הלכות כלאי אילן – הרכבה

הרה"ג שאול רייכנברג - הממונה על קרן המעשרות

מתוך ידיעון הליכות שדה גיליון 195

הקדמה

אסור להרכיב על עץ מאכל מין אחר והמרכיב לוקה. כמו כן אסור לנטוע עץ המורכב משני מינים, אסור לעובדו, וצריך לעקור אותו.

מרבית שתילי העצים הנמכרים כיום הינם מורכבים, יש המורכבים על מינם ויש [לצערנו] המורכבים על מין אחר. לכן אין לקנות שתילים של  עצי מאכל אלא אם ידוע שהם מורכבים על מינם [או שאינם מורכבים].

שתיל מורכב הנפוץ כיום, אינו שתיל שצמח מגרעין או מייחור (ייחור הוא חתיכת ענף באורך כ 15 ס"מ ששותלים אותו) שנלקח מעץ מורכב, אלא הוא שתיל שחלקו התחתון – השורש וחלק מהגזע – מין עץ אחד, וחלקו העליון – הגזע העליון והענפים – מין עץ אחר. החלק התחתון נקרא "כנה" והחלק העליון נקרא "רוכב".

לצורך הרכבה מגדלים מגרעינים או מייחורים  עצים ממין חזק שעמידים בפני מחלות ומתאימים לסוג הקרקע שבו עומדים לנטוע, בדרך כלל אלה עצים שפירותיהם לא משובחים. אחרי שגדלו זמן מסויים קוטמים את ראשיהם ומרכיבים בגזע הנשאר חתיכת ענף מעץ שפירותיו משובחים, פעמים מרכיבים מאותו מין רק זן אחר, ופעמים מרכיבים מין אחר. הענף שהורכב מתחבר אל העץ שהורכב בו ונעשה חלק ממנו, והוא גדל ומוציא ענפים, עלים ופירות. ראה תמונות בכריכה של החוברת (הקידמית והאחורית)

כשעובר זמן מההרכבה קשה למי שאינו מומחה להבחין שהעץ מורכב.

מבואר בדברי הרמב"ם הל' כלאים פ"ג שיש צמחים שהם שונים זה מזה ובכל זאת הם מין אחד ויש צמחים שהם דומים זה לזה ובכל זאת הם שני מינים.

כתב החזו"א (כלאים סי' ג ס"ק א) להסביר על פי מה נקבע אלו צמחים הם מין אחד ואלו שני מינים: "יש שהכריעו חכמים שהן מין אחד, דבמעשה בראשית יצא מין אחד בצורות חלוקות כמו תאנה שחורה ולבנה וכיו"ב. וסידור המינים  הוא על פי קיבוץ הרגשות רבות, כי מלבד התבנית והמראה והטעם, אצור בכל פרי מזון אחר … ובהרגשות פנימיות מכיר האדם בחלוקת המזון של כל פרי ופרי. והכריעו חכמים ברוח קדשם מה הן מין אחד ומה הן מינים חלוקים". החזו"א הוסיף (שם ס"ק ו): "נראה דאף בדורותינו רשאים החכמים לסמוך על הכרעתם בצורות המשתנות איזה מהן מין אחד ואיזה ב' מינים, בין שהנדון במין אחד שנברא בצורות מתחלפות ובמהות ומזג אחד, ובין בנידון דמיון הפירות והעלין שהתיר הרמב"ם (הרמב"ם התיר להרכיב שני מינים שדומים זה לזה דמיון גדול), ואין צריך לומר אם שינוי צורתן מפני שינוי המקומות. ואע"ג דהתנא האריך לפרש לנו הפרטים כדי ללמוד מהם כיוצא בהם ואנחנו איננו בקיאים בדקדוק הדבר, מ"מ כל שדעתנו מכרעת הכרע גמור שאין בו ספק, סומכים להתיר. ומיהו מה שנקראין בשם אחד אין זו עדות שהן מין אחד, שהלשון הוא רק הסכמת בני אדם, ומ"מ אפשר שהוא סניף להתיר שהרי הסכים עליהם דעת הבריות שהן מין אחד. … ובסמ"ק  כתב שטוב להזהר מכולן לפי שאין המון העולם מכירים רוב המינים והביאו הרמ"א סי' רצ"ה, ונראה דר"ל דאף המכיר יזהר אבל אינו מכיר אסור מעיקר הדין. ומ"מ נראה דשינויים קלים שבפירות ושאנו מחזיקים אותם למין אחד מותרים כמו כמה מיני תפוחים וכיו"ב".

