דין ירק במוצאי שביעית

הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א - ראש בית המדרש

כבוד ידידי… שליט"א

לבקשתך אבוא בכתובים לברר דיני הירקות במוצאי שביעית, ומה שעולה בענין מדברי מרן החזו"א וגם הוראות שקבלנו בזה ממרן רבינו עט"ר הגריש"א זצוק"ל.

א. קי"ל דבירק אזלינן בתר לקיטה (כמבואר ר"ה יד ע"א ורמב"ם שביעית פ"ד הי"ב), ולפ"ז לכאורה כל ירק שנלקט בשמינית לא יהיה בו קדושת שביעית ואפי' נזרע בשביעית וגם אין בו איסור ספיחין (ומכ"ש לדעת הרמב"ם דירק שנזרע בשישית ונלקט בשביעית יש בו איסור ספיחין) ודינו כדין גידולי השנה השמינית.

אולם לדינא לא אמרינן הכי, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ד ה"ה) דספיחי שביעית שיצאו לשמינית אסורים, ומקורו בתוספתא (סופ"ה דשביעית) "ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אין תולשין אותם ביד אבל חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה". ולמד הרמב"ם (כמו שביאר בכס"מ שם) שהלכה זו הינה בירק שיצא למוצאי שביעית דאם לא כן היאך מותר לחרוש. מפורש דאף ירק שיצא למוצאי שביעית אסרוהו חז"ל (אלא שהתירו לחרוש ולהפסיד ירק זה).

ומצאנו בדין ספיחי שביעית שנלקטו בשמינית כמה טעמים, הא' מה שכ' התוס' (פסחים נא ע"ב ד"ה כל) שהוא משום מראית עין, שאם נבוא להתיר ירקות שיצאו לשמינית יחשדו שהוא אוכל ספיחין שנלקטו בשביעית וכמש"כ "וסבר ר"ש ספיחין אסורין במוצ"ש, דכשיראו אותן גדולים יסברו שלקטם בשביעית". וטעם שני מבואר בר"ש (ריש פ"ט) דהואיל וטעם איסור ספיחין שלא יזרע בסתר, חשו רבנן נמי שיזרע  בשביעית בסתר לצורך מוצ"ש, דהרי גם במוצ"ש (סמוך לר"ה) אין לו מה שיאכל. ובחזו"א (סי' ט סקי"ג) ביאר דהגזירה במוצ"ש היא כדי שלא ילקוט בשביעית ויטמין לשמינית.

ויש חילוק בין טעם הר"ש לטעמא דהחזו"א, דלהר"ש דהחשש הוא שיזרע בשביעית לצורך שמינית הביאור הוא דהאריכו חז"ל איסור ספיחין אף אחרי ר"ה של שמינית, אולם לפי הטעם של החזו"א זו גזירה נוספת, לחשוש שילקוט בשביעית לצורך שמינית, (ומסתבר דגזרו גזירה זו יחד עם גזירת ספיחין שנלקטו בשביעית ומשום כך  אין בזה גזירה לגזירה). בחילוק זה יש גם נ"מ להלכה, דלפי הר"ש שחז"ל האריכו את המועד של איסור ספיחין לשנה השמינית, הרי כמו שירק שנלקט בשביעית איסורו איסור עולם כך גם ירק שנלקט בשמינית קודם סוף זמן איסור ספיחין נאסר לעולם, אולם להחזו"א שזו גזירה חדשה הרי דאם ליקט ירק בשנה השמינית בזמן איסור ספיחין של השנה השמינית, והמתין עמו עד לאחר זמן האיסור (כפי שיתבאר לקמן) יהיה מותר באכילה.  וכמפורש בדברי החזו"א (שם ד"ה והא). אולם ירקות שנלקטו בשביעית עצמה ונאסרו באיסור ספיחין הרי הם אסורים איסור עולם.

ב. ויש לברר עד אימתי חל איסור ספיחים זה של מוצאי שביעית ומצינו בזה כמה זמנים ונבארם בס"ד אחד לאחד והיוצא להלכה למעשה.

