בענין קדושת שביעית בהדס

הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א

בדבר שאלה אם לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל יש לחוש שהדסים יש בהם קד"ש, ואם כן יש להפקירם בשנה השביעית, וגם אסור לו לסחור באותם הדסים. (והנידון הוא בהדסים המיועדים לשנה השמינית שהרי הדס חשיב עץ ואזלינן בתר חנטה).

בירושלמי (פ"ז דשביעית) הוי איבעיא דלא איפשטא אם בבשמים יש קדושת שביעית, והפאה"ש (סי' כ סקנ"ב) ס"ל דכל איבעיא דלא איפשטא בזמן הזה אזלינן לקולא והוא מחמת ששביעית בזה"ז דרבנן, אלא דהחזו"א פליג על יסוד זה וכתב "ועיקר היסוד של פאה"ש להקל בספיקא לדידן אינו מוכרע די"ל כיון דעיקר הספק בדאורייתא ואזלינן לחומרא ממילא גם לדידן אזלינן לחומרא".

והנה בספר ציץ הקודש (סי' טו) כתב בשם המהרי"ל דיסקין שהציע לאותם שביקשו להוציא אתרוגי שביעית לחו"ל להבליע את האתרוג בהדסים משום שאין קד"ש בהדסים, ובכמה מאחרוני זמנינו ביארו טעם הדבר או מחמת שאינו עומד לריח או מחמת שניטע למצוה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו, ואף אם הי' גדל לריח – הרי זה בזמנם אבל בזמנינו אינו עומד לריח.

ומרן רבינו הגרי"ש הי' אומר שיתכן שמה שמובא בשם המהרי"ל דיסקין שאין קד"ש בהדסים, מדובר בהדסים הגדלים בשדה עכו"ם וצירף דעת הב"י בגידולי עכו"ם יחד עם הספק של הירושלמי אודות בשמים, ולכן היקל, אבל בכהאי גוונא שמדובר בהדסים שגדלו בשדה ישראל יתכן ויש בהם קדושת שביעית. והאמת יורה דרכו, שבסוף שנת תשמ"ז (שנת השמיטה) הי' מרן רבינו זצוק"ל בספק אודות הענין של הדסים (לקראת חג הסוכות תשמ"ח) עד כדי כך שכשדן בענין הדסים שבאו מהישוב "נוב" שברמת הגולן ביקש לצרף הספק דילמא יחשב נוב לעבה"י או לסוריא כדי להתירם. אמנם מאידך מכיון שהאיבעיא בירושלמי לא איפשטא, וגם בהדסים דידן אינם עומדים לריח (ואולי אף אינם מריחים כל כך), היה נראה דעתו שהמיקל בהדסים שאין בהם קד"ש יש לו על מי לסמוך. ואעפ"כ כשהבאנו דברים בהוראה לרבים היתה דעת מרן זצוק"ל שיש לציין את שתי הדיעות.

(מתוך הספר ישא יוסף ח"ה – שביעית).