בישול עכו"ם בפיצוחים

הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א

ביום הלימוד האחרון של ביהמ"ד עסקנו בשאלת בישולי עכו"ם בפיצוחים. המציאות היא כי רוב העובדים בבתי המסחר לפיצוחים בארה"ק אינם יהודים והם הקולים את הפיצוחים. להלן תמצית מן הדברים שנאמרו – מתוך תפילה להשי"ת שלא נכשל בדבר הלכה, ותקוה כי בעזה"י נוכל עוד להרחיב את הדברים.

  • חז"ל אסרו שְלָקות נכרי (עיין כפות תמרים סוכה לו – שפירוש שלקות בלשון חז"ל מבושל הרבה) כלומר, דבר שבישל נכרי אסור באכילה, כמבואר במתניתין מסכת ע"ז (דף לה ע"ב). דעת רוב הראשונים טעם האיסור משום שחששו לקירוב הדעת בין עכו"ם לישראל שיביא לידי חתנות כמבואר ברמב"ם (פי"ד מהל' מאכ"א) וברש"י (שם במשנה). טעם נוסף מובא ברש"י (בגמ' ע"ז דף לח ע"א) ובאו"ז (פ"ב דע"ז קצב) שחששו שמא יאכילנו העכו"ם דבר איסור. בהמשך סוגית הגמ' מובאים בשם רב שני "סוגי אוכל" עליהם לא נגזר בישולי עכו"ם, דבר שנאכל כמו שהוא חי, ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת את הפת. ונקטו רבותינו הפוסקים לדבר פשוט דבעינן תרתי, ורק דבר שאינו נאכל חי והוא עולה על שולחן מלכים ללפת את הפת – יש בו משום בישולי עכו"ם.

אמנם בטור יו"ד (סי' קיג) הוסיף לאסור מחמת בישולי עכו"ם אף פרפרת, וכתב הב"י שכן נראה מדברי הרמב"ם (מאכ"א פי"ז הי"ט), ויעויין בהגר"א (סק"ג) דציין מקורו מסוגית הגמ' ע"פ פירוש הרמב"ם, ממעשה של כותי שהצית באגם ונתבשלו בו חגבים דמותרים משום שלא נתכוין אע"פ שהם עולים על שולחן מלכים משום פרפרת, ע"ש. כן כתב גם הפר"ח סק"ג שזהו מקור דברי הטור – אמנם המעיין בפר"ח יראה דמסקתנו דלא כטור. אך להלכה השו"ע פסק כהטור דפרפרת יש בה משום בישולי עכו"ם. אלא שיש לעיין – פרפרת זו מה טיבה, ובסוגית הגמ' במסכת ברכות (דף מב ע"א) כתב רש"י ד"ה ברך, שפרפרת פירושה דברים הבאים "להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים", עוד כתב רש"י בהמשך "ולאחר גמר סעודה יושבים ושותים ואוכלים ומה הן אוכלים פרפראות כגון כיסני וכו'". ובתוספות ד"ה ברך, פירשו שזו פת צנומה שאין בה תוריתא דנהמא – ועיין בשבת (דף קמח ע"ב) ובפסחים (דף קיד), וברמב"ם בפיהמ"ש (בסוגי' דברכות) וראה עוד בערוך ערך פרפרת. ויש שפירשו שהם מיני תבשיל שפעמים נאכלים בלא פת וכגון אורז. ומכל הנ"ל עולה דפרפרת או דהוי מאכל בתוך הסעודה או דהוי לפתן הבא בסיום הסעודה -כמיני פירות וכדומה, או דנאכל בפני עצמו בתוך הסעודה בלא פת כלל.

  • ודאתינן להכא, הנה רוב מיני הפיצוחים – אינם נאכלים חי, והם עולים על שולחן מלכים – ודלא כפי הנראה שהיה בעבר שמיני קטניות המוזכרים ברמ"א (יו"ד קיג סעיף ב') לא היו עולים על שולחן מלכים, שהרי מיני פיצוחים לא ראינו ולא שמענו שמלכים ושרים מתנזרים מאכילתם, אלא דיש מקום לדון שפיצוחים אין בהם משום בישול עכו"ם מטעם שאפילו פרפרת לא הוי, דהסברא נותנת דעד כאן לא נחלקו רבותינו בהגדרת פרפרת אם היא לפתן הבא לסיום הסעודה, דיש בו קשר לסעודה או מיני תבשיל הבאים למשוך את האכילה שאינם מלפתים את הפת – שבהם יש משום בישולי עכו"ם, אבל אותם מינים שמלכים אוכלים מפני שגם הם נתפסים כאותם אנשים שזמנם בידם ואינם יודעים כיצד לכלכל זמנם, וחלק מתהליך "ניצול" הזמן הוא אכילת פיצוחים, אבל אין זה משמש לא כאוכל או מאכל הקשור לסעודה. הרי בדבר כזה – לא מצאנו שגזרו חז"ל משום בישולי עכו"ם.

