נטילת אתרוג בתחנת חלוקה של אוצר בי"ד

דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

בדבר השאלה אם לכתחילה ראוי ליטול אתרוג בתחנת של אוצר בי"ד, או יש לחוש לשמור ונעבד.

א. הנה דבר שפתים אך למחסור, ועליך לבדוק אם אכן הבי"ד ושליחיו שאתה מבקש ליטול מהם אתרוג לא מנע כניסה לפרדסי האתרוגים, שכבר הבאנו שאין בכח בית דין למנוע כניסה לפרדסים המטופלים על ידו, ואם מנע הוי שמור. והנה בענין חשש נעבד – הובא לעיל שנחלקו רבותינו בענין ביצוע מלאכות דרבנן בפרדסי אתרוגים, דדעת מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל ולהבחל"ח מרנן הגרש"ה ואזנר והגר"נ קרליץ שליט"א להתיר ביצוע מלאכות דרבנן שתכליתן לגדל אתרוגים כשרים למצוה. ודעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל הובאה לעיל שאף לצורך גידול אתרוג כשר למצוה אין היתר לעשות מלאכות דרבנן בשביעית.

אמנם דעת רבותינו זצוק"ל ולהבחל"ח דודאי אין היתר לבצע מלאכות לצורך הידור.

ב. למרות האמור לעיל, היתה דעת מרן רבינו זצוק"ל שאתרוגים שהיו תחת פיקוח בי"ד שנוהג כהלכה אלא שהתיר לשליחיו לבצע בהם מלאכות כדי שהפרי יהיה ראוי לברכה (ולא התיר מלאכות לצורך הידור), הרי הם כשרים לכתחילה לברכה, ואין בהם לא משום נעבד ולא משום מצוה הבאה בעבירה, דהלא עשו על פי הוראת חכם, ונעבד הוא קנס שלא להנות ממנו וכשעושים עפ"י חכם אין מקום לקונסו. וצירוף לדבר, שמרן החזו"א היקל בשמור ונעבד (והנה מרן רבינו זצוק"ל, אשר עשר ידות לו בקדושה וטהרה, לעצמו החמיר שלא ליטול אתרוג כזה, ובמקרה אחד אף העדיף ליטול אתרוג בלא פיטם – על אף שבכל שנה היה רבינו נמנע מליטול אתרוג בלא פיטם – על פני אתרוג שנעשו בו מלאכות).

חלוקה בהבלעה

אירע מקרה – אשר בית דין שטיפל במטע אתרוגים חשש למה שמובא לעיל בשם מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל שיתכן ובאתרוגים יש קושי לגבות הוצאות יותר מאשר באוצר בי"ד של שאר פירות וירקות, ורצה להחמיר ולחלק את האתרוגים יחד עם לולבים, ואף את התשלום הניתן לצורך הוצאות בית הדין על הטיפול באתרוגים, לא יטלו את התשלום בעד מסירת האתרוג, אלא 'יבליעו' אותו בתוך התשלום על קניית הלולב (וכמבואר בסוכה לט ע"א).

והנה לדעת הר"ש (פ"ז מ"ג) המביא את דברי הירושלמי דשנים שלקטו פירות מותר לאחד למכור בבת אחת את הפירות שליקט ביחד עם הפירות שחבירו ליקט, דהוי כעין הבלעה, וכמו שהתירו בגמ' להבליע דמי אתרוג בלולב כדי שלא ימסור דמי פירות שביעית לעם הארץ, כמו כן התירו בירושלמי לגבי איסור סחורה כשמוכר כעין הבלעה. ומדבריו הביא המהרש"ם (ח"א סי' רח) ראיה שאין איסור סחורה כשמוכר בהבלעה. וכן כתב בציץ הקודש (סי' טו) שהורה המהרי"ל דיסקין להבליע דמי האתרוג כדי להנצל מאיסור סחורה (וראה כן בשו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קפח דהוכיח דמכירה על ידי נכרי או קטן אינה מצילה מאיסור סחורה – במינים טמאים – דכל שמוכר עבורו נחשב שהוא סוחר, מהא דמבליע לו דמי אתרוג בלולב ולא אמרו שימכור לו על ידי נכרי או קטן ולא יעבור על איסור סחורה, משמע דלא מהני מכירה ע"י קטן ונכרי לגבי איסור סחורה. ומשמעות דברי הגאון ר"ש קלוגר זצוק"ל דסבירא ליה דמהניא הבלעה להנצל מאיסור סחורה), וראה עוד בבית רידב"ז (ה,יח) דאף הוא ס"ל דהבלעה פוטרת מסחורה, ובשו"ת משפט כהן (סי' פז).