א. אסור להרכיב שני מיני אילנות זה בזה. איסור זה נכלל במה שנאמר בתורה, שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט,יט)[1], והמרכיב אילן ממין אחד באילן ממין אחר כגון שהרכיב ייחור (חתיכת ענף) או "עין"ממין אחד באילן ממין אחר, לוקה מן התורה[2] [3].

ב. גם בחו"ל אסור מן התורה להרכיב שני מינים והמרכיב לוקה[4].

ג. יש אומרים שגם בני נח (וה"ה נכרים בזמננו) נצטוו שלא להרכיב כלאים, וי"א שבני נח לא נצטוו על כך[5].

ד. אסור לישראל להניח לנכרי שירכיב כלאים על אילן של הישראל (ראה הערה)[6].

ה. אסור להרכיב כלאים גם באילנות של אחר ואף באילנות של נכרי אסור[7].

ו. אסור לשתול עץ מורכב כלאים, ושתילת עץ מורכב כלאים נחשבת מן התורה כאילו הרכיב, גם אם שותלו עם גוש עפר שגדל בו[8].

ז. אסור להרכיב כלאים גם בשורש של אילן[9].

ח. אסור להרכיב מין אחר גם באילן הגדל בעציץ שאינו נקוב[10].

ט. אסור לטפל בעץ המורכב כלאים ואף להשאירו בלי טיפול אסור אלא צריך לעוקרו, בין שהורכב במזיד ובין שהורכב בשוגג ואף אם הורכב ע"י נכרי [11], ואף אם שני החלקים כבר התאחו ולא ניכר שהאילן מורכב כלאים[12]. לכן הקונה מטע או חצר ויש בהם עצים המורכבים על מין אחר צריך לעקרם.  

י. אסור להרכיב גם על ספק מינו ולא לשתול עץ המורכב על ספק מינו[13] אף אם שותלו עם גוש האדמה שגדל בו, אבל יש מקום לצדד  להקל לקיים את המורכב על ספק מינו אחרי שכבר נשתל,[14].

יא. פרי הגדל על אילן המורכב כלאים מותר לאוכלו, ומותר לקחת מאילן זה את הגרעין  ולשותלו, וכן מותר לקחת ממנו ייחור (חתיכת ענף) ולשותלו[15].

יב. מותר להרכיב שני זנים ממין אחד זה על זה אפילו אחד פירותיו אדומים ואחד פירותיו ירוקים[16].

יג. יש אילנות שדומים זה לזה בעלים או בפירות אך הואיל והם שני מינים [17]הרי הם כלאים זה בזה. למשל, אפרסקים ושקדים כלאים זה בזה אע"פ שדומים זה לזה[18], ויש אילנות שאינם דומים זה לזה ואינם כלאים זה בזה כיון שהם מין אחד (ראה הערה 16)[19].

יד. יש אילנות שהם שני מינים בטבעם אך הואיל והעלים או הפירות שלהם דומים זה לזה דמיון רב עד שנראים כשני גוונים במין אחד, י"א[20] שלא חששו להם לכלאים, כיון שבכלאים הולכים אחרי מראית עין.    

טו. אילני סרק משני מינים מותר להרכיבם זה על זה[21] (אילני סרק הכוונה לאילנות שאין לו פירות הראויים לאכילה), אך אסור להרכיב אילן סרק ממין אחד על אילן  מאכל ממין אחר או אילן מאכל ממין אחד על אילן סרק ממין אחר[22]. אילן מאכל על אילן סרק מאותו המין מותר להרכיב[23].

____________________________________________________

[1]  קידושין לט,א, וראה גם סנהדרין ס,א.

[2]  רמב"ם הלכות כלאים פ"א ה"ה, שו"ע יור"ד סי' רצה סעי' א.

[3]  רק הרכבה אסורה באילנות, אבל מותר לשתול שני מיני אילנות סמוכים זה לזה, או לזרוע יחד זרעים של שני מיני אילנות, או לזרוע זרעי ירק עם זרעי אילנות (ראה רמב"ם שם ה"ו ושו"ע שם סעי' ג).

[4]  קידושין לט,א (שהוקש איסור הרכבה לאיסור כלאי בהמה שהוא חובת הגוף ונוהג אף בחו"ל שנאמר (ויקרא יט,יט): את חקתי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים), רמב"ם שם, טור ושו"ע שם.

