הפרשת תרו"מ במרוכז במפעלים בשווקים ובבתי אריזה

הרב שמחה אדלשטיין שליט"א

ראשית דבר, חייבים אתם לזכור ציבור המשגיחים והמפקחים, שעליכם מוטל תפקיד גדול וחשוב להציל את עם ישראל ממכשול של איסורי טבל ערלה ושביעית וכדומה. וכמו שדרשו בויקרא רבה ט' ב' "ושם דרך אראנו בישע אלקים – אלו חנוונין שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים".

מקור לנושא ההשגחה מצאנו כבר בירושלמי סוף מסכת מעשר שני. במשנה שם אמרו שבימיו של  יוחנן כהן גדול אין אדם צריך לשאול על הדמאי, ואמרו ע"ז בירושלמי שהעמיד זוגות, ופירשו הפנ"מ ועוד מפרשים שהעמיד זוגות תלמידי חכמים שהיו מפרישים בשוק תרומות ומעשרות ולפיכך לא היה צריך לשאול על הדמאי כיון שכל תוצרת השוק היתה בפיקוח אותם זוגות תלמידי חכמים. למדים אנו מכאן שישנה מסורת בת שנים רבות להעמיד משגיחים שיפרישו תרומות ומעשרות כדין מן התוצרת שבשוק.

ננסה בע"ה לרענן חלק מן הנושאים המרכזיים הדרושים לידיעת המשגיחים והמפקחים ונעמוד גם על כמה מקרים בהם עלולים להתעורר בעיות הלכתיות.

שליח בעל הפירות

המשגיח אינו בעל הבית על הפירות לענין הפרשת תרומות ומעשרות, ואינו אלא שליח של הבעלים להפריש מפירותיו תרומות ומעשרות, כי אין אדם יכול להפריש תרומות ומעשרות מפירותיו של חבירו אלא ע"י שליחות הבעלים (ע' ב"מ כ"ב מה אתם לדעתם אף שלוחכם לדעתכם). לכן אם המשגיח עושה דברים בניגוד לדעתו והסכמתו של הבעלים או שמעלים פרטים מהבעלים מחשש שהלה יתנגד, ישנה שאלה על עצם ההפרשה. ומעשה במשגיח אחד שסיפר לתומו כי בעה"ב אינו מסכים לתת אחוז שלם מהפירות לתרומה כי אם חצי אחוז, ובלית ברירה נאלץ המשגיח להפריש שיעור שלם שלא מדעת הבעלים. הערנו לו כי חוץ משאלת גזל ישנה שאלה אם ההפרשה חלה בכה"ג ובמקרה כזה ודאי עדיף להוריד את ההשגחה מהחנות או המפעל. כשסיפרנו מעשה זה בשיעור טען משגיח אחד שיש כח ביד הרבנות להפקיע מבעה"ב את הפירות לצורך התרומה, והעמדנוהו על טעותו החמורה.

יש להעיר עוד שאם השליח קלקל בהפרשתו, יתכן שאין הפרשתו חלה כלל מצד "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי", שכיון שברור שאין הבעלים מעוניין בהפרשה מקולקלת אומרים שהשליחות בטלה. אבל מאידך אם הבעלים אינו שומר תורה ומצוות קשה לומר שמפריעה לו טעות בהפרשה  וע"כ לכתחילה צריך להשאל על ההפרשה ולהפריש מחדש. (דיני שאלה נתבארו בארוכה במשפטי ארץ פי"ח סעיפים יח-כה, וראה עוד בהערות בסוף מאמר זה).

מין על שאינו מינו

ההפרשה חייבת להיעשות מכל מין על מינו, ואם הפריש ממין על שאינו מינו אין הפרשתו הפרשה. ומעשה בבעה"ב שחישב ומצא שהעגבניות יקרות והחצילים זולים, והציע למשגיח שיקח מהחצילים הזולים גם עבור העגבניות היקרות. כדאי למשגיח להקדיש זמן לשבת ולהסביר לבעה"ב את עיקרי הדברים. הכלל בזה הוא "כל שהוא כלאיים בחבירו לא יתרום מזה על זה" (תרומות ב',ו').

נוסח ההפרשה

נוסח ההפרשה הוא החשוב והמורכב ביותר בסדר ההפרשה. הנוסח כולל בתוכו ארבע הפרשות נפרדות – תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר ומעשר שני (או מעשר עני בשנות ג' ו' לשמיטה). באופן קבוע מזכירים בנוסח "אם צריך מעשר שני" ו"אם צריך מעשר עני" כדי לא להשאיר מקום לטעות. בנוסף לד' ההפרשות כולל הנוסח חילול מע"ש ורבעי. כיון שהנוסח מורכב ותוצאות ההפרשה אינן נראות לעין, קיים חשש שהמשגיח יקלקל בלי לשים לב, וע"י שאומר את הנוסח  במהירות מתוך הרגל עלול לדלג על חלק חשוב, כגון שלא יזכיר הפרשת תרומת מעשר או חילול מע"ש, או שיטעה וישנה משהו בנוסח ולפעמים אי אפשר לתקן טעות שנעשית. לכן צריך תמיד לומר את ההפרשה מתוך הכתב ובמתינות כמונה מעות (כמו שאמרו חז"ל על מילות התפילה, וכ"ש כאן שישנה אחריות של מכשול הציבור).

