איסור חדש

איסור חדש כולל שני איסורים: א. האיסור לאכול מהתבואה החדשה קודם י"ז בניסן. ב. איסור קצירת תבואה קודם ט"ז בניסן שהוא זמן הבאת העומר.

איסור אכילת חדש

נאמר בתורה (ויקרא כג, יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגו', מפסוק זה למדנו שאסור לאכול מהתבואה החדשה מחמשת מיני דגן עד יום ט"ז בניסן, איסור זה נקרא איסור חדש.

בזמן שבית המקדש היה קיים, קרבן העומר שהקריבו ביום ט"ז בניסן התיר לאכול את התבואה החדשה, ובזמן הזה יום זה מתיר אף שלא מקריבים עומר. ולמעשה אין לאכול תבואה חדשה בארץ ישראל עד ליל י"ז בניסן, ובחו"ל עד ליל י"ח ניסן [שו"ע או"ח סי' תפ"ט סעי' י'].

תבואה חדשה נחשבת תבואה שהשרישה אחרי ט"ו בניסן.

בארץ ישראל שזמן הזריעה של התבואה הוא בתחילת החורף והקציר הוא בין פסח לשבועות לא מצויה בשווקים תבואה שגדלה בארץ ואסורה באיסור חדש. אבל בתבואה שמגיעה מחו"ל יתכן שבמשך חודשי החורף תשווק תבואה שאסורה באיסור חדש, משום שבמדינות דרום אמריקה, זורעים תבואה בזמן שאצלנו קיץ. וכן בארצות קרות, כגון ארה"ב קנדה ורוסיה לפעמים קיימת זריעת נוספת בקיץ מיד לאחר פסח.

אמנם ישנם מהפוסקים הסבורים שאין בחו"ל איסור חדש, וכן יש אומרים שאין בתבואה של גויים איסור חדש, ועליהם סמכו אותם שלא הקפידו בחשש איסור חדש בחו"ל. אך לדעת השו"ע (יו"ד סי' רצג סעי' ב) איסור חדש נוהג בכל מקום וכן נוהג בתבואה של גויים. וכתב המשנה ברורה (סי' תפ"ט ס"ק מה) וז"ל "מכל מקום כל בעל נפש לא יסמוך על היתרים הללו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו, כי להרבה ראשונים הוא איסור דאורייתא בכל גווני". ולכן הדרים בחו"ל או הנוסעים לחו"ל צריכים לבדוק את המאכלים כגון המאפים מה' מיני דגן וכן בירה וקווקר וכדו' המיוצרים מחמשת מיני דגן.

במקום שלא ידוע מתי התבואה נזרעה, הרמ"א (יו"ד סי' רצג סעי' ג') כתב להתיר מכח ספק ספיקא.

כאמור בגידולים הגדלים בארץ אין חשש חדש, וכן בשנים האחרונות ישנו פיקוח שלא להביא לארץ מחו"ל חיטים שאסורים באיסור חדש. אך יש להזכיר לאותם היוצאים לשדות ולהרים ורוצים לטעום גרעיני חטה ושעורה הצומחים שם, שאסור לעשות כן עד י"ז בניסן. [יתכן שגם מיני חיטת בר אסור לאכול לפני י"ז בניסן].

ב. איסור קצירת חדש

דין נוסף באיסור חדש הוא שאסור לקצור תבואה חדשה לפני שקצרו את התבואה עבור העומר. איסור זה נלמד מהפסוק (ויקרא כג, י) וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, שהעומר צריך להיות הקציר הראשון. יש אומרים שאין איסור זה קיים אלא כשהיה קרבן העומר [עי' שפת אמת מנחות ע. ושו"ת שבט הלוי חלק ח' סי' רלא], אמנם מכיון שיש כמה מן האחרונים שכתבו שאיסור קצירת חדש נוהג גם בזמן הזה [שאגת אריה החדשות דיני חדש, והגרצ"פ פרנק מקראי קודש פסח ח"ב סי' סה, וכן מוסרים בשם החזון איש] לכן יש להחמיר בזה.

נשאלנו מגננים שביקשו מהם לנקות את הגינה לפני פסח וראו שצמחו בגינה שיבולים של חיטים או שעורים האם מותר להם לנכש שיבולים אלו. צדדי הספק האם התורה אסרה קצירה דוקא שקוצר כדי להשתמש במה שקוצר ואילו כאן שזורק את השיבולים אין זו פעולה של קצירה אלא פעולת ניכוש ונקיון של עשבי בר, או שכיון שלמעשה הוא קוצרם אסור.

מפני שספק זה לא הוכרע, לכן יש להבדיל בין סוגי השיבולים: מיני שיבולי בר מותר לקצור כמבואר ברמב"ם (פ"ז מהל' תמידין ומוספין הל' יג) שמותר לקצור תבואה משדה בית השלחין שאין ראוי להביא ממנה קרבן העומר [וכך גם מיני תבואת בר שאפילו ללחם בקושי הן ראויות].

אך אם צמחו שיבולים של חיטה תרבותית, כאן השאלה קיימת. ולמעשה אם צמחו שיבולים של חיטה או שעורה תרבותיים בין צמחי הנוי, מותר לנכשם משום הפסד כמבואר ברמב"ם שם הל' טו שקוצרין מפני הנטיעות שלא יפסדו, [וברש"י מנחות (פה, ע"א) כתב שתבואה שגדילה בין האילנות במקום שיש צל, לא מביאים ממנה עומר כיון שאינה משובחת, וממילא מותר לקוצרה]. אך תבואה תרבותית שגדלה בשטחים פתוחים (מציאות כזו תיתכן במקרה שנפלו גרעיני תבואה במקום זה, אך דבר אינו מצוי כ"כ), יש לקוצרה לפני שהגרעינים עוברים את שלב הגידול של "הבשלת חלב". או יתלשם ביד שאין בתלישה ביד איסור קצירת חדש כמבואר בספר מצוות הארץ עמ' עא, או ירססם להמיתם.