[5]  בבריתא סנהדרין נו כתוב שבני נח נצטוו בשבע מצוות (דינין, ברכת השם, ע"ז,  גילוי עריות, שפיכות דמים וגזל), ורבי אלעזר אומר שנצטוו גם על כלאים, על הרבעת בהמות והרכבת אילנות. במחלוקת שבין רבי אליעזר וחכמים בדרך כלל פוסקים להלכה כחכמים, וכך נראה שפסקו בעלי התוס' שם ובעוד מקומות, הרא"ש הלכות כלאים אות ג, והריטב"א קדושין לט. אך הרמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ו כתב שמדברי קבלה בן נח אסור בהרבעה והרכבת כלאים אך אינו נהרג עליהם (משא"כ על שבע המצוות הוא נהרג), וביארו הר"ן סנהדרין שם והכסף משנה והלחם משנה על הרמב"ם שם, מדוע פסק הרמב"ם כרבי אליעזר ולא כחכמים. גם השאילתות פרשת קדושים שאילתא צט והלכות גדולות הלכות כלאים פסקו כרמב"ם (יש לציין שהכסף משנה כלאים פ"א ה"ד כתב שהרמב"ם סובר שאין איסור כלאים לבני נח וכן כתבו עוד אחרונים בדעת הרמב"ם, אך כבר תמהו על כך המשנה למלך שם ועוד אחרונים, שאמנם הרמב"ם כתב בהל' מלכים פ"ט שבני נח נצטוו רק בשבע מצוות, אך כאמור בפ"י כתב שנצטוו גם על כלאים אלא שלא נהרגים עליהם, והכסף משנה בעצמו מבאר שם את מקורו של הרמב"ם).

[6]  רמב"ם כלאים פ"א ה"ו, רא"ש הל' כלאים אות ג, טור ושו"ע יור"ד סי' רצה סעי' ב.

בטעם הדבר נחלקו האחרונים. הכסף משנה שם כתב שאי אפשר לומר שאסור לומר לגוי להרכיב משום לפני עוור לא תיתן מכשול, שהרי הרמב"ם סובר שאין איסור לגוי להרכיב כלאים, כרבנן בסנהדרין נו שבני נח לא הצטוו רק בז' מצוות ואיסור הרכבת כלאים אינו אחד מהמצוות. אלא אסור לומר לו משום אמירה לנכרי שבות, שפוסקים שאסור לומר לנכרי לעשות דבר שלישראל אסור לעשותו לא רק באיסור שבת אלא גם בכל האיסורים. המשנה למלך שם שואל שהרי הרמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ו כתב שאסור לבן נח להרכיב כלאים אלא אינו נהרג על זה כיון שאיסור זה אינו מז' המצוות, וכיון שאסור, יש בזה "לפני עוור". ועוד אם טעם האיסור הוא משום אמירה לנכרי, למה הרמב"ם כתב שאסור להניח לנכרי להרכיב, היה עליו לכתוב שאסור לומר לנכרי. לכן פירש שהאיסור הוא משום לפני עוור לא תיתן מכשול שמכשיל הנכרי באיסור הרכבת כלאים (על השאלה השניה של המשנה למלך למה כתב הרמב"ם שאסור להניח לנכרי להרכיב, ולא כתב שאסור לומר לנכרי, כתב הרדב"ז (סי' אלף תקסד, ללשונות הרמב"ם סי' ר), שאם הישראל הבעלים עומד ורואה שהגוי מרכיב אילנו, אע"פ שלא אמר לו להרכיב, הרי זה כמו שאומר  לו להרכיב שאסור משום שבות של אמירה לנכרי). בדרישה יור"ד סי' רצז כתב שאסור להניח לנכרי להרכיב כלאים משום שאח"כ אסור לבעלים הישראל לקיים את המורכב כמבואר בטור סוף סי' רצ"ה אלא הוא צריך לעקרו (ראה בזה סעיף ז).