צריך לדעת שנוסח ההפרשה מותאם למקרים של הפרשה רגילה, וכל שינוי קטן עלול ליצור אי התאמה לנוסח, ולכן בכל צורת הפרשה יוצאת דופן כדאי לפנות לממונה או למפקח הראשי ולשאול שאלת חכם.

נביא לכך דוגמא. היה סיטונאי שמכר בארגזים, וכשנזקקו להפריש רק חצי ארגז לתרומה הציע המשגיח שיפרישו היום מחצי ארגז ולמחרת מהחצי השני על סחורה חדשה. היתה בעיה שנוסח ההפרשה הרגיל "יותר מאחד ממאה" אינו מתאים באופן זה, כיון שאם יאמר כך נעשה כל מה שיותר מאחד ממאה תרומה גדולה ולא נותר טבל בארגז. אלא צריך להתאים להפרשה זו נוסח מיוחד. וגם צריך להקפיד ששתי הסחורות – של היום ושל מחרת תהיינה טבל מאותה דרגת חיוב, כדי שלא יפריש מהפטור על החיוב כמו שיבואר לקמן. ובמקרה כזה יש גם לבדוק שלא שינה הארגז את מקומו, שאם עד למחרת שינה הארגז את מקום עמידתו יתכן והטבל בטל ברוב, ונהיה תרי דרבנן, ואין להפריש ממנו על חד דרבנן.

בנק מעשר

לדוגמא נוספת נזכיר כאן את שיטת ההפרשה ע"י "בנק מעשר". ממלאים מיכל פירות המיועדים לתרומה שהם טבל ודאי, ובדרך זו אפשר להכין כמה מיכלים מכל מין, וכל פעם מפרישים מהפירות שבמיכל משהו לתרומה גדולה ועוד תרומת מעשר ששיעורו אחוז אחד משיעור הטבל אותו הוא רוצה לתקן, גם במקרה זה צריך נוסח מיוחד ואם משתמש בנוסח הרגיל תתקלקל ההפרשה.

יותר מאחוז לתרומה ותרומת מעשר

צריך לקחת חלק שהוא יותר מאחוז אחד מכלל הפירות ע"מ להפריש עליו תרומה גדולה ותרומת מעשר, ואם לוקח פחות מכמות זו מקלקל בהפרשתו ולפעמים א"א לתקן וצריך להישאל , וכידוע לא בכל האופנים שאלה על ההפרשה מתקנת הכל, כגון שכבר נאכל חלק מהסחורה. ולכן צריך המשגיח לוודא שאכן יש במה שלקח ל"תרומה" יותר מאחוז, ויש לשקול במשקל ולא לסמוך על אומד או על דברי הפועל או בעה"ב, כי בקלות עלולים להיכשל כשסומכים על אומד שלו או של אחרים.

התנאים לפני נוסח ההפרשה

ישנם שלושה תנאים שנהגו המשגיחים לאומרם קודם ההפרשה, כדי שאלו המהדרים ומתקנים את הטבל פעם נוספת בביתם יוכלו לתקן בהפרשתם במקרה והפרשת המשגיח לא הועילה. תנאים אלו יש בהם רק תועלת וכדאי להקפיד לאומרם.

התנאים הם כדלהלן (ויאמר הדברים בפה):

"אם הַפְרָשָתי לא תתקן את כל השיריים כראוי הריני מתנה בזה:

  1. הַפְרָשָתי לא תתיחס לאותם פירות שיגיעו לידי מי שיפריש מהם פעם נוספת.
  2. קביעת המקום שבהַפְרָשתי (צפון או דרום וכו') יחול באותם פירות שלא יגיעו לידי מי שמפריש מהם פעם נוספת.
  3. השיעורים שבהַפְרָשתי (אחד ממאה, תשעה חלקים, מעשר שני) יהיו לפי הטבל שלא יפרישו ממנו שוב".

הסבר מפורט לתנאים הנ"ל נמצא במשפטי ארץ פ"י סעיף טו.

