם מצמיח חטאים גדולים אצל העם (כמאמר הג"ר ישראל מסלנט זצ"ל, שאם בן התורה כאן אינו לומד כמו שצריך, התוצאה תהיה שהסטודנט בפריז משתמד. על דרך זה הביא הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל מדברי הרמב"ן [דברים כט, יז] עה"פ 'פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה': "שורש רע שיפרה וישגה, ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות, כי האב שורש והבן נצר משרשיו יפרה", ששורש רע קטן אצל האבא נהפך לעץ מרורות אצל הבן), ובגלל זה ייענשו ויוכלו לגזור עליהם כל מיני גזרות. מכאן האחריות הגדולה של לומדי התורה (שהם היום במקום עובדי העבודה) לנצל את הזמן וללמוד ברצף ובעומק העיון, משום שאם יתרשלו, ילמדו מהם המון העם ויכשלו בדברים חמורים יותר.

בכולל נפלא זה עוסקים האברכים החשובים זה שנה וחצי מתוך אהבה בתענוגים במסכת שביעית, ברמת שקידה לא מצויה ובלימוד ללא הפסקות ובלי רפיון, בבעירה תמידית להגיע לעומק הבנת הסוגיות ולהתעלות בידיעת תוה"ק, בלימוד בחבורה כולם יחד, ובדיבוק חברים מתוך נעימות ומידות טובות.

ע"כ באנו ברינת 'מה אשיב להשם', עם הכרת הטוב עמוקה לראש בית המדרש הג"ר יוסף אפרתי שליט"א, ולראש הכולל הרב סטאר שליט"א, ובתפלה שהשם ית' יברך אותם שיוכלו  להמשיך לעמוד על משמרתם ולהצליח בעבודתם, מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.