כתב החזו"א כלאים סי' א ס"ק א, שמאחר שיש מחלוקת ראשונים אם נכרים נצטוו שלא להרכיב כלאים (ראה הערה 5), אם כן יש להסתפק אם מותר לומר לגוי להרכיב לישראל שני מינים שספק אם הם שני מינים או שני זנים ממין אחד (כגון שני מיני פירות הדר. ראה חזו"א סי' ב ס"ק ט ד"ה והלכך וסי' ג ס"ק ז שיש להסתפק אם לימון, אשכולית, ותפוז, הם מין אחד או שני מינים), משום שיש כאן ספק ספיקא. שמא הם מין אחד, ואף אם הם שני מינים שמא ההלכה שאין איסור לנכרי להרכיב כלאים (וכתב שם שבספק כלאים אין איסור אמירה לנכרי כיון שספק דרבנן לקולא, ואיסור לקיים ספק מינו דן בזה החזו"א בסי' ב ס"ק ט ד"ה והלכך, שיש מקום להתיר, ראה סעי' ח. ואין באמירה זו "לפני עוור" כיון שכאמור מותר לנכרי להרכיב ספק מינו משום ספיק ספיקא), ובהלכות כלאים שכתב הרה"ג ק. כהנא זצ"ל ועבר עליהם מרן החזו"א זצ"ל (מודפסים בסוף קצוש"ע הוצאת "אשכול" ובספר מצוות הארץ), כתוב "שיש לצדד להקל להרכיב ספק מינו ע"י נכרי, וצ"ע".

[7]  רמב"ם כלאים פ"א ה"ג שאסור לזרוע כלאים בשדה של נכרי, וא"כ ודאי שאסור להרכיב אילנות של נכרי.

[8]  חזו"א כלאים סי' ב ס"ק ט ודיני כלאים אות לה. בהסבר הדבר כתב החזו"א: כשעוקרן כשהן מורכבין ולחזור ולנוטען כשהן מורכבין הוי בכלל הרכבה, שעיקר זיווגן הוא הזריעה. והמרכיב ב' תלושים ונוטען הוי מרכיב גמור. והלוקח שתילים מורכבים מן הנכרי ועוקרן ונוטען בתוך שלו חייב משום מרכיב ואינו ענין למקיים. ונראין הדברים אפי' אם נוטלן עם גושיהן, דכיון שאינן מתקיימין בגושיהן זמן ארוך וכשזורען מקיימן בזריעה גמורה חשיב מרכיב.

[9]  נחלקו הראשונים אם יש איסור הרכבה בשורש. דעת הרא"ש הלכות כלאים אות ד שאין איסור הרכבה בשורשים כיון  שלשורשים אין שם אילן, וכן כתב הרמב"ן ב"ב יט,ב שאין איסור הרכבה בשורשים, וכתב הטעם משום שבהרכבה בשורשים אין מין אחד מתבטל לחברו וגם אחרי ההרכבה כל אחד יונק לעצמו. ואילו ברשב"א ובעליות רבנו יונה ב"ב שם מבואר שיש איסור הרכבה גם בשורשים, וכן מבואר בר"ן קידושין סוף פ"א ובב"ב שם והריטב"א ב"ב שם הביא את שתי השיטות, והש"ך יור"ד סי' רצ"ה ס"ק ה כתב שגם דעת התוס' קידושין לט,א ד"ה לא, שאסור להרכיב בשורשים. בטור ובשו"ע סי' רצה סעי' ד,ה פסקו שאין איסור הרכבה בשורשים כדעת הרא"ש, והש"ך ס"ק ה כתב שלכתחילה יש להחמיר כדעת הר"ן והתוס' שיש איסור הרכבה בשורשים. החזו"א סי' ב ס"ק ו ד"ה ושמעינן וסי' יג ס"ק יא כתב, שהרא"ש התיר רק לזרוע ירק מעל שורשי אילן אע"פ ששורשי הירק גדלים מעצמם ונכנסים לתוך שורשי האילן, אבל להרכיב בידים בשורש מודה הרא"ש שאסור, עי"ש ההסבר.

[10]  הרמב"ם פ"א ה"ב כתב שהזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכות מרדות, ככל מצוות התלויות בארץ שחיובם בעציץ שאינו נקוב רק מדרבנן, וא"כ ודאי שגם להרכיב כלאים באילן הגדל בעציץ שאינו נקוב אסור עכ"פ מדרבנן. אמנם יש לדון אם אין בהרכבת כלאים בעציץ שאינו נקוב איסור מן התורה, שהרי כלאי אילן אסורים מן התורה גם בחו"ל משום שהוקשו לכלאי בהמה שהיא חובת הגוף, ואולי לומדים מההיקש גם שחייבים אף כשהאילן לא גדל בקרקע. לא מצאנו בפוסקים שדנו בזה ואכמ"ל.