תערובת

בעיה מצויה בהפרשות מרוכזות היא בעיית התערובות. צריך לוודא שהסחורה המיועדת לתרומה  היא מהסחורה הטריה ולא מהישנה שהפרישו עליה אתמול, דאל"כ הוא מפריש מן הפטור על החיוב, ואם יש חשש שבעה"ב מערים על המשגיח כדאי להתייעץ עם הממונים. וכן אצל סיטונאי כאשר החקלאי שולח אחוז "בררה" עבור תרומה, צריך לוודא שיהיה מסחורה שהיא טבל ודאי. כמו כן אין להפריש סחורה שבאה משני מקומות שונים, כי יתכן שאחת מעושרת ואחת אינה מעושרת, או אחת של יהודי ואחת של גוי וישנה שאלה של מפריש מן הפטור על החיוב (וההפרשה כלל לא חלה) או מן החיוב על הפטור (והמעשר ראשון או המעשר שני מקולקלים). רק אם נדע בודאות ששניהם ממקורות יהודיים ושניהם טבל ודאי יכל המשגיח להרשות לעצמו להפריש על שני משלוחים כאחד.

ישנה בעיה נוספת של המקומות המסופקים כמו דרום הארץ בו גבולות הארץ אינם ידועים בבירור, וכן איזור בית שאן וכיו"ב שמבואר ברמב"ם (תרומות א',ה') שהניחום עולי בבל ופטרום מתרומות ומעשרות. במקומות אלו יתכן הדבר שבשני ישובים הסמוכים זה לזה פירותיו של ישוב אחד חייבים בתו"מ ושל השני פטורים. ולכן צריך להקפיד להפריש על תוצרת כל ישוב בפני עצמו. (ואפילו בישוב אחד יתכן שחלק מהשדות חייבים וחלק לא).

ראוי לציין עוד מה שנחלקו האחרונים (ע' משפטי ארץ פרק ג' סעיף ה', ח') בענין הפרשה ממקום שכבשו עולי מצרים על מקומות שכבשו עולי בבל שנחלקו האחרונים אם נחשב כמו הפרשה של תרי דרבנן על חד דרבנן. ובמקום של ספק כמו מקומות מסוימים בעבר הירדן שיש ספק אם כבשו שם עולי בבל, הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שבמקום הצורך אפשר להפריש תרו"מ מפירות שגדלו בעבר הירדן על פירות שגדלו במקומות אחרים בא"י, וכן להיפך. ונהגו כן למעשה בבננות שמגיעות מעבר הירדן וממקומות נוספים בארץ, ומפרישים על כולם במרוכז.

כשיש תערובת של ספק טבל עם טבל ודאי, או אפילו אם יש חשש תערובת, צריך להתייעץ עם הממונה כיון שהדבר מורכב וצריך להפרשה כזו נוסח מיוחד, ולפעמים גם צריך להפריש ממקום אחר על פירות אלו, כיון שאם מפריש מתוך התערובת יתכן שמפריש מן הפטור על החיוב.

הפרשה ברשות בעה"ב

הפרשה קודם שנכנסה הסחורה לרשות בעה"ב יש בה בעיה, שהרי אף שאחריות הפירות היא על בעה"ב מ"מ הסחורה עדיין אינה שלו. ואפילו אם כבר שילם לספק, קיי"ל שקנין כסף אינו קונה במטלטלין. לכן צריך תמיד להפריש לאחר שנכנסו הפירות לרשות בעה"ב, או שעשה בהם מעשה קנין משיכה וכיו"ב. אמנם אצל סיטונאי שהחקלאי שולח סחורה ("בררה") במיוחד עבור התרומה, אין השאלה חמורה כ"כ כיון שממנ"פ סחורה זו מיועדת עבור מעשרות, מ"מ, לכתחילה אין להפריש קודם שנכנסת הסחורה לרשות בעה"ב.

שאלות תשובות והערות במהלך השיעור

 

הזכרנו ענין שאלה על המעשרות למקרה של הפרשה בטעות, שאין אנו סומכים באופן כללי על הטעם של "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" כנז' לעיל, אלא גם נשאלים על ההפרשה. היתה התעניינות גדולה מצד המשגיחים והמפקחים בעניני שאלה ודנו בהרבה שאלות.

נחלקו האחרונים במקרה של הפרשה ע"י משגיח שהוא שליח מי נחשב "בעלים" של חלות ההפרשה לענין שאלה, ולכן לכתחילה צריכים להשאל גם המשגיח–השליח וגם בעה"ב-המשלח  (עיין משפטי ארץ פי"ח סעיף כ"ד). במקום שבעה"ב אינו יודע כלל בטיב תרומות ומעשרות ולא שייך להסביר לו מהו ענין שאלה, ישנה עצה שבעה"ב ימנה את המשגיח שלוחו להשאל, שלדעת הגר"מ אריק בהקדש וכדו' אפשר לעשות שליח לשאלה, (ובנידון שלנו יש מקום להקל יותר שהרי השליח שייך בהפרשה זו כמו שהארכנו בספר "שערי עיון" תרומות). גם אם המשלח לא מינה את השליח להיות שלוחו להישאל על ההפרשה, הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שבשעת הצורך  יכול המשגיח להשאל ודי בזה.

