חשש לולבים שנעבדו באיסור

הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א

בענין לולבים שגדלים במקומות שאינם שומרים שביעית, אם יש בהם חשש נעבד – ברשותכם אחזור בקצרה על הראשונות – ואציין את מסקנת הדברים כפי ששמעתי ממרן עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. יש להקדים, דכיום כאשר יש לולבים שלא נעבדו באיסור וגדלים ע"י מי שאינם עובדים במטעיהם באיסור, הרי אין לך איכא דרכא אחרינא גדול מזה, אולם הדברים דלהלן הינם מסקנתו ההלכתית של מרן זצוק"ל.

להלכה נקטינן שאין בלולבים קד"ש ועיין רמב"ם בהל' שמו"י (פ"ח הי"א), וכן מובא בשם מרן החזו"א (ראה נתיב שמיטה להרב פלס עמ' פא) ועיין בדברי מרן הגרשז"א זצ"ל  בשו"ת מנחת שלמה (סי' נא, כג).

ונידון השאלה הוא דמכיון שיש באילן תמרים – ונעשתה באילן עבודה לצורך התמרים האם יש חשש נעבד על הלולב, ולמעשה באופן כללי השאלה נחלקת לכמה מקרים.

א. אם עשו מלאכה אסורה בתמרים הגם שהלולב לא הושבח מחמת מלאכה זו, אם זה אוסר הלולב.

ב. אם עשו מלאכה עבור התמרים והושבחו הלולבים מחמת כן.

ג. אם עשו מלאכות עבור הלולבים מחמת שס"ל שמותר לעשותם לצורך הפסד הלולבים.

ד. במקרה של ספק האם המלאכה שנעשתה עבור התמרים הועילה ללולב, או מלאכה שנעשתה ויש מחלוקת אם מותר לעשותה.

והנה השאלה שהגיעה לכת"ר עסקה בחקלאי שעשה עיסקה למכירת הלולבים ליהודי יר"ש ובתוך העיסקה הוסכם כי לא תיעשה שום מלאכה אסורה, והחקלאי עמד בדיבורו ולא עשה שום מלאכה אסורה עד שפחז עליו יצרו – ועשה "האבקה" בתמרים.

והנה עשיית "האבקה" בעצי תמר יש לדון בזה משני פנים, האחד שהיא מלאכה האסורה מדרבנן ומבלעדי' לא יופרו עצי התמר, ואם כן הי' מקום להכלילה בהיתר עשיית מלאכות דרבנן משום הפסד פירות (כהכרעת מרן החזו"א סי' כא סקי"ד), שהרי אין לך הפסד גדול מאי היווצרות פרי.

אמנם מאידך גיסא, כבר נודע בשערים כי יש הסבורים (ואכן כך סבר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל), דלא הותרו אלא מלאכות להצלת הפרי ולא מלאכה להיווצרות פרי. ועוד, דיתכן ויש מקום להחשיב "האבקה" כהרכבה והברכה, ומקור הדברים בירושלמי פ"ד ה"ד בדין הרכבת דקלים ואכמ"ל.

אולם גם אם נאמר שמלאכה זו אסורה היא – לדעת כל המומחים אין מלאכת "האבקה" מועילה ללולבים, ופשוט הדבר שאין שאלה על לולבים אלו, וכן זכיתי לשמוע ממרן עט"ר הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

אלא מעתה יש לדון אם עשו במתכוין פעולות כמו דישון, וגיזום, והשקיה והוטבו הלולבים, אם יש בזה חשש "נעבד". ויש להקדים, שרוב מוחלט של המטעים בארץ הינם מטעי תמרים – שיש בהם לולבים, ויש טוענים שאין צורך בפעולות עבור הלולבים, אולם מומחים רבים סבורים כי ודאי שגם לולבים זקוקים לדישון והשקיה שעוזרים לגידול מסיבי של לולבים, ואכן לאחרונה נטעו בכמה מקומות עצי תמרים לצורך לולבים, ובמטעים אלו העצים הינם צפופים יותר, ועיקר הטיפול הוא לצורך הלולבים. ואכן, אם עשו מלאכות אלו עבור הלולבים, יש לדון אם ניתן להתיר זאת מחמת עשיית מלאכה דרבנן לצורך הגידול, הואיל וכל המטרה היא לצורך מצוה ולא לאכילה או הנאה, וכבר הבאנו כמה פעמים דלדעת מרן רבינו הגרי"ש זצוק"ל קשה להתיר אפילו במקרה של פסידא וכמ"ש בשו"ת קובץ תשובות (שם, וראה עוד דרך אמונה פ"א ה"י מהל' שביעית ובבהה"ל שם ד"ה ומפני וצהה"ל אות קנט).

אמנם זכינו לקבל בענין זה תשובת מרן הגרש"ה וואזנר שליט"א שנדפסה בהליכות שדה (ושוב נדפסה בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רמ) שסובר שמלאכה לצורך מצוה (ולא לשם הידור) דמיא למש"כ בשו"ת המבי"ט (סי' סד) להתיר השקיית עשבי בושם, וא"כ ה"ה לצורך מצות לולב ע"ש.