והנה סברא זו שמעתי מכמה וכמה ת"ח חשובים שליט"א כאשר התחלנו לעסוק בנושא, ולאחר מכן זכיתי לשמוע כעין זאת ממרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א – שאכן זו סברא נכונה שדבר שאין לו שום קשר לסעודה אין בו משום פרפרת הפת, ואינו נאסר משום גזירת בישולי  עכו"ם. אלא שלמסקנת הדברים, חשש מרן שליט"א שיש בה משום בישולי עכו"ם ומשום הראיה המובאת להלן.

  • והנה מין מן הפיצוחים – הנאכלים הינו חומוס קשה חימצה הנקרא "קדאמס", והוא מובא מתורכי', ולמיטב ידיעתי הינו קלוי לגמרי ע"י הגויים בתורכי'. ובחנויות הפיצוחים – אפילו אותם שכותבים שהם עושים קליה ע"י יהודים – משתמשים באותם קדאמס שיובאו מתורכי' וכבר נקלו ע"י גויים – וכבר דנו רבותינו זיע"א אודות מין זה. עיין בשער המצות (פ' וילך שער ה"ה) בד"ה "מי שרוצה להיות חסיד צריך לנהוג חומרות יתרות", שהביא בשם האר"י הקדוש וז"ל, ואכתוב קצת ממה שהזהירני מורי ז"ל ויש בהם דברים של חומרא בלבד ודברים שהם כפי הדין. צריך להיזהר שלא לאכול תורמוסין הנשלקין ע"י גוים למתקן, וכן שלא לאכול אפונים של הגוים שקלו אותם כעין אותם קליות ובלע"ז נקרא קורמא"ש וכו'. אבל האפונים מן הדין אסורים מפני שקליות שלהם עולים על שלחן מלכים והשרים של המקומות שעושים אותם קליות, ולאו דוקא מלכים אלא כיון שעולים על שולחן השרים אסורים עכ"ל.

ובשיורי ברכה להחיד"א (סי' קיג אות ו) על דברי הרמ"א כתב וז"ל רבינו האר"י אסר הביליבי"זיש ובערבי קודאמאס שעושין הגוים שאעפ"י שאינם עולים על שולחן מלכים עולין על שולחן שרים עכ"ל. הרי דהיה ברור לו להחיד"א שיש בקדאמאס משום בישולי עכו"ם אם הוא עולה על שולחן מלכים, וראה בהמשך דבריו שנטה לאיסר אע"פ שהקדאמס "פה ליוורנו כאן לא יעלו גם על שלחן הדיוטות" הרי מחמת שבתוניס (משם הם מגיעים לליוורנו) הם עולים על שולחן מלכים – יש לאוסרם, וכן צדד החיד"א גם בשו"ת חיים שאל סי' עה.

ובעיוני בדברי החיד"א, ראיתי שכבר עלה הדבר על שולחנו הטהור עוד קודם לכן בדברו אודות פת עכו"ם (סימן קיב אות ט), והביא דברי המהרי"ט צהלון (סי' קסא) שלדעתו אין איסור בישולי עכו"ם אלא כאשר מבשלים בבית של גוי אבל אם  נעשה ע"י אומן או בבית חרושת לא גזרו, ודעת רוב הפוסקים אינה כן – והביא שם דברי המהריט"ץ שכתב וז"ל "ובזה נמצא סמך למה שאנו אוכלים אפונים של גוים הנקראים בערבי קודאמ"י והרי הם עולים על שולחן מלכים, דמה שנהגו התר בקודאמ"י משום שהן מן הפלטר", הרי דלא משכח המהריט"ץ טעם להתיר הקודאמ"י (שמסתמא הם הקודמאס) אלא משום שמבשלי הקודאמ"י הינם פלטר ולשיטתו לא גזרו בישולי עכו"ם בכה"ג (וכאמור, הכרעת הפוסקים אינה כן) ואלמלא זה היו אותם הקודאמ"י אסורים משום בישולי עכו"ם.

  • כשזכינו לדון בדבר לפני מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א אמר, הגם שיש סברא חזקה שדבר שאיננו קשור לסעודה אין בו משום בישולי עכו"ם, מ"מ יש עלינו לחוש שרבותינו האחרונים למדו (כנראה מאיסור פרפרת) שכל דבר שעולה על שולחן מלכים גם אם איננו קשור לעצם הסעודה יש בו משום בישולי עכו"ם. ואף על פי שיש מקום לדון שמא הקדאמס שימש בזמנם כלפתן או כאוכל – ולא כמו בזמנינו שאוכלים אותו רק בתורת "חטיף", ולכן לא מצאו מקום להתיר משום שאינו פרפרת, מ"מ אין בידנו להקל בזה, ומזה בנין אב להחמיר בכל הפיצוחים שעולים על שולחן שרים ומלכים שיש בזה משום בישולי עכו"ם ואסור אף שאינו פרפרת.
  • והנה כבר שמענו בשם כמה וכמה מורי הוראה בעיקר מאחב"י הספרדים, שחששו שיש בפיצוחים משום בישולי עכו"ם. וכן אומרים בשם הגרב"צ אבא-שאול זצ"ל, ולהבחל"ח כן שמעתי מהגר"מ אליהו שליט"א, וכאמור לעיל זו היא מסקנתו של מרן שליט"א.

