הקשיים בהפרשה ע"י שליח במערכות כשרות

הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א - ראש בית המדרש

בכמה מקומות (ובכללם בגליונות הליכות שדה) תיארנו חלק מן הקשיים הניצבים לפני מערכות הכשרות בבואם להפריש תרומות ומעשרות בחנויות, בשווקים, ובבתי החרושת. קשיים אלו הינם לעניות דעתנו, הטעם והסיבה למה שנצטוינו על ידי מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א – להשיב בשמו להגאון רבי יעקב הורביץ זצ"ל ראש ישיבת אופקים (בשנת תשנ"ו) אודות החיוב של הפרשה במטבח הביתי אף בתוצרת שנקנית בחנויות שתחת השגחה מהודרת "אולם בעל נפש הירא וחרד לדבר ד' כדאי שינהיג עצמו להפריש מכל דבר הנכנס לביתו, ובפרט שידוע כי גם במקומות שיש בהם השגחה על תרומות ומעשרות נזקקים הם לכמה עקולי ופשורי". (המכתב פורסם בהליכות שדה גליון 101 וגם בריש ספרו של הרה"ג ר"ש אדלשטיין שליט"א משפטי ארץ תרומות ומעשרות).

כדברים הללו כתב גם מורנו הגר"ח קניבסקי בדרך אמונה (פ"ט ממעשר ססק"י) – "ומ"מ ראוי לכל ירא שמים אף אם קנה במקום שיש השגחה מעולה לחזור ולעשר בעצמו בלי ברכה שהנסיון מוכיח שכמה פעמים קורה תקלות אף במקום שיש השגחה מעולה". ושב וכתב כן (דרך אמונה פי"ד ממעשר ביה"ל סוף ה"א) "ובדרך כלל ראוי לכל ירא שמים לחזור ולעשר בלי ברכה כל מה שקונים אפי' במקום שיש משגיח טוב ובקי ויר"ש כי בכל דבר ציבורי קורה תקלות כמה פעמים כנודע מהנסיון רבות כאלה ובפרט אם בעה"ב אינו יר"ש ורק סומכין על המשגיח".

להלן נעמוד על קושי אחד – מן הקשיים שבהפרשת תרומות ומעשרות במערכות הכשרות והוא מנוי השליח להפריש.

בראשית דברינו נשוב על הידוע – היכולת ההלכתית של מערכת ההשגחה להפריש תרומות ומעשרות, מבוססת על כך שהמשגיח המפריש הינו שליח –מבלעדי זה ההפרשה לא תחול שהרי הוא מפריש את שאינו שלו שאין תרומתו תרומה (כמבואר בריש מסכת תרומות). ולכן הדרך להפרשת תרומות ומעשרות בחנויות ובמפעלים בהם המשגיח הוא המפריש (ולא הבעלים) הינה למנות את המשגיח כשליח להפרשה.

אמנם היו שבקשו לפטור מחובת מינוי שליחות את המשגיח בהסתמך על כמה דברים, האחד שיטת הרמב"ם (פ"ד ה"ג מהל' תרומות וראה באבי עזרי שם) דסגי בגילוי דעת של הבעלים דניחא ליה ההפרשה וא"צ למינוי שליחות. אמנם על עצם שיטת הרמב"ם כתב החזו"א (מעשרות סי' ז סקי"ד) "סוף דבר לא הגענו לדעת הר"מ". ובהמשך (סקט"ו) כתב החזו"א "נמצינו למדים דלכו"ע בהפרשת תרו"מ בעינן שליחות ולא מהני נתינת רשות".

אך היו שבקשו פטור מחובת מינוי שליחות בפועל בהסתמך על שיטת תרומת הדשן (סי' קפח) המובאת ברמ"א (שכח סעיף ג)  – אודות יכולת הפרשת חלה של המשרתת מהעיסה, למרות שאיננה שליחה, וזה מכח "זכין לאדם" שהופכו לשליח בלא מינוי. אולם כידוע דבר זה במחלוקת, דלדעת קצה"ח (רמג סק"ח) אי אפשר להפריש מדין זכין לאדם כאשר הפירות אינם של המשגיח, [וראה דרך אמונה (פ"ד ביאה"ל ד"ה עושה)], נמצא שדרך זו – ודאי עקולי ופשורי בה, בפרט כשאנו באים להסתמך על גילוי דעת מדין זכין לדבר שלא בא לעולם שבזה הכריע מרן החזו"א (אה"ע סי' נח ססק"ד) "ולהאמור ניחא כיון דגילוי דעתו הי' בדשלב"ל לאו כלום הוא" שאין מועיל גילוי דעת לדבר שלא בא לעולם.