הנה במשנה (פ"ו מ"ד) תנן "רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד", וכן פסק הרמב"ם (פ"ד ה"ז). ובטעם הדבר כתב הרע"ב שם בפי' השני "ואני שמעתי הטעם לפי שבשנים או שלשה ימים עושה כיוצא בו" וכן פירש הגר"א בשנות אליהו, ומקור הדברים הוא הירושלמי (פאה פ"ז ה"ג) דהביאו לפני רבי בימים שבין כסה לעשור של שמינית צנוניות "והוי בהון טעני דגמלא" ואמרו לרבי שזרעו צנוניות אלו אחרי ר"ה, ובאותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצ"ש מיד. וכבר תמה החזו"א דהמעשה היה בצנון, ומנין להתיר כל המינים, וגם דהברכה שיש בא"י שמוציאה פירותיה בזמן קצר כזה כבר פסקה, ואיך הביא הרמב"ם דין זה להלכה. והרע"ב בפי' הראשון ומהרי"ק והרדב"ז כתבו דהתירו של רבי היה מחמת מה שמצינו בירו' (שביעית פ"ו ה"ד) שהתיר להביא פירות מחו"ל, ומחמת זה יש לתלות שהירק מחו"ל ולכן התיר רבי ספיחין מיד (וראה בזה חזו"א סי' כ' ס"ק ג).

ולטעם זה יש לדון בזמנינו שמצוי שמביאים ירק מחו"ל מהערבה הדרומית אם ניתן להתיר ספיחין מיד על סמך זה. אלא דמבואר בירושלמי דרבי התיר ליקח ירק במוצ"ש מיד "בר מן פלוגתא" (כרתי) והביאור בזה כנראה דההיתר הוא רק בירקות שהרוב מחו"ל. וכמו"כ גם אם יש ירק שרובו מחו"ל אבל הירק המקומי ניכר ומוכח שהוא מהארץ א"א להתירו מחמת הירק מחו"ל. וראה בחזו"א (ט' ס"ק יג) שכתב בדינים העולים "ואם מביאים ירק מחו"ל מותר ליקח במוצ"ש מיד". ובשמיטה תשנ"ד שאלתי למרן רבינו הגרי"ש זצוק"ל אם אפשר להתיר על סמך ירקות שמביאים מחו"ל גם כשאינם הרוב בשוק וביקש רבינו זצוק"ל שנשאל למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א אם יש בזה הוראות מהחזו"א ואחרי שהשיב שאין לו בזה הוראה למעשה, וגם מבואר בחזו"א (ט' ס"ק טז) שהירקות הידועות של אר"י אסורות, א"כ א"א להתיר אלא כשרוב הירקות ממין זה מחו"ל דאז תלינן שלוקח ירק חו"ל.

 ובנוסף לדברי רבי דהתיר מיד מצינו מועד נוסף לסיום איסור ספיחים דמוצ"ש והוא מבואר ברמב"ם (שם) ד"בצלים שיצאו משביעית למוצ"ש אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין", ועוד כתב (ה"ח) ד"מותר ליקח לוף במוצ"ש משירבה החדש". [ויש לדון אם עשה כיו"ב וירבה החדש זמניהם שווים] ומבואר ברמב"ם (הי"ז) דעשה דכיוצא בו אין צורך שבכל מקום בא"י יגדל כבר הירק הזה אלא "עשה הבכיר הותר האפיל". הרי מבואר דבזמן שישנה תוצרת חדשה של ירקות משל זריעת שמינית פוקע איסור ספיחים. והביאור הוא משום שאין טעם לגזור לא משום מראית עין, וגם אין חשש שיזרע משנה השביעית לתקופה זו כיון שכעת כבר יוצאת תבואה חדשה מזריעת השמינית, וגם אין חשש שלוקט בשביעית לצורך שמינית.

ויש לדון בזה למעשה כיום שהרגילות היא ששותלים הירקות בשדה משתילים שנזרעו במשתלה, האם ירקות שגדלו משתילים שנזרעו בשביעית שנשתלו בשדה בשמינית ונגמר פרים יחשבו לעשה הבכיר, או דמכיון שהשתילים נזרעו במשתלה (באיסור בשנה השביעית) יצטרכו להמתין גם את הזמן שצומח השתיל במשתלה כדי להחשיבו לעשה הבכיר. בלוחות שנים עברו, כמדומני שהחשיבו מזמן שנשתל בשדה אולם מרן הגריש"א הסתפק בזה כמה פעמים ולמעשה הורה לנו להחמיר להתיר את הירקות רק מזמן גידול הירקות "מזרעים" ולא משתיל.