אמנם בשפת אמת (סוכה לט,א ד"ה וליתיב ליה) כתב דבמקום שיש איסור סחורה אין הבלעה מועילה דסוף סוף נותן דמים בעד פירות שביעית, ודין הבלעה מועיל רק שלא יהא הכסף נתפס בקדושת שביעית. וכן כתב בדרך אמונה (פ"ח ס"ק פח) דשמע בשם מרן החזו"א זצ"ל דלא מהניא הבלעה אלא שלא יתפסו הדמים בקדושת שביעית אבל לגבי איסור סחורה לא מהניא הבלעה.

והנה לעצם דין הבלעה, גם מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ס"ל דהבלעה אינה מצילה מאיסור סחורה, ולכן אם בית הדין חושש לסחורה בגבית הכסף אין תועלת במה שיתנו את האתרוגים בהבלעה, שאינו מועיל לגבי איסור הסחורה, וגם לבית דין אסור למכור את הפירות אפילו בהבלעה. ופעמים שמעתי כי היה אומר שחושש שהבלעה תעשה שלא כדין, ועוד הוסיף דמעשה זה הוא הערמה ואין ראוי לבית דין לנהוג בהערמה. ואודות תוספת זו הסתפקתי בכוונתו, האם נתכוין מרן רבינו זצוק"ל שהבלעה יש בה כעין הערמה, ואף שמותר ליחיד אין ראוי שבית דין יעשה כן, או שמא כוונתו היא שאין כאן הבלעה אמיתית שהרי מתכוונים לגבות כסף מחמת העבודות שנעשו באתרוג, ולכן אין לעשות כן.

הנהגות בחלוקה

כפי שהוזכר כמה פעמים, אסור לבית דין למנוע כניסת אנשים למטעים ליטול פירות הפקר (וכ"ש לבעלי השדה שצריכים להפקיר את פירותיהם) ופשוט דגם אחרי ראש השנה של שמינית אסור למנוע מאנשים לבוא לפרדס ליטול משם אתרוגים לעצמם, מכיון שהפירות שבו הם הפקר.

נקודה נוספת, בית דין של אתרוגים, ביקש לפתוח תחנות חלוקה רבות, כדי שהאתרוגים יחולקו לתועלת הציבור במקומות רבים, אמנם התעוררה טענה נגדית על ידי מי שכבר נתמנה לחלק, דמכיון שבמקרה הנדון בית דין היה צריך להתחייב על תשלום מינימום כדי שיוכלו לפתוח תחנת חלוקה (שכירות מקום ועובדים) ולא יוכלו לגבות כל זה בכל תחנה ממספר האתרוגים שיחולקו, א"כ יגדיל הדבר את הוצאות בית הדין בפתיחת תחנה נוספת. והשיב מרן רבינו זצוק"ל, שתלוי הדבר בתועלת הציבור (כגון, אם צריך תחנות נוספות כי אין די בתחנות שנפתחו, או אם ציבור מסוים גר בריחוק מקום) אז יפתחו תחנות נוספות, ואם לאו לא יפתחו.

(מתוך הספר ישא יוסף ח"ה – שביעית)