הוראות מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אודות הפרשת מעשר עני בשווקים

יום שישי ערש"ק לסדר "תמים תהיה"

הוראות מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אודות הפרשת מעשר עני בשווקים

קרבה שנת מעשר עני, ומצוותה ברורה – שחיייבת בנתינה, ולא זכינו עדיין שבהפרשות שבשווקים נזכה לקיים המצוה ככל פרטיה ודקדוקיה, ומרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה לקיים נתינה אפילו בדרך שאינה לכתחילה. ובלבד שלא להיות שותפים בגזל מתנות עניים. ובמתק לשונו היה אומר כי בדרך זו אנו ניצלים מגזל מתנות עניים הגם שלא הגענו שתהא הנתינה לכתחילה כדין, ומקוצר המצע, נזכיר רק הדברים המעשיים מתוך תפילה שפירסום הדברים לפני מע"כ הת"ח וודאי יביא חיזוק לקיום המצוה כדינה.

שנת תשע"ח הינה שנה שלישית למחזור השמיטה והיא שנת מעשר עני, בא' תשרי מתחילה שנת מעשר עני לגבי ירקות וקטניות.

חיוב נתינת מעשר עני שונה בזמן הזה מחיובי הנתינה של שאר תרומות ומעשרות.

ונזכיר את הדברים הידועים והבסיסים – התוה"ק ציוותה ליתן מתנות עניים בשדה ולאחר מכן להפריש תרומות ומעשרות.

מתנות עניים (לקט שכחה ופאה) הדין הוא להניח בשדה וכל שאין עניים באים לשדה אין דין נתינה וכמבואר בסוגיא בחולין (קלד ע"ב) וכלשון הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"א ה') "נאמר במתנות עניים לעני ולגר תעזב אותם כל זמן שעניים תובעין אותן, פסקו עניים לבקש ולחזר עליהם הרי הנשאר מהם מותר לכל אדם וכו' ואינו מצווה לעזוב אותם לחיה ולעופות אלא לעניים והרי אין עניים", וכתב הרמ"א (יו"ד סי' של"ב) דהאידנא אין נותנים מתנות עניים אפי' באר"י לפי שהרוב גויים ואם יניחום יבואו הגויים ויטלום והוי כמו שמניח לעורבים ולעטלפים – וכידוע מרן החזו"א (מעשרות סי' ז' ס"ק י') כתב דאף בזמנינו שהרוב יהודים, מכיון שבמציאות אין העניים באים ליטול מתנות עניים אין מניחים מתנות עניים בשדה.

בתרומות ומעשרות יש מתנות שנאסרות באכילה, כמו תרומה גדולה ותרומת מעשר, ולכן יותר מאחוז אחד מן התוצרת "עוטפים" בנילון ומונח אפילו באשפה. את המעשר שני מחללים כיום – כתקנת הגאונים- על פרוטה, ואילו מעשר ראשון (אפילו שהתוצרת היתה טבל ודאי) – רבים מקילים שלא לקיים נתינה ללוי, וכך הוא הנוהג בהפרשות הכלליות בשווקים, גם של הכשרים מהודרים. שתי סיבות לדבר, האחת יש המסתמכים על כך דהמוציא מחבירו עליו הראיה ומשום שהלויים הינם "בספק חזקתם" (כדעת המהרשד"ם, וראה בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה), או מן הטעם שכתב מרן החזו"א (שביעית סי' ה' ס"ק י"ב) דאם יבואו ליתן מעשר ללוי חיישינן שמא ירבו העולים מחמת עצמם שירצו לזכות במתנות, ומחמת כן אין מקיימים מצוות נתינה.

במעשר עני שהינו מן המתנות שיש בהם חיוב נתינה, מוטל על הבעלים להשתדל שיגיעו למקבל, ובהעדר אפשרות להעביר את הפרי בעצמו מוטל עליהם לפחות לקנותו ולהעביר דמיו לעני (ראה רמב"ם פ"ט מהל' ביכורים הל' ט"ז  וראה שם בדרך אמונה בהה"ל ד"ה מעלה המתנות).