עוד כתב הרמב"ם (שם ה"ו) "ומחנוכה ואילך ספיחים מותרים" ובהשגות "א"א חפשתי זו המימרא ולא מצאתיה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי", ובכס"מ ציין מקור לרמב"ם מהירו' בדמאי (ריש פ"ב) דגרסינן התם לפי גירסת המהרי"ק "ולענין ספיחין מר"ה ועד חנוכה איסור ספיחין מן עצרת ועד ר"ה היתר ספיחין, מחנוכה ועד עצרת צריכה" (כלומר ספק). עכ"פ מבואר בירו' שמחנוכה יש היתר ספיחים וזהו המקור לדברי הרמב"ם. וטעם הדבר דמחנוכה כבר ישנם גידולים רבים שעשו כיוצא בהם ולכן והותרו כל המינים אף אותם שלא עשו כיוצ"ב וכמש"כ החזו"א (ט' י"ג) "שכבר הוסח דעתם של בריות משביעית ואין לחוש שיתירו הנלקטין בשביעית". ושמענו ממרן רבינו זצוק"ל שחנוכה הכונה לתחילת חנוכה. וכ"כ מרן הגר"ח בדרך אמונה.

ג. והנה כתב החזו"א (סי' י' סקי"ג) "ואפשר דאפי' בדבר שאין זורעין רוב בנ"א או בשדה ניר שאין בו משום איסור ספיחים כמש"כ הר"מ פ"ד, יש בנזרע בשמינית דין שביעית לענין סחורה וביעור". והיינו דדן החזו"א שירקות אסורים משום גזירת ספיחים במוצאי שביעית גזרו בהם גם קדושת שביעית [ואפי' שנלקטו בשמינית] ולכן אפי' בירקות שאין בהם איסור ספיחים או שגדלו בשדות שאין בהם איסור ספיחים עכ"פ תהיה בהם קדושת שביעית.

והגם שמרן החזו"א בספרו פתח הנידון בדבר קדושת שביעית בפירות נכרי שנלקטו בשמינית "אפשר", הרי סיים כן להלכה שכן כתב (שם סקי"ז) בדינים העולים "הגדל ביד נכרי או בד' שדות או דברים שאין זורעים רוב בנ"א שאין בהם איסור ספיחים, מ"מ נוהג בהן קדו"ש, ביוצאין לשמינית עד שיעשו כיו"ב או עד חנוכה, ואם הגיע זמן הביעור קודם חייב לבערו", הרי דבפירות נכרים שלדעת החזו"א יש בהם קדו"ש צריך לנהוג בקדושה לענין סחורה והפסד וכדו' גם באלו שנלקטו בשנה השמינית ואפי' שאין בגידול נכרים איסור ספיחים. וע"כ גם בתחילת השנה השמינית – לאלו הנוהגים בשיטת החזו"א, אין לקנות פירות נכרים בחנויות רגילות.

אמנם רבים נתקשו בהוראה זו של מרן החזו"א עיין בספר דעת יואל להגר"י קלופט זצ"ל שנתקשה בהבנת דברי החזו"א במה דפשיטא ליה דאם יש איסור ספיחים יש גם קדושת שביעית. אולם להלכה מבואר מדברי החזו"א דסבר דא"א לחלק ביניהם וכשגזרו חז"ל גם בשנה השמינית לענין איסור ספיחים ה"ה נמי לענין הקדושה ודו"ק.

ד. ועפי"ז היה מקום לדון לענין בננות שנלקטו במוצאי שביעית. דהנה מובא בשם מרן החזו"א (דרך אמונה, חוט שני) דבבננות לא שייך גזירת ספיחים משום שהם גידול "רב שנתי" ואין טעם לגזור דיכול לזורעו קודם שביעית, שאין חשש שיאמר – על בננות שנלקטו בשביעית או במוצ"ש סמוך לשביעית שהם עלו מאליהם בשביעית משום דבמציאות לא צומחים בננות במשך פחות משנה. ונסתפק מרן רבינו זצוק"ל בבננות שנלקטו במוצאי שביעית אם יש בהם קדושה. ושוב הכריע שהיות ואין בהם ספיחים כהוראת מרן החזו"א גם אין בהם קדושה, דהרי מעיקר הדין אזלינן בהם בתר לקיטה ונלקטו בשמינית, אלא דחידש החזו"א דירק שיש בו גזירת ספיחים במוצאי שביעית יש בו גם קדו"ש, ומינה דבבננות דאין גזירת ספיחים אין סיבה לומר שיהיה בהם קדושה ורק בירקות שבמינן יש גזירת ספיחין אף שגדלו בד' שדות או אצל נכרי פסק מרן החזו"א דאפי' שבהם גופא אין איסור ספיחים יש בהם קדו"ש הואיל ובמינן יש ספיחים משא"כ בננות. וכן ראיתי שפסקו מרנן הגר"י פישר זצ"ל (בדברים שפורסמו בשמו בישורון) ולהבחל"ח הגר"נ קרליץ שליט"א בחוט השני.