[11]  רא"ש הלכות כלאים אות ג, (כתב שם שלוקים על קיום אילן מורכב כלאים) טור ושו"ע יור"ד סי' רצה סעי' ז.

והנה יש שיטות שונות באיסור לקיים כלאי זרעים ע"י טיפול ואף להשאירם בלי טיפול, ופוסקים להלכה שאסור מן התורה או מדרבנן. ולכאורה גם כלאי אילן אסור לקיים שאיסור כלאי אילן נכלל בלאו של שדך לא תזרע כלאים. וכאמור כך פסקו הרא"ש הטור והרמ"א בשו"ע. אך בתוס' הרא"ש סוטה מג,ב מסתפק בדבר שכיון שאיסור כלאי הרכבה  נלמד מהסמיכות להרבעת בהמה, והנולד מכלאי בהמה מותר לקיים, א"כ יתכן שגם כלאי הרכבה מותר לקיים (בחזו"א סי' ב ס"ק ט כתב שספיקו של הרא"ש הוא האם אסור לקיים מן התורה, אבל הוא מודה שאסור מדרבנן). ובריטב"א קידושין לט,א כתב, שאיסור קיום כלאים מן התורה נאמר רק בכלאי הכרם ולא בכלאי זרעים, וא"כ לדבריו  גם כלאי אילנות מותר לקיים מן התורה. ובע"ז סד,א כתב הריטב"א, שאסור לקיים  כלאי זרעים מדרבנן, ויש לדון לדעתו אם רבנן אסרו גם לקיים כלאי אילן.

(שיטת המאירי שלנכש ולהשקות כלאי זרעים אסור משום זורע, וכן כתבה הגמרא במו"ק שלרב יוסף הסובר שמשקה ומנכש הם תולדת זורע ולא תולדת חורש, המשקה והמנכש כלאים לוקה משום זורע. ושואל החזו"א סי' ב ס"ק ט שא"כ לשיטות אלו יהיה אסור להשקות אילן מורכב משום זורע שיחשב כמרכיב. ומבאר שאיסור זורע יכול להתווסף על צמח זרוע כיון שמוסיף לגידול שלו ולכן חייב בכלאי זרעים, אבל אין מרכיב אחרי מרכיב וצמח מורכב הצומח באדמה אי אפשר להתחייב עליו שוב משום מרכיב).

לשיטות הסוברות שאסור לקיים כלאים מן התורה, אסור לקיים עצים המורכבים כלאים על ידי טיפול בעצים, גם בעצים של ישראל אחר ואף בעצים של נכרי אסור (כמבואר בע"ז סג,סד), אך לסוברים שקיום אסור רק מדרבנן, מבואר בריטב"א (שם) שמותר לישראל לקיים בשל נכרי וכן כתב ביאור הגר"א יור"ד סי' רצז ס"ק ח.

בשו"ת חתם סופר יור"ד סי' רפח כתוב שמה שסמכו בארצו להקל לקיים בלי מעשה אילנות המורכבים כלאים, יתכן שהוא משום שלדעת התוס' ע"ז סד,א אין איסור קיום כלאים בלי מעשה, ולדעת הרמב"ם שאוסר לקיים זרעים אף בלי מעשה, י"ל שלקיים כלאי הרכבה אסור רק בארץ ישראל כמו כלאי זרעים, אבל בחו"ל שאין איסור כלאי זרעים ואיסור הרכבה נלמד מכלאי בהמה, י"ל שמותר לקיים אילן המורכב כלאים כמו שמותר לקיים כלאי בהמה. אך כתב שמפשטות השו"ע משמע שאסור לקיים אילן המורכב כלאים אף בחו"ל ואף בלי מעשה.

[12]  חזו"א סי' ג ס"ק ג, מכתב מהחזו"א המובא בדרך אמונה ח"ה מכתב ז (ראה שו"ת חתם סופר ח"ו סי' כה, ויש לדון אם הנכתב בחתם סופר יור"ד סי' רפח שנכתב בתאריך יותר מאוחר חולק על זה).

[13]  כאמור לעיל הערה 7 שאסור לשתול עץ המורכב על אינו מינו שזה כמו שמרכיב, ואסור להרכיב ולשתול גם בספק מינו שספק דאורייתא לחומרא.