[זאת ועוד כשאנו דנים על מקומות שבהשגחה שהינם בבעלות יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות – היאך נוכל להחשיבם "כזכין לאדם" כאשר כל ההפרשה כפויה היא עליהם, ואם היו יכולים לקבל פתק מועד הכשרות בלא הפרשה ניחא להו טפי – ולכן ודאי שאנו נזקקים להפרשה על ידי שליחות].

אמנם מצאנו באחרונים – דרך נוספת לתת תוקף להפרשתו של המשגיח גם בהעדר שליחות תקיפה – בהסתמך על דברי העונג יו"ט (סוף סימן קט) שתמך יתדותיו על דברי המחנה אפרים (הלכות שלוחין סימן יא) דפועל ידו כיד בעה"ב, ומשום כך יכול הבעלים לברך על עשיית מעקה אף על פי שעושה המעקה בפועל הינו גוי – יעויין גם בדברי מרן הגרי"ש אלישיב (בקובץ תשובות סימן מב) שהביא כי לדעת המחנ"א משגיח שהינו פועל בשכר אליבא דהמחנ"א חשיב כידו של בעה"ב [אמנם אפשר לחלק ולומר שכל זה דווקא היכי שמשכורתו משולמת בידי בעה"ב אבל אם משכורתו משולמת על ידי ועד הכשרות אף שהם מקבלים את הוצאות ההשגחה מהמקום המושגח הרי השליח הינו ידו של ועד הכשרות ולא של הבעלים ויל"ע] אמנם גם דברי המחנה אפרים אינם מוסכמים אליבא דכל הפוסקים – יעויין בתשובות חתם סופר (או"ח סי' קעו) דפועל כיד רבו רק בעניני ממונות וראה בשדי חמד (מערכת א' כלל קמו).

נמצינו למדים שהבא להפריש תוצרת שאינו בבעלותו – צריך להיות שליח כהלכה של הבעלים, אלא שמינוי שליחות של משגיח כהלכה – הינו דבר שאינו פשוט כלל ועיקר.

הדרך הראויה ביותר למנות את המשגיח כשליח היא כי בכל פעם בהגיע המשגיח להפריש את הפירות יתמנה שליח על ידי הבעלים. אולם המציאות השכיחה בחנויות ובפרט במפעלים שהבעלים אינו מצוי בכל שעה שבה מגיע המשגיח להפריש, וגם אם הבעלים מינהו בפעם הראשונה כשליח (בתקוה שאז אכן הבעלים נכח במפעל ומינה את המשגיח), תמידי, הרי לפי דברי רוב רבותינו הראשונים לא מועיל מינוי שליחות לדבר שלא בא לעולם, וכמו שכתבו התוספות במסכת נזיר (דף יב ע"א ד"ה מ"ט) "דלא מצי איניש משוי שליח אלא במילתיה דמצי עביד נפשיה בשעה שעושה שליח" ודבר שלא בא לעולם – אין בידי הבעלים להפריש ומשום כך אי אפשר למנות משגיח לצורך הפרשה עתידית על פירות שטרם נקנו, וקו"ח טרם נקטפו, וקו"ח טרם נשלם גידולם הינם בבחינת מינוי שליח לדבר שלא בא לעולם – ואם כן הם הדברים, הרי בהרבה מאד מההפרשות הציבוריות אין שליח שיכול להפריש. (אמנם יש מצדדים שמהני שליחות על דבר שלא בא לעולם ראה בשו"ת מהרי"ט חו"מ סי' כג ואכמ"ל).