הרי דכל שבידו טבל וודאי חייב בהפרשת ואף בנתינת מעשר עני.

בחסדו יתברך נתרבו יהודים יראי ה' שנתברכו בעצים או בירקות שהם מגדלים ליד ביתם בארה"ק, וציבור זה שש ושמח לקיים מצות נתינה של מעשר עני. אלא שקיים קושי מעשי האיך ליתן בפועל את המע"ע לעני (לדוגמא אם הבעלים ליקט אחרי ר"ה  מעט ירקות כיצד למעשה יתן לעני כמה עלים של ירק או חלק מירק זה או אחר). לתועלת אותו ציבור, הפיצה קרן המעשרות עשרות אלפי חוברות "כל מה שרצית לשאול על מעשר עני" לסייע בידם ליתן מע"ע כדין, אולם ברצוננו ליחד את הדברים אודות נתינת מעשר עני בהפרשה בשווקים – ולהביא את ההוראות שניתנו ע"י מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

כאמור, סדר ההפרשה כיום, גם בהפרשה בשווקים ובחנויות באותם מקומות שהיא נעשית כהלכה, מוציאים מן הפירות קודם ההפרשה כמות של קצת יותר מאחוז, לאחר מכן בנוסח קובעים את "היותר" על האחוז בצד צפון (של הכמות שהוצאה מכלל הפירות) כתרומה גדולה, קובעים מעשר ראשון (האחוז שנמצא בנפרד ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפון של הערמה) ובשנות מע"ש קובעים מקום למעשר שני ומחללים אותו על פרוטה. בשנות מע"ע צריכים ליתן את המע"ע לעניים. שיעור מע"ע, כשמו כן הוא, מעשר מן התוצרת לאחר הפרשת המתנות הקודמות, לאמר, קרוב ל – 9 אחוז מסך כל התוצרת, במציאות העכשווית אצל החקלאים והסיטונאים הכל יודעים שהבעלים לא יסכימו ליתן כמות כזו לעניים, ומשום כך קובעים מע"ע ואין מקיימים מצות נתינה. כלומר אין מקיימים בתוצרת מצות נתינה אלא לדאבון לב – "גזל מתנות עניים". אי אפשר להתעלם מהקושי הגדול של חקלאים וסוחרים בשווקים לקיים מצוה זו כהלכתה, אפילו ליהודים שומרי תורה ומצוות, הלא כה הם דבריו של מרן החזו"א בדברו אודות שומרי מצוות המתמודדים עם קושי הנתינה (נדפס בדרך אמונה ח"ג מכתב י"ב בהקשר לסוגיא המלוה את העני) וז"ל "ואין ספק שאם יצטרכו ליתן מעש"ר ומע"ע יוכרחו למכור את פרדסיהם כי בדרך המסחר יחשבו כמה אחוזים למאה המה מרויחים, וכאשר ימעט ריווחם טוב יהיה להם למוכרם או שלא יעמדו בנסיון והיצר יאלפם איך להקל". ומסקנתו של מרן החזו"א (כפי הכתוב שם) שתפקידנו לומר את האסור והמותר כשכוונתו להדריכם שיוכלו לקיים את המצוה למרות הקשיים.

וחידוש עצום נמצא בדברי מרן הגרש"ז איערבך זצוק"ל (שו"ת מנחת שלמה סי' נג אות ב, וכן במעדנ"א קונטרס לאפרושי מאיסורא), כי במצב שבו אין אנו יכולים לקיים את מצוות נתינת מעשר עני – ורק קובעים מקום ואין מקימים מצוות נתינה להעדיף שלא להפריש מעשר עני ולמכור בשווקים טבל (שחובתו בזה"ז מדרבנן) ויפריש הציבור בביתו, וטעמו, שאכן חובת ההפרשה בזה"ז הינה מדרבנן אולם לאחר שהפרישו וקראו שם למע"ע, הרי המע"ע נעשה ממון עניים מדאורייתא, ואם קיימים עניים והבעלים מעכבים את  המעשר עני מלתיתו אפי' יום אחד כבר עוברים על בל תאחר, ואם חלילה המעשר עני אינו ניתן בכלל הרי עוברים על גזל מתנות עניים ולכן כאמור מסקנתו של מרן הגרשז"א זצוק"ל שבמקרה כזה, מוטב שימכרו בשוק טבל ודאי הטבול למעשר עני מאשר לקרוא שם של מעשר עני אם אינו ניתן לעני!.

מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל – לא ס"ל  הכי, ולדעתו לו יצוייר כי אין אפשרות לתקן נתינת מעשר עני בדרך הלכתית, ובהעדר הפרשה יגיע טבל לשווקים, עדיף להפריש אף שלא ינתן המעשר עני כדין. אולם מיום שזכינו להיות שותפים בעבודת הקודש לתקן טבל, הרי במקומות שהיה בהם טבל נצטווינו להסדיר שלא יהיה גזל מתנות עניים ואם אי אפשר שתהא הנתינה לכתחילה בשיעור לא נפטרנו מהחובה לדאוג שתקוים המצוה – במקומות שבהם התוצרת היא טבל וודאי (אמנם בגזל מעשר עני אם אכלן נחלקו הפוסקים אם חייב לשלם מה שנהנה – ראה שו"ע יור"ד סי' סא סעיף טו ובנו"כ שם וראה מש"כ הגר"א שלנגר שליט"א הליכות שדה גליון 151).

  • נתינת מעשר עני בשווקים (בטבל ודאי) – לדעת מרנן הגרש"ז והגרי"ש זצוק"ל

יש לציין כי שני חמוׂרי עולם, ה"ה מרנן הגרשז"א והגריש"א זצוק"ל – הורו שהתוצרת המגיעה ממשקים של יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לשווקים הסיטונאים דינה כטבל וודאי, ואין לחוש בסתמא שמא מאן דהוא הפריש ממנה תרו"מ. לכן בהוראת מרן ניסינו בכל מקום שיכולנו לדאוג שתתקיים נתינת מעשר עני.

הדרך היתה הקניית מעשר עני לעני או לגבאי צדקה כאשר העני מוכר את הפירות בסכום שיוסכם, ומקבל את תמורתם הכספית, כאשר מכירת התוצרת איננה בשוויה האמיתי אלא בערך פחות בצורה משמעותית מהשווי (נדמה לי שבמקומות רבים היה שווי התמורה הכספית בערך כעשרה אחוז משווי המעשר עני) ביצוע המעשה – כרוך בהרבה נידונים הלכתיים, היאך מקנים לעני מידי יום פירות של מעשר עני, מאידך היאך מבצעים קניה מחודשת מידו (ראה על כך ישא יוסף ח"ב זרעים סי' כו), אולם גם כאשר התהליך הקניני מבוצע כדינו – האם מותר לעני ו/או לועדת צדקה להחזיר את המעשר עני בתמורה שאיננה עומדת ביחס לשווי המעשר עני.

נקדים מעשה רב לבירור ההלכה, כך פעלו רבותינו מרנן הגרש"ז אויערבך והגריש"א. כמו שכתוב במסמך משנת תשי"ח ובו נאמר כי המע"ע של קיבוץ שעלבים שהיה בשווי של יותר מ"10,000 לירות"  זוכה לגבאי הצדקה – ישיבת "קול תורה" והישיבה "מכרה" או העבירה חזרה לקיבוץ כמעט את כל דמי המע"ע למעט כמה מאות לירות.

