עלי עץ המורינגה – לערלה (בית הוראה למצוות הארץ)

ע"ש הרב ש. א. רוזנברג זצ"ל

בארץ ישראל – מגדלים בשנים האחרונות מינים וזני פירות שבעבר לא היו בארץ, ולכן עסקו במכון ובביהמ"ד בשאלות אלו ובקבלת הוראותיהם של רבותינו גדולי הפוסקים. כך היה בפפאיה, ובשעונית, בפיטאיה, בנפוליטוס ועוד.

לאחרונה הגיעה שאלה אודות עץ המורינגה והשימוש בעליו ובמסגרת בית ההוראה ע"ש הרב רוזנברג זצ"ל עסקנו בשאלה זו, ואף שאלנו למרן הגרח"ק שליט"א, בסיכום העלנו את הדברים על הכתב, ומרן שליט"א הוסיף "לכאורה הדברים נכונים".

אולם המעיין יראה שהתשובה מתייחסת למציאות הקיימת, כלומר, השימוש בארץ ישראל בעץ המורינגה הינו שימוש בעלים לצורכי בריאות. אם מציאות זו תשתנה – הרי יש לשוב ולדון בענין.

הו"כ מרן רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א

אחרי קידה חמש מאות,

לאחרונה נטעו בארץ נטיעות של "מורינגה", לעץ זה יש שרביטים (תרמילים) שיש בהם גרעינים, מבחינה הלכתית יש לו סימנים של אילן, גזע, ענפים והוא מתקיים שנים רבות. לפי הבירורים שנעשו הרי בחו"ל משתמשים גם בגרעינים לאכילה כשהם מבושלים או לשמן שיוצא מן הגרעינים, אולם בארץ משתמשים רק בעלים ואדרבה מונעים את התפתחות השרביטים (הם התרמילים שבתוכם הגרעינים) ע"י כיסוח העץ.

נשאלנו אודות ערלה – בעץ זה, הגם שאנו מניחים שהמורינגה הנו עץ עדיין יש מקום לדון אודות דין ערלה ונבאר.

חלקי הפרי שנאסרו בתורת ערלה הינם, הפרי, השומר לפרי, כגון קליפות וגרעינים שהם אסורים בערלה אף שאינם ראויים למאכל, ומקור הדברים בסוגיא בברכות (לו ע"א) "את פריו" לרבות הטפל לפרי.

יש אילנות שמצאנו מחלוקת בהם אלו חלקים יש בהם ערלה ואלו חלקים שאין בהם דין ערלה. כגון: הצלף. בסוגיית הגמ' ברכות (לעיל) מבואר דמצאנו ארבעה חלקים בצלף: אביונות, עלים, קפריסין ותמרות, ולדעת רבי עקיבא רק האביונות חייבים בערלה ואילו לדעת רבי אליעזר גם הקפריסין והתמרות חייבים בערלה (יש מחלוקת ראשונים אודות איזו חלק הינו קפריסין ואיזו חלק הינו תמרות) להלכה לדעת הרמב"ם רק האביונות חייבים בערלה, אולם בשו"ע פסק שבאר"י גם האביונות הקפריסין והתמרות יש בהם דין ערלה. (ראה דרך אמונה פ"י ה"ג ביה"ל והצלף)

במשנה מבואר (פ"א מ"ז) דעלי העץ אין בהם משום ערלה (רמב"ם פט הי"ג), ומשום כך מותר ליקח עלים מגפן ערלה ולהשתמש בהם בתורת אוכל. לעומת זאת כאשר הדבר האכיל בעץ הוא העלים ולא הפרי כגון צמח ה"נפליטוס" הורה מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל להחשיב את כפות הנפליטוס כפרי ואסורים בערלה.

ומעתה יש לדון בעץ המורינגה כיצד לדון את העלים, האם עיקר העץ הוא הפרי ומחמת כן העלים ודאי פטורים בערלה (כמו שכתבנו לעיל בעלי גפן) או דילמא כיון שלעלים יש חשיבות ומשתמשים בהם ויתירה מזו הרי בארץ ישראל אין משתמשים בפרי אלא רק בעלים, וגם בחו"ל שמשתמשים בפרי השימוש העיקרי הינו בעלים ולכאורה יש לדמות את הנידון למ"ש אודות ה"נפליטוס" – אשר כבר הובא לעיל שהגם שהיה מי שרצה לומר דמכיון שאוכלים את העלים אין בהם משום ערלה אבל כבר הבאנו דהוראת רבינו מרן הגריש"א זצוק"ל היתה למנות שנות ערלה לגידולים אלו. ולכן במושכל ראשון – היתה המחשבה שעלי המורינגה יש בהם משום ערלה.

