אודות הוראות מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בדעת מרן החזו"א זצוק"ל במוצאי שביעית

הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א

ברוך ה' אשר טוב גמלנו והירבה מצוות לזכות את ישראל ובתוכם מצוות שמיטה, וחסדי השי"ת אשר מסר עולמו לשומרים להדריך עמו בנתיבות ההלכה שלא לאסור המותר ולא להתיר האסור. הנה הלכות מוצאי שביעית רבו פארותיהם נידונים, ואף יש מחלוקת אימתי הוא ראש השנה למוצאי שביעית (שהרי רבים ס"ל דפירות האילן ראש השנה שלהם הוא ט"ו בשבט), ולהלן נביא כמה הלכות שבהם הדריך מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הלכה למעשה – בהלכות מוצאי שביעית, אשר יסודם היה עפ"י הוראותיו של מרן החזו"א.

ובריש דברינו נחזור על מה שכתבנו בכמה מקומות (ראה הקדמה לשו"ת ישא יוסף ח"ה אות ב', ושם בסי' עא עמוד קנז) כי דרכו של מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, היתה שאחרי שדן ביסוד הדברים בש"ס ובפוסקים עסק בבירור דעתם של הפוסקים האחרונים, ואז היה מסכם הדברים ומורה הלכה למעשה כפי שהעלה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ומידת האמת מחייבת לומר כי כדרכה של תורה פעמים היו דבריו ומסקנותיו שלא כדברי אחרונים אחרים, ואף לא כהכרעת מרן החזו"א זצוק"ל (אף בענינים שיש בהם נפק"מ להרבה גופי תורה כגון, שיעורי המדות וקו התאריך ומשום כך אינו מדויק מה שכתב ת"ח אחד במאמר שפירסם בקובץ חשוב כי מרן הגריש"א "בשנים האחרונות" היה מורה בכל דבר כמרן החזו"א), לא כן בהלכות שביעית שבהם היה מבקש תמיד לידע הוראות מרן החזו"א זצוק"ל וברוב מוחלט של הדברים היה מורה למעשה כדעת מרן החזו"א, ומסתמא היה טעם הדבר שלדעתו מרן החזו"א זצוק"ל הוא זה שקומם מצוה זו שהיתה כמת מצוה והחזיר עטרה ליושנה, והוא מרא דארעא דישראל בדינים אלו (ראה הקדמת דרך אמונה חלק א).

  • אימתי מועד הסיום של שנת השמיטה בפירות האילן:

המעיין בנידון מועד ראש השנה לסיום שנת השמיטה יראה כי אף בזו כלל ישראל נוהג כהוראת מרן החזו"א, הגם שהיתה בהלכה זו – הוראה והנהגה שונה של גדולי ירושלים זצוק"ל.

ולא אכחד, כי יש בנותן טעם להתבונן בזה, כי פעמים כשאומרים לציבור דעת מרן הגרי"ש אלישיב לעודד להקפיד על קדושת שביעית בפירות נכרי, יש שתמהים הרי מנהג ירושלים אינו כן, (וראה מ"ש בסיעתא דשמיא בישא יוסף (ח"ה סימן עא) הוראות מרן הגריש"א בענין קדושת שביעית בפירות נכרים, יעו"ש), אולם מן הנידון כאן נראה שהיתה גם הוראה לגאוני עיה"ק זצוק"ל לקבוע מועד סיום השמיטה באילן בט"ו בשבט, וכך אף פירסמו הלכה למעשה (ויש בזה גם נפקא מינה מעשית בכמה סוגי פירות קיץ בחונטים לפני ט"ו בשבט כמו שסק ועוד). והנה הכל נוהגים כיום עפ"י הכרעת מרן החזו"א – וכמעט לא נשמע שיהא מי שמחמיר בפירות שחנטו בשנה השמינית אחרי ראש השנה כהוראה שהיתה מאת גאוני ירושלים זצוק"ל.