יתירה מזו, במכתב הנדפס בשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סי' קנ"ח אות י"ד, לא מצאתי מכתב זה – במהדורה החדשה) כותב מרן הגרשז"א כי בדעתו לקבל יפוי כח מעני פרטי "למכור בחזרה את המעשר עני עבור אחד מ – 20 או אחד מ – 10 משויים האמיתי" הרי דבמצב הדברים העכשווי של העדר אפשרות לזיכוי מע"ע כשיעור, כדי להציל מגזל מתנות עניים לא נרתע מרן הגרשז"א מכך, שבסופו של דבר העני יקבל אחוז אחד מן התוצרת ואולי חצי אחוז (למעשה זה קצת פחות מחצי אחוז) במקום תשעה אחוזים. ובלבד שיזוכה המע"ע כדין ויקנה ע"י הבעלים בהרבה פחות משוויו.

דרך זו – הינה ביסוד ההוראה של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל להפרשת מעשר עני בשווקים. לאמר, להקנות את המעשר עני לגוף של צדקה (גבאי צדקה), וקניית התוצרת מהם במחיר שסוכם – שהוא מחיר נמוך מערכו.

וכאשר נשאלה השאלה, היאך מותר לגבאי צדקה – למכור לסוחר בחזרה בזול בערך מועט בהרבה ממעשר עני עפ"י חשבון המעשרות, הסכים מרן רבינו זצוק"ל שיעשו כן הואיל שבהעדר הסכמה זו – לא יתנו הסוחרים מעשר עני לעניים, הרי גבאי צדקה במעשה זה דואגים לעניים שהרי מבלעדי זה לא יקבלו עניים דבר, הרי ניחא לעניים הדבר ומותר לגבאי צדקה לנהוג כן.

והנה התעוררה שאלה נוספת – מפני מה אין בזה שאלה של עני המסייע בבית הגרנות – ועל זה שתי תשובות בדבר, יש דס"ל דאין דין עני המסייע בבית הגרנות (עיין רמב"ם תרומות פי"ב ובביה"ל וביאור הגר"א סי' שה סקי"ב, ותליא בגירסת הראשונים בסוגיה דבכורות כו ע"ב ועיין חידושי חתם סופר נדרים פה)

ועוד זכינו לשמוע ממרן רבינו זצוק"ל דחסרון כהן המסייע- הינו בכה"ג שמחמת פעילותו – הוא מונע או עלול למנוע נתינה דרך כבוד לכהנים אחרים, אבל בכה"ג אלמלא הסכמתם לא יתנו מע"ע בכלל ויגזלו מתנות עניים, ולפיכך יכולים גבאי הצדקה לעשות כן.

ובחודש טבת תשע"א – בנו של הגאון הגר"מ שטרנבוך שליט"א הפנה לתשובות והנהגות (ח"ג סי' שמ) ובו הוא כותב אודות נתינת מעשר עני (הוא מוסיף שם גם אודות מעשר ראשון- אבל כאמור ממרן הגריש"א זצוק"ל הבנו כי אף שגם הוא ס"ל שראוי ליתן מעש"ר מטבל וודאי – הרי יש להם לסוחרים על מה לסמוך שאינם נותנים- מה שאין כאן במעשר עני) – והוא מציע לילך בדרך כעין מה שכתבנו כאן, (הצעתו היא ליתן במתנה ע"מ להחזירו בצירוף נתינה יעו"ש ואכמ"ל) ואין בזה משום כהן המסייע "שכל האיסור לסייע הוא מפני שמפסיד שאר כהנים אבל כיום שבלאו הכי לא יקבלו שאין נותנין היום לכהן – וכל כוונתו לקיים מצוות נתינה אין בזה איסור מסייע" וראה מה שהביא בשם מרן הרב מבריסק זצוק"ל.

והמתבונן יראה, כי דרך זו – לקנות מגבאי הצדקה או העני בפחות משווין ובלבד שיתן ויקיים המצוה – מצאנו שכך הנהיגו גאוני ירושלים בבואם להסדיר מתנות כהונה בבית המטבחיים, וכפי המובא בדברי הגרי"מ טיקוצנסקי זצ"ל בספר ארץ ישראל (עמ' קנג פרק יא, ח) "בירושלים תוב"א הנהיגו הגאונים רבי שמואל סלנט ורבי יהושע ליב דיסקין לפני יותר משמונים שנה לקנות המתנות מכהן קבוע והתנו עמו לשלם לו מכל ראש לא פחות מגרוש" (וראה ספר מנהגי א"י – ר"י גליס, עמ' קט).