 אולם אין הדברים כן, שגם אם העלים הם העיקר אין בהם משום ערלה הואיל ואין העלים משמשים כמאכל שהרי הם מרים ואינם ראויים כ"כ למאכל אלא שמכיון שיש בהם כמה מרכיבים שמועילים לרפואה עושים מהם "כמוסות", ולכאורה ה"ז משמש כתרופה, (אמנם עתה שמעתי שכותבים על כמוסות המורינגה "תוסף מזון" אבל אין הדבר משנה, הכיתוב "תוסף מזון" הינו בגלל הוראה של משרד הבריאות שלא יחשבו שזה תרופה), אבל המורינגה בארץ ישראל משמשת לרפואה ואין אנשים אוכלים עלי מורינגה. ואם כן הם פני הדברים, הלא על זה וכיו"ב כתב הרדב"ז (ח"א סי' מד) וז"ל "וכבר נשאלתי על אילן כייר שנבאר אם נוהג בו ערלה והעליתי כיון שאינו מאכל בריאים לאו עץ מאכל הוא אלא עץ לתרופות ולא עדיף מנוטע לסייג וקורות" והנה עץ "המורינגה" העלים מועילים לחיזוק הבריאות ולמניעת מחלות ולכן טוחנים את העלים ומכניסים לכמוסות, וא"כ אין זה נחשב כאוכל. [אילן כייר – עפ"י השערות החוקרים הכוונה ל"כסית האבוב", ולולא דמסתפינא צריך להיות "אילן כייר שאנבר" ולא שנבאר, וכמ"ש הרדב"ז ח"א סי' תצט וכ"ה בכה"ג שיירי כה"ג על הטור יור"ד הלכות ערלה דין יז].

אמנם דברי הרדב"ז נאמרו לגבי "כייר שאנבר" ומצאנו בשו"ת הרדב"ז שכתב כעין סברא זו אודות עצים נוספים ובכללם הורד (ח"א סי' מד) ובנידון "הורד" היו שחלקו עליו, וחייבו ערלה בורד מחמת שסברו שהוא פרי כמ"ש במהרשד"ם (סי' קצא) דמחייב ערלה ב"ורד" והוסיף דרואים שמברכים עליו הנותן ריח טוב בפירות אבל לכאורה בנידון דידן הכל יודו דאין העלים עומדים לאכילה ואין בהם משום ערלה.

 ואף אם יבוא מי שיאמר דאפשר דגוים בארצות אסיה אוכלים עלים אלה, אנו לאו בתר בני אסיה גרירן, ובפרט עפ"י מש"כ החזו"א שביעית (סי' י"ד סק"י) דנקבעים הדברים לפי המקום והזמן וראה עוד בברכ"י או"ח (סי' רב ס"ק ו) שבזמן שאין אוכלים את התמרות של הצלף מברכים עליהם שהכל וראה עוד חזו"א מעשרות (סי' ח' ס"ק כט ד"ה אמרו). ומשום כך לענ"ד אין בעלים של המורינגה משום ערלה, והנני בבקשה קמיה מרן רבינו שליט"א שיורנו אם הדברים נכונים.

יוסף יקותיאל בן מרים רבקה

וע"ז כתב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א:

לכאורה הדברים נכונים.

חיים קניבסקי

מכתב ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א – מחודש אייר תשנ"ו

בעומדנו בנידון שאלת הערלה בעלי המורינגה – ראינו לנכון לצרף מכתב ששלחנו בט' אייר תשנ"ו למרן הגר"ח אודות ורדים שנשתנה המציאות – ואינם גדלים לאכילה אלא לריח או לנוי –

בס"ד, ט' אייר תשנ"ו

אל מע"כ

מורנו הגר"ח שליט"א

אחדשכהדר"ג בכה"ר,

בענין ורדים בזה"ז שמסתמא ברור הוא שרוב מגדלין לריח (או לנוי) ולכאורה נשתנה המציאות, אם מותר להקל בזה, או שמא צריך להחמיר מספק כמו שכתב בכנה"ג בסי' רצד דהמחמיר תבא עליו ברכה. (דרך אמונה פ"י סקל"ג)

ואחוה קידה קמי כהדר"ג שליט"א

ע"ז השיב מרן הגר"ח כדלהלן: [נכתב בשנת תשנ"ו בעת שחמיו, הגרי"ש אלישיב זצ"ל, עדיין היה חי עמנו]

"תמהני מאד שכת"ר פונה אלי בזמן שס"ת עמו בירושלים, ולעצם הענין יתכן שהמציאות נשתנה עיין חזו"א שביעית סי' יד סוף סק"י, אבל למעשה איך שיכריע מו"ח שליט"א כן יקום בודאי"יוסף יקותיאל בן מרים רבקה אפרתי