עוד העירו כשנמצאים במקום שאין ג' היודעים בטיב נדרים כלל, חילונים למחצה לשליש ולרביע, מהו לצרפם לג' להשאל בפניהם ולפעמים הוי כחוכא ואטלולא, יתכן שישנה עצה להישאל דרך הטלפון כאשר שלושת המתירים נמצאים במקום אחר. יש לדון שדומה לנידון של שאלה ע"י ששולח כתב לבי"ד, יעויין פ"ת יו"ד סי' רכח ס"ק ט' שבשעת הדחק יש להקל בזה. ואולי אפשר לצרף גם את סברת "לתקוני שדרתיך וכו'" שהוזכרה לעיל כסניף להקל. וכן הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאפשר להקל בכה"ג להישאל דרך הטלפון.

צריך עוד להדגיש (ושמעתי שיש מן המשגיחים שאינם בקיאים בזה) שאין להשאל רק בזמן שכל הסחורה עדיין לפנינו, אבל אם אפילו חלק ממנה נמכר או ניתן לאחרים ויתכן שאכלו ממנה, אין להשאל כיון שע"י שאלתו ניתרת ההפרשה ונמצא שאכלו טבל למפרע (ראה משפטי ארץ פי"ח סעיף כא והערה מד), וכן אם אבדה התרומה מן העולם לא ברור אם אפשר עדיין להשאל (ראה משפטי ארץ פי"ח סעיף כב). ובשעת הדחק צריך שאלה לחכם, ויברר אצל המפקח מה לעשות.

העיר אחד המשגיחים שכאשר מפרישים מסחורות שונות הבאות ממקומות שונים ומפרישים מכל אחד בפני עצמו, כשמוריד יותר מאחד ממאה מכל סוג סחורה צריך להיזהר לא לערב את כל המיועד לתרומה ביחד באותו ארגז, כיון שאם אחד מהם חייב בדרגה חמורה והשני בדרגה פחותה או אחד חייב ואחד פטור, יש כאן שאלה של ביטול ברוב, שהטבל הגמור מתבטל בחולין או בטבל שבדרגה פחותה ממנו, אלא ישים כל סוג בארגז נפרד כדי שלא יתבטל, וכמובן שכ"ז שייך רק בסחורה ממין אחד  שבאה ממקורות שונים, אבל בשני מינים לא שייך בטול כי כל מין ניכר לעצמו.

עוד הערה, שמענו ממשגיח אחד, שלפעמים כשמגיעה הסחורה מבקש בעה"ב מהמשגיח שלא יתקן כל הטבל היום, אלא חלק יתקן היום והשאר בזמן אחר, כיון שאינו עתיד להשתמש היום בכל הסחורה. צריך להזהר בזה מאד, ורק אם שני חלקי הסחורה מובדלים ומסומנים היטב שחלק אחד מופרש ומתוקן והשאר עדיין טבל אפשר להרשות חלוקה כזו, אבל  בלי הפרדה ברורה אין לעשות כן בשום אופן.

דנו על משגיח שיודע שיצטרך להפריש במשך היום כמה הפרשות מטבל ודאי, אם די בברכה אחת שיברך קודם ההפרשה הראשונה לפטור את כל ההפרשות שבמשך היום, או שצריך לברך קודם כל הפרשה. אם אינו מפסיק בין הפרשה לחברתה אף אם מפריש כמה הפרשות, יכול לברך ברכה אחת על הרבה הפרשות כמבואר ביו"ד סי' י"ט לענין ברכת השחיטה. אך אם מפסיק בין ההפרשות כגון שהם בכמה מקומות וצריך לילך ממקום למקום, או שמפסיק בדיבור, או שההפרשות הן בהפרשי זמן במשך היום, לא ברירא אם די בברכה אחת קודם ההפרשה הראשונה לפטור אל כולן. עיין יו"ד סי' י"ט לענין ברכת השחיטה שישנם כמה חילוקים ומחלוקות בין הפוסקים. עיין כף החיים או"ח סי' ח' סעיף יג ס"ק נ. וצריך הכרע בדבר. וכמובן שאין לברך על הפרשה מספק טבל אף אם יודע בודאי שבמשך היום תהיה גם הפרשה מטבל ודאי מחשש הפסק וברכה לבטלה.

(מתוך הרצאה למשגיחי המחלקה למצוות הארץ ברבנות ירושלים  ביום עיון, אייר תשס"ב.)