[14]  חזו"א סי' ב סק"ט ודיני כלאים אות לה, ומכתב מהחזו"א המובא בדרך אמונה ח"ה מכתב ד (בדיני כלאים אות לה כתב החזו"א "ואם הוא ספק מינו יש לצדד להקל בקיומו", ואילו בחוברת הלכות כלאים שהוציא הרה"ג קלמן כהנא זצ"ל ועבר עליה מרן החז"א זצ"ל כתוב "ואם הוא ספק מינו, יש מקום לצדד להקל בקיומו ובעיבודו ולהתיר הרכבתו על ידי נכרי, וצ"ע" [נוספה המילה  וצ"ע], וכן נוספה מילה זו בהלכות כלאים שהוציא הרה"ח ר' זליג שפירא זצ"ל ע"פ מרן החזו"א בחייו ומועתקים בסוף דרך אמונה ח"א).

בטעם הדבר כתב החזו"א סי' ב סק"ט: וכבר נסתפק הרא"ש בתוספותיו סוטה מג, ב אי יש איסור מקיים במורכב בעודר ומנכש, וספיקו של הרא"ש בדאורייתא, אבל מדרבנן אסור לקיים אף בלא מעשה וכדאיתא יור"ד סוף סי' רצה, וסוגיא דסוטה בדאורייתא. והלכך פרדסים שלנו המורכבים תפו"ז בלימון ובתפו"ז יערי, אם נחזיק הדבר לספק מינו יש להקל בקיום והשקאה וניכוש, דהוי ספק ספיקא בשל תורה דלמא הוא מינו, ואת"ל דלא הוי מינו דלמא קיום ניכוש והשקאה מותר, ובשל איסור דרבנן יש להתיר משום ספק מינו. וגם נראה מלשון הרא"ש ז"ל שם שדעתו נוטה לזה שאין איסור בקיומו (כוונתו שמדאורייתא אין איסור), ולא מצינו מי שחולק על הרא"ש בזה.

[15] רמב"ם פ"א ה"ז, רא"ש הל' כלאים אות ג, טור ושו"ע סי' רצה סעי' ז, שכלאי אילן דינם ככלאי זרעים שמבואר במשנה פ"ח מ"א שמותר לאכול את הפירות. ומה שכתבו שם שמותר לקחת ייחור או גרעין ולשותלם מקורם מהירושלמי. ובחזו"א סי' ב ס"ק ט וס" יד כתב שאע"פ שבגרעין או בייחור יש משני המינים, אין בשתילה זו איסור כלאים שהם נחשבים למין חדש.

החזו"א סי' ב ס"ק טו דן באילן  המורכב כלאים, למשל אפרסק המורכב על שקד מר, האם מותר לקחת ייחור מחלק האפרסק שבאילן (הענפים העליונים) ולהרכיבו על אפרסק. האם הוא נחשב עדיין אפרסק או כיון שמורכב על שקד מעורב בו מהשקד והוא מין המורכב משני מינים שאסור בשניהם. וכתב שקשה להכריע מתי מעורב בו מהמין שהוא מורכב עליו ומתי לא (עי"ש). אך כתב שלדעת הרמב"ם המובא בסעיף יג, אם הוא דומה דמיון רב בעלים ובפירות לאפרסק, והטעם לא רחוק מטעם אפרסק, מותר להרכיבו באפרסק. (ונראה שה"ה מין שיצא מהכלאה של שני מינים [שמו בפרח של מין אחד אבקה מפרח של מין אחר ויצא פרי מהאבקה זו. את הגרעין של הפרי שתלו וצמח אילן המעורב משני המינים], אסור להרכיב ייחור מהמין החדש בכל אחד משני המינים שיצא מהם, כיון שבייחור שמרכיב יש בו משני המינים נמצא כשמרכיב על אחד מהמינים מרכיב כלאים [בין אם הוא נחשב למין חדש ובין אם נחשב שמעורב בו משני המינים. ראה בחזו"א שם ס"ק יב לגבי מלפפון], אמנם אם המין החדש דומה דמיון רב בעלים ובפירות לאחד מהמינים שיצא מהם וטעמו אינו שונה מאד ממנו , מותר להרכיב על אותו המין הדומה לו לדעת הרמב"ם כדלעיל).