כדי להתמודד עם השאלה – הזו, ישנם בידי מערכות הכשרות כמה תשובות. בראשונה נביא את התשובה וההוראה של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א [בזמנו לפני שנים רבות] פעלו אנשי המכון לחקר החקלאות להביא הוראה זו לישום ברבנויות ובועדי הכשרות בכל מקום].

הכוונה היא למינוי "שליחות בכתב" הדבר מבוסס על פי הוראה למעשה שנתן מרן שליט"א לפני כמה עשרות שנים, ודבריו אף נתפרסמו בתשובתו לבעל הקהילות יעקב זצלל"ה בקרינא דאיגרתא (ח"ג סי' לג) ובקובץ תשובות (ח"א סי' ס), מקור הדברים מדברי בעל מרכבת המשנה (הלכות גירושין פ"ו ה"ג) דבמינוי שליחות בכתב אין חסרון של שליחות בדבר שלא בא לעולם וז"ל (מהדורת פלדהים עמ' עח) "איברא יש לצדד דאפילו תימא דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח, הינו דווקא בשליחות בעל פה דכיון דהשתא לא מצי עביד אין דיבור מינוי השליחות מהני ולאחר זמן דמצי עביד הא לא קאמר מידי ואין הדיבור הראשון בעולם, משא"כ הממנה שליח בשטר ונותן השטר ביד השליח כשיבא הזמן דמצי עביד זוכה בשטר ההוא לשם שליחות".

ולא עת האסף כאן – של דברי רבותינו האחרונים אודות חידושו זה של המרכבת המשנה, [נושא זה נדון גם כלפי שטרי ההרשאה למכירת חמץ שהם שטרי שליחות שבהם הנידון אודות מכירת חמץ שקנה המשלח אחרי שחתם על שטר ההרשאה אצל הרב והיאך מועיל הדבר]. אמנם ודאי שיש בדבר זה משום תיקון למציאות שהיתה קודם לכן בו המשגיחים היו פועלים מכח שליחות בעל פה גם על דבר שלא בא לעולם.

לכן עוד לפני שנים רבות פנינו בהסכמת רבינו מרן שליט"א – ושלחנו מכתב לרבנויות, ולועדי כשרות בו הבאנו את דברי המרכבת משנה לעיל כהצעה להסדרת נוהלי ההפרשה ע"י שליח במערכי ההפרשה. אולם אי אפשר להתעלם כי סידור זה מבוסס על חידושו של חד מקמאי – ולא הכל הסכימו עמו לחידוש זה. (ראה שו"ת עזרת ישראל סי' א ד"ה גם ישליש ומנחת שמואל סי' כג, ואכמ"ל)

אין בידנו פתרון מוסכם לכולי עלמא לגבי מינוי המשגיח כשליח להפרשת תרומות ומעשרות. מכיון שהפרשת תרומות ומעשרות במקומות שבהשגחה נעשית ע"י משגיח שהינו שליח של הבעלים. ובהנחה שהפרשת תרומות ומעשרות נעשית פעמים רבות בחנויות ובמפעלים – גם כשהבעלים אינם נמצאים במקום בשעת ההפרשה (ואפילו אם הם במקום המשגיח אינו יכול לבוא כל פעם לבעלים ולבקשו למנותו כשליח) ואז אפילו אם נתמנה השליח כשליח תמידי ישנו חסרון של שליח שהתמנה על דבר שלא בא לעולם, ועדי הכשרות מסתמכים על כמה צדדים הלכתיים – כגון: החשבת המשגיח כפועל שיש מן הפוסקים שסבורים שאין בזה משום חסרון של דבר שלא בא לעולם, אולם רבים חולקים על כך וגם ההנהגה – שהנהיג מרן שליט"א למנותו כשליח בכתב אין הכל מסכימים עם חידושו של בעל מרכבת המשנה וכמובא לעיל.

השאלות האמורות לעיל, הינן גם במקומות שבהם הבעלים הינו בעלים מוגדרים,  (בשונה מחברת מניות) ואף יראי שמים, שבעתיים חמורות השאלות כאשר מדובר בחברה שבבעלות יהודים שאינם יר"ש או נכרים. ובזה נעסוק אי"ה במאמרנו הבא.