בתורת כהנים (פרשת בהר, פרשה א – ד) "שבת שבתון יהא לארץ כיון שיצאת שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה מותר את לעשות מלאכה בגופו של אילן, אבל פירותיו אסורים עד חמשה עשר בשבט" – ופי' הראב"ד "אסורים – לעולם משום קדושת שביעית" וכן כתב הר"ש משאנץ, וז"ל "עד ט"ו בשבט הכל הוא כדין פירות שביעית" והמעיין בר"ש יראה דחלוק מועד כניסת שביעית מיציאתו, דמה שחנט בשביעית מתשרי עד ט"ו בשבט "הרי ודאי בדין שביעית". – ואילו מה שחנט עד ט"ו בשבט בשנה השמינית הינו שביעית, וביסוד הדבר שראש השנה לפירות האילן בשביעית הוא ט"ו בשבט, כבר קדמם רבינו חננאל, ולדבריו אף בתחילת שביעית ר"ה הוא ט"ו בשבט, וכמו שכתב (ר"ה דף טו ע"ב) בדין בנות שוח, וז"ל "ובנות שוח שביעית שלהן בשנה שניה של שמיטה שמה שחונטין בשמיטה אחר ט"ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית בשנה שניה של שבוע" הרי דלדעת הר"ח ר"ה לאילן אף לכניסת שנת שמיטה הינו ט"ו בשבט.

והנה כמו שכתבנו מקור שיטתם של הר"ש משאנץ והראב"ד הוא מדברי התורת כהנים. ש"פירותיו אסורים עד חמשה עשר בשבט", אולם הגר"א בהגהותיו לתו"כ מחק תיבות אלו. אלא שנחלקו רבותינו האחרונים האם הגר"א בהגהתו פליג אודות שיטה זו, לדעת החפץ חיים (על התו"כ) הגהת הגר"א היא מחמת "דעיקר הברייתא אתי לאשמעינן דמותר לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל עד כמה פירותיו אסורים זה אין מקומו פה" הרי לפי דבריו אין כוונת הגר"א לקבוע מהו מועד ר"ה של שמינית בפירות האילן ויתכן דאף הגר"א ס"ל כהר"ש והראב"ד דר"ה לאילן הוא בט"ו בשבט של שמינית אלא שאין הברייתא עוסקת בזה. אולם מרן החזו"א (סי ז' סקי"ג) ס"ל בדעת הגר"א – שר"ה לפירות האילן בשמינית הוא א' בתשרי – וזו משמעות הגהת הגר"א בתו"כ.

נמצא דג' שיטות לפנינו – לדעת הר"ח ראש השנה לאילן לגבי שביעית הן בחילוף השנים משישית לשביעית והן משביעית לשמינית הוא ט"ו בשבט, ואילו לדעת הר"ש משאנץ (על התו"כ) א' בתשרי של שביעית הוא ר"ה לאילן בכניסת השמיטה, ואין שנת השמיטה לאילן מסתיימת עד ט"ו בשבט של שמינית. ואילו לדעת הגר"א אין מוזכר ענין ט"ו בשבט בברייתא, ומרן החזו"א אחרי שכתב כי דבר זה תמוה שתהא שנת שמיטה מסתיימת בט"ו בשבט, מציין הוא להגהת הגר"א ולומד מרן החזו"א שלדעת הגר"א אכן אין חילוק בין ר"ה של שביעית לגבי מלאכות לבין ר"ה של שביעית לגבי פירות שביעית וכן הכריע החזו"א להלכה (סקט"ז) בדינים העולים "שנת השביעית לענין כל הדינים הוא אחד בתשרי ולא ט"ו בשבט". ולהלן בחזו"א (סי' כא סקט"ז) דן אודות פרי הדר והנידון הוא "תפוז של תשי"א הנלקטין בחורף תשי"ב" – יעו"ש דמוכח דס"ל דר"ה הוא  א' בתשרי – סוף דבר שלדעתו א' תשרי הוא מועד כניסת השמיטה וסיומה אף לפירות האילן.

והנה בחוברת "ערך שביעית" שיצאה לאור ערב שביעית תרח"צ "מאת רבני ארץ ישראל  ע"י ועד קרן השמיטה שע"י מרכז קרן הישוב" – והיא החוברת הראשונה שהיתה מיועדת ל"ציבור הרחב" ובה דברי חיזוק לשמירת שמיטה, ובהמשך הלכות שביעית. ובמבוא לחוברת כתבו שכוונתם לברר עפ"י גאוני אר"י את המותר והאסור, ופעילותם נעשתה תחת הורמנא של גדולי ישראל כמובא שם בחוברת והראשון ביניהם הגאון מהרי"ץ דושינסקי זצוק"ל, בסוף אותה חוברת נכתב "הננו מפרסמים בזה פסקי הלכות להלכה למעשה ביחס לעבודות המותרות בשביעית, פסקי הלכות אלו עובדו ואושרו ע"י גאוני ארץ הקודש".