[אמנם שמעתי אומרים בשם הגרב"צ אבא-שאול זצוק"ל שלדעתו בתנור חשמלי (וברוב המקרים את הפיצוחים קולים בתנור חשמלי) המשך הפעולה החשמלית אינו מתיחס למדליק שהרי החשמל הממשיך לא הי' בעולם בעת ההדלקה, ומשום כך לדעתו בתנור חשמלי אין משום בישולי עכו"ם, ובנו ידידי הרה"ג ר"א שליט"א אישר לי שמועה זו אף שאמר שלא הי' מורה כן למעשה. אולם בזה שמעתי ממרן עט"ר שליט"א שאינו כן, ונקטינן לדבר פשוט לאסור בישולי עכו"ם אפילו בחשמל].

ויש להוסיף – דמכיון שיש בזה משום בישולי עכו"ם לא סגי מה שנוהגים בהרבה מקומות שהמשגיח מדליק את התנור, שהרי אליבא דהמחבר שם (סעיף ז) רק אם היהודי עושה את מלאכת הבישול אין בזה משום בישולי עכו"ם, אבל אם העכו"ם מכניס לתנור הרי יש בזה משום בישולי עכו"ם. אף על פי שהיהודי הדליק את האש. אכן להפך, אם תודלק האש ע"י גוי, כל שיהודי יכניס לתנור הרי הוא המבשל ובזה אין משום בישולי עכו"ם.

והנה לדאבון לב, בהרבה מקומות (לאו דווקא בפיצוחים) נוהגים כהרמ"א להקל בבישול עכו"ם כאשר היהודי עסק בהוספת קיסם לאש, ומוכרים תוצרת למהדרין, ולמבואר כאשר אחב"י הנוהגים כמחבר יאכלו מזה נכשלים באיסור בישול עכו"ם. לכן אם פסקינן דבפיצוחים יש לחוש שיש בזה משום בישולי עכו"ם – לא סגי שיהא המשגיח מדליק את האש אלא בעינן שיהא יהודי עוסק בבישול גופא.

[לא אכחד שראיתי פעם בספר הזכרון כנסת עזרא, כי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל הביא בשם הגר"ע עטי' זצ"ל, שבחור ישיבה ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית חשיב כאורח ויכול להקל  כל שיהודי זרק קיסם ע"ש. אבל ודאי שגם לדעתו כאשר קונה (ואינו אורח) תוצרת יש לספרדים לנהוג כהמחבר].

  • מנם כן, באם יעשה הבישול והקליה של הפיצוחים ע"י יהודי שאינו שומר תורה ומצוות – ובפרט אם ידליק המשגיח את התנור סגי בהכי (ובמקום אחר הארכנו לבאר דין בישול עכו"ם – על ידי מומר). – וכמו שיבואר.

כבר נודע בשערי הלכה מ"ש בשבילי דוד – דמאחר שלדעת רוב הראשונים איסור בישול עכו"ם הינו מחמת חתנות אין איסור בבישול מומר, ולכן גם אם בישל מחלל שבת אין בישולו אסור, והגם שקבלה מאתנו ממרן עט"ר שליט"א להחמיר בזה לכתחילה, הרי בנידון דידן בפיצוחים לכאורה אין צריך להחמיר בזה עד כדי כך, ובפרט אם המשגיח ידליק התנור, וכך גם זכינו לשמוע ממרן עט"ר שליט"א דאפשר להקל בפיצוחים.

וזאת תורת העולה:

א. יש לחוש בפיצוחים שיש בהם משום בישולי עכו"ם.

ב. משום כך, ראוי שלא לאכול קאדמס (חומוס קשה) הואיל ובישולם נעשה בחו"ל – ע"י נכרים.

ג. גם אם משגיח מדליק התנור והגוי מכניס, תוצרת זו אסורה לאחב"י יוצאי ספרד, וודאי שא"א לומר שתוצרת זו מהדרין.

ד. הגם שמחמרינן לחוש משום בישולי עכו"ם, אם יהודי שאינו שומר תומ"צ עושה את הקליה – אין בזה משום בישולי עכו"ם, שהרי רבו הפוסקים דס"ל שאין בכלל חשש בישול עכו"ם ביהודי שאינו שומר תומ"צ, ובפרט אם המשגיח ידליק את התנור.

(מתוך הליכות שדה 145)