[16] הר"ש פ"א מ"א, שו"ע יור"ד סי' רצה סעי' ו ברמ"א. בירושלמי כתוב שלומדים מכלאי בגדים שאיסור כלאים הוא רק בשני מינים ולא בשני זנים ממין אחד. כמו בכלאי בגדים פירטה התורה שאסור לערב בבגד צמר ופשתן שהם שני מינים, ולא שני מיני צמר או שני מיני פשתים, אף כל כלאים הכתובים בתורה הכוונה לשני מינים דווקא. לגבי שני זנים ממין אחד אך טעמם שונה, ראה הערה 22.

[17] הרמב"ם (כלאים פרק ג הל' א-ו) כתב שיש צמחים שהם מין אחד שנפרד לצורות שונות מפני שינוי המקומות שהוא גדל ומפני השינוי בצורת העבודה שעובדים את הארץ, עד שיראה כשני מינים, ואע"פ שאין דומים זה לזה הואיל והם מין אחד אינם כלאים זה עם זה. ויש שני מינים שהם דומים זה לזה וצורת שניהם קרובה להיות צורה אחת, אעפ"כ הואיל והם שני מינים הרי אלו אסורים זה עם זה.

כיצד לקבוע מה נחשב מין אחד ומה שני מינים כתב החזו"א (סי' ג ס"ק א): יש שהכריעו חכמים שהן מין אחד, דבמעשה בראשית יצא מין אחד בצורות חלוקות כמו תאנה שחורה ולבנה וכיו"ב. וסידור המינים  הוא על פי קיבוץ הרגשות רבות, כי מלבד התבנית והמראה והטעם, אצור בכל פרי מזון אחר … ובהרגשות פנימיות מכיר האדם בחלוקת המזון של כל פרי ופרי. והכריעו חכמים ברוח קדשם מה הן מין אחד ומה הן מינים חלוקים. ושם ס"ק ו כתב החזו"א: נראה דאף בדורותינו רשאים החכמים לסמוך על הכרעתם בצורות המשתנות איזה מהן מין אחד ואיזה ב' מינים, בין שהנדון במין אחד שנברא בצורות מתחלפות ובמהות ומזג אחד, ובין בנידון דמיון הפירות והעלין שהתיר הרמב"ם, ואין צריך לומר אם שינוי צורתן מפני שינוי המקומות. ואע"ג דהתנא האריך לפרש לנו הפרטים כדי ללמוד מהם כיוצא בהם ואנחנו איננו בקיאים בדקדוק הדבר, מ"מ כל שדעתנו מכרעת הכרע גמור שאין בו ספק סומכים להתיר. ומיהו מה שנקראין בשם אחד אין זו עדות שהן מין אחד, שהלשון הוא רק הסכמת בני אדם, ומ"מ אפשר שהוא סניף להתיר שהרי הסכים עליהם דעת הבריות שהן מין אחד. … ובסמ"ק  כתב שטוב להזהר מכולן לפי שאין המון העולם מכירים רוב המינים והביאו הרמ"א סי' רצ"ה, ונראה דר"ל דאף המכיר יזהר אבל אינו מכיר אסור מעיקר הדין. ומ"מ נראה דשינויים קלים שבפירות ושאנו מחזיקים אותם למין אחד מותרים כמו כמה מיני תפוחים וכיו"ב.

[18]  פרק א משנה ד, רמב"ם פ"ג ה"ד, טור ושו"ע יור"ד סי' רצה סעי' ו (העלים של אפרסק דומים לעלים של שקד וכן הפירות בתחילת גדילתם דומים זה לזה).

[19]  שם. החזו"א סי' ב ס"ק ט ד"ה ונראה דתפו"ז, הכריע שתפוז וחושחש הם מין אחד. ובסי' ג ס"ק ז כתב: "ולימון ואתרוג ואשכוליות ותפו"ז יש להסתפק בהן אם הן מין אחד מצד השתוותן בטבען, והן גדלין על כל מים ר"ל שצריכים השקאה ואין הגשמים מספיקים להם, והם מתקיימין במחובר משנה זו לחברתה, שחונטים החדשים ושל אשתקד קיימים. וכן יש להסתפק בהשתוותן במראה ותבנית שהתיר הרמב"ם אפילו ב' מינין". ובדיני כלאי זרעים אות כא כתב החזו"א שצנון וצנונית הם מין אחד.