ושם כתוב בסעיף ד, "פירות האילן שחנטו לפני ט"ו בשבט תרח"צ אין איסור פירות שביעית חל עליהם והם מותרים בסחורה כבשאר השנים".

ובסעי' ה' "פירות האילן שחנטו אחרי ט"ו בשבט  תרח"צ חל עליהם קדו"ש ועל הבעלים להפקירם ואסורים בסחורה"

הרי דנקטו לדרוש בפירקא להורות כדעת הר"ח שאף כניסת שנת השמיטה בפירות האילן מתחלת בט"ו בשבט. הרי דמנהג כלל ישראל להחשיב בשביעית ראש השנה לאילן – בא' בתשרי הינו משום הוראת מרן החזו"א זצוק"ל בזה.

ובהיותנו בזה נציין כי במוצאי שביעית לפני שנים רבות שאלנו קמיה מרן הגרשי"א זצוק"ל אודות הפרשת תרו"מ מפירות שחנטו בחורף במוצאי שביעית, והורה להפריש מע"ש כדין שנה ראשונה לשביעית אולם הוסיף שלכתחילה ראוי שלא להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, ודו"ק.

  • ירק היוצא לשמינית

הנה בדבר ירק היוצא לשמינית, למדנו מדברי מרן החזו"א כמה הלכות.

א. ירק שנלקט בשביעית נשאר באיסורו מחמת ספיחין לעולם ודלא כמהר"י קורקוס פ"ד סוף ה"ז שכתב "וסבור הייתי לפרש דעת רבינו דאפי' בידוע שהם של שביעית ונתלשו קודם שנכנסה שמינית דשרי אחר כיוצא בהם שהרי אינו נהנה משל שביעית", אולם כאמור ס"ל לחזו"א דמה שנלקט בשביעית אסור לעולם.

ב. גם על ירק שנלקט בשמינית גזרו מחשש "שמא ילקטו בשביעית ויטמין לשמינית" (לשון החזו"א ט' י"ג) אלא דגזירה זו מסתיימת בג' אפשרויות, או כאשר הגיע מועד שיעשה כיוצ"ב, כלומר שיש כבר ירק ממין כזה שנזרע בשמינית אפי' שזה רק במקומות מסויימים ("עשה הבכיר הותר האפיל" לשון המשנה פ"ו מ"ד) או בהגיע חנוכה ואז הותרו כל הספיחין אפי' מה שלא עשה כיוצ"ב (עיין חזו"א ס"ט ס"ק יג וס"ק יז ד"ה אורז) או כשרבי התיר להביא ירק מחו"ל (ענין היתר זה יעויין מש"כ בישא יוסף ח"ה סי' קי"ג).

והנה בחלק מן הירקות המצויים בשווקים בחנוכה. לא יתכן שנזרעו בשמינית שהרי משך זמן גידולם הוא יותר מתשעים יום, וא"כ איסור נזרע שבהם להיכן הלך, ואם אנו אומרים לגבי חנוכה שלא גזרו חז"ל איסור ספיחין דלא חששו שיזרע בסתר אם ביכולתו להשיג ירק אפי' לא מאותו מין שנזרע בשמינית, אבל לגבי אותם מינים שאין לנו ספק שנזרעו בשביעית, הרי איסורם אינו רק איסור ספיחין אלא גם משום נזרע בשביעית, ואכן בזמנו (תשמ"א ותשמ"ח), היה ס"ל למרן רבינו הגריש"א זצוק"ל דיש לחוש לאיסור דנזרע בשביעית ובפרט, לדעת גדולי עיה"ק דס"ל דהנזרע בשביעית אין היתר לאיסורו, כמו"ש הגר"ח ברלין זצוק"ל בכרוז רבני ירושלים בשנת עת"ר. ובשנת תשמ"א אף עורר מרן זצוק"ל לפרסם הדבר ברבים (ראה ישא יוסף ח"ה סי' קי"ב) ומאז הותחל לציין בלוחות התאריכים של המכון לחקר החקלאות עפ"י התורה את המועד של נזרע בשמינית לכל מין מין. והיו ת"ח מחכמי זמנינו שליט"א שנתקשו אף הם בשאלה מדוע נהגו בעיה"ק להקל אחרי חנוכה אף בדבר שנזרע בשביעית, וכתבו לבאר טעם שאיסור נזרע בשביעית הותר גם הוא אחרי חנוכה, אולם לא נתקבלו הדברים על דעת מרן רבינו זצוק"ל. אולם אחרי שהובא קמיה מרן רבינו זצוק"ל דברי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שהחזו"א התיר לקנות ירקות בשוק מחנוכה ולכאורה אפי' ודאי ירקות שנזרעו בשביעית, אמר מרן רבינו שאם כן אי אפשר לאסור הדבר לרבים אולם בעל נפש ראוי שיחמיר בפרט בעיה"ק ירושלים, שהיו נוהגים להחמיר בנעבד. (ראה ישא יוסף ח"ה סי' קט"ו).