וא"כ לכאורה גם אם נעשתה מלאכה לאצולי מהפסד באילן שגדל רק למצוה, הרי אם יבואו לדון מצד קנס של נעבד, פשוט שלא נקנוס מי שעשה מלאכה דרבנן שהותרה ע"י אחד מגדולי ישראל, וקו"ח במטעים הרגילים של התמר אם נעשו המלאכות לצורך אצולי מהפסד התמרים (שמועילות גם ללולבים) ואכן שמעתי כמה וכמה פעמים ממרן עט"ר הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שבספק נעבד במלאכה דרבנן ניתן לכתחילה ליטול לולבים אלו.

אמנם יש שכתבו לאסור קניית הלולבים – מדין זיקת שביעית, כמבואר ברמב"ם (פ"ח הי"ד) שאין לוקחין מחשוד דבר שיש בו זיקת שביעית. אלא שבגדרי איסור זה לא זכינו שתהא בו הוראה ברורה מרבותינו זיע"א ולהבחל"ח. כבר האריכו האחרונים שלכאורה האיסור הוא מחמת שחשודים הם לזרוע, ובחזו"א (סי' סק"ה וסקי"ב ועוד) המשמעות היא שחשודים לשמור פירות שביעית. ולכאורה יש מקום לתמוה איך לוקחים היראים לדבר ד' במשך שנת השבע פירות מחשודים אפילו פירות שאינם של שביעית (כמעט כל בעלי מחסני השמיטה של כל הכשרויות המהודרות הינם חשודים על שביעית והבעלים מתעסקים גם בפירות של היתר המכירה הידוע ה"י). כאשר רוב הפירות הם של שביעית אלא דיש במחסנים פירות שאין בהם קדו"ש, ואין זה שונה מפשתן שאין בו קדושת שביעית ואסור ליטלו מן החשוד. ואמנם בפירות השייכים לשנה השישית הי' מקום לומר שלא גזרו.

ואולי אפשר לומר שלא גזרו איסור זיקת שביעית באילן וכל האיסור שאסרו ליקח מחשוד הוא דווקא בדבר הנזרע, אמנם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בדרך אמונה (פ"ח אות קיג) הביא לאסור קניית פרי האילן מחמת זיקת שביעית, עי"ש שכתב "ולכן אין לקנות גם פירות האילן", אמנם במקורות שציין הדרך אמונה לחזו"א (סי' ט קי"ז וסדר השביעית) אין החזו"א אוסר מחמת זיקת שביעית אלא מחמת שמור ויל"ע בזה.

עוד יש להעיר שהרי בשמיטות שעברו – וכך מעיד מרן הגרח"ק שליט"א – התיר מרן החזו"א לקנות ירקות אחר חנוכה של שמינית בשוק, הרי שלא חשש לאיסור זיקת שביעית אפילו בדבר שנזרע בשביעית, ואולי טעם הדבר שאין זה בשנה שביעית ואין בה גזירה זו.

אולם נראה שמה שאין מקפידים כיום באיסור זה של לקיחת זיקת שביעית מחשוד הוא מחמת מה שכתב בספר נתיב שמיטה בשם מרן החזו"א (עמ' סט) שאע"פ שמרן החזו"א ביטל את היתר המכירה, לגבי איסור זיקת שביעית סבר שאין איסור קניה מן החשוד, מחמת שהחשוד סובר בטעות דיש היתר מכירה (ע"ש). סוף דבר, בדבר שאין בו קדושת שביעית ולא איסור נעבד לא מצאנו שנהגו עלמא לאסור מחמת זיקת שביעית. אבל יתירה מזו – אפילו אם הי' ספק איסור מחמת זיקת שביעית הרי זה דין על הקונה מהחשוד, אבל אין איסור ליטול תוצרת מותרת ממי שקנה מחשוד (כמו שלא נאסרה מתנה) ולכן ודאי שמותר לקנות מסוחר שאינו חשוד – לולבים אלו.

הרי זאת תורת העולה ומסקנותיה כפי ששמעתי ממרן עט"ר זצוק"ל.

א. לולב שהושבח מחמת עשיית מלאכה – אפילו מלאכה דרבנן ראוי שלא ליטלו.

ב. לולב שלא נעבד, הרי גם אם עבדו באיסור בעץ הדקל לצורך התמרים – ב"האבקה" אפילו למאן דס"ל דהאבקה אסורה, הרי כל שהלולב לא הושבח מחמת המלאכה שנעשתה בדקל מותר להשתמש בו לצורך מצוה.

ג. אם יש ספק אם המלאכה דרבנן הועילה ללולב – מותר להשתמש בו, משום שלהלכה לא מצאנו איסור נעבד – בספק מלאכה האסורה מדרבנן, ובפרט אם נעשתה המלאכה לאצולי מהפסד, שהרי עשו עפ"י היתר של חכם שיש הסבורים שמותר לכתחילה לעשות מלאכות דרבנן להצלה מהפסד לצורך מצוה.

ד. בענין זיקת שביעית בכהאי גוונא לא מצאנו שהחמירו בזה, ובפרט אם קונים הלולבים מסוחר כשר אשר קנה מחשוד אין דין איסור זיקת שביעית על סוחר זה.

(מתוך הספר ישא יוסף ח"ה – שביעית)