[20]  רמב"ם פ"ג ה"ה, והובא בשו"ע לגבי כלאי זרעים בסי' רצז סעי' טו. והנה החזו"א  סי' ג ס"ק ד ביאר שהר"ש חולק על הרמב"ם וס"ל שהדמיון בעלים ובפירות יכול לקבוע שהם מין אחד, אבל אם הם שני מינים אפילו דומים מאד זה לזה אסורים בכלאים (כאמור בהערה 16 הכרעת המינים לא נקבעת רק ע"י צורת העלים והפירות), וכן נראה שסובר הראב"ד על הרמב"ם שם. ובחזו"א שם ס"ק ז נראה שמכריע למעשה כרמב"ם.

[21]   הר"ש והרא"ש פרק א משנה ז מדייקים מהירושלמי שמותר להרכיב סרק על סרק, ומפרשים שכל אילנות סרק נחשבים למין אחד, ופירש החזו"א סי' ב ס"ק יח ד"ה והא, שאין כוונתם שנחשבים למין אחד ממש, אלא שאין חשיבות לחלוקת המינים בעצי סרק (הדיוק מהירושלמי הוא לפי גירסה אחת בירושלמי , והרמב"ן ר"ה ט,ב כתב שכך הגירסה בתורת כהנים. אך הם כתבו שיש ספרים שגרסו אחרת). וכן כתב הרא"ש הל' כלאים אות ב שמותר להרכיב שני מיני סרק זה על זה, וכן משמע בשו"ע סי' רצה סעי' ג (שרק סרק על מאכל אסור), וכ"כ הרמ"א שם סעי' ו בשם הטור. והנה  הב"י על הטור שם כתב שיש בזה סתירה בטור אם מותר או אסור להרכיב סרק על סרק, אך הפרישה והדרישה ישבו את הסתירה וכתבו שלדעת הטור מותר להרכיב סרק על סרק. וכן כתב להלכה הרה"ג קלמן כהנא בחוברת הל' כלאים שעבר עליה מרן החזו"א זצ"ל (הודפס גם בסוף קצור שו"ע בהוצאת "אשכול"),  שמותר להרכיב סרק על סרק. ובשו"ת חתם ספר יור"ד סי' רפז אחרי שהסביר את שיטת הר"ש שמתיר, כתב: "אבל לע"ד שומר נפשו ירחק מהם ויחוש לאידך גירסא (בירושלמי) שגם אילני סרק לא ירכיבם זה על זה, ומכ"ש לפי הטעם שכתב הרמב"ן שאין לך עשב שאין לו מזל למעלה שאומר לו גדל והמערב המינים מבלבל הכוחות שלמעלה, א"כ זה שייך אפילו באילני סרק כמובן, אלא שאין לנו עסק בנסתרות במופלא ממנו".

[22]  הר"ש שם הביא כך מהירושלמי וכך הביא מהירושלמי הרמב"ן בר"ה ט,ב במסקנת דבריו, וכ"כ הרא"ש הלכות כלאים אות ב והטור והשו"ע שם (הם כותבים שאסור להרכיב מאכל על סרק וסרק על מאכל אך הם לא כותבים האם דווקא משני מינים או אף ממין אחד, ראה על כך בהערה הבאה).

[23]  משכנות יעקב (יור"ד סי' סט) לגבי הרכבת תפוח על תפוח יערי (וכתב שם שבכל המקומות נהגו להרכיב) וחלק בזה על הלבושי שרד בחידושי דינים סי' קו שאוסר להרכיבם. שהלבושי שרד סובר שכל אילן מאכל הוא כלאים עם אילן סרק. וכתב הלבושי שרד שלא רק תפוחי יער שאינם נאכלים אלא ע"י כבישה שנחשבים לאילן סרק הם מין אחר אלא גם מה שאוכלים בדוחק בלי כבישה נחשבים מין אחר מתפוחים רגילים בגלל השינוי הגדול בטעם (דבריהם הובאו בפתחי תשובה יו"ר סי רצ"ה ס"ק ב), החזו"א סי' ב ס"ק יח, וסי' ג ס"ק ו כתב כדעת המשכנות יעקב שמותר להרכיב מאכל על סרק מאותו המין, וכן בסי' ב סק"ט ד"ה ונראה דתפו"ז כתב החזו"א, שתפוז עם חושחש הם מין אחד, אע"פ ששונים מאד בטעמם. מצינו עוד אחרונים שדנו בזה בתשובותיהם, יש שצידדו כמשכנות יעקב ויש כלבושי שרד. (לכאורה ברבנו ירוחם  נתיב האחד ועשרים חלק א משמע שאסור להרכיב מאכל על סרק אפילו מינו, וכן נראה באורחות חיים ח"ב סי' כ עי"ש).