  • קדושת שביעית בירקות עד חנוכה של שמינית, ובננות:

בירקות שנלקטו בשמינית הרי מעיקר הדין אין בהם קדושת שביעית, אולם חידש מרן החזו"א דכשם שגזרו חז"ל אודות ירק הנלקט בשמינית לפני חנוכה או לפני המועד שעשה כיו"ב הוא הדין שיש בירק זה גם קדושת שביעית, ולכן פירות נכרים שנלקטו בשמינית לפני מועד היתר ספיחין – קדושים בקדושת שביעית, ויתירה מזו הוסיף מרן החזו"א וכתב (שביעית סי' ט סקי"ג) דאפשר דאפילו בדבר שאין זורעין רוב בני אדם או בשדה ניר שאין בו משום איסור ספיחין יש בנלקט בשמינית דין שביעית לענין סחורה וביעור – עד הזמן שיעשה כיו"ב או עד חנוכה. ואף דכתב בלשון אפשר הרי בסיכום ההלכות (סקי"ז) כתב דבר זה בסתמא. ולכן לדעת מרן החזו"א הירקות המובאים משדות נכרים בשנה השמינית עד חנוכה או עד שיעשו כיו"ב קדושים בקדושת שביעית ויש להיזהר בהם באיסור סחורה וחייבים בביעור. ושני חידושים לימדנו בזה מרן החזו"א זצוק"ל האחד שגזרו קדושה על ירקות הנלקטים בשמינית, ובזה יש עוד חידוש נוסף שאף בדבר שאין בו איסור ספיחין גזרו במוצאי שביעית שיש בו קדושה, וקדושה זו הינה זמנית עד מועד חנוכה או שיעשה כיו"ב (וראה מה שכתב בזה בספר דעת יואל להגאון הגדול ר"י קלופט זצוק"ל), והנה בזה שמענו ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שכל דברי החזו"א להחיל קדו"ש על ירק שנלקט בשמינית אף שאין בו איסור ספיחין היינו דווקא במיני ירקות ששייכים באיסור ספיחין אלא שגדלים אצל נכרי או בארבע שדות (שאין בהם גזירת ספיחין). אבל בפרי הבננה שאין איסור ספיחין נוהג בהם (עיין דרך אמונה פ"ד ס"ק ועיין ישא יוסף ח"ה סי' קט סק"ג) אין בפרי הבננה הנלקט בשמינית גם הגזירה המיוחדת שיהא בהם קדושת שביעית, ולכן בבננות שנלקטו אחרי ראש השנה של שמינית אין בהם קדושת שביעית. (למעשה, מכיון שבננות מוכנסות להבחלה הרי הפרי המגיע לשווקים בימים הסמוכים לר"ה נלקטו בשביעית ויש בו קדושת שביעית מדינא , כשבועים אחרי ראש השנה מגיעים בננות מלקיטת שמינית ובהם אין קדושה).

וזאת תורת העולה:

  • הכרעת מרן החזו"א זצוק"ל דראש השנה לפירות האילן הינו א' בתשרי הן בכניסת השמיטה והן ביציאתה ולכן אף פירות שיחנטו לפני ט"ו בשבט (כגון שסק המוקדם)של שמינית אין בהם קדושת שביעית. אולם מרן הגריש"א זצוק"ל – הורה שראוי שלא להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט של שמינית על פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט של שמינית.

  • אחרי שהכריע מרן החזו"א להקל לקנות ירק של שמינית בשווקים בהגיע חנוכה, מותר מעיקר הדין כל ירק הנלקט בשמינית אפילו ממינים שנזרעו בשביעית, אולם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הוסיף שראוי שבעל נפש יחמיר בזה.

  • ירק של נכרים שנלקט בשמינית לפני חנוכה (או לפני מועד עשה הבכיר) יש בו קדושת שביעית כמבואר בדברי מרן החזו"א, אולם בבננות שאין בהם איסור ספיחין, כל שנלקטו בשמינית אין בהם איסור ספיחין.