ולכן בתחילת השנה השמינית ניתן בודאי לקנות בננות ללא השגחה דהרי הם ודאי לא נזרעו בשביעית דאינם צומחים במשך פחות משנה וגם אין בהם איסור ספיחין כהוראת מרן החזו"א וגם אין בהם קדו"ש כהוראת מרן רבינו זצוק"ל, ולענין איסור נעבד, כידוע שמרן החזו"א הקיל בזה וגם להמחמירים יש לברר אם עשו בהם מלאכות דאוריתא, דבספק מלאכה דרבנן אמר רבינו דאין לחוש אף להמחמירים. אלא דלמעשה יש להמתין מספר ימים לאחר ר"ה משום דרגילים לעשות בהם "הבחלה" (שזמנה מספר ימים) ואלו שמגיעים לשוק בתחילת השנה יתכן שנלקטו בשביעית.

ה. ויש עוד לדון לאסור ירקות אף אחר שפקע איסור ספיחים שעשו כיו"ב או שהגיע חנוכה משום שנזרעו בשביעית וכידוע פליגי בזה הר"מ והראב"ד (בפ"ד הט"ו) דלהרמב"ם מותר כשנלקט בשמינית ולהראב"ד אסור.

וכפי המקובל מקדמת דנא בועדות הכשרות הרי משהגיע חנוכה הפסיקו את ההשגחה בירקות בעניני שביעית. ומרן רבינו זצוק"ל לא היה ניחא לו בזה, דתינח לדעת מרן החזו"א דהיקל בפירות שנעבדו ונזרעו בשביעית, ע"כ שפיר יתכן דאין להחמיר בנזרע, אולם לפי המנהג שהיה בירושלים עיה"ק וכמו שכתב הגר"ח ברלין זצ"ל שיש להחמיר ב"נעבד" הרי שיש להחמיר בנזרע בשביעית שלא לאוכלו [ועי' בספר הערות לשמיטה מכתבי הגר"ח נאה מש"כ בזה בשנת תשי"ב וכן בספר משנת ר' עקיבא (פרוש)].

אמנם בזה כבר הארכנו בישא יוסף (ח"ה) דאחר שהובהר למרן רבינו זצוק"ל, שהחזו"א ס"ל הכי – אמר שכן יש להורות לרבים, אמנם בעל נפש ראוי לו שיחמיר בנזרע.

ובזה תבנא לדינא

א. ירקות שנזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית אסורים משום ספיחים ויש בהם קדו"ש עד שיעשו כיו"ב או עד חנוכה.

ב. עשה כיו"ב – "המקובל" בלוחות התאריכים היינו מזמן שעשו אלו שנשתלו בשמינית בשדה, והורה רבינו זצוק"ל דראוי להחמיר שיעשו אלו שנזרעו בשמינית במשתלה.

ג. אם יש מאותו המין ירק מחו"ל מותר. והורה רבינו דדוקא כשהרוב מחו"ל.

ד. לדעת החזו"א גם פירות נכרים שאין בהם איסור ספיחים יש בהם קדו"ש עד זמן הנ"ל.

ה. הוראת מרן החזו"א שבבננות אף בשביעית אין ספיחים. והורה רבינו שאם נלקטו במוצאי שביעית אין בהם קדושה וצריך לעשרם.

ו. ירקות שנזרעו בשביעית לדעת מרן החזו"א מותרים מזמן שעשה כיו"ב או חנוכה. ולדעת מרן הגריש"א כן יש להורות לרבים, אמנם בעל נפש ראוי להחמיר.