ותקנתם של גדולי ירושלים מקורה בנידונים בדברי רבותינו מזמן הב"י והמבי"ט בשאלה כיצד ליתן מתנות כהונה כדין, ועיין בתשובת אבקת רוכל (סי' י, בתשובתו למהר"י אבן צייח ובסי' טז). והביא שם תקנתו של המהרלב"ח אודות הסכמת הכהנים על סכום התשלום לבהמה. ועיין עוד במחזיק ברכה (סי' סא סקי"ט אודות המהר"י קורקוס). ובהלכות קטנות (ח"ב, סי' קע) ואכמ"ל.

הרי דכבר נהגו כן לעולמים כי בהעדר אפשרות במקומות הציבורים לקיים הנתינה בשיעורה, הסכימו עם הכהנים לקיים הנתינה בהסכמה, בפחות משוויה – עד שנזכה לקיימה ככל פרטיה ודקדוקיה. ולא הסכימו לילך לדרך של אי נתינה שיש בה משום גזילה.

  • קניה ממקומות שאין נותנים מעשר עני

והנה מכיון שבהרבה מקומות בשווקים – גם אותם שבפיקוח, אין מקפידים על נתינת מעשר עני- ביקשו בשנים עברו לשאול למרן רבינו זצוק"ל – אם יש ענין להימנע מלקנות במקומות כאלה תוצרת החייבת במעשר עני.

והאמת תורה דרכה, שאם כבר המע"ע נלקח ע"י הבעלים, הרי יש לדון רק מחמת מסייע כקונה מן הגזלן (חו"מ סי' שנו), ואפשר דאין בזה משום מסייע, שהרי כבר נעשתה העבירה ועוד דלפי המבואר בש"ך ובדגמ"ר ביור"ד סי' קנא הרי דמבואר ואף במזיד ליכא מסייע. ובפרט אם התוצרת שהגיעה הינה ספק אם הינה וודאי ושמא היא ספק שאין בו חובת הנתינה.

אמנם בארה"ק יש ועדי כשרות שמחמת החשש של תערובת, הם קובעים מעשר עני בכל פרי ופרי ובכה"ג נמצא שבכל פרי הנאכל יש חלק גזול (ראה מ"ש בישא יוסף ח"ב הנ"ל) – ובזה שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל שבמקומות שכך סדר ההפרשה, ישלם הקונה לעני שווי המע"ע שבפירותיו. וכך הבנתי מא' מגדולי ישראל שליט"א – שהוא נוהג ליתן תמיד לעניים מעות בשווי מעשר עני בהאי שתא שלא יכשל ח"ו בגזל מתנות עניים. (ועיין עוד במאמרו של הגר"ש ריכנברג, הליכות שדה גליון 173).

אולם שאלת נתינת מע"ע מהתוצרת המגיעה לבתים – הינה שאלה משנית, כי אכן בחלק גדול מהמקרים (ואולי ברובם הגדול) פטורים הקונים מנתינת מע"ע הואיל ואין זה טבל ודאי (ואולי אף יגיע ממקומות שקיימו נתינת מע"ע כסדר הנז"ל).

עיקר הדברים, הוא לעורר לאותם העוסקים בהפרשת תרומות ומעשרות בבתי חרושת ובשווקים סיטונאים והם יודעים את מקור התוצרת החקלאית, ופעמים הרבה התוצרת מגיעה ממשק של אדם אשר איננו שומר תורה ומצוות והרי היא בחזקת טבל ודאי – אנא קיימו מצוות נתינת מעשר עני ולא נהיה שותפים לגזל מתנות עניים. ודרך הנתינה תהיה או כפי שהציעו רבותינו מרנן הגריש"א והגרשז"א זצוק"ל או אם בידכם דרך טובה